עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
התשובה תלויה בשאלה האם את/ה משלם או מקבל/ת את התשלום, ואם האמור לעיל אינו ברור דיו, בואו נשתמש בדוגמא מהחיים.
בני זוג מתגרשים עברו הליך של גישור. בהליך הגישור לגירושין עלה, בין שאר הנושאים, נושא הפער הכלכלי בין הצדדים הנובע מפערי ההשתכרות הקיימים בניהם.
הבעל, לצורך הדוגמא בלבד, הינו רואה חשבון, העומד ביחד עם מספר שותפים נוספים, בראש משרד בינוני לראיית חשבון, והכנסתו החודשית ברוטו הינה 60,000 ₪, כאשר הסכום נטו הנותר לו לאחר תשלום מיסים וכיוצ"ב עומד על מחצית מהסכום ברוטו לערך.
האישה, גם היא לצורך הדוגמא בלבד, הינה מורה העובדת במשרה חלקית של 12 שעות בשבוע, ומשתכרת 5,500 ₪.
על פי הדין והפסיקה כאשר צדדים מתגרשים יש צורך לבצע איזון משאבים, ובחלק מהמקרים יש גם להביא בחשבון את הפערים בין הצדדים הנובעים מנכסי קריירה שיש לצד אחד ואין למשנהו. בדברנו על נכסי קריירה או הון אנושי הכוונה היא לכושר השתכרות העולה משמעותי על זה של בן הזוג האחר, על מוניטין מקצועיים ואישיים בתחום העיסוק וכיוצ"ב.
ברור שבין הצדדים יש פערים משמעותיים שיש לאזן בכל הנוגע לכושר ההשתכרות של כל אחד מהם, מה שמכונה ההון האנושי או נכסי קריירה.
נניח לצורך הדוגמא כי לבני הזוג נכס מקרקעין השווה שלושה מיליון ₪ ללא משכנתא. מגשר עשוי להציע לבעל לוותר על חלקו בבית לטובת האישה, כפיצוי על הפערים בנכסי הקריירה ביניהם, ולהציע לאישה להסכים למזונות ילדים נמוכים נוכח הויתור המשמעותי שעשה הבעל על חלקו ברכוש המשותף.
סיטואציה כזו יכולה לקרות כאשר לבני הזוג יש נכסים מוחשיים כגון נכסי מקרקעין או חסכונות בבנק.
כיצד יפעל מגשר אם לבני הזוג אין כמעט מאומה לחלק ביניהם? המגשר יכול להציע תשלום חד פעמי של כמה מאות אלפי שקלים שימומן על ידי הבעל באמצעות נטילת הלוואה מהבנק או מהמשרד בו הוא שותף או מכל מקור אחר.
אפשרות אחרת היא תשלום עתי, כלום תשלום חודש בחודשו של סכום שישקף את הפער בין הצדדים, כלומר את הפער בין השתכרותו של הבעל העומדת על כ- 30,000 ₪ נטו בערך לבין השתכרותה של האישה העומדת על 5,500 ₪ מעבודתה כמורה, כאשר המגשר יביא בחשבון גם את תשלומי המזונות לילדים.
בסיטואציה כזו יכול מגשר להציע לבני הזוג כי הבעל ישלם לאישה, כל עוד הכנסתו עומדת על סך של 60,000 ₪ ברוטו ו/או סכום דומה – בנוסף ובלי קשר לתשלום בגין מזונות ילדים – סך של 4,000-5,000 ₪ לחודש למשך כ- 10 שנים כדי לפצות על הפערים ביניהם בכל מה שנוגע לקריירה.
עכשיו נשאלת השאלה למי ההצעה טובה ועבור מי זוהי הצעה גרועה?
ככל הנראה, ובהביאנו בחשבון פסיקה שיצאה מבית המשפט המחוזי בימים אלו (אמצע ספט' 15) בשבתו כערכאת ערעור על פסיקות בית המשפט לענייני משפחה, אישה המסכימה לתשלום עתי במקום תשלום חד פעמי (גם אם הוא קטן יותר מהתשלום העתי המצטבר) לוקחת סיכון ויתכן מצב בו תצא ללא פיצוי כלשהו בגין פערי נכסי הקריירה וההון האנושי שבינה לבין הגבר ממנו התגרשה.
ובמה דברים אמורים?
בעמ"ש (ת"א) 14952-07-13 ד' א' נ' ק' כ' א', נדון ערעור על בית המשפט לענייני משפחה אשר בפסק דינו חייב את הגרוש להמשיך ולשלם לגרושתו, את אותו תשלום עתי בסך של 10,000 ₪, הגם ששינה את מקום עבודתו והכנסתו פחתה בצורה משמעותית ביותר.
בני זוג ניהלו הליך של גישור והגיעו להסכמה לפיה ישלם הבעל לאישה, בלא כל קשר למזונות הילדים, סך של 10,000 ₪ לחודש. עוד הסכימו בני הזוג כי היה והכנסתו של הבעל תפחת – יפחתו התשלומים העתיים מהבעל לאישה בהתאמה. הצדדים קבעו מדרגות שכר ומדרגות תשלום בהתאמה לשכר. כך הוסכם כי היה והבעל ישתכר פחות מ- 25,000 ₪ ברוטו – לא ישולם כל תשלום עתי לאישה.
בני הזוג התגרשו על פי ההסכם, וכמעט ולא יבשה הדיו – והבעל הודיע על פרישה ממשרד עורכי הדין המשגשג בו היה מנהל מחלקה ועל כך שהוא עומד לעבוד בשכר נמוך משמעותית משכרו הנוכחי ערב החתימה על הסכם הגירושין.
בחודש מאי 2011, כשנה וחודשיים בלבד לאחר אישור ההסכם על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הודיע הגבר לגרושתו כי החליט לפרוש ביוזמתו משותפותו במשרד עורכי הדין בו עבד ותחת זאת לשמש כדירקטוריון בחברה השייכת לאחד הבנקים הגדולים במדינה בשכר של 25,000 ₪ ברוטו לחודש. לפיכך, כך הודיע, היות שהכנסתו פחות מ- 25,000 ₪ נטו לחודש לא יעביר לה מכאן ולהבא, תשלום עתי כלשהו.
האישה/הגרושה התקשתה לקבל את הסיטואציה, והגישה לבית משפט קמא תביעה בה ביקשה לחייב אותו להמשיך ולשלם לה את סכום הבסיס לתקופה הקבועה בהסכם ולחילופין לחייבו לפצותה בסכום האמור לתקופה זו, תוך שהיא עותרת למתן חשבונות ולמינוי מומחה לבדוק ולשום את כל זכויותיו של הבעל לרבות בשותפות עורכי הדין בה עבד.
בתביעתה הפנה הגרושה להתחייבותו הברורה של הבעל לשעבר להעביר לה את הסכום החודשי הקבוע שעליו הוסכם כנגד הזכויות המגיעות לה ופערי ההשתכרות ביניהם, התחייבות אותה חייב הוא למלא בתום לב.
הגרושה טענה כי בחירתו החד צדדית לעזוב את השותפות במשרד עורכי הדין בה עבד ולעבור לעבוד במשרה חלקית, במדרגת השכר הנמוכה על פי ההסכם, נגועה בחוסר תום לב.
לטענתה, לו ידעה כי כך ינהל הבעל לשעבר לא הייתה מסכימה לחתום על הסכם הגירושין, בפרט שתקופת התשלום נקבעה לתאריך המקביל לסיום התחייבותה לשאת לבדה בהחזרי משכנתא החודשיים בגין דירת המגורים המשמשת אותה ואת הילדים המשותפים.
הבעל לשעבר, מנגד, טען כי עבודתו הייתה כרוכה בלחצים אדירים שגרמו לו לקשיים נפשיים וכי הגרושה הייתה מודעת לכך. לדבריו, האפשרות שיפרוש מהשותפות או שישנה מקצוע עלתה במהלך המשא ומתן שקדם להסכם וזו הסיבה לקביעתו של אותו מדרג הכנסה, עד לאפשרות של תשלום עתי השווה לאפס, כלום להעדר תשלום לחלוטין.
בפסק דינו בחן בית המשפט לענייני משפחה את כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים, וגם את התכלית האובייקטיבית של הסכם הגירושין.
במישור הסובייקטיבי קבע בית משפט קמא, על בסיס חומר הראיות שנפרש לפניו, את הקביעות הבאות:
- התשלום העתי למשיבה הינו כנגד הסכומים המגיעים לה עבור הרכוש המשותף שנצבר במהלך נישואיהם, כולל ההון האנושי ופערי ההשתכרות.
- במועד חתימת ההסכם שני הצדדים לא העלו בדעתם אפשרות שהבעל לשעבר יפרוש מרצונו מהשותפות בה עבד.
- המדרגות התחתונות, שנקבעו במדרג השתכרותו של הבעל לשעבר, נקבעו רק למקרה של משבר בענף או כוח עליון אחר אך לא למקרה בו יבחר הנתבע לעזוב מרצונו את השותפות בה עבד.
במישור האובייקטיבי קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות:
- נוכח מטרתו של התשלום העתי, לפצות את הגרושה בגין החלק שהגיע לה מהרכוש המשותף, אין מקום להחיל את מדרג ההכנסה על מקרה בו בחר הנתבע, מיוזמתו, לקום ולעזוב עבודה ששכר נאה בצידה לעבודה שהשכר בה מגיע למדרגה הנמוכה ביותר שאינה מזכה בתשלום עתי כלשהו.
- פרישה מרצון, כאמור, לטובת עבודה בה השכר אינו מזכה בתשלום עתי כלשהו הינה חוסר תום לב בקיום חוזה ויש בה כדי לסכל את רוח ההסכם ותכליתו.
- אם אכן "קיננה בראשו" של הבעל לשעבר האפשרות לפרוש מרצו לטובת עבודה שפרנסתה נמוכה בשיעור ניכר, חובת תום הלב חייבה אותו לציין אפשרות זו במפורש בהסכם הגירושין.
- אילו הועמדה הגרושה בפני אפשרות זו לא הייתה מסכימה לחתום על הסכם הגירושין.
- הגרושה לא קיבלה בהסכם כל תשלום בגין "כל הזכויות המשותפות שצברו הצדדים במהלך נישואיהם ובכלל זה הזכויות הסוציאליות, ההון האנושי.
בהמשך לקביעותיו אלה חייב בית המשפט קמא להמשיך ולשלם למשיבה את סכום הבסיס, 10,000 ₪ לחודש, כמפורט בהסכם.
הבעל לא השלים עם קביעה זו והגיש ערעור
הבעל כאמור הגיש ערעור ואף זכה בו, ועל כן אנו, עורכי הדין אשר מייצגים גברים או נשים (לפי המקרה המשתנה) צריכים להיות ערים ומודעים לסיכונים הקיימים, ולהעמיד את לקוחותינו בפני האפשרויות המשפטיות העומדות בפניהם, יתרונה וחסרונה של כל החלטה מסוג זה הבאה לידי ביטוי בהסכם גירושין.
יש לומר כי תוצאת הערעור מפתיעה, ומשמעותה היא כי האישה – הגרושה למעשה לא תקבל פיצוי בגין ויתורה על נכסי הקריירה וההון האנושי שצבר הבעל כאשר טיפס ועלה בסולם הדרגות במשרד עורכי דין והגיע לדרגת שותפות בעוד היא ישבה בבית ולא עבדה ולא השקיעה בכושר השתכרותה שלה.
ככל הנראה מושם דגש על האוטונומיה האישית של אדם לקבוע את סוג עבודתו והיקף השתכרותו, ועקרון זה גובר על הצורך לבצע איזון משאבים.
מסקנות בית המשפט שלערעורים
נוכח עדותו של המגשר אשר ניהל את הליך הגישור וערך את ההסכם בין הצדדים, עדות שהייתה מקובלת על בית משפט קמא, לא היו לצדדים נכסים משמעותיים, בני קיימא, לחלוקה.
הנכס היחיד המשמעותי, שניתן היה לעשות בו שימוש להבטיח את עתידה של הגרושה, היה ההון האנושי ופערי ההשתכרות שנטו במובהק לטובת הבעל לשעבר.
מאחר שלא הייתה בידיו של הבעל לשעבר יכולת כלכלית לאזן את פערי ההשתכרות על דרך של העמדת סכום חד פעמי לזכות הגרושה, הוסכם כי איזון המשאבים יתבצע על דרך של תשלום חודשי של 10,000 ₪, כתשלום בסיס, תוך קביעת מנגנון בדיקה, אחת לשנה שתוצאתו יכולה להביא להגדלת הסכום או להפחתתו, בהתאם לגובה ההכנסה החודשית הממוצעת נטו של הבעל לשעבר, כפי שתהיה מדי שנה.
כפועל יוצא מכך על פי דרך האיזון שנבחרה, הגרושה "עולה" עם הבעל לשעבר ואף "יורדת" עמו בהתאם להכנסה החודשית המוצעת נטו שתעמוד לרשותו. בפועל נוכח החלטתו של הבעל לשעבר להפסיק לעבוד כשותף במשרד משגשג – לא תקבל האישה תשלומים בגין נכסי קריירה כפי שציפתה, אלא תשלומים נמוכים יותר עבור חלק מהשנים ועבור חלק אחר ככל הנראה לא תקבל.
האם חייב הבעל להמשיך ולעבוד באותה עבודה גם לאחר הגירושין אם אינו חפץ בכך?
כשם שלא הוטלה על הבעל לשעבר חובה להגדיל את הכנסתו כדי שהגרושה תקבל תשלום חודשי מעבר לתשלום הבסיס, כך לא הוטלה עליו חובה להמשיך ולשמור על גובה ההכנסה שהייתה לו לעת חתימת ההסכם וששימש לקביעת גובהו של תשלום הבסיס, כדי להמשיך ולשלם לה תשלום זה.
בהסכם גם לא נקבע מתי ובאלו נסיבות יהיה רשאי הבעל לשעבר להפחית מכושר השתכרותו בכלל ולא עד איזו מדרגה בפרט.
מבחינה נורמטיבית המשמעות המעשית של הטלת תשלום חודשי קבוע – היא נטילת האפשרות מבן הזוג המשלם להחליט, כי הוא מעוניין להפחית את קצב עבודתו או לעשות שינוי כלשהו באופי עבודתו אם הדבר יביא להפחתה בהכנסתו. ערכאת הערעור קובעת כי סיטואציה כזו אינה סבירה.
בהסכם שנכרת בין בני הזוג המתגרשים לא נקבע במפורש וגם לא במשתמע באלו נסיבות יהיה רשאי הבעל לשעבר להשתכר פחות מתשלום הבסיס ובאלו נסיבות לא יהיה רשאי לעשות כן.
אין כל התייחסות בהסכם לאפשרות של הפחתת קצב העבודה או גובה ההכנסה. עצם קביעתו של תשלום בסיס לא מלמד על חובת תשלומו בכל מקרה.
גם לא נקבע בהסכם שהתשלום המופחת מסכום הבסיס יכול לקרות רק במקרה של משבר בשוק ההון או כוח עליון.
גישה כזו אף אינה מתיישבת עם לשון ההסכם שנקט הפחתה מדורגת מתחת לתשלום הבסיס, מה שמלמד שהפחתה כזו יכול שתהיה גם ללא התערבותו של כוח עליון.
לפיכך דוחה ערכאת הערעור את קביעתו של בית משפט לענייני משפחה אשר אימץ את גרסתה זו של הגרושה – בדבר כוח עליון – שנעשה ללא כל הנמקה ובהתבסס אך ורק על עדות הגרושה בחקירה נגדית.
זאת ועוד, ערכאת הערעור קובעת כי אין חשיבות לשאלה אם במועד חתימת ההסכם הועלתה האפשרות שהבעל לשעבר יפרוש מרצונו בשותפות עורכי הדין בה עבד. אפשרות זו לא נסגרה בפניו גם אם השאלה לא עלתה אותה עת שהרי חובת התשלום העתי לא הייתה תלויה בעבודתו באותה שותפות בלבד ויכולה לנבוע גם מכל עבודה אחרת.
ההגדרה של: ..הכנסתו הממוצעת החודשית נטו של הבעל.. לעניין חובת התשלום העתי, לא נקבעה דווקא כהכנסתו מהשותפות בה עבד בעת חתימת ההסכם אלא הינה פועל יוצא של סך כל הכנסותיו של הבעל, שתהיינה לו מכל מקור שהוא (למעט מדמי שכירות של נכסי מקרקעין).. וכו.
כך למשל, יכול היה הבעל לשעבר, לו רצה בכך, להפסיק לעבוד כעורך דין ולכהן בשירות הציבורי במשכורת המביאה לתשלום עתי מתחת לתשלום הבסיס. האם היה אז למשיבה פתחון פה למהלך כזה? התשובה שלילית.
לצורך הדוגמא לו בוחר היה הבעל לשעבר לפנות לשיפוט, וסיכוייו מן הסתם היו גבוהים לנוכח כישרונו, כישוריו וקשריו, וכפועל יוצא מכך להשתכר הרבה פחות מאשר השתכר כשותף במשרד מצליח ביותר – האם יכולה הייתה האישה לשעבר לבוא בטרוניות על כך? נראה כי התשובה לכך הינה שלילית.
בית המשפט המחוזי אף משתמש בדוגמא ציורית ביותר על מנת להדגים את זכותו של אדם לשנות את אופי עיסוקו ואת מקצועו באלו המילים:
לו היה הבעל לשעבר מתאגרף שהיה מבקש לחדול מלשמש שק חבטות בזירה ולעבור לשמש כמאמן בהכנסה פחותה כאמור, האם היה למשיבה פתחון פה כאמור? התשובה שלילית.
האם המהלך של עזיבת מקום העבודה נעשה בתום לב?
משזו המסקנה, כל שנותר הוא לבחון את המהלך שנקט בו הבעל לשעבר, הן במישור הסובייקטיבי והן במישור האובייקטיבי, מזווית הראייה של דיני תום הלב. האם אכן המהלך נעשה במזיד או בחוסר תום לב, מה שהביא בלשון בית משפט קמא לסיכום רוח הסכם הגירושין ותכליתו.
בחינה מעמיקה של חומר הראיות שנפרש בבית משפט קמא מביאה למסקנה, כי אין לראות במהלך בו נקט הבעל לשעבר משום מניפולציה מכוונת גם לא מהלך שנגוע בחוסר תום לב, ששמה לה למטרה לסכל את רוח ההסכם ותכליתו. מדבריו של הבעל לשעבר בחקירה שנערכה בבית המשפט לענייני משפחה עולה כי קיווה להיכנס לעסקים נוכח ההכרות עם אנשים בכירים במשק וציפה כי ימשיך להשתכר היטב.
לדבריו, אנשים שידע שהוא יכול לפנות אליהם ולהיות דירקטור, לעשות עסקאות, לתווך, לקנות, למכור, עצרו את כל העסקים, תשואות, אגרות החוב עלו משמעותית וחברות שאז טרם המשבר נראו בריאות פתאום לא יכלו לגייס ובנק הפועלים ובנק לאומי עצרו את האשראי לתחום הנדל"ן…
עדותו זו של הבעל לשעבר מאירה את המהלך בו נקט באור שונה ממה שתיאר בית המשפט לענייני משפחה. הבעל לשעבר לא פרש משותפות עורכי הדין כדי לעבוד בשכר נמוך יותר. הוא עשה זאת במטרה לנסות ולהרוויח יותר.
מהלך זה מתבקש דווקא על ידי אדם ברוך כישרונות כמו הבעל לשעבר. אין כל היגיון שאדם שמרוויח 65,000 ₪ נטו לחודש – נכון למועד חתימת ההסכם – ושמוטל עליו נטל כלכלי כבד בדמות תשלומי מזונות והחזרי חובות, יעזוב הכל רק כדי לא לשלם 10,000 ₪.
מהלך שכזה אינו מניפולטיבי. הוא גם לא נגוע בחוסר תום לב. הבעל לשעבר עזב את שותפות עורכי הדין בה עבד לא מתוך מטרה להקטין או לאפס את התשלום העתי למשיבה. הוא עזב משום שסבר שכישרונותיו יפתחו בפניו דלתות לעבודה אפילו מכניסה יותר, אשר במקביל תהא כרוכה במתח נמוך יותר.
לאדם יש אוטונומיה לקבוע את עבודתו
הבעל לשעבר, מודע לקיומו של התשלום העתי, החליט במסגרת האוטונומיה האישית שלו – שלא הוגבלה בהסכם – לקבוע את סדרי עבודתו ולנסות את מזלו בתחומים אחרים, לא מתוך מטרה להתנער מקיום ההסכם, אלא בשל צורך לערוך שינויים בחייו, בשל הלחצים הכבדים ומתוך תקווה להשתכר יותר בצורה קלה יותר ופחות תובענית.
המשמעות המעשית – האישה יצאה נפסדת מהסכם הגירושין
המשמעות המעשית של פסק הדין שניתן כאמור אך בימים האחרונים היא כי הגרושה למעשה לא מקבלת כל פיצוי על הפערים בין הצדדים וכי למעשה נכסי הקריירה וההון האנושי – לא אוזנו ולא יאוזנו.
מסקנות
אם אנו מייצגים אישה אשר אמורה לקבל פיצוי על נכסי קריירה יש לעמוד על כך שהתשלום יהיה חד פעמי ולא עתי.
אם מייצגים גבר – ברור שהתוצאה מבחינתו צריכה להיות הפוכה כך שאם יפסיק להשתכר כבעבר, ישנה את מקום עבודתו, יחלה חו"ח, או מקור פרנסתו ייפגע מכל סיבה שהיא לרבות בשל הצפת שוק העבודה במקצוע מסוים – יוכל הגבר לשלם פחות או בכלל לא עבור נכסי הקריירה וההון האנושי.
כל המתואר לעיל מצביע על כך שהנושא של נכסי קריירה והון אנושי, שהינו נכס בר איזון, אך אינו מוחשי – הינו נזיל ביותר ונתון לשינויים, כאלה שהחיים מזמנים לנו או כאלה שאנו יוזמים בעצמנו.
