ההבדל בין משמורת משותפת למשמורת מחולקת

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! 

עד לאחרונה נטו בתי המשפט לפסוק משמורת לאם והסדרי ראיה לאב, וגם אם הסדרי הראיה היו נרחבים וכללו לינה בבית האב בימי החול – עדיין ההגדרה המשפטית הייתה כפי שהייתה.

לאחר פרסום מסקנות ועדת שניט ובהמשך לכך – ברירת המחדל הינה משמורת משותפת, כאשר במקרים מסוימים עדיין תחול חזקת הגיל הרך, וילדים יהיו במשמורת אמם, אך מקרים אלו הולכים ופוחתים.

עד לאחרונה פסקי הדין שניתנו קבעו כי משמורת משותפת תיקבע רק כאשר תקשורת טובה מתנהלת בין ההורים למצער בנושא הילדים.  גם פסיקה זו שונתה וכיום גם כאשר אין תקשורת וגם כאשר האם אינה מסכימה – בהתקיים התנאים הנכונים לכך – יקבע על ידי בית המשפט כי המשמורת תהא משותפת.

השיח הציבורי מדבר כיום על משמורת משותפת או על אחריות הורית משותפת ופחות על משמורת בלעדית לאם.

בתמ”ש 16291-09-10 נקבעה משמורת מחולקת בין ההורים כשמשמעותה בפועל הינה משמורת משותפת במערכת יחסים בלתי תקינה, כאשר ההורים נאבקים ביניהם בכל דבר וענין שנוגע לילדים ובכלל.

בית המשפט קבע כי בחינת טובת הקטין מביעה למסקנה האחת והיחידה שיש לחלק את המשמורת בין שני ההורים ומדגיש כי אין מדובר במשמורת משותפת אלא במשמורת מחולקת נוכח הקונפליקטים בין ההורים.

מהי משמורת מחולקת

משמורת מחולקת היא הסדר שבו הקטין שוהה פרקי זמן משמעותיים אצל שני הוריו, אך בית המשפט נמנע מלהגדיר את המצב כמשמורת משותפת מלאה במובן המקובל. בדרך כלל מדובר במקרים שבהם שני ההורים משמעותיים בחיי הילד וראויים להיות מעורבים בגידולו, אך רמת הקונפליקט ביניהם גבוהה, שיתוף הפעולה לקוי, והיכולת שלהם לנהל הורות משותפת גמישה ומוסכמת מוגבלת מאוד.

במצב כזה בית המשפט עשוי לקבוע חלוקת שהות רחבה וברורה בין ההורים, אך לעשות זאת בתוך מסגרת קשיחה יותר, עם גבולות ברורים והוראות קונקרטיות, כדי לצמצם חיכוך ולשמור על יציבות עבור הילד.

על ההבדל בין משמורת מחולקת לבין משמורת משותפת

ההבחנה בין משמורת מחולקת לבין משמורת משותפת חשובה מאוד. במשמורת משותפת, נקודת המוצא היא שלשני ההורים יש יכולת תפקודית סבירה לנהל יחד את ענייני הילד, גם אם קיימות ביניהם מחלוקות.

לעומת זאת, במשמורת מחולקת בית המשפט מכיר בחשיבות של נוכחות שני ההורים בחיי הקטין, אך יוצא מתוך הבנה שהקשר ביניהם טעון, בלתי יציב או רווי מאבק, ולכן נדרשת חלוקה ברורה, מוקפדת ומפוקחת יותר של זמני השהות, התקשורת והסמכויות המעשיות. במילים אחרות, משמורת מחולקת מבטאת חלוקת נוכחות הורית, אך אינה מבטאת בהכרח שותפות הורית מתפקדת באותה רמה שניתן לייחס למשמורת משותפת.

בית המשפט מדגיש כי הוא רואה מסר חינוכי לקטין ששני ההורים נוכחים בחייו וכי המשמורת אינה מופקעת מידו של מי מההורים.

בית המשפט מביע ביקורת על כך שההורים אינם מסוגלים להחליט בעצה אחת בשום עניין הנוגע לקטין, ובמיוחד לא בנוגע לאבחונים או באשר לדרכי חינוכו ו/או הטיפולים המחוצים לו, ובעוד האם דורשת טיפול הידרותרפי האב מתעקש על טיפול באמצעות סוסים (רכיבה טיפולית) וכיוצ”ב מחלוקות בכל דבר ועניין.

בשל העובדה כי ההורים לא פסקו מלהתכתש בכל נשוא ונושא עד כדי סיכון הקטין הורה בית המשפט כי אף הורה לא יצור קשר כאשר הילד שוהה אצל ההורה השני ולא יפריע לשהותו של הילד שם, אלא באמצעות מסרונים ענייניים קצרים ובצורה מכובדת.

מה המשמעות המעשית של משמורת מחולקת?

למשמורת מחולקת יש משמעות מעשית רחבה מאוד. היא מחייבת בדרך כלל לוח זמנים ברור, הקפדה יתרה על מרחק מגורים סביר בין ההורים, יכולת לעמוד במעברים תכופים של הילד בין שני בתים, ומשמעת דיונית גבוהה יותר בכל הנוגע לחינוך, טיפולים, אבחונים, בריאות ותקשורת בין ההורים. כאשר ההורים מתקשים לקבל החלטות משותפות גם בנושאים בסיסיים, בית המשפט נוטה לקבוע כללים מפורטים יותר כדי למנוע מצב שבו הילד הופך לזירת מאבק בלתי פוסקת.

לכן, משמורת מחולקת אינה רק חלוקה טכנית של לילות או ימים, אלא מנגנון משפטי שנועד לייצב את חייו של הקטין בתוך מציאות משפחתית לא יציבה.

בענייננו – בית המשפט מתרשם כי הילד מוסת על ידי אמו ומצוי בקונפליקט נאמנויות וכי התנהגות הוריו מסכנת את בריאותו הנפשית סכנה של ממש.

בפסק דין זה מחודדת האבחנה בין משמורת משפטית (שהינה למעשה האפוטרופסות על הקטין הנשארת משותפת בכל מקרה גם אם המשמורת הינה אצל אחד ההורים) לבין משמורת פיסית שפירושה האחזקה בקטין, דהיינו היכן הבית העיקרי של הקטין בו הוא מתגורר.

אבחנה זו נעשית גם על ידי כב’ השופט זגורי (מחוז צפון) במספר פסקי דין ובין היתר בתמ”ש (טבריה) 5782-08-09 וכן בתמ”ש (תל אביב) 36621/06 מפי כב’ השופט שטרק המצטט מספרו של פ’ שיפמן, ” דיני המשפחה בישראל“,

” בשיטות משפט אחדות מורגשת נטייה לעודד הורים להגיע להסדר של “החזקה משותפת” ( joint custody ) המחלק ביניהם שווה בשווה את גידולו של הילד והטיפול בו. אמנם הסדר כזה מצריך רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים השרויים בקרע ובמתח עקב הפירוד שחל ביניהם, כשם שקשיים טכניים עלולים להכביד על ביצועה של החזקה משותפת. אבל סירובו השרירותי של צד לשתף פעולה בקביעת הסדר להחזקה משותפת נזקף לחובתו, אם ההסדר נכשל, וכתוצאה מכך, על בית המשפט להחליט מי מבין ההורים ראוי להעדפה בקבלת ההחזקה בילד. היתרון הטמון בהסדר להחזקה משותפת הוא, בראש ובראשונה, חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים, על פי רוב האב, מן הדאגה לילד …”

נוכח העובדה כי הקטין צריך את שני הוריו כי הוא קשור אליהם מגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה כי יש צורך ב”שובר שוויון” בדמות משמורת מחולקת, והוא מדגיש כי נוכח המאבק תהא זו משמורת מחולקת ולא משמורת משותפת, ומגדיר ימים ושעות ברורים, ומדגיש כי יש חשיבות עליונה למגורים סמוכים של ההורים, וקובע כי אף צד אינו רשאי לשנות את בית המגורים במקום מרוחק ממשנהו ללא פניה לבית המשפט בעניין זה.

פסק הדין משקף מגמה רחבה יותר בדיני המשפחה: המעבר מחשיבה ישנה של הורה משמורן אחד והורה משני, אל בחינה גמישה יותר של מבנה ההורות לאחר הפרידה. בתוך המגמה הזו, משמורת מחולקת היא כלי שבית המשפט עושה בו שימוש כאשר הוא מבקש לשמר את מקומם של שני ההורים בחיי הילד, גם במציאות של עימות חריף.

זהו פתרון שאינו מבוסס על אידיאליזציה של היחסים בין ההורים, אלא על ניסיון מעשי להגן על הקטין מפני ניתוק מאחד מהם, בלי להתעלם מן הסיכון שבקונפליקט המתמשך.

מתי בית המשפט יעדיף משמורת מחולקת?

בית המשפט עשוי להעדיף משמורת מחולקת כאשר מתברר שהילד זקוק לשני הוריו באופן ממשי, ששניהם מסוגלים לתפקד כהורים מיטיבים, אך במקביל קיימת ביניהם מערכת יחסים קשה שאינה מאפשרת תיאום הורי תקין.

במקרים כאלה, בחירה במשמורת בלעדית עלולה לדחוק הורה אחד לשוליים, ואילו משמורת משותפת במובנה הרגיל עלולה להיכשל בגלל הקונפליקט. לכן, משמורת מחולקת עשויה לשמש פתרון ביניים מעשי: היא שומרת על נוכחות ממשית של שני ההורים בחיי הילד, אך עושה זאת באמצעות הסדר קשיח יותר, עם ימים ושעות מוגדרים, כללי תקשורת ברורים ולעיתים גם מגבלות שנועדו לצמצם עימותים.

לסיכום:

משמורת מחולקת אינה רק מונח ביניים בין משמורת בלעדית למשמורת משותפת, אלא פתרון שיפוטי עצמאי שנועד להתמודד עם מצבים מורכבים במיוחד. כאשר שני ההורים משמעותיים בחיי הילד אך אינם מסוגלים לנהל שיתוף פעולה בסיסי, בית המשפט עשוי להעדיף חלוקה ברורה של המשמורת והשהות, כדי לשמור על נוכחות הורית כפולה מחד, ועל מסגרת יציבה ומוגדרת מאידך.

מתוך כך עולה מסר חשוב: גם בעיצומו של קונפליקט חריף, בית המשפט אינו ממהר לוותר על מקומו של אחד ההורים בחיי הילד, אך הוא יעצב את ההסדר בצורה קפדנית יותר, עם גבולות ברורים, מתוך מטרה אחת מרכזית – להגן על טובת הקטין ולצמצם ככל האפשר את הנזק שגורם המאבק המתמשך בין הוריו.