צוואה בעדים – הסוג הנפוץ ביותר של צוואה
הצוואה בעדים הינה הסוג הנפוץ ביותר של הצוואה. מונח משפטי זה קבוע בסעיף 20 לחוק הירושה וכך נכתב באשר לו: צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.”
מי יכול להיות עד לצוואה?
על פי חוק הירושה בישראל, צוואה בפני עדים היא אחת הדרכים הנפוצות והמקובלות ביותר לעריכת צוואה. כדי שהעדים יהיו כשרים ותקפים מבחינה משפטית, עליהם לעמוד בתנאים הבאים:
בגירות: על העדים להיות בני 18 ומעלה במועד חתימת הצוואה.
כשירות משפטית: העדים חייבים להיות בעלי כשירות שכלית ומשפטית. אדם שהוכרז כפסול דין אינו יכול לשמש כעד לצוואה.
היעדר עניין בצוואה: זהו התנאי הקריטי ביותר למניעת פסילת הצוואה. מי שזוכה על פי הצוואה (היורש) או בן/בת הזוג של היורש, אינם יכולים לשמש כעדים. אם אדם שנהנה מהצוואה חתום כעד, ההוראה המזכה אותו בצוואה עלולה להתבטל.
דגשים חשובים לביצוע ההליך:
נוכחות בו-זמנית: על המצווה לחתום על הצוואה בפני שני העדים בו-זמנית, לאחר שהצהיר בפניהם שזוהי צוואתו.
אישור העדים: על העדים לאשר באותו מעמד, בחתימת ידם על פני הצוואה, שהמצווה הצהיר וחתם בפניהם.
ניטרליות: אני ממליצה לבחור עדים ניטרליים לחלוטין שאין להם כל קשר משפחתי או אינטרס אישי בעיזבון, כדי למנוע טענות עתידיות על “השפעה בלתי הוגנת”. במקרים רבים נהוג להיעזר בעורכי דין או בידידים שאינם מוטבים בצוואה.
ההבחנה החשובה בין פגם צורני לפגם מהותי בתפקיד העדים
ההבחנה בין פגם צורני לפגם מהותי בתפקיד העדים היא לב לבו של הליך אישור צוואה שקיימים בו ליקויים.
פגם צורני (הנקרא לעיתים פגם טכני) מתייחס לליקויים במעטפת הפרוצדורלית של עריכת הצוואה, כגון היעדר תאריך, או מצב שבו העדים לא חתמו בדיוק באותו הרגע אלא בחדרים נפרדים סמוכים. במקרים אלו, לבית המשפט יש סמכות מכוח סעיף 25 לחוק הירושה לבצע “ריפוי” לפגם ולהכשיר את הצוואה, כל עוד הוכח מעל לכל ספק כי מדובר ברצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
לעומת זאת, פגם מהותי נוגע בליבת התפקיד של העדים – היותם “בקרי האיכות” של גמירת הדעת. אם העדים לא נכחו כלל במעמד החתימה, לא שמעו את הצהרת המצווה ש”זו צוואתי”, או שלא יכלו להתרשם באופן בלתי אמצעי מכך שהמצווה פועל בדעה צלולה וללא כפייה, אין המדובר עוד ב”פגם צורני” שניתן לתיקון, אלא בכישלון של המרכיבים היסודיים בצוואה.
מתי יופעל סעיף 25 לחוק הירושה ומתי לא?
השימוש בסעיף 25 אינו “צ’ק פתוח” לתיקון כל טעות, והוא מותנה בקיומם של “מרכיבי היסוד” בצוואה. בית המשפט עשוי להפעיל את הסעיף ולהכשיר את הצוואה במקרים הבאים:
-
כאשר הסטייה מהוראות החוק היא טכנית ואינה מעוררת חשד לגבי אמיתות המסמך.
-
כאשר קיימות ראיות חיצוניות חזקות המעידות כי המצווה אכן התכוון להוריש את רכושו בדרך זו, למרות הליקוי בחתימת העדים.
-
כאשר ברור שאי-הקיום הדווקני של דרישות הצורה לא פגע ביכולת להבין את רצון המת.
מנגד, בית המשפט לא יפעיל את סעיף הריפוי כאשר העדים לא מילאו את תפקידם המהותי.
אם העדים שימשו כ”חותמת גומי” מבלי שראו את המצווה חותם או מבלי שקיבלו ממנו הצהרה מפורשת, נוצר חלל ראייתי לגבי גמירת הדעת.
במצב כזה, התפקיד המהותי של העד כערובה לאוטונומיה של המצווה קרס, ובית המשפט יטה לפסול את הצוואה מאחר שהפגם “זיהם” את שורש היצירה של המסמך, ולא רק את אופן הצגתו.
משקל נסיבות החתימה – זמן, מקום ואווירה
בתי המשפט אינם בוחנים צוואה בעדים במנותק מהקשר, אלא מתייחסים ברצינות לנסיבות שבהן נערך מעמד החתימה. משך הזמן שהוקדש למעמד, המקום שבו בוצעה החתימה והאווירה ששררה בו אינם פרטים שוליים אלא אינדיקציות מהותיות לגמירת דעת ולרצינות ההליך.
חתימה חפוזה, בבית, במטבח, “על הדרך”, בפני עדים שהגיעו לדקות ספורות וללא כל הסבר או התעכבות, מעוררת ספק אמיתי האם המצווה הבין את משמעות המעשה, והאם העדים מילאו את תפקידם כשומרי סף.
לעומת זאת, מעמד מסודר, ייעודי, שבו ניתן זמן להסבר, לשאלות ולהצהרה מפורשת, משדר כובד ראש ומחזק את ההנחה כי מדובר ברצון חופשי ומודע. לא אחת קובעים בתי המשפט כי נסיבות חתימה רשלניות מצטרפות לפגמים אחרים ומכריעות את הכף לפסילת הצוואה.
פסק דין חשוב – תפקיד עדים לצוואה
אחד מפסקי הדין המעניינים שניתן בנושא זה, עסק במקרה בו אף אחד לא הבין את חשיבות תפקידן של העדות לצוואה והפרוצדורה לא נעשתה כדין, כפי שמורה חוק הירושה.
נקבע בפסק הדין כי מסתמן משמיעת הראיות-ההוכחות שהחתימה על הצוואה נערכה במטבח, כאשר שתי העדוֹת העידו שהיו בבית דקות ספורות בלבד, חתמו והלכו, ואף לא אחת מהן ציינה בעדותה, כי המנוחה הקריאה בפניהן את הצוואה, התייחסה לתוכנה או הצהירה בפניהן כי זו צוואתה, למרות שהדבר נכתב בשולי הצוואה, והן חתמו על כך.
נראה מהתיאור המופיע בפסק הדין כי אף אחד מהמשתתפים במעמד החתימה על הצוואה לא ייחס למעמד את הראוי לו ואת המשמעות המהותית של מעמד זה של חתימה על צוואה בעדים.
על כך נכתב בספרו של שוחט בעמודים 43-42 כך:
“הדרישה באשר להצהרת המצווה כי “זו צוואתו” טרם חתימתו עליה באה להבטיח את מודעותו של המצווה למהות המסמך שעליו הוא חותם כצוואתו שלו. דרישה זו נועדה להסיר כל ספק בדבר גמירת דעתו ליתן לאותו מסמך נפקות משפטית של צוואה קודם שיוסיף הוא את חתימתו עליו. ההצהרה הזאת היא חלק ממרכיבי הצורה שנועדו להעמיד את המצווה על רצינותם של המסמך והמעמד, וכך לוודא כי הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמתי.”
ובהמשך:
“תפקידם של העדים הוא לקבל את הצהרת המצווה שזו צוואתו ולצפות במעשה החתימה שלו עליה, וזאת למען יוכלו העדים למלא כהלכה את התפקיד השני שיועד להם: לאשר בכתב על פני הצוואה שהמצווה אכן הצהיר וחתם כאמור… הם אינם חייבים להכיר את תוכנה של הצוואה, ולא מוטלת עליהם החובה להקריא אותה למצווה, הגם שנכון לעשות כן או לפחות להסביר לו את תוכנה ואת הוראותיה.”
עדים לצוואה הם שומרי סף
במשפט הירושה הישראלי, מעמד העדים חורג משמעותית מתפקידם כ”צופים” טכניים במעשה החתימה; הם משמשים כשומרי סף שתפקידם להבטיח את טוהר הרצון של המצווה ואת חופשיותו. בעוד ש”צופה” רק מתעד את האירוע הפיזי של הצמדת העט לנייר, “שומר סף” נדרש לבחון את הממד המהותי של גמירות הדעת.
תפקידם המהותי הוא להתרשם באופן בלתי אמצעי ממצבו הקוגניטיבי והרגשי של המצווה: האם הוא מבין את משמעות המסמך עליו הוא חותם? האם הוא פועל תחת לחץ, השפעה בלתי הוגנת או תחבולה? כאשר העד חותם על הצוואה, הוא אינו מאשר רק את האותנטיות של החתימה, אלא משמש כעדות חיה לכך שהמצווה היה חופשי וצלול ברגע המכונן של קביעת גורל רכושו.
תפקיד העדים לצוואה אינו שולי או פורמלי בלבד אלא מהותי
בע”א 464/77 דהן נ’ אזולאי, פ”ד לג(2) 16, הדן בעדים לצוואה, שלא הוצהר בפניהם כי “זו צוואתי”, אלא נוסח אחר (כי המצווה יודעת על מה היא עומדת לחתום) בית המשפט העליון קובע כי בהצטרף עובדה זו לקשיים נוספים העולים מהצוואה יש לפסול את הצוואה.
העובדה שהעדים לא שמעו את המנוחה אומרת שזו צוואתה ואף חתמו על אישור שאינו מדויק על פני הצוואה- פוגם בצוואה ומצטרף לכל הקושיות שעלו בנושא זה.
דרך עריכת הצוואה, שנעשתה שלא בפני עורך דין צוואות (למרות שאין ספק שעורך דין ניסח אותה) ללא ליווי מקצועי בזמן החתימה, ליווי מקצועי אשר אמור להקפיד שהמצווה ידע ויבין על מה הוא חותם וכך גם העדים לצוואה, מעוררת קשיים רבים.
בית המשפט קובע כי לא בכדי נבחרה דרך זו, של חתימה במטבח בפני עדוֹת מתנדבות, שהיו בדרכן לעבודה ובאו ל”שתי דקות”, ובלי לתת למעמד את מלוא הכבוד והמשמעות, שהיה צריך לתת לו, והכל כדי שלא ניתן יהיה לקשר בין הצוואה לעורך הדין שניסח אותה, ועל מנת שיקשה או לא ניתן יהיה להבין מה בדיוק אירע, וגרם למנוחה לתת את כל רכושה לבן אחד, במקום לשני בניה
בנסיבות אלו נפסלה הצוואה בין היתר בגלל הפגם שנפל בתפקודם של העדים לצוואה.
כאשר מצטרף הפגם של נסיבות העדות לצוואה לפגמים נוספים ניתן יהיה לפסול את הצוואה ולהכריז על בטלותה.
איך נכון לערוך צוואה בעדים?
עריכת צוואה בעדים צריכה להיעשות כהליך מודע ומובנה, ולא כפעולה טכנית. יש לבחור עדים בגירים, ניטרליים, חסרי כל עניין בצוואה, ולהקפיד שהם מבינים את תפקידם ולא רק חותמים.
חשוב להקפיד כי המעמד יתקיים ב*סביבה סטרילית* – ללא נוכחות של מי מהנהנים מהצוואה בחדר או בקרבתו – וכי העדים יקיימו שיחה קצרה עם המצווה כדי להתרשם באופן אקטיבי מצלילותו ומחופשיות רצונו.
על המצווה להצהיר בפניהם באופן ברור שזו צוואתו, לאחר שהצוואה הוקראה לו או הוסברה לו והוא הבין את תוכנה.
החתימה צריכה להתבצע במעמד אחד, בנוכחות שני העדים יחד, תוך מתן זמן מספק למעמד כולו.
נכון להימנע ממקומות ואירועים אקראיים, ולהעדיף סביבה שקטה ומכובדת, שבה ניתן לייחס למסמך את המשמעות הראויה לו. הקפדה על כל אלה אינה פורמליות יתרה, אלא שכבת הגנה קריטית מפני מחלוקות עתידיות.
חתימה בבית חולים או במוסד רפואי
בסביבה רפואית, החשש העיקרי הוא מפני טענה להיעדר כשירות קוגניטיבית או השפעה של תרופות וטשטוש על צלילות הדעת.
אישור רפואי: אף על פי שהחוק היבש לא תמיד מחייב זאת לכל גיל, בנסיבות של אשפוז קריטי להצמיד לצוואה תעודה רפואית שנחתמה על ידי רופא ביום חתימת הצוואה. התעודה צריכה לאשר כי המצווה מודע למעשיו, צלול ובעל כושר שיפוט.
בדיקת העדים: על העדים לוודא כי המצווה אינו נראה מטושטש או מגיב באדישות. עליהם לשאול אותו שאלות פתוחות (“מה אתה מבקש לעשות היום?” או “מי האנשים שאתה מוריש להם?”) כדי לוודא שאינו משמש כחותמת גומי בלבד.
זהות העדים: מומלץ מאוד שהעדים לא יהיו אנשי צוות רפואי של המוסד (כדי למנוע טענה לניגוד עניינים) אלא אנשים ניטרליים חיצוניים.
חתימה בבית המצווה
כאשר הצוואה נחתמת בביתו של המצווה, החשש המרכזי הוא מפני השפעה בלתי הוגנת של בני משפחה או מטפלים הנמצאים בסביבה הטבעית שלו.
פינוי החדר: על העדים לעמוד על כך שבעת השיחה עם המצווה ובעת החתימה, אף אחד מהנהנים בצוואה (הילדים, בן הזוג או המטפל) לא יהיה נוכח בחדר. נוכחות של יורש בחדר בזמן החתימה היא עילה כמעט ודאית לפסילת הצוואה.
שיחת רקע: העדים צריכים לוודא שהיוזמה לעריכת הצוואה הגיעה מהמצווה עצמו ולא הוכתבה לו על ידי מי ששוהה איתו בבית. חשוב לתעד בכתב (בפרוטוקול קצר או בהצהרת העדים) שהמצווה נראה חופשי לפעול כרצונו בתוך ביתו.
המלצה לתיעוד חזותי (וידאו)
בכל מקרה שבו הצוואה נערכת מחוץ למשרד עורכי דין, ובוודאי בבית חולים, אני ממליצה בחום להסריט את מעמד החתימה.
תיעוד וידאו שבו רואים את המצווה מדבר, מסביר בקולו את רצונו ומתבדח עם העדים, הוא הראיה החזקה ביותר נגד טענות עתידיות על דמנציה, בלבול או כפייה. הסרטון משמש כ”עדות חיה” של שומרי הסף ושל המצווה עצמו, והוא מקשה מאוד על פסילת הצוואה בבית המשפט.
עורך דין מלווה – חשוב ומהותי
ליווי של עורך דין בעריכת צוואה בעדים אינו מתמצה בניסוח משפטי נכון, אלא בניהול מושכל של המעמד עצמו. מניסיוני, עורך דין מנוסה דואג לכך שהמצווה יבין את משמעות הוראות הצוואה, שהעדים ימלאו את תפקידם כנדרש, ושההליך כולו יתועד וייערך בהתאם לדרישות החוק והפסיקה.
נוכחות מקצועית מצמצמת משמעותית את הסיכון לטענות בדבר פגם צורני, השפעה בלתי הוגנת או העדר גמירת דעת, ומונעת מצבים שבהם בדיעבד קשה לשחזר מה אירע במעמד החתימה. במובן זה, ליווי משפטי אינו מותרות אלא אמצעי הגנתי חיוני, שמטרתו להבטיח כי רצונו האמיתי של המצווה יכובד גם כאשר הוא כבר אינו יכול להשמיע את קולו.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
*תוכן נוסף הקשור לנושא:
