ישנם פגמים בצוואה שאינם ברי ריפוי גם אם הצוואה משקפת את רצון המצווה
פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה קבע כי מתקיימים במקרה זה רכיבי היסוד הנדרשים לצוואה בעדים וכי שוכנע כי הצוואה משקפת את רצונו האמתי של המנוח, ולפיכך יש לקיימה על אף הפגמים הצורניים שנפלו בה. ערכאת הערעור כלומר בית המשפט המחוזי הפכה את פסק הדין ולא אישרה את קיום הצוואה.
לבית המשפט סמכות לרפא פגמים על פי סעיף 25 לחוק הירושה
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי למרות שחתימת שני העדים לצוואה נעשתה מבלי שאלו ראו את המנוח חותם על הצוואה, הרי שמכוח הוראת סע' 25 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 רשאי בית המשפט, ע"פ שיקול דעתו, לתקן את הפגם הנזכר ככל ששוכנע שאכן מדובר במסמך שנערך ע"י המנוח כצוואה מטעמו, וכי היא הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה.
בית המשפט קבע כי משמעותה המעשית של הדרישה כי המצווה יביא את הצוואה בפני שני עדים היא כי על בית המשפט להיווכח כי המצווה הציג לפני שני עדים את הצוואה, וכי המסמך שקיומו מתבקש הוא הצוואה שהמצווה הביא בפני שני העדים כאמור.
במקרה כזה בו בית המשפט מרשם כי עסקינן בצוואה המשקפת את רצונו של המצווה, יהיה בית המשפט רשאי לקיים את הצוואה אף במקרה שהמצווה לא חתם על הצוואה בפני עדים.
על כן מצא בית המשפט כי התקיימו רכיבי היסוד של הצוואה: מסמך בכתב שנערך ע"י חברו של המנוח, לבקשתו וע"פ הנחיותיו, אשר אף חתם על הצוואה כעד והצהיר כי המנוח הצהיר שזו הצוואה .
בית המשפט היה ער לכך שאין די בחתימת עד אחת לפיכך אף בחן את כשרות חתימת שני העדים האחרים.
בעניינם של עדים אלו הומצאה לבית המשפט הקלטה של שיחה וכן תמלול שערך חוקר, ממנו עלה שהעדים לא חתמו בנוכחות המצווה אך הם אישרו את חתימתם על מסמך הצוואה. בית המשפט קמא סבר כי די בהצגת המסמך ע"י המנוח לפני העדים וחתימתם עליו בכדי לעמוד בתנאי היסוד הנדרשים לצוואה בעדים כדרישת סע' 25 לחוק הירושה.
בית המשפט הוסיף וציין כי התרשם כי בעת החתימה על הצוואה ידע המנוח על מה חתם, וכן כי מאחר שאורכו של מסמך הצוואה כחצי עמוד בלבד וכותרתו "צוואה" וחתימת העדה מופיעה על המסמך, קבע בית המשפט כי אין זה סביר שהעדה לא ידעה במה מדובר כאשר חתמה על מסמך הצוואה, ויתכן שמדובר בתשובה שניתנה על מנת לרצות את בנה של המערערת, שהשתתף אף הוא באותה שיחה עם החוקר ומתוך העדר רצון להתעמת עמו.
בית המשפט הוסיף והדגיש כי הגיונה של הצוואה עולה מתוך הנסיבות עליהן הובאו ראיות ובכללן העובדה שהמנוח הגיש תביעות כנגד בנה של המערערת ואשתו בטענה שהם לקחו הלוואות לצרכיהם הפרטיים תוך ששעבדו את המשק של האם המנוחה לשם כך, ולאחר פטירתה של האם המנוחה ביקשו להטיל את החזרי ההלוואה על כתפי המנוח. ביהמ"ש התרשם כי לאור המחלוקות שהיו בין המנוח לאחותו ולבנה, רצונו האמתי של המנוח היה שלא להוריש למערערת חלק מעיזבונו.
עוד התרשם בית המשפט כי "מדובר במנוח שהיה איש פשוט שלא הבין בענייני צוואות ואופן עריכתן, וביקש לקצר את ההליך של עריכת הצוואה, ולכן פנה לחברו הקרוב, עליו סמך.
חברו של המנוח, שאינו עורך צוואות במקצועו וזו הייתה הצוואה ראשונה אותה ערך, עשה ככל יכולתו על מנת לסייע בידו. לפיכך גם לו היה נמצא כי נפלו פגמים צורניים בצוואה, לא היה זה צודק שלא לכבד את רצון המנוח, כפי שהוכח בפני בית המשפט, ולא לקיים את הצוואה מטעם זה בלבד.
מתוך שכך הורה בית המשפט על קיום צוואת המנוח. אך המערערת לא קיבלה קביעה זו וערערה לבית המשפט המחוזי.
ההיבטים המשפטיים של פסק הדין של בית המשפט המחוזי
הצוואה שבנדון נחזית כ"צוואה בעדים". אין מדובר בצוואה בכתב יד שכן אין חולק שהצוואה לא נכתבה בכתב ידו של המנוח אלא בכתב ידו של חברו.
ע"פ הוראת סע' 20 לחוק הירושה –
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר הצהיר בפניהם שזו הצוואה; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
הוראת סע' 20 לחוק הירושה דורשת, בין יתר רכיביה הצורניים של צוואה בעדים, שהמצווה יצהיר בפני שני עדים שזו הצוואה ולאחר הצהרתו זו יחתום עליה. לאחר חתימת המצווה על העדים לאשר, בחתימת ידם על פני הצוואה, שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. בכך מתקיים הן "היסוד העובדתי" – הצהרת המצווה וחתימתו, והן "היסוד הראייתי" – אישור העדים שהיסוד העובדתי התקיים, דהיינו שהמצווה הצהיר שזו הצוואה וחתם עליה .
תיקון פגמים בצוואה מתאפשר אך לא כל הפגמים ברי תיקון ולא בכל מקרה.
קיום צוואה על אף פגם או חסר מוסדר בסע' 25 לחוק הירושה אשר תוקן בשנת 2004 (תיקון מס' 11) ואשר זו לשונו:
(א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19,20,22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:
…(2) בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 – הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים".
תנאי להפעלת הסמכות לקיים צוואה פגומה הוא כי התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה. בסע' 25 (ב) לחוק הירושה קבע המחוקק את מרכיבי היסוד בכל צוואה וצוואה לפי סוגה, מרכיבים שבהיעדרם אין המסמך מהווה צוואה כלל וממילא נשלל כוחו של בית המשפט לקיים אותו כצוואה ואין הדברים נתונים כלל וכלל לשיקול דעתו. לעניין צוואה בעדים מרכיבי היסוד הם – (א) היותה בכתב (ב) הבאתה על ידי המצווה לפני שני עדים.
