משמורת משותפת במרחק מגורים גדול: האם זה באמת עובד?

האם יש משמעות לכך שהילדים חיים “על גלגלים” ונוסעים מספר רב של שעות מידי שבוע מהורה להורה?

ישנם מצבים בהם ההורים מתגוררים פיסית במרחק גדול זה מזו ועדיין מקיימים  הם משמורת משותפת

נכון להיום אני מייצגת בארבעה מקרים בהם ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים או על הילד, מתגוררים במרחק נסיעה של כשעה לערך או מעט פחות, ועל מנת לקיים את המשמורת המשותפת, הילדים חיים במידה מסויימת על הכביש.

בין הורים אלו התגלעו מחלוקות בנוגע להסעות הילדים מבית לבית, ומתנהל בעניין זה הליך משפטי, ואולם במאמר זה אתייחס לגישת בית המשפט למשמורת משותפת כאשר ההורים מתגוררים ביישובים מרוחקים זה מזו או כאלה המצריכים נסיעה של כשעה לערך בלי קשר למרחק עצמו אלא כעולה מהעומס בכבישים.

מצב כזה הוא טוב או רע והאם יש לשנותו?

קודם כל ייאמר כי אין תשובה חד משמעית. משמורת משותפת בהרבה מקרים (גם אם לא בכל המקרים ובכל המצבים) הינה דבר חיובי כשלעצמו, ברירת מחדל כמעט אוטומטית (למעט במקרים שהם שונים מהסטנדרט) שכן הילדים אינם מאבדים את אחד מההורים עם הגירושין וחווים את שניהם.

מנגד ישנם מצבים בהם ילד בשל מצב בריאותי, נפשי, התפתחותי או מצב כזה או אחר נזקק לבית מרכזי אחד ובמשמורת משותפת מתקיימים שני בתים עיקריים או מרכזיים, ואזי הילד במצב פחות טוב ממה שיכול היה להיות.

ישנם שופטים הסבורים שהמצב אינו מיטיב עם ילדים המצויים הרבה על הכביש וישנם שופטים שלא יראו בכך פסול ולא ינסו לשנות את המצב של משמורת משותפת על אף המרחק בין ההורים.

כך למשל השופט שרעבי מבית המשפט המחוזי בחיפה התייחס למצב כזה וקבע כי אין הוא יכול להימשך, וכי בית המשפט יקבע הורה משמורן אחד ובית עיקרי אחד עבור בנות הנעות מבית לבית ונוסעות שעות מידי שבוע.

בהחלטה שנתן בבקשת רשות ערעור, קבע הוא כי לא סביר כי הקטינות, שהמשמורת לגביהן משותפת, תיסענה כל חצי שבוע מ-ב’ ל-א’ ללימודים בימות השבוע (כשעה נסיעה לכל כיוון) ואף תחזורנה ל-ב’ בסוף יום הלימודים.

במצב דברים זה, כמתואר בהחלטה הקטינות למעשה חיות יותר “על גלגלים” מאשר בבית מרכזי עם יציבות בחייהן.

אילו פרמטרים בית המשפט בודק בפועל?

כאשר בית המשפט בוחן משמורת משותפת במצב של מרחק מגורים, הוא אינו מסתפק בשאלה היכן גר כל הורה, אלא בודק כיצד ההסדר עובד בפועל עבור הילדים. בין השיקולים המרכזיים נמצאים גיל הילדים ורמת העמידות שלהם לשגרה של מעברים תכופים, משך הנסיעות האמיתי מדלת לדלת, שעות הקימה והחזרה, היכולת לשמור על יציבות במסגרת החינוכית, והעומס שמטילים המעברים על שגרת היומיום.

בנוסף נבחנת היכולת המעשית של כל הורה להסיע, מידת שיתוף הפעולה והתקשורת בין ההורים, הנכונות של מי מהם להתקרב גיאוגרפית כדי להקל על הילדים, וכן עמדת גורמי מקצוע כגון עו”ס לסדרי דין, מומחה שמונה על ידי בית המשפט או תסקיר רווחה, ככל שקיימים.

בסופו של דבר, השאלה המרכזית היא האם ההסדר משרת את טובת הילד במובן הממשי והיומיומי, ולא רק האם הוא נראה מאוזן בין ההורים.

ההבדל בין קושי זמני לבין מצב כרוני

לא כל תקופה של נסיעות או אי נוחות מצדיקה שינוי מיידי במבנה המשמורת. יש מצבים שבהם הקושי הוא נקודתי ומוגבל בזמן, למשל מעבר דירה זמני, שנת לימודים אחת, עבודות בכביש, או פתרון מעבר עד להתייצבות מחודשת של המשפחה.

במקרים כאלה בית המשפט עשוי להעדיף בחינה זהירה והמתנה, במיוחד אם נראה שהמצב עומד להסתיים בתוך זמן סביר. לעומת זאת, כאשר הנסיעות הופכות לשגרת חיים שוחקת, כשהילדים מתעייפים באופן קבוע, מאחרים, מתקשים בלימודים, מאבדים יציבות או חווים עומס מצטבר לאורך חודשים ארוכים, עולה משמעותית הסיכוי שבית המשפט יבחן שינוי אמיתי במבנה המשמורת או בקביעת בית מרכזי אחד.

העדיפות והיתרונות במשמורת משותפת

אכן בכל הקשור למשמורת קטינים שלהם שני הורים מטיבים ובעלי מסוגלות הורית טובה יש ליתן עדיפות למשמורת משותפת. אך זאת לא בכל מחיר, אלא בהתמלא תנאים מסויימים ותוך בחינת טובת הקטינים.

