עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
חלוקת רכוש בגירושין מתחילה בדרך כלל מנקודת מוצא ברורה: נכסים וזכויות שנצברו במהלך הנישואין ונכללים באיזון המשאבים מתחלקים מבחינת שוויים בין בני הזוג בחלקים שווים. לצד הכלל הזה, חוק יחסי ממון בין בני זוג מעניק לבית המשפט ולבית הדין סמכות לסטות מחלוקה של מחצה על מחצה כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. הסמכות יכולה להשפיע על כלל הנכסים בני האיזון או על חלק מהם בלבד.
חלוקה לא שוויונית בין בני זוג היא אפוא אפשרות משפטית ממשית, אך מדובר בחריג שמופעל בזהירות. תחושת חוסר הוגנות, פער בשכר או העובדה שבן זוג אחד צבר יותר זכויות על שמו אינם מספיקים בפני עצמם. בית המשפט בוחן את התמונה הכלכלית שנוצרה במהלך הקשר, את מקור הפערים, את תרומת כל אחד מבני הזוג למסגרת המשפחתית ואת השאלה האם חלוקה שווה תיצור בנסיבות הקונקרטיות תוצאה בלתי הוגנת במידה המצדיקה הפעלת סמכות מיוחדת.
מהי למעשה חלוקה לא שוויונית בין בני זוג?
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, קובע בסעיף 5 את הסדר איזון המשאבים. בתמצית, ככלל עם פקיעת הנישואין, ובמקרים שנקבעו בחוק גם קודם לכן, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל הנכסים בני האיזון, לאחר שמביאים בחשבון את הנכסים והחובות הרלוונטיים ומחריגים נכסים שהחוק מוציא מן האיזון, כגון נכסים שהיו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, ירושות ומתנות, בכפוף לנסיבות ולהסכמות בין הצדדים.
המונח “חלוקה לא שוויונית” מתייחס למצב אחר: נכס או זכות אמורים להיכלל באיזון, אך בית המשפט קובע שהאיזון שלהם ייעשה ביחס שונה מ-50%-50%.
ההבחנה חשובה. כאשר דירה שקיבל אחד מבני הזוג בירושה נשארת מחוץ לאיזון, זו החרגת נכס. כאשר זכויות פנסיוניות שנצברו במהלך הנישואין הן בנות איזון אך נקבע לגביהן יחס אחר, מדובר בסטייה מחלוקה שוויונית.
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון – המקור לסטייה מ-50%-50%
סעיף 8 לחוק מעניק לערכאה השיפוטית סמכויות מיוחדות במסגרת איזון המשאבים. סעיף 8(2) מאפשר, בהתקיים “נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת”, לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, ייעשה לפי יחס אחר. החוק מציין במפורש כי במסגרת ההכרעה אפשר להתחשב גם בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
הניסוח הרחב מעניק לבית המשפט גמישות, אך הפסיקה מציבה לו בפועל גבולות די ברורים. חלוקה שווה היא הכלל, והמבקש סטייה ממנו נדרש להציג תשתית עובדתית ומשפטית משמעותית.
בפסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17 ביולי 2026 הודגש שוב כי סעיף 8(2) הוא חריג וכי פער כלכלי בין הצדדים אינו יוצר כשלעצמו זכות לחלוקה שונה. יש לבחון את מקור הפער ואת הקשר שבינו לבין חיי הנישואין.
באילו נסיבות עשויה להיות הצדקה לחלוקה לא שוויונית?
אחד המצבים המרכזיים הוא פער ממשי בכושר ההשתכרות שנוצר במהלך החיים המשותפים. כאשר אחד מבני הזוג פיתח קריירה, עסק או יכולת מקצועית גבוהה, בעוד האחר צמצם את התפתחותו המקצועית כדי לשאת בנטל הבית והילדים, הפער העתידי עשוי לקבל משקל.
השאלה אינה מסתכמת בגובה המשכורת ביום הפרידה. נבדק גם כיצד נוצר הפער, האם הייתה חלוקת תפקידים משפחתית ארוכת שנים ומהו המחיר המקצועי ששילם בן הזוג שכושר השתכרותו נמוך יותר.
דוגמא אופיינית היא זוג שחי יחד עשרים שנה. אחד מבני הזוג התקדם לתפקיד בכיר, צבר ניסיון, קשרים ומוניטין מקצועי, ואילו השני עבר למשרה חלקית במשך שנים כדי לטפל בילדים ולאפשר את התפתחות הקריירה של בן זוגו. במצב כזה עשויה להתעורר שאלה של נכסי קריירה ופערי השתכרות במסגרת ההסדר הרכושי.
שימו לב שכל מקרה תלוי בראיות, במשך הנישואין, בגיל הצדדים, ביכולת השיקום המקצועי ובקשר שבין ההקרבה המשפחתית לבין הפער שנוצר.
המאמץ המשותף והתרומה לחיי המשפחה (ופסק דין מאד מעניין)
המאמץ המשותף אינו נמדד רק לפי תלושי שכר. טיפול בילדים, ניהול הבית ותמיכה שאפשרה לבן הזוג האחר לעבוד ולהתקדם הם חלק מהמאמץ המשפחתי. לכן בן זוג שהשתכר פחות במשך השנים אינו נחשב אוטומטית כמי שתרם פחות לצבירת הרכוש.
מנגד, קיימים מקרים חריגים שבהם עולה תמונה שונה: בן זוג נמנע במשך שנים מעבודה ומתרומה משמעותית למשק הבית ללא הצדקה, בעוד בן הזוג האחר נשא כמעט לבדו בפרנסה, ובמקביל נעשה שימוש בכספי המשפחה לצרכים אישיים, הימורים או הוצאות חריגות. במצבים כאלה יכולה להתעורר טענה שהחלוקה החשבונאית השווה אינה משקפת את מערכת היחסים הכלכלית שהתקיימה בפועל.
מקרה חריג שנבחן בבית הדין הרבני: בני הזוג היו נשואים כשלושים שנה ולהם ארבעה ילדים. האישה עבדה לאורך השנים וצברה זכויות סוציאליות, ואילו לפי הממצאים שנקבעו, הבעל עבד באופן מצומצם מאוד, השתכר תקופות ארוכות בסכומים נמוכים, השתמש בחלק מהכנסותיו לצרכיו והוציא כספים גם על שתייה והימורים. מן המסמכים שהוצגו עלה כי תקופות עבודתו המתועדות היו בשיעור מצומצם מאוד מתוך שנות הנישואין.
בית הדין קבע כי בנסיבות אותו מקרה קיימת הצדקה להפעלת סעיף 8. מבחינה מספרית הוזכרה אפשרות של יחס 80%-20% על רקע שיעור התעסוקה שנמצא, אך התוצאה המעשית הייתה מורