מוניטין עסקי – מבוא
מוניטין עסקי הוא נכס לא מוחשי המייצג את הערך והמוניטין שצבר העסק לאורך זמן. הוא מתייחס לתפיסה החיובית של העסק בעיני לקוחות, ספקים, משקיעים ובעלי עניין אחרים. מוניטין טוב יכול להוביל ליתרון תחרותי, נאמנות לקוחות גבוהה יותר, ויכולת טובה יותר למשוך עובדים מוכשרים ומשקיעים.
חשיבות שווי המוניטין בהליכי גירושין
בהליכי גירושין, מוניטין עסקי יכול להיות נושא משמעותי מאוד, במיוחד כאשר אחד או שני בני הזוג מנהלים עסק. הסיבות לכך:
- חלוקת רכוש: מוניטין עסקי נחשב לנכס, ולכן עשוי להיכלל בחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
- הערכת שווי העסק: המוניטין מהווה חלק משמעותי משווי העסק, ולכן משפיע על הערכת השווי הכוללת של העסק בהליך הגירושין.
- השפעה על הכנסות עתידיות: מוניטין טוב עשוי להשפיע על הכנסות עתידיות של העסק, מה שיכול להשפיע על קביעת דמי מזונות.
- מחלוקות על בעלות: במקרים מסוימים, עשויה להתעורר מחלוקת לגבי מי תרם יותר ליצירת המוניטין של העסק.
- השפעה על הסדרי משמורת ילדים: אם העסק כבעל מוניטין רב דורש השקעת זמן רבה, הדבר עשוי להשפיע על הסדרי המשמורת והסדרי הראייה.
חישוב המוניטין של עסק – הכיצד?
בע”א 7493/98 שלמה שרון נ. פקיד השומה (להלן – “פרשת שרון) נסקרו מספר דרכים או שיטות לאופן חישוב המוניטין.
שיטת חישוב רווח שנתי ממוצע – היוון רווחים עתידיים
- השיטה הראשונה שנבחנה (אולם, לא נבחרה כשיטה המתאימה) הינה השיטה המבוססת על חישוב רווח שנתי ממוצע. וכך נאמר בפסק דין שרון בנושא שיטה זו:
“בשיטות משפט שונות הוצעו דרכי חישוב שונות לצורך שומת המוניטין. אחת משיטות החישוב שנבחנו בארץ ומחוצה לה מזהה את שווי המוניטין עם הרווחים העתידיים של העסק, המוערכים בהסתמך על ממוצע רווחיו בשנים קודמות. שיטה זו הוצעה בפרשת באומל, מפי השופט ויתקון לאמור: “…יש שמחשבים את שוויין [של מוניטין- א.ל] בכל עת על יסוד הרווח השנתי הממוצע, אם לתקופה של שנה אחת ואם לתקופה של מספר שנים”.
התייחסות לשיטת חישוב זו, המקובלת באנגליה ניתן למצוא בע”א 552/78 פקיד השומה נ’ גלרט, פד”א י, 71, בפסק דין זה מצוי הציטוט דלהלן:
The goodwill of a business is always a difficult item to value, but a method commonly adopted is to calculate the average annual profits accruing over a period of some three years and multiply the resulting figure by the number of years’ purchase which is appropriate having regard to market conditions and the circumstances of the trade. Calculations of that sort, however, are only appropriate to businesses which have goodwill, i.e. where it can reasonably be assumed that habitual customers, clients, etc. will continue to come along so that profitability will be preserved. That may not always be so in highly competitive activities (Whiteman Capital Gains Tax (1988) 223).
בפרשת שרון מובעת ביקורת על שיטה זו ונאמר לגביה כדלקמן:
“ייחוס כל רווחי עסק למוניטין, מעורר קושי בשל ההנחה שכל רווחי העסק נצמחים הודות למוניטין. יחוס זה, של כל הרווחים למוניטין, יש בו משום קביעה כי שאר נכסי העסק – המוחשיים והלא מוחשיים כאחד – נעדרים כל יכולת להפיק רווחים. זוהי קביעה מוטעית. כשם שעסק מפיק רווחים הודות למוניטין מהם הוא נהנה, כך הוא מפיק רווחים גם הודות לנכסיו האחרים, ובהם פטנטים הרשומים על שמו, שיטות היצור אותן הוא מפעיל, נכסיו המוחשיים ועוד.
אם אמרנו כי מחירו של כל נכס אינו אלא היוון ההכנסות העתידיות שיצמיח, קביעתה של נוסחה זו היא בפועל אמירה כי נכסים אחרים של העסק שאינם מוניטין, הם חסרי ערך, כל אימת שהעסק נהנה ממוניטין. אמירה זו, למותר לציין, אין בה כל ממש.
בשיטה האמורה המסתמכת על ממוצע רווחי העסק טמון קושי נוסף, הוא הקושי המעשי שבבחירת מספר השנים בו יוכפל ממוצע הרווחים. לשם בחירה במכפיל הנכון, יש לחזות את אורך חייו של העסק. לצורך כך, ניתן אמנם להשתמש, כאומדן, בממוצע ידוע של חיי עסקים מסוג מסוים במשק בזמן נתון, תוך עריכת התאמות לאופי העסק הנדון. אלא שגם הערכה זו אינה אלא אומדנה גסה”.
השיטה היחסית
- שיטה אחרת לחישוב דנה בפער והיא קרויה השיטה היחסית. לפי נוסחה זו, הרווח המיוחס למוניטין הוא הפער שבין הרווח שהפיק העסק לבין הרווח המקובל בענף (ד’ אלקינס מיסוי קנין רוחני (תשנ”ג) 157-158).
וכך מוסברת שיטה זו בפרשת שרון, על חסרונותיה:
“בבסיס שיטה זו ניצבת ההנחה כי בעוד שכל העסקים בענף מפיקים רווח אחיד, הודות לנכסים המוחשיים והלא מוחשיים שיש לכולם, הרי שכל רווח עודף שיש לעסק כלשהו, יש לייחסו למוניטין שלו. גם הנחה זו מעוררת קושי. ראשית, משום שייתכן שלכל העסקים בענף יהיו מוניטין, ועל כן עודף הרווח של עסק מסוים לא יבטא את מלוא המוניטין שלו. עשוי לכן להיווצר מצב בו נמצא לגבי עסק מסוים, לפי נוסחת החישוב הזו, כאילו הוא חסר מוניטין, למרות שבפועל הוא נהנה ממוניטין. שנית, גם נוסחה זו לוקה בהנחה שכל רווח נוסף של העסק, מיוחס למוניטין שלו. הנחה זו, גם אם לעיתים נכונה היא, אינה מובנית מאליה. ייתכנו עסקים שיתרונם על פני עסקים אחרים – הוא ביעילותם או בנכסיהם האחרים – להבדיל מן המוניטין. שלישית, שיטה זו כרוכה בקושי מעשי, בהתבססה על השוואת הרווחיות הממוצעת בענף. הצורך בשיוך עסק לענף מסוים, ובהשוואתו לעסקים אחרים, מהווה כר פורה להתדיינויות בין הנישום לפקיד השומה, התדיינויות שההכרעה בהן תהא לעיתים קרובות אקראית. גם זו, אם כן, אינה נוסחה מועילה. אכן, נוסחת חישוב אידיאלית – לאו תמצא. לא נותר לנו אלא לאמץ נוסחה שתהא בבחינת הרע במיעוטו, נוסחה שאף היא לא תבודד לחלוטין את המוניטין מנכסים אחרים, אך תהא קרובה יותר לכך בהשוואה לדרכי החישוב שתיארנו, נוסחה שאף תהא קלה יחסית ליישום. שיטה זו – היא השיטה השיורית הנוהגת בארצות הברית – עדיפה על חברותיה וראוי לקרוא אותה, אל תוך דיני המס הישראליים“.
השיטה השיורית
- השיטה השלישית שנבחנה ואף התקבלה בפרשת שרון, הינה השיטה השיורית. שיטה זו מתבססת במידה רבה על נתון עובדתי לפיו העסק נמכר וכי יש לו שווי. ממחיר התמורה שנשתלמה בגין העסק כולו מופחת ערך השוק של כל אחד מהנכסים האחרים, והיתרה, תיחשב כערכם של המוניטין ושל העסק כעסק חי .
חסרונה של השיטה הוא בכך, כי במקרה בו לא ניתן להחיל את הנוסחה השיורית, דהיינו, בנסיבות בהן העסק לא נמכר, ואזי אין מנוס מחישוב ערך המוניטין, באמצעות נוסחה המהוונת את ההפרש שבין רווחיו הממוצעים של העסק המועבר לבין סכום המייצג את התשואה הסבירה המשוערת של הנכסים שהעסק החזיק בהם באותה תקופה.
יתרונותיה של השיטה השיורית להערכת מוניטין:
על יתרונות השיטה השיורית נאמר בפס”ד שרון כדלקמן:
“השיטה השיורית היא שיטת חישוב ראויה כיוון שהיא מייחסת, בצורה עקיפה, למוניטין ולערכו של העסק כעסק חי, את הרווחים הצפויים מהם בעתיד, תוך התגברות על קשיי השיטות המבקשות לעשות זאת בדרך ישירה. בזוכרנו כי ערכו של נכס מבטא היוון של ההכנסות שיצמיח בעתיד, באים אנו ואומרים כי הפחתת ערך הנכסים האחרים של העסק – קרי הרווחים שהללו יביאו בעתיד – מערכו הכולל של הנכס – קרי מלוא הרווחים שיצמיח העסק, תיתן בידנו אומדן סביר לרווחים הצפויים מהמוניטין ומהיותו של העסק עסק חי.
עוד לעיונכם בנושא: