האם חייב אב לשלם מזונות לבן מרדן או לבן סרבן קשר?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
כאשר הורים מתגרשים, נפגעים הילדים. יש כאלה שנפגעים יותר ויש כאלה שפחות. מידת הפגיעה תלויה במשתנים רבים כמו: עוצמת סכסוך הגירושין בין ההורים ומשך הסכסוך, המידה בה משתפים ההורים את הילדים בפרטי הסכסוך, צורת ההתייחסות של מי מההורים כלפי ההורה השני באזני הילדים, מסרים גלויים וסמויים שהורים מעבירים לילדים במודע או שלא במודע בדבר נסיבות הגירושין ומהלכם, גילאי הילדים בעת הגירושין וההליך המשפטי, מבנה אישיותם של הילדים ועוד.
לעיתים הילדים לוקחים צד ומנתקים קשר עם ההורה השני, בין אם בשל הסתה של ההורה המשמורן או בשל סיבה אחרת, שאינה תלויה דווקא בהתנהגות ההורה המשמורן.
הכלל
הכלל הבסיסי הוא שאב אינו רשאי להפסיק לשלם מזונות על דעת עצמו, גם אם הילד מסרב לפגוש אותו, מנתק קשר או מתנהג כלפיו בצורה קשה.
כל עוד קיים פסק דין או הסכם מזונות מאושר, החיוב ממשיך לעמוד בתוקף עד שבית המשפט או בית הדין משנה אותו. מזונות ילדים נחשבים בראש ובראשונה זכות של הילד, ולכן בית המשפט נזהר מאוד לפני שהוא פוגע בהם.
עם זאת, במקרים חריגים, סרבנות קשר יכולה להשפיע על שיעור המזונות. הדין מכיר באפשרות לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, כאשר הזכאי למזונות נוהג כלפיו התנהגות מחפירה. זהו מבחן מחמיר, ולא כל ריחוק, כעס, נתק רגשי או סירוב לפגישה יהפכו ילד ל”בן מרדן”.
החריגים: באילו מקרים יכול ההורה שהילד מסרב לקשר עמו להפטיר את עצמו ממזונות ילדים?
על שאלה זו עונה בית המשפט לענייני משפחה כב’ הנשיא שמגר בע”א 1880/94 קטן נ’ קטן. עסקינן במקרה בו אב הגיש תובענה להפסקת ו/או ביטול מזונות בשל מרדנות של בן שהינו בגיר ומעמדו הוא של מתנדב בצבא.
הצדדים אינם חלוקים, כי לא מתקיים כל קשר בין האב לבן, והמחלוקת העיקרית הינה מי מסכל קיומו של הקשר והאם אכן ישנה סרבנות מצד הבן אשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של או שמא קיימת אשמה מצד האב למצב זה או אשמה מצד האם?
המדובר בילד בגיר לפיכך לענייננו חל סעיף 9 לחוק דיני משפחה (מזונות) התשי”ט-1959 הקובע:
“רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו“.
בפסיקה נקבע לעניין קטין, כי התנהגות המרדנית של הקטין, באי ציות להסדרי ראייה וקשר עם האב, עשויות להיות השלכות לעניין המזונות, עד כדי צמצום החבות במזונות ילדים כולה או מקצתה. ראה לעניין זה ע”א 1880/04 קטן נ’ קטן פ”ד מט (1)215. יש לציין ולהדגיש כי הפסיקה קבעה כי לא כל מקרה של התנהגות מחפירה של ילד כלפי הוריו תביא לשלילת מזונותיו.
בית המשפט, במסגרת שיקול דעתו, מאזן בין הזכויות והחובות של הצדדים, במסגרת עקרון העל של “טובת הקטין“ לפיו אפילו אם הקטין הינו קטין מרדן, אין להביאו לחרפת רעב. ע”א 199/77 חריר נ’ חריר, פ”ד לב (1) 458. נקבע, כי שלילת המזונות היא צעד קיצוני אשר יש להימנע ממנו, אלא אם קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן.
