צו ירושה בבית הדין הרבני או בבית משפט: מי מוסמך לדון בעיזבון?

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, ירושה דיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! 

סמכות בית הדין הרבני כמקבילה לסמכות רשם הירושות בעניינים של צו ירושה או צו קיום צוואה – רק כשיש הסכמה לכך של כל הנוגעים בדבר

כאשר אדם נפטר ויש צורך להוציא צו ירושה או צו קיום צוואה, ניתן במקרים מסוימים לפנות לבית הדין הרבני במקום לרשם לענייני ירושה. עם זאת, סמכותו של בית הדין הרבני בענייני ירושה אינה סמכות אוטומטית. כדי שבית הדין יוכל לדון בבקשה, נדרשת הסכמה של כל הנוגעים בדבר, לרבות כל היורשים או הזכאים האפשריים בעיזבון.

אם אחד מהם מתנגד לסמכות בית הדין, גם מטעם אישי או רגשי, לא ניתן לכפות עליו את ההליך, והבקשה תתברר במסלול האזרחי. לכן השאלה אם להגיש צו ירושה בבית הדין הרבני או בבית משפט תלויה קודם כול בהסכמה מלאה של כל הצדדים.

צו ירושה בבית הדין הרבני או בבית משפט – מה ההבדל בין המסלולים?

כאשר מבקשים צו ירושה או צו קיום צוואה, קיימים שני מסלולים עיקריים. המסלול האזרחי מתחיל בדרך כלל בהגשת בקשה לרשם לענייני ירושה, באמצעות טפסים, מסמכים ותצהיר, וברוב המקרים אינו מחייב התייצבות של היורשים לדיון.

אם מוגשת התנגדות או מתעוררת מחלוקת מהותית, ההליך מועבר לבית המשפט לענייני משפחה. לעומת זאת, בית הדין הרבני מוסמך לדון בענייני ירושה רק כאשר כל הנוגעים בדבר מסכימים לסמכותו. לכן ההבדל המרכזי בין המסלולים אינו רק זהות הערכאה, אלא תנאי הכניסה להליך: בבית הדין הרבני נדרשת הסכמה מלאה של כל היורשים או בעלי העניין בעיזבון, ובמסלול האזרחי ניתן להגיש את הבקשה גם כאשר אין הסכמה כזו.

פרטי מקרה בוחן:

יורם שהיה ערירי, נפטר ללא אישה או ילדים, והותיר אחריו שני אחים ושתי אחיות. הוריהם של חמשת האחים נפטרו זה מכבר.

יורם אמנם היה חולה בערוב ימיו אך לא ביקש לערוך צוואה, וכך עם פטירתו, פנו שניים מאחיו ליעוץ אצל עורך דין, אשר הבהיר להם כי אם לא קיימת צוואה – מתחלק עזבונו של יורם על פי חוק הירושה, ועל כן יורשים אותו ארבעת אחיו ואחיותיו בחלקים שווים ביניהם, דהיינו 25% לכל אחד מהם.

עורך הדין המליץ לאחים שבאו להיוועץ עמו לפנות לבית הדין הרבני לקבלת צו ירושה מתוך הנחה, שהליך הוצאת צו ירושה בבית הדין הרבני יהיה מהיר יותר מאשר פניה לרשם הירושות העמוס בדרך כלל בפניות למתן צו ירושה או מתן צו קיום צוואה.

הפרוצדורה בבית הדין הרבני שונה היא מהפניה אל רשם הירושות, והיא מחייבת הן הסכמה של כל הצדדים הנוגעים בדבר לסמכות בית הדין לפסוק בענייני ירושות וצוואות, והן התייצבותם פיסית לדיון. לעומת זאת פניה לרשם הירושות כרוכה במילוי טפסים, המצאת מסמכים רלוונטיים (כגון תעודת פטירה) וחתימה על תצהיר בפני עורך דין, אך אינה מחייבת מי מהנוגעים בדבר להתייצב.

אחיו של יורם פנו לאחיותיו ובקשו מהן את שיתוף הפעולה בפניה לבית הדין הרבני לצורך הוצאת צו ירושה לעיזבונו של יורם והסבירו להן כי המהלך שם קצר יותר ופשוט יותר. אחת האחיות, שירה שמה, התנגדה להקניית סמכות לבית הדין הרבני האזורי, מהטעם שחוותה גירושין קשים, וכי המעמד בפני בית הדין פעם נוספת קשה לה ואף בלתי נסבל עבורה.

ניסיונות אחיו של יורם להבהיר כי מדובר בעניין טכני בלבד, וכי תקבל בכל מקרה, גם בבית הדין הרבני וגם אצל רשם הירושות 25% מעזבון המנוח – לא עלו יפה, ושירה חזרה וציינה את החוויה הקשה שעברה במהלך הדיונים בפני בית הדין הרבני, וכי הייתה מעוכבת גט תקופה ארוכה, הגם שדייני בית הדין ניסו לדבר אל ליבו של בעלה לשחרר אותה וליתן לה גט פיטורין.

אמנם האחים הסבירו לאחותם שירה כי הטיעון אינו רציונלי אך זו סירבה להשתכנע והתעקשה על פניה לערכאה אזרחית בלבד.

מאחר ושירה סירבה לסמכותו של בית הדין, אין אפשרות לכפות עליה או להכריח אותה להסכים לכך, ובכך שונה הדבר מהליך של גירושין, שכן בתביעת גירושין ניתן לכרוך נושאים מסויימים כגון – מזונות אישה, חלוקת רכוש, פירוק שיתוף, משמורת ילדים וכיוצ”ב ולכפות על הצד המסרב את הדיון בבית הדין הרבני.

מה קורה אם אחד היורשים מתנגד לבית הדין הרבני?

כאמור, כאשר אחד היורשים או אחד הנוגעים בדבר מתנגד לכך שההליך יתנהל בבית הדין הרבני, לא ניתן לכפות עליו את סמכות בית הדין. די בהתנגדות של יורש אחד כדי למנוע מבית הדין הרבני לדון בבקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה. במקרה כזה, ההליך צריך להתברר במסלול האזרחי: תחילה בפני הרשם לענייני ירושה, וככל שתוגש התנגדות לגוף הבקשה או תתעורר מחלוקת בין היורשים, העניין יועבר לבית המשפט לענייני משפחה.

לכן, לפני שפונים לבית הדין הרבני, חשוב לוודא שכל היורשים מבינים את משמעות ההסכמה ונותנים אותה מרצונם.

סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) קובע כדלקמן:

“בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל”דבר המלך  במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947″ או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך”.

אפשר להקנות סמכות לבית הדין הרבני ליתן צו קיום צוואה או צו ירושה לעיזבון המנוח אך זאת רק בהסכמה של כל הנוגעים בדבר. סמכותו של בית הדין יונקת במקרה של עזבון אך ורק אם כל היורשים מעוניינים בכך ומביעים הסכמתם, ובהעדר הסכמה יעבור הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לדיון בתוקפה של הצוואה או בצו הירושה, במינוי מנהל עזבון וכיוצ”ב.

בענייני גירושין אפשר לכפות את הסמכות על הצד השני, דהיינו אם בעל מגיש תביעת גירושין כנגד אישה ובמסגרתה של אותה תביעה כורך נושאי רכוש ומזונות למשל – אזי ניתן לכפות על האישה דיון בנושאים אלו בבית הדין הרבני, בין אם היא מעוניינת בכך ובין אם לאו.

לעומת זאת בענייני ירושה לא ניתן לכפות סמכות ורק בהסכמת הצדדים לתיק – ידון הנושא בבית הדין הרבני אחרת – תועבר הבקשה למתן צו ירושה או צו קיום צוואה לרשם הירושות, ואם יתגלעו מחלוקות בין הצדדים יועבר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

מתי מומלץ להגיש צו ירושה לבית הדין הרבני ומתי לרשם לענייני ירושה?

מניסיוני, הבחירה בין בית הדין הרבני לבין הרשם לענייני ירושה צריכה להיעשות לפי מצב היחסים בין היורשים, ולא לפי רצון לחסוך כמה ימים בהליך.

כאשר כל היורשים מסכימים, אין מחלוקת על זהות היורשים, אין התנגדות לצוואה או לצו הירושה, וכל הצדדים מוכנים להתייצב ולחתום על הסכמה לסמכות בית הדין הרבני – ניתן לשקול פנייה לבית הדין הרבני.

לעומת זאת, כאשר יש יורש שמסתייג מההליך, כאשר קיימת רגישות משפחתית, כאשר אחד הצדדים חושש מבית הדין הרבני, או כאשר יש צפי להתנגדות כלשהי, הדרך הנכונה והבטוחה יותר היא לפנות לרשם לענייני ירושה.

הליך ירושה צריך להתנהל בערכאה שכל הנוגעים בדבר מוכנים לקבל את סמכותה, משום שהיעדר הסכמה עלול לבזבז זמן, ליצור מתיחות מיותרת ולהחזיר את המשפחה למסלול האזרחי ממילא. לכן לפני שממהרים לבחור ערכאה, חשוב לבדוק תחילה מי הם כל היורשים, האם כולם משתפים פעולה, והאם קיימת הסכמה אמיתית לסמכות בית הדין הרבני.