מעמדה של הכתובה בימינו

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

לאורך כל הדורות ראו בשטר הכתובה כשטר אשר בו מתחייב הבעל לזון ולפרנס את האישה, ובמה דברים אמורים ? "כסותה שארה ועונתה לא יגרע" (שמות כא) והכל כפי שכתוב בתורה. אם כן אין חולק כי חובות הבעל כלפי אשתו הינם מדאורייתא (מן התורה), ובאם חפץ הוא להתגרש ממנה חייב הוא לשלם לאישה את דמי הכתובה, אלא אם כן יש בידיו סיבות המצדיקות להפטיר אותו מהכתובה ומתוספת כתובה.

חתנים רבים מוצאים עצמם כותבים בשטר הכתובה סכום בלתי סביר וגבוה במידה ניכרת מיכולותיהם, קודם לחופה. במקרים רבים סבורים אותם חתנים כי אם ירשמו סכום גבוה – יהיה בכך כדי להצביע על אהבתם לכלה או על "מכובדותם".

ביום הפקודה, דהיינו במועד הגירושין, מוצאים עצמם בעלים חסרי אונים ולא יודעים כיצד ישלמו סכום גבוה לאשה ממנה הם חפצים להתגרש. ישנם דיינים הקובעים כי אם הסכום מופרז וגבוה עד מאד כגון כמה מיליוני שקלים קיימת חזקה כי לא הייתה כוונה להתחייב בסכום כזה, שכן הדבר לא היה מידתי ולא בפרופורציה ליכולות הכלכליות של הגבר, ולעומתם דיינים אחרים שיקבעו שהכתובה הינה מחייבת ותקפה ויפסקו את מלוא סכום תוספת הכתובה גם אם המצב יותיר את הבעל ללא רכוש כלל.

סקירה בקליפת האגוז ממקורותינו המשפט העברי

הכתובה כוללת את עיקר הכתובה ותוספת הכתובה.

עיקר הכתובה– הינו עפ"י מקורותינו הינו 200 זוז ובפרשנות סכום זה נחלקו הפרשנים שכן לפי מנהגי אשכנז סכום זה שווה ל- 960 גרם כסף טהור כך עפ"י הרמ"א (רבי משה איסרליש) , ולפי מנהגי ספרד מדובר ב-120 גרם כסף טהור (בעל השולחן ערוך רבי יוסף קארו) כל המחלוקת נמצאת בסוף סימן סו בחלק אבן העזר לשולחן ערוך.

יצוין כי סכום הכתובה נועד לספק לאישה הגרושה או האלמנה פרנסה במשך שנה.

תוספת כתובה – כל מה שמעל 200 זוז הינו תוספת כתובה ועיקר המחלוקת היא האם ההתחייבות לתוספת כתובה הינה התחייבות או שמא נועדה לשם האדרת האישה.

קיימת אסכולה בבית הדין הרבני לפיה יש לשלם בכל מחיר את הכתובה ויהי מה ויהיו מי שיטענו שזה מגן על האישה. לפיכך בחרתי להביא ציטוט המצדד בפרשנות הדווקנית של הכתובות המשנה במסכת נדרים פ"ט:

"ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והייתה כתובתה ארבע מאות דינרין ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה , אמר לו : רבי, שמונה מאות דינרין הניח אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דיה שתיטול היא מאתים ואני מאתים? אמר לו רבי עקיבא אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ".

ועוד: "אם אתה שומע לעצתי גרשה. אמר לו כתובתה מרובה, אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה , הלך הוא ונשאה. כיוון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו בא ועשה עימי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן"(מסכת גיטין נח).

הציטוטים הנ"ל מהגמרה באו להדגיש בפנינו את חשיבות ההתחייבות בין החתן לכלה וכי תוקפו של השטר עדיין שריר ויש לקיימו באופן דווקני היינו גם "אם יצטרך למכור שערות ראשו" ו/או אם יצטרך למלצר.

יש לזכור כי לאישה בתקופה של התלמוד לא הייתה פריבילגיה של החזקת כספים חיצוניים כמו בעת האחרונה כגון: נכסי מוניטין או כספי ירושה או אף כספי עבודה, שכן האישה אינה יורשת עפ"י דין תורה ו/או לא הייתה בעבר מקיימת ומנהלת קריירה משגשגת בשוק העבודה, כמו שמצוי היום אצל חלק מהנשים.

על כן הלכה והתפתחה לה האסכולה המתנגדת לכתובה מוגזמת המונהגת ע"י כב' הדיין הרב שלמה דיכובסקי אשר מביע מורת רוח בפסקי דין מתופעת הכתובות המוגזמות כהאי לישנא:

"הכתובה לא נועדה להעשיר את האישה הגרושה, ולדלדל עד עפר את הבעל. מטרת הכתובה היא לאפשר לאישה קיום בכבוד למשך תקופת מינימום של שנה, עד אשר תמצא בעל אחר". בית הדין הרבני הגדול תיק רבני 1687-24-1.

משכך, מומלץ לכל החתנים הפוטנציאליים לרשום סכום כתובה ריאלי, שיש לו זיקה למצב הכלכלי, כך שאם ייווצר מצב בו יחויב בעל לשלם כתובתה ותוספת כתובה של אשתו – לא יעמוד הוא במצב שהוא נותר ללא כספים או רכוש, ומתחיל את חייו כעני מרוד, לאחר שעבד כל חייו על השגת הרכוש.

יתר על כן, בזמנים של היום, בהם נשים עצמאיות, עובדות ומתפרנסות – מומלץ לצמצם ככל שניתן אלמנט  זה שיש לו משמעות במשא ומתן על הגירושין.