עם זאת, הפסיקה הבחינה בין ילד קטין לילד בגיר והחמירה עם הבגיר, וקבעה לא אחת, כי ניתן לצפות מילד בגיל הבגרות להתייחסות חיובית יותר לאביו. עוד נקבע, כי טענת בן מרדן של מרדנות בגיר, עשויה לפטור אב ממזונות ילדו הבגיר ללא סייגים אשר יכולים להתקיים בילד קטין.
יש לבחון האם סיבת הנתק תלויה בנתבע, האם הוכח קיומה של התנהגות מנכרת ביודעין וניתן לקבוע כממצא עובדתי כי הבן התנהג התנהגות מחפירה כלפי אביו ו/או במרדנות של סירוב קשר.
פסיקת בית המשפט
במקרה זה לא מצא בית המשפט כי מתקיימים היסודות המצדיקים מתן פטור ממזונות הבן. מעיון בתיק זה ובתיקים הקשורים לו שהתנהלו בבית משפט וכן בדיווחים של יחידת הסיוע אליה הופנו הצדדים עולה תמונה עגומה של יחסים עכורים בין האב לבין ילדיו זאת ממועד הגירושין.
לא נמצא כי ניתן למקד את האשם בנתק בבן דווקא. היחסים הגרועים בין האב ובנו הנתבע הינם על רקע מכלול האירועים, כולל נתק ממושך עם יתר אחיו של הנתבע וכן את ההשפעה הגדולה של תהליך הגירושין והניתוק עליו.
האב לא הוכיח, כי מצידו ננקטו פעולות לקיומו של קשר עוד בהיותו של הנתבע קטין. האב לא נקט באמת ובתמים בצעדים לחידושו הקשר. במידה ואכן כטענת התובע-האב היו לו רצונות כנים לחדש את הקשר היה נוקט לכל הפחות בצעד ליצירת קשר עם יחידת הסיוע אליה הופנו הצדדים.
בית המשפט קובע כי ניתן להתרשם על העדר כנות ורצינות מצד האב לחידוש הקשר. דומה, כי עוד בהיותו של הנתבע קטין דרש האב, כי הנתבע הוא שיצור קשר עימו ומשלא נוצר קשר – המשיך הריחוק וגדל הקרע בן הצדדים.
עוד חשוב להדגיש כי דמי המזונות שנפסקו לו על ידי בית המשפט מעולם לא שולמו על ידי האב באופן סדיר והאם נאלצה לגבות את דמי המזונות באמצעות ההוצל”פ. דומה לצערי, כי מאחורי הגשת תביעה זו עומד בעיקר אינטרס כלכלי.
משהאב לא הוכיח, כי הבן סירב להיפגש עימו ולא הציג אירועים אשר ניתן ללמוד מהם על התנהגות מחפירה וסיכול הקשר מצד הבן למעט טענות המתייחסות להתנהגות הנתבע בהיותו קטין בעת גירושי ההורים בשנת 2009 – הרי שלא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת יסודות הסעיף עליו מתבססת תביעתו ולפיכך, לא ניתן להגדירו כבן מורד. לא זו אף זו, הבן הצהיר בפני בהמ”ש, הוא מוכן לחדש את המפגשים .
על כן נדחתה התובענה להפחתת מזונות והאב חויב גם בהוצאות משפט בגין התביעה להפחתת מזונות שנדחתה.
יש לשים לב: הפסיקה הבחינה בין ילד בגיר מרדן לבין קטין הנוהג במרדנות והבחינה בין מצב בו מר מרדנות הקשר נובעת מהסתה של האם או לא.
גם בתמ”ש (ת”א) 59583/98 א.ב נ’ י.ב שניתן ע”י כב’ השופטת גליק נזקק בית המשפט לתביעה להפחתת מזונות בשל סרבנות קשר של ילד.