התיקון של סעיף 25 לחוק הירושה
על משמעותו של התיקון לסע' 25 לחוק הירושה בהשוואה למצב המשפטי קודם לתיקון עמד בהרחבה כב' השופט מצא בדנ"א אהרון, בציינו:
"והנה, סעיף 25 בנוסחו החדש מתיר לקיים כל צוואה, חרף פגם או חסר שבו לקתה. בכך הולך נוסחו החדש של הסעיף כברת-דרך ארוכה לקראת גישתו של הנשיא, שבפרשיות קניג ובדיחי נותרה עמדתו במיעוט… ואולם סעיף 25 בנוסחו החדש מתנה את תחולתו בשני תנאים מוקדמים: האחד, כי 'התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה'; והשני כי 'לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה'. להלן מפרט הסעיף מהם "מרכיבי היסוד בצוואה", שהתקיימותם מהווה תנאי מוקדם לתחולתו… בית-המשפט אינו רשאי לקיים צוואה שנפל בה פגם או חסר, אם לא 'התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה' שלעניין צוואה בעדים הם ש'הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים'. מנוסחו החדש של סעיף 25 עולה, אפוא, בבירור, כי אף שהמחוקק ראה להקל בדרישות הצורניות לעשיית צוואה בעדים, הקפיד הוא להבהיר כי מסמך שבעשייתו לא התקיימו מרכיבי היסוד – מצווה, כתב ושני עדים – אינו צוואה; ואף אם שוכנע בית-המשפט, מעבר לספק, כי המסמך משקף את הרצון החופשי והאמיתי של בעל המסמך, אין בית-המשפט רשאי לקיימו. אכן, הדרישה כי המצווה הביא את הצוואה בפני שני עדים היא דרישת סף. משמעותה המעשית היא כי על בית המשפט להיווכח כי המצווה הציג לפני שני עדים את הצוואה, והללו – שראו את המסמך ושמעו את דברי המצווה – מצהירים (או מעידים) לפני בית המשפט כי המסמך שקיומו התבקש הוא הצוואה שהמצווה הביא בפניהם" (דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני).
אכן, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסע' 25 לחוק הירושה הינו רחב ביותר, אך אין בו כדי לייתר אותן דרישות מינימליות, אותם מרכיבים שבלעדיהם לא ניתן "לקיים את דברי המת". סע' 25 אינו יכול להתגבר על העיקרון שלכל סוג צוואה יש סימני היכר שבלעדיהם אין הצוואה צוואה, והעדרם לא ניתן לתיקון.
הימצאות מרכיבי היסוד של הצוואה הם תנאי מקדמי
מעת שנקבע בפסיקה כי מרכיבי היסוד של צוואה בעדים – בלעדיהם הצוואה אינה צוואה – הם"הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים יש לבחון ולהגדיר תחילה מה הם אותם מרכיבי יסוד, שכן חסרונם של רכיבים נדרשים אחרים שאינם בגדר רכיבי היסוד – דוגמת עצם חתימתו של המצווה, חתימתם של העדים על הצוואה, או חתימתם על הצוואה יחדיו, או אישורם במעמד החתימה – אינו מאיין את הצוואה ככזו ולבית המשפט שיקול דעת, ואפילו שיקול דעת רחב במיוחד, להכשיר הצוואה מעת ששוכנע באמיתותה.
לא כן באשר לרכיבי היסוד, שאם אינם קיימים הרי שגם אם שוכנע בית המשפט באמיתות הצוואה, מנוע הוא מלקיימה שכן העדרם אינו מאפשר את עצם כינונה.
ולמקרה הספציפי:
ובכן, דרישת הכתב היא דרישה ברורה וברי כי היא מתקיימת במקרה זה שכן המסמך כתוב.
הבאת הצוואה בפני שני עדים
הדרישה הנוספת בדבר הבאה בפני שני עדים מורכבת יותר. על מהותה של דרישה זו עמד כב' השופט שוחט בת"ע (ת"א) 11632/99 פלוני נ' מכון ויצמן למדע, (2004) תוך שהוא מתייחס באופן ישיר למצב המשפטי שלאחר תיקון מס' 11:
"הדרישה שהמצווה 'יביא' את הצוואה בפני שני עדים טעונה בחינה הן באשר למעמדם של העדים ותפקידם והן באשר לתוכן הטקסי שיש ליצוק לתיבה 'והביאה' שהרי לא למובן הפיזי של המילה כיוון המחוקק. בחינה זו חשובה היא משום שתיקון 11 מלמד אותנו, שחתימת המצווה ו/או העדים על פני הצוואה הם בגדר 'רכיבים דינאמיים' ובית המשפט יכול להתעלם מהם אם לא היה לו ספק, כי המסמך הנחזה להיות צוואה משקף 'את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה'.
הדרישה לקיומם של שני עדים בצוואה בכתב לפי סעיף 20 לחוק הירושה הייתה, מאז ומתמיד, גם לפני תיקון 11 האמור, מרכיב יסודי בצוואה מסוג זה…
המחלוקת בפסיקה, טרם תיקון 11 הנ"ל, התייחסה לשאלת היעדרן של חתימות העדים להבדיל מקיומם של העדים אמור, למצב שבו היו עדים לצוואה אלא ששכחו הם או אחד מהם, לחתום עליה. אין כל ספק כי צוואה בעדים ללא עדים לאו צוואה היא ואין היא ברת-תיקון מכוח סעיף 25 לחוק, כנוסחו טרם התיקון. הלכה זו לא נשתנתה בעקבות תיקון 11. תיקון 11 האמור מביא על פתרונה את המחלוקת באשר לנחיצות חתימתם של העדים על הצוואה. חתימת העדים אינה יותר מרכיב יסוד בצוואה בכתב לפי סעיף 20. תיקון 11 אינו משנה את ההלכה שלפיה נוכחותם של שני עדים בצואה בעדים מהווה מרכיב יסוד שבלעדיו אין…
משכך חשיבות רבה נודעת לשאלה מה תוכן ניצוק לתהליך המחבר בין המצווה, הכתב והעדים בצוואה שכזו לאמור לתיבה 'והביאה'. הפרשנות לתיבה זו חייבת להיות נגזרת מהדרישה לקיומם של שני עדים כבסיס הקונסטיטוטיבי – היסודי לצוואה בכתב לפי סעיף 20 לחוק. משכך, המצווה יעשה את הצוואה בפני שני עדים ויחתום עליה בפניהם ובאין חתימה הוא חייב 'להביאה' בפני שני העדים תוך שהוא מצהיר בפניהם שזו הצוואה והעדים מאשרים על פני הצוואה, כי המצווה הצהיר וחתם כאמור. הטעם לכך הוא – אם הבסיס הקונסטיטוטיבי בצוואה בעדים הוא קיומם של שני עדים אשר אמורים להעיד על כך שהמסמך הנחזה להיות הצוואה של המנוח הינו אכן הצוואה, חובה לדרוש שהצוואה תיערך בפני שני עדים (גם אם לא תיחתם) ו/או לפחות תובא ותוצג על-ידיו בפניהם כצוואה (ראה הנשיא ברק בפרשת בדיחי בעמ' 350)".
העדים הינם עדי קיום
מדברים אלה עולה כי המאפיין החשוב ביותר של "צוואה בעדים" הוא תפקידם של העדים. קיומם של שני העדים הוא הבסיס הקונסטיטוטיבי היסודי לצוואה בכתב. מרכיב יסוד הוא כי המצווה מביא את הצוואה בפני שני העדים שהוא מצהיר בפניהם שזו הצוואה והם מאשרים כי המצווה הצהיר וחתם כאמור. יש לזכור כי הדרישה בכל הנוגע להצהרת המצווה ואישור העדים באות להפנות את תשומת לב העדים שעליהם לוודא ולדעת במעמד החתימה על הצוואה, שהמצווה מבין היטב שזו הצוואה ורוצה בה, וזאת כחלק מרצינות המעמד וחשיבות המסמך (שאול שוחט, פגמים בצוואות (מהדורה שניה, 2001).
בכך נבחנת, ככל האפשר, גמירות הדעת של המצווה על-ידי העדים אשר מאשרים וחותמים אחרי הצהרתו של המצווה וחתימתו על הצוואה. כך נאמר על ידי כב' הש' גאולה לוין בת"ע 35623-03-12 מ' נ. צ' (2013) בקובעה –
"מכל מקום, במקרה דנן לא ניתן לקיים את המסמך הנחזה כצוואה בעדים, משלא התקיימו "מרכיבי היסוד" על פי סע' 25 לחוק הירושה.העדר חתימה של המצווה בפני העדים והעדר הצהרה בפניהם כי זו הצוואה אינם פגמים צורניים בלבד או פגמים טכניים, עליהם ניתן להתגבר על פי סע' 25 לחוק, כאשר אין לבית המשפט ספק באמיתות הצוואה. העדר חתימה של המצווה בפני העדים והעדר הצהרה של המצווה כי זו הצוואה הם פגמים היורדים לשורשו של עניין ושוללים את עצם קיומה של הצוואה כ"צוואה בעדים".
יש לזכור כי העדים אמורים לשכנע את בית המשפט שהצוואה, על אף הפגמים שנפלו בה, משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה וכי המצווה הביאה בפניהם בתוך הבנה, הכרה וידיעה שזו הצוואה. העדים אינם יכולים לבצע מטלה זו כאשר הצוואה לא נחתמה בפניהם והמצווה לא הצהיר בפניהם שזו הצוואה…"
גם אם לא נחתמה הצוואה לפני העדים עדיין ניתן לקיימה כאשר שוכנע בית המשפט באמיתותה ואולם תנאי בל יעבור הוא שיש עדים לצוואה במובן זה שהמצווה הצהיר לפניהם שזו היא הצוואה.
האם התקיים תנאי זה בענייננו?
התנאי הנדרש של הבאת הצוואה לפני עד והצהרת המצווה כי זו הצוואה התקיים בכל הקשור לאחד העדים אך לא בפני שניהם. XXX העיד כי ערך את הצוואה לבקשת המנוח, אשר ביקש ממנו לערוך עבורו את הצוואה, והמנוח אף חתם על הצוואה לפניו ועדותו אמינה ואין הוא מתחמק אף מלתת מענה כן החושף את חולשותיו, כך כאשר נשאל האם ידע בעת עריכת הצוואה על הצורך בשני עדים לצוואה, הודה כי למעשה לא היה מודע לכך.
מהעובדות עולה בבירור כי המנוח לא הציג את המסמך לעד כמסמך המהווה צוואה אותה הוא ערך, העד חתם על המסמך כיוון שחשב שמדובר באישור הנדרש למנוח שהוא שפוי על מנת שלא יסלקו אותו מהמשק בו היה. העד חוזר על דבריו אלו מספר פעמים ומבהיר כי המסמך מעולם לא הוצג ע"י המנוח כמסמך צוואה שלו והחותם היה משוכנע כי הוא מאשר בחתימתו את שפיותו של המנוח לצרכיו הוא.
המנוח לא הבהיר לעדה השניה באופן אישי כי המסמך הוא הצוואה וכי הוא מבקש ממנה לאשר את הצהרתו זו. העדה אמרה כי לא טרחה לעיין בתוכנו של המסמך כיוון שהיא הכירה את XXXX.
במצב דברים שכזה, ברור כי לא מתקיים הרכיב היסודי של "הביאה בפני שני עדים".
מעת שתוקן סע' 25 (א) לחוק הירושה, הרי שגם אם נתן בית המשפט אמונו באמיתות הצוואה, מנוע הוא מלקיימה בעת שחסרים בה רכיבי היסוד הנדרשים לקיום צוואה. בצוואה בעדים נדרש בין השאר היסוד של "הביאה לפני שני עדים" אין מדובר בעניין טכני גרידא – הבאת מסמך, מדובר בהבאה למודעותם של העדים באשר לטיבו ויחודו של המסמך שאם לא כן לא נעשה דבר.
כב' הש' שוחט בעניין ת"ע (ת"א) 11632/99 קבע כי: "…שכך, המצווה יעשה את הצוואה בפני שני עדים ויחתום עליה בפניהם ובאין חתימה הוא חייב 'להביאה' בפני שני העדים תוך שהוא מצהיר בפניהם שזו הצוואה והעדים מאשרים על פני הצוואה, כי המצווה הצהיר וחתם כאמור. הטעם לכך הוא – אם הבסיס הקונסטיטוטיבי בצוואה בעדים הוא קיומם של שני עדים אשר אמורים להעיד על כך שהמסמך הנחזה להיות הצוואה של המנוח הינו אכן הצוואה, חובה לדרוש שהצוואה תיערך בפני שני עדים (גם אם לא תיחתם) ו/או לפחות תובא ותוצג על-ידיו בפניהם הצוואה…"
נטלי הראיה הנדרשים בדיני הצוואות
אין ספק כי הצוואה נגועה בפגמים צורניים, כך אין עליה את אישור העדים שהמצווה הצהיר וחתם כי זו הצוואה, אין את תאריך חתימת העדים על הצוואה כאשר ברור ששלושת העדים לא חתמו עליה במעמד אחד ואף לא באותו יום, שהרי XXXX, ע"פ עדותו, כלל לא ידע שהמנוח נדרש להחתים שני עדים על הצוואה, כך אין חולק שהעדים לא ראו את המנוח חותם על הצוואה שכן לא חתם עליה לפניהם.
כאשר עסקינן בצוואה הנגועה בפגמים צורניים עובר נטל הראיה להסרת הספק בדבר אמתותה, לאמור כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה (ע"א 217/74 גמזו נ. גולוב; ע"א 464/71 אדלר נ. נשר.
הטעם לדרישה זו הוא כי בניגוד לצוואה התקינה לכאורה מבחינה צורנית, העומדת בחזקת כשרותה והנטל לפוסלה מוטל על המתנגד לה, צוואה פגומה אינה זוכה לחזקה זו. קיומו של הפגם מעלה את החשד שהצוואה אינה משקפת את רצונו של המצווה ומכאן הטלת מלוא כובד הנטל על מבקש הקיום. כאשר נותר ספק בליבו של בית המשפט האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה ימנע הספק את קיומה של הצוואה (ע"א 646/77 דהן נ. אזולאי).
שני מישורי הוכחה וראיה להם נדרש בית המשפט בקביעת כשרותה של צוואה:
האחד – על בית המשפט להשתכנע מעל לכל ספק כי הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה על מנת לקיימה (מעגל אמיתות הצוואה)
השני- קיום רכיבי היסוד של הצוואה (מעגל כינון הצוואה). נטל הראיה מוטל, במצב של פגם צורני בצוואה, על מבקש קיומה בכל הקשור לשני המעגלים גם יחד.
לפיכך אם ימצא ספק בכל הקשור לקיומו של רכיב יסוד לצוואה הרי שספק זה יעמוד לחובתו של מבקש קיום הצוואה ואם חפץ הוא להתיר ספק זה שומה עליו להביא די ראיות להסרתו.
ככל שעולים ספקות מתוך התמליל באשר להבנתם של מי מהעדים –באשר לטיבו של המסמך עליו חתמו וקיומה של הצהרה מצד המנוח לפניהם כי המסמך מהווה את הצוואה, שומה היה על מבקש קיום הצוואה – המשיבה, לעמוד על הבאתם לעדות ולחקור אותם על נסיבות חתימתם על הצוואה.
מעת שלא נעשה כן, עומד הדבר לחובתה של המשיבה ולמעשה יש בדבר כדי לקבוע כי לא הורם הנטל להוכחת קיומו של רכיב היסוד בצוואה בעדים – "הביאה בפני שני עדים" שכן הוכח כי הצוואה הובאה והוצגה כצוואת המנוח אך לא לפני כל אחד מהעדים האחרים החתומים עליה.
מעת שזוהי מסקנת בית המשפט ומעת שלא הוכח כי התקיים רכיב היסוד בצוואה של "הביאה בפני שני עדים" הרי שהצוואה הנדונה לאו שמה צוואה ולא ניתן לקיימה. לפיכך מתקבלת ההתנגדות לצוואה.
