כיצד תתוקן טעות שנפלה בצוואה?
טעות בצוואה אינה גורמת בהכרח לביטול הצוואה כולה. חוק הירושה מאפשר לתקן הוראה שנבעה מטעות כאשר ניתן לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אילו הכיר את העובדות הנכונות. בהיעדר אפשרות לזהות את רצונו האמיתי, עשויה להתבטל ההוראה שנפגעה מהטעות, בעוד יתר חלקי הצוואה יישארו בתוקף.
ההכרעה תלויה בסוג הטעות, בהשפעתה על תוכן הצוואה ובעוצמת הראיות המלמדות על כוונת המצווה.
מה קובע חוק הירושה לגבי טעות בצוואה?
סעיף 30(ב) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, עוסק בהוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות. כאשר אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אלמלא הטעות, בית המשפט רשאי לתקן את ההוראה בהתאם לרצונו האמיתי. כאשר רצון זה אינו ניתן לבירור, הוראת הצוואה שנבעה מהטעות תתבטל.
הסעיף עוסק בטעות שהשפיעה על גיבוש רצונו של המצווה. נדרש להוכיח קשר ממשי בין התפיסה השגויה לבין ההוראה שנכללה בצוואה. טעות שולית, שאין לה השפעה על חלוקת העיזבון, אינה מצדיקה שינוי בצוואה.
חשוב להבחין בין טעות של המצווה לבין תרמית או תחבולה מצד אדם אחר. טענה שהמצווה הוטעה במכוון עשויה להיבחן לפי סעיף 30(א) לחוק הירושה, העוסק בצוואה שנערכה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית.
מה ההבדל בין טעות מהותית לטעות סופר בצוואה?
טעות מהותית מתקיימת כאשר המצווה הבין את הנוסח שכתב, אך רצונו התבסס על הנחה עובדתית או משפטית שגויה. דוגמא לכך היא מצווה שהפחית מחלקו של אחד מילדיו סכום כסף משום שסבר שהילד כבר קיבל אותו בחייו, בשעה שהעברה כזו מעולם לא התרחשה.
טעות מהותית יכולה להתייחס לעובדה, למשמעות המשפטית של הוראה או למניע שעמד ביסוד הצוואה. בתי המשפט נוהגים בזהירות מיוחדת בטעות הנוגעת למניע. אמונה שגויה, כעס משפחתי או תפיסה מעוותת של אירועים אינם מקנים בכל מקרה סמכות לכתוב מחדש את הצוואה. נדרש להראות שהטעות היא שגרמה להוראה וכי רצונו החלופי של המצווה ברור.
טעות סופר, המוסדרת בסעיף 32 לחוק הירושה, מתרחשת כאשר רצונו של המצווה היה מגובש, אך הוא קיבל ביטוי שגוי במסמך. הסעיף מתייחס לטעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחשבון ובפרטים דומים. במקרה כזה רשאים הרשם לענייני ירושה או בית המשפט לתקן את הטעות, בתנאי שניתן לזהות בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה.
ההבחנה המרכזית היא מקור הפער: בטעות מהותית הפער נמצא בין המציאות לבין תפיסתו של המצווה; בטעות סופר הפער נמצא בין רצונו לבין הנוסח שנכתב בצוואה.
כיצד מוכיחים את רצונו האמיתי של המצווה?
בית המשפט אינו מתקן צוואה לפי התוצאה שנראית הוגנת ליורשים. מטרתו היא להתחקות אחר רצונו של המצווה עצמו. המבקש לתקן הוראה נדרש להציג תשתית ראייתית ברורה ומשכנעת הן לקיומה של הטעות והן לתוכן ההוראה שהמצווה היה קובע במקומה.
לצורך כך ניתן להסתמך על טיוטות קודמות של הצוואה, עדותו של עורך הדין שערך אותה, מסמכי בנק, תכתובות, הקלטות, מסמכים משפחתיים, הוראות שניתנו בזמן אמת והתנהלות המצווה לאחר עריכת הצוואה. בית המשפט בוחן גם את מבנה הצוואה בכללותו ואת ההתאמה בין התיקון המבוקש לבין יתר הוראותיה.
לפי סעיף 31 לחוק הירושה, גם להתנהלות המצווה לאחר שנודע לו על הטעות עשויה להיות משמעות. כאשר המצווה ידע על הטעות, היה בידו לתקן את הצוואה ובמשך שנה נמנע מכך, עשויה להישלל האפשרות לבטל או לתקן את ההוראה בשל אותו פגם.
תיקון סכומי קיזוז שנרשמו בטעות בצוואה
בת”ע 51998-10-13, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, הורישה אם את רכושה לששת ילדיה והורתה לקזז מחלקם של שניים מהם סכומים שלטענתה קיבלו ממנה בחייה.
לגבי אחד הבנים לא נמצאה ראיה לכך שקיבל את הכספים שיוחסו לו. לכן בוטלה הוראת הקיזוז בעניינו. לגבי בן אחר הוכח באמצעות מסמכי הבנק כי נטל כספים מחשבון האם, אולם הסכום שנכתב בצוואה לא תאם לסכום שהוכח בפועל.
בית המשפט מצא כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה וכי רצונה העקרוני לקזז את הכספים היה ברור. הטעות התייחסה לסכומים שנרשמו. בהתאם לכך קוימה הצוואה, הוראת קיזוז אחת בוטלה והסכום בהוראה האחרת תוקן ל-161,471 ש”ח.
פסק הדין ממחיש את האפשרות לתקן או לבטל הוראות מסוימות תוך שמירה על יתר חלקי הצוואה. התוצאה נקבעת לפי הראיות הנוגעות לכל הוראה ולפי היכולת לזהות את רצונו של המצווה.
טעות חשבונית בחלוקת העיזבון
במקרה נוסף הורה מצווה כי לאחר פטירת אשתו יחולק הרכוש בין ילדיו ובין נכדיה של בת שנפטרה. אף שמספר הזכאים עמד על שמונה, נכתב בצוואה כי העיזבון יחולק לתשעה חלקים.
עורך הדין שערך את הצוואה אישר כי המצווה התכוון לחלק את מלוא רכושו בין שמונת הזכאים וכי המספר תשעה נרשם בעקבות טעות חשבונית. הרשם לענייני ירושה השתכנע כי כוונת המצווה ברורה והורה לתקן את הצוואה כך שכל אחד משמונת הצדדים יקבל חלק שווה.
מקרה זה מתאים לסעיף 32 לחוק הירושה: רצונו של המצווה היה ניתן לזיהוי, והפגם נמצא במספר שנרשם בצוואה.
כיצד מגישים בקשה לתיקון טעות בצוואה?
רצוי להעלות את הטענה כבר במסגרת הבקשה לצו קיום צוואה או במסגרת התנגדות שהוגשה לבקשה. יש לפרט מהי הטעות, כיצד השפיעה על ההוראה, מה היה רצונו האמיתי של המצווה ואילו ראיות תומכות בכך.
בקשה הנוגעת לטעות סופר יכולה להתברר בפני הרשם לענייני ירושה. כאשר קיימת מחלוקת עובדתית, נדרשת שמיעת עדויות או נטענת טעות מהותית, העניין עשוי לעבור להכרעת בית המשפט לענייני משפחה. גילוי הטעות לאחר מתן צו קיום מחייב בדרך כלל פנייה מתאימה לתיקון או לביטול הצו שכבר ניתן.
תיקון הצוואה או ביטול ההוראה?
בית המשפט יעדיף לקיים את רצון המצווה כאשר ניתן לזהותו ברמת ודאות מספקת. טעות סופר ברורה תתוקן בהתאם לכוונה שהוכחה. טעות מהותית עשויה להוביל לתיקון ההוראה כאשר אפשר לקבוע מה היה המצווה מורה בהיעדרה. כאשר הראיות מוכיחות את עצם הטעות אך אינן מלמדות מה היה רצונו החלופי, ההוראה הפגומה עשויה להתבטל.
לכן ההכרעה בתיקי טעות בצוואה נשענת על ניסוח ההוראה, נסיבות עריכת הצוואה והמסמכים שהותיר אחריו המצווה. טיפול משפטי מדויק מאפשר להבחין בין טעות שניתנת לתיקון לבין ניסיון לשנות בדיעבד חלוקה שאינה מקובלת על אחד היורשים.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, צוואות, ירושות ודיני משפחה
