זה מכבר פורסמה באמצעי התקשורת פרשה מזעזעת, אשר נתגלתה באמצעות התקנת מצלמות בבית החולים, לפיה זוג הורים התעלל בבנם בן ארבע השנים, פעוט חסר ישע ורך בשנים.
האם חשודה בכך שהזריקה לו חומרים מזיקים והאב חשוד כי התעלל בבנו מינית.
לכאורה מדובר בפרשה מזעזעת המטלטלת את הנפש.
אין זה המקרה היחיד בו הורים נחשדו ואף הורשעו לעיתים בהתעללות בילדיהם.
פרשת האמא “המרעיבה” בשנת 2009, הביאה את הציבור להתוודע לתסמונת פסיכיאטרית המכונה תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.
מהי תסמונת מינכאוזן על ידי שליח?
הלוקה בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח הוא בדרך כלל הורה, משמורן, או בן זוג, והקורבן הוא בדרך כלל ילד, או בגיר חסר ישע. ברוב המקרים הלוקה בתסמונת גורם למחלה גופנית אצל הקורבן.
סימני האזהרה שמעוררים בירור מעמיק
בחשד למחלה מומצאת או נגרמת, הצוות הרפואי מחפש רצף של נתונים רפואיים והתנהגותיים שמצטברים לתמונה מחשידה. בין הסימנים המרכזיים שמופיעים בספרות המקצועית: פער עקבי בין התיאור הדרמטי של המטפל לבין הממצאים הקליניים, אשפוזים ובדיקות חוזרים ללא אבחנה יציבה, הופעה של תסמינים חריגים סביב מטפל מסוים, שינויי גרסה ביחס להיסטוריה הרפואית, טיפול רפואי רב שאין בצדו שיפור תואם, ולעיתים גם מידע שנמסר לגורמים רפואיים שונים בצורה שונה.
בספרות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מודגש כי במצבים כאלה הערך המרכזי נמצא בבניית ציר זמן מסודר של כל הבדיקות, הפניות, האשפוזים והתיאורים שנמסרו לאורך הדרך, משום שדווקא הרצף מלמד אם מדובר בתופעה רפואית אמיתית או במצג רפואי שמישהו יוצר סביב הילד.
מה קורה מרגע שמתעורר חשד בבית חולים או אצל גורמי הרווחה
ברגע שמתעורר חשד לפגיעה בילד, בית החולים עובר ממסלול טיפולי רגיל למסלול הגנה ובירור. בדרך כלל ייכנס לתמונה עובד סוציאלי, ולעיתים יופעלו במקביל גם גורמי רווחה, משטרה ויועצים רפואיים נוספים.
בישראל מוקנות לעובד סוציאלי לפי חוק הנוער סמכויות לפנות לבית המשפט כאשר נדרשת החלטה שיפוטית לצורך טיפול, פיקוח, השגחה, אבחון פסיכולוגי, או הוצאה ממשמורת. במילים פשוטות, מרגע שהמערכת מזהה אפשרות לפגיעה מכוונת או להצגת מחלה שאינה תואמת את הממצאים, טובת הילד עוברת לקדמת הבמה, והתגובה עשויה להיות מהירה מאוד: בירור רפואי מורחב, הגבלת מגע, פיקוח על מפגשים, ולעיתים גם הרחקה זמנית מן ההורים עד להתבהרות התמונה.
הדוח הרשמי של מבקר המדינה על יישום חוק הנוער ממחיש עד כמה הכלי הזה מרכזי במצבי סיכון של קטינים.
על מקרה בטיפול משרדי
משרדי יצג לפני זמן מה זוג הורים אשר נעצרו בחשד כי פגעו בבנם, אחד מזוג תאומים, אשר הגיע לבית החולים ביחד עם אביו כשהוא סובל מפגיעה פיסית משמעותית.
המשמעות המשפטית של חשד כזה עבור הורים: חשד להתעללות רפואית או למחלה מומצאת סביב ילד יוצר כמעט מיד משבר רב-מערכתי. במישור הראשון קיימת פגיעה במשמורת ובהסדרי המפגש עם הילדים. במישור השני נפתחת לעיתים חזית פלילית או חקירתית. במישור השלישי מתרחש נזק ראייתי ותדמיתי כבד: הורה שנחשד בפגיעה בילדו נכנס מיידית לעמדת התגוננות מול בית החולים, הרווחה, המשטרה, ולעיתים גם מול מומחים ובתי משפט.
הן רשויות הרווחה והן המשטרה עורבו בעניין מיידית על ידי בית החולים, והמשמורת בילדים נלקחה מיידית מן ההורים והותר להם בתחילה לפגוש את ילדיהם רק בליווי ובפיקוח.
כל חוות הדעת המקצועיות באותה עת העלו כי האב פגע בילד והילדים שניהם הוצאו ממשמורתם והועברו למשפחה אומנת למשך שנה שלמה.
גם ד”ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית קבע כי הילד נפגע על ידי ההורים, בין במזיד ובין בשוגג, אך חוות דעתו – שבדיעבד התבררה כשגויה – הייתה כי מקור הפגיעה הינו בהורים עצמם ו/או באב.
בדיעבד התברר, והמערכת נאלצה לקבל זאת, כי לא מדובר בהורים הלוקים בבעיה כלשהי וכי חד משמעית לא פגעו בילדם.
לאחר שניהלתי את ההליך המשפטי, התברר כי הילד נולד עם פגם גנטי אשר גרם לו להיראות כאילו סבל מחבלה כלשהי, וכתוצאה מכך נראה כאילו הוכה על ידי ההורים או מי מהם. אך בפועל לא כך היה והילד לא סבל התעללות ו/או הזנחה מהוריו ואפילו לא מינורית ושולית. המדובר בהורים אחראיים ומיטיביים שנפלו קורבן לנסיבות, ולשמחתי הרבה עלה בידי להוכיח זאת ולשחרר את התאומים למשמורת של ההורים.
חוות דעת מקצועית אודות מסוכנותם של ההורים ומסוגלותם ההורית העלתה כי אין במקרה זה כל מסוכנות ויתר על כן כי קיימת מסוגלות הורית גבוהה אצל כל אחד מההורים.
גם פרופ’ היס לשעבר מנהל המכון לרפואה משפטית קבע בחוות דעת שניתנה על פי הזמנתנו כי לא ההורים פגעו בילד אלא שמדובר בפגם רפואי עמו נולד הילד וכי אין להורים כל אשם או אחריות באשר למצבו.
יש אם כן להיזהר היטב בטרם מאשימים הורים בפגיעה קשה בילדיהם, מאחר וגם אם יזוכו – הנזק להורים עצמם, המשקעים והטראומה לא ישכחו בהקדם והמצב עבור ההורים, הינו בלתי הפיך ולא ניתן לריפוי או פיצוי.
חשד הוא לא בהכרח סוף פסוק
אחד הלקחים החשובים ביותר במקרים כאלה הוא שהחשד הראשוני, גם כשהוא נראה חמור מאוד, עדיין אינו סוף הדרך. רפואת ילדים מכירה מצבים גנטיים, המטולוגיים, מטבוליים ונוירולוגיים שיכולים ליצור תמונה שנראית כלפי חוץ כמו חבלה, הזנחה או גרימה מכוונת של מחלה. לכן, בכל תיק שבו נשקלת האפשרות של מחלה מומצאת או נגרמת, נדרש בירור דיפרנציאלי רחב, מסודר, ומתועד היטב.
מה צריך לעשות הורה שנקלע לחשד לתסמונת מינכאוזן?
ברגע שמתעורר חשד חמור כלפי הורה, איכות ההתנהלות בשעות ובימים הראשונים משפיעה מאוד על כל ההמשך.
הצעד הראשון הוא ריכוז מלא של כל החומר הרפואי, כולל תוצאות בדיקות, סיכומי אשפוז, תצלומים, חוות דעת קודמות, ומועדי פנייה לכל גורם רפואי.
הצעד השני הוא קבלת ייעוץ משפטי מיידי, משום שההליך הרפואי, ההליך הרווחתי וההליך המשפטי מתחילים לפעול לעיתים במקביל.
הצעד השלישי הוא בחינה מהירה של צורך במומחה עצמאי, במיוחד כאשר קיימת אפשרות למחלה נדירה, תסמונת מולדת, או פרשנות רפואית חלופית. הספרות המקצועית מדגישה כי מקרים של Medical Child Abuse דורשים בחינה רב-תחומית, ולכן גם קו ההגנה של הורים חפים מפשע חייב להיות בנוי באופן רב-תחומי: רפואה, משפט, ותיעוד עקבי של כל פרט מהותי.