לעיתים מכח עקרון טובת הילד נסיבות המקרה והמצב הקיים, יש לבחור בתוצאה, לעיתים זמנית, שהיא בבחינת “הרע במיעוטו” בכל הקשור לשאלת המשמורת, דבר המשליך גם על קביעת מסגרות החינוך של הקטינים.

מהו הרע במיעוטו בהקשר של משמורת?

קיימת תפיסה ההולכת ומשתרשת לפיה הרע במיעוטו הוא המשמורת המשותפת. (בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני רע”א 4575/00, פלונית נ’ אלמוני פד”י נה/2 321, 331).

כאמור עקרון טובת הילד, תוך בחינת המצב העובדתי שנוצר בשטח, הוא עקרון על, והמנחה העיקרי בסוגיית משמורת ילדים, תוך בחינת המצב העובדתי הנתון במקרה המדובר.

לעניין פסק הדין של השופט שרעבי הרי שקובע הוא כי תנאי מרכזי מהתנאים הנדרשים למשמורת משותפת אינו מתקיים, והוא – מגורי ההורים בסמיכות זה לזו ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. האב מתגורר ב-א’ והאם מתגוררת ב-ב’.

חלוקת הזמן השווה בין שני ההורים גורמים למעשה לקטינות לנסוע חצי שבוע בשעות בוקר מוקדמות, מ-XXXX ל-YYYY וחזרה, כשעה נסיעה לכל כיוון, בשביל להגיע בזמן למסגרות הלימוד ב-YYYY.

ניסיונות שנעשו ע”י בית משפט קמא וע”י בית משפט זה לשכנע את הצדדים להתקרב במקומות מגוריהם לא צלח, ואת המחיר משלמות הקטינות שבמצב דברים זה, אין להן בית מרכזי בחייהן.

מצב דברים זה מלמד לכאורה, כי גם תנאי נוסף מהתנאים הנדרשים למשמורת משותפת אינו מתקיים במקרה דנן, והוא – איכות קשר ירודה בין ההורים ויכולתם לשתף פעולה בכל הקשור לקטינות וטובתן. אם כך שני תנאים שהינם בסיס למשמורת משותפת אינם מתקיימים – מגורים בסמיכות והיכולת לשתף פעולה.

משאין אף אחד מן ההורים שמוכן לשנות את מגוריו ולהתקדם לכיוון השני כך שהנסיעה תהא קצרה יותר הרי שבית המשפט רואה בכך אי שיתוף פעולה ואיכות קשר בלתי מספקת לפחות למשמורת משותפת.

אין מרחק “קסם” קבוע במשמורת משותפת

חשוב להבהיר שבית המשפט אינו מכריע בשאלת המשמורת המשותפת לפי מספר קילומטרים בלבד. המרחק הגיאוגרפי הוא רק נתון אחד בתוך תמונה רחבה הרבה יותר, והדגש עובר אל המציאות היומיומית של הילדים: כמה זמן הם באמת מבלים בנסיעות, באילו שעות הם יוצאים מהבית, מתי הם חוזרים, עד כמה המעברים שוחקים אותם, ומהי ההשפעה המצטברת על שינה, לימודים, חברים, חוגים ותחושת היציבות.

לכן גם מרחק שנראה “סביר” על הנייר עלול להתברר כקשה מאוד בחיי המעשה, במיוחד כאשר מדובר בפקקים, במסלולי נסיעה עמוסים או בילדים צעירים שזקוקים לשגרה רגועה וצפויה יותר.

הבנות משלמות את המחיר של העדר הסכמות בין ההורים באשר למקום המגורים

במקרה מהסוג הנ”ל בו ההורים אינם מגיעים להסכמה בדבר מגורים בסמיכות זה לזו, באופן שאת המחיר היומיומי לריחוק מקומות המגורים משלמות הקטינות, יש מקום לביטול המשמורת המשותפת, קביעת ההורה המשמורן וקביעת זמני שהות להורה שאינו משמורן.

ההורים הוזהרו על כך כי שינוי המצב הקיים על ידי בית המשפט הוא דבר צפוי ולמרות זאת לא מצאו לנכון להסכים על שינוי מקום המגורים של אף אחד מהם.

צידוד בגישת המעשה העשוי

בחינת משמורת הקטינים (וקביעת מסגרות הלימוד הנובעת מכך) צריכה להתבצע תוך בחינתם וטובתם בהתאם ל”מעשה העשוי” (מעבר המשיבה/האם ל-XXXX), והמציאות החדשה בשטח שנוצרה בעקבות כך, ולא תוך “התחשבנות” עם המשיבה על המעבר ל-XXXX’.

האם קבעה עובדות בשטח וזוהי נקודת המוצא של בית המשפט

קשה לקבל גישה זו שכן גישה כזו מעודדת מעבר בלא קבלת היתר מראש בבחינת כל דאלים גבר. האם עשתה ככל העולה על רוחה בעניין המגורים והציבה עובדה מוגמרת באשר למקום המגורים שיש בה כדי להשליך על המשמורת והמשמורת המשותפת. (עמ”ש (נצ’) 9963-06-11 פלונית נ’ אלמוני, בג”ץ 1034/09 פלונית נ’ בית הדין הרבני) – בחינת טובת הילדים, בהתאם למצב העובדתי החדש שנוצר בשטח.

לגישת בית המשפט, אין הצדקה להותיר את המשמורת המשותפת על כנה, בחלוקת זמן שווה או אף אחרת, אלא יש לקבוע הורה משמורן, עם בית מרכזי לקטינות וליצור יציבות בחייהן.

תוכן נוסף בנושא שעשוי לעניין אתכם:

רדיוס מרחק בין הורים גרושים: בית המשפט התיר לאם לעבור ולהתגורר עם בתה במרחק של 30 ק”מ מהבית הקודם

משמורת ילדים: התשובות לכל השאלות החשובות