במסגרת ההכרעה הנדרשת בתיק זה נדרש בית המשפט תמיד לאזן בין זכותו של אב לקשר עם ילדיו לבין זכותם של ילדים, להימנע מקשר כזה, ולבחון את השאלה האם עקב סירוב זה לא זכאים הילדים למזונות מאביהם, התובע.
ההלכה המשפטית גורסת כי בית המשפט לא ימהר לפטור הורה ממזונות ילד “מרדן“, שכן הפטור של אב אינו החלטי. וכך קבע כב’ השופט שמגר ב- ע”א 199/77 חריר נ’ חריר, פ”ד לב(1) 458, בעמ’ 462: “הפטור של האב אינו החלטי בכל הנסיבות, כי אפילו הבן או הבת מרדנים אין להביאם לסף רעב ולהשאירם בחוסר כל“.
ניתוח הפסיקה מראה כי מגמת בית המשפט העליון היא צמצום תוצאת הלכת “בן מרדן” באופן שפטור ממזונות עשוי לעמוד לאב רק במקרים קיצוניים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים“. רע”א 3461/10 פלוני נ’ פלונית.
מתוך התשתית הראייתית הוכח כי האב אינו מקבל הדרכה הורית כפי שהומלץ לו על ידי הגורמים הטיפוליים. גם בתסקיר נאמר כי האב: “… פעם בחודש הולך לפסיכיאטר אשר מדבר אתו מעט ונותן לו את התרופות“.
לאור האמור לעיל מגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה כי אין כמעט שינוי לעומת מצבו הקודם של האב. מאידך, יש שינוי במצבה של אם הנתבעים, היא עברה ארוע מוחי וחיה כיום מקצבת נכות בסך 4,550 ש”ח בחודש. האם חיה עם בן זוגה וילדיה בדירה שכורה.
**כתבתי בהרחבה עוד על נושא בן מרדן ומזונות – כאן>>
כידוע, גרסה הפסיקה כי שימוש בסנקציה של ביטול מזונות כדי להשפיע על ילד שיפגוש את הורהו, ספק אם זו הדרך לקרב לב ילד אל אביו, או שמא יש בכך אף להעמיק הקרע ביניהם. ע”א 425/68 משכיל לאיתן נ’ משכיל לאיתן, פ”ד כג(1) 309; ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215; עמ”ש(ת”א) 49073/98 א.ח. נ’ ח.א.
משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר בית משפט מתרשם שהאב לא עשה מצדו עשה כל הנחוץ כדי לקדם קשר עם ילדיו: הוא לא קיבל הדרכה הורית, הוא לא מטופל ישירות בנושא הקשר עם ילדיו, והוא לא פנה לטיפול מערכתי משפחתי. האב נתפס על ידי ילדיו כמי שנטש אותם שנים ארוכות, וגם אם מחלתו הפריעה לו ליצור קשר יכול היה להסתייע במערכת, המכינה לקראת הקשר. כיום בעיותיו הרגשיות הקשות של בנו הקטין מונעות את אפשרות קיום הקשר במצב הדברים הנוכחי.
כידוע, קבעה הפסיקה תנאים מצטברים לפיהם תבוטל חובת תשלום מזונות ילדים מפאת מרידת קטינים בקשר עם האב. תנאים אלה הם:
- קיומה של הוראת בית משפט המחייבת את הקטינים בקיום הקשר.
- הסיבה אשר בגינה מתקיימת סרבנות קשר היא בשל התנהגות הקטינים ולא בשל נסיבות אחרות, המצדיקות לכאורה את הסרבנות.
ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215; ע”א 4322/90 אדלשטיין נ’ אדלשטיין, פ”ד מו(1) 289; ע”א 574/83 חג’ג’ נ’ חג’ג’, פ”ד לח(3) 331; ע”א 66/84 למברג נ’ למברג, פ”ד לח(3) 315; ע”מ(י-ם) 513/09 פלונית נ’ פלוני ; תמ”ש(חי) 42858-03-10 האב נ’ האם.
נראה כי שני התנאים האמורים לעיל לא מולאו, אין הוראת בית המשפט המחייבת הסדרי ראייה של הקטינים עם אביהם, ונראה שאף האב, התובע, לא עשה מצדו כל מאמץ (כאמור לעיל) כדי שניתן יהיה ליתן הוראה שכזו. הסיבה שבגינה מתקיימת סרבנות קשר נחרצת בין הקטינים לבין האב נעוצה בנטישתו מרובת השנים של האב ובאופן שבו דבר זה נתפס על ידי הקטינים.
הבת הינה בגירה. הבן, קטין כבן 15 שנה, ובעל בעיות רגשיות רבות. אין לומר שילד מרובה בעיות כמותו מסרב באופן מודע לקשר עם אביו. על כן דוחה בית המשפט את התביעה.
אופן הבדיקה של בית המשפט במקרה ילד סרבן
בית המשפט יבחן קודם כול מה מקור הנתק. אם הילד מסרב לקשר בגלל התנהגות של האב — אלימות, הזנחה, פגיעה רגשית, אכזבה מתמשכת, חוסר יציבות או קשר שלא נבנה לאורך השנים — קשה מאוד יהיה לטעון שמדובר בבן מרדן. גם אם הילד כועס או נמנע מקשר, בית המשפט לא ימהר “להעניש” אותו בשל מצוקה שנוצרה בתוך מערכת יחסים משפחתית מורכבת.
לעומת זאת, אם מתברר שהאב ניסה במשך זמן אמיתי לשקם את הקשר, השתתף בטיפול, הגיע למפגשים, פעל לפי המלצות גורמי מקצוע, והילד – במיוחד נער בוגר יחסית – מסרב בעקביות לקשר בלי הצדקה ממשית, ייתכן שבית המשפט ישקול הפחתת מזונות. ביטול מלא של המזונות הוא צעד קיצוני יותר, ובדרך כלל יישמר למצבים חמורים שבהם הסירוב ברור, ממושך, בלתי מוצדק, ולאחר שמוצו ניסיונות טיפוליים או משפחתיים לחידוש הקשר.
גם לגיל הילד יש משמעות. ככל שמדובר בילד צעיר יותר, כך בית המשפט ייטה לראות בו מושפע מהוריו ומהסביבה, ולא אחראי באופן מלא לניתוק. אצל מתבגרים, במיוחד בגילאים הקרובים לבגרות, יינתן לעיתים משקל גדול יותר לעמדתם ולהתנהגותם, אך גם אז הבדיקה תהיה זהירה. השאלה אינה רק אם הילד מסרב, אלא אם הסירוב מצדיק מבחינה משפטית וכלכלית פגיעה במזונותיו.
חשוב להבחין בין סרבנות קשר לבין ניכור הורי. בסרבנות קשר הילד מסרב לקשר, אך הסיבות יכולות להיות רבות ומגוונות. בניכור הורי עולה טענה שהורה אחד פועל, במישרין או בעקיפין, להרחקת הילד מההורה השני. במקרים של ניכור מוכח, בית המשפט עשוי לנקוט צעדים נגד ההורה המנכר, ולעיתים הדבר ישפיע גם על שאלת המזונות, אך גם כאן המוקד יישאר טובת הילד ולא נקמה בהורה השני.
סיכום:
נראה אם כן שבית המשפט לענייני משפחה יעשה הכל על מנת שלא לבטל או להקטין מזונות מפאת מרדנות וסרבנות קשר ורק במקרים חריגים ומיוחדים יפגע בסיפוק המזונות ויורה על ביטול ו/או הפחתת מזונות בנסיבות של סרבנות קשר.
