הסתה של ילדים על ידי ההורה האחד כנגד האחר
עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
תופעה מיותרת אך לא בלתי שכיחה בגירושין הינה כשאחד ההורים מסית את הילדים נגד ההורה השני. זכותו של כל הורה להחזיק בכל דעה על ההורה השני, וזכותו לחלוק אותה בנפרד עם חבריו או קרוביו, אך לא עם הילדים.
גם בתי המשפט רואים בחומרה הסתה כזו, ואם בית המשפט ישתכנע שההורה מסית את הילדים ומשחיר את דמותו של ההורה השני, הדבר לא יוסיף להורה המסית נקודות. בכל הסדר של גירושים בהסכמה נהוג לכלול בהסכם הגירושין הסופי סעיף האוסר על הסתה. שוב, הדרך הנכונה לחזק את הקשר עם הילדים היא לטפח ולחזק אותו בסבלנות, להכיל את הרגעים המתסכלים ולפעמים המייאשים, לא באמצעות התקפה על ההורה השני.
כיצד להגיב להסתה?
אם נמצאים בתוך הליך משפטי וההסתה מתרחשת בנוכחותך, אפשר להוציא סמארטפון ולהקליט. עורך הדין יחליט כיצד להשתמש בהקלטה. לפעמים עצם שליפת המכשיר, גם אם אין הליך משפטי ברקע, תספיק כדי שהצד השני יפסיק.
לא תמיד ההסתה מתרחשת בנוכחותך. לפעמים הדברים נאמרים לילדים בלבד. לפעמים זו הסתה סמויה ומוסווית. הילדים נאלצים לשמוע "הסברים" ו"עובדות". הם נחשפים להאשמות מצד בן הזוג השני, לעיתים קרובות ההורה מואשם שהוא זה שגרם לגירושין, וכן נאמרות הכפשות אודות אופיו ומעשיו. כמו כן, ישנם מצבים למרות ששני ההורים חיו באותו בית והיו נשואים זה לזה, לכל אחד מהם כנראה יהיה הסבר שונה לגמרי למניעים ולסיבות לגירושין.
במידה ומדובר בהסתה עקבית וחוזרת, הדרך הנכונה להגיב הינה לדרוש מבן הזוג השני להפסיק. לא לאיים, אלא לדרוש באסרטיביות להפסיק. במקרה שההסתה נמשכת אפשר להתייעץ עם עורך דין ואולי גם להוציא אזהרה בכתב.
אם אפשר רצוי לתעד את ההסתה לגבי הילדים, בד"כ אין טעם להכניסם לפרטים ולענות להורה השני דרכם. הילדים לא מסוגלים, לא רוצים, ולא צריכים להיות צד לסכסוך מסובך ומורכב, בין שני ההורים הגרושים שלהם או בין ההורים המצויים בהליך הגירושין. כמו כן, הילדים לא צריכים לשלם את המחיר על טעיותיהם של הורים ורצוי ככל הניתן להוציאם מחוץ לסכסוך.
ודאי שזוהי טעות חמורה לשתף אותם בפרטי הסכסוך, ל"הסביר" להם מי מההורים אשם וכמה "משוגע" הצד השני. הילדים רוצים לאהוב ולחשוב טובות גם על אבא וגם על אמא. לכן לילדים אפשר לומר שכל אחד רשאי לחשוב מה שהוא רוצה, שלכל אחד דעה משלו וזכותו להחזיק בה. אפשר לחדד את יכולת האבחנה בין עמדה אובייקטיבית, לבין עמדה סובייקטיבית. הילדים כבר יבינו לבד שעמדת ההורה המסית היא שלו בלבד, ומשקפת את דעתו האישית. לכן הדעה הזו אינה מחייבת את הילדים, או כל אדם אחר.
בהתאם לגיל ולנסיבות, אפשר להסביר לילדים כי זכותם לבקש להפסיק לשמוע אמירות שליליות על ההורה השני.
במקרים קיצוניים בהם ההסתה אינה נפסקת ואינה ממוקדת לתקופת התהליך עצמו, אפשר להתייעץ עם בעל מקצוע בתחום הטיפולי ולקבל הדרכה מה לעשות ואיך להגיב.
אפשר גם לפעול בדרך המשפטית, ובמקרים קיצוניים לבקש העברת משמורת באמצעות תביעה לבית המשפט ואו להתנות את המשך המפגשים של ההורה המסית עם הילד בקבלת טיפול והדרכה הורית או במפגשים במרכז קשר, כדי שההסתה תיפסק והילד לא ייאלץ לנקוט עמדה ולמצוא עצמו בין הפטיש לסדן.
בחלק גדול מן המקרים בסיום הליך הגירושין הרוחות נרגעות ומרבית ההורים מתחילים לחשוב קדימה ומפסיקים להסית את הילד כנגד ההורה השני מתוך השלמה עם המצב וכאשר הפנים לעתיד. במקרים קיצוניים בהם יש ניכור הורי או הסתה חמורה והורה צריך להתמודד עם אמירות פוגעניות ושוללות את דמותו של ההורה השני – אפשר כאמור לפנות לפסיכולוג כדי לקבל הדרכה ודרכי פעולה ואפשר לפנות לעורך דין לגירושין גם לאותה מטרה. אך בבית המשפט, יש לבקש התערבות גורמים מקצועיים כגון, פקידת סעד, או פסיכולוג/פסיכיאטר שיערוך בדיקת מסוגלות הורית להורה המסית ומחרחר הריב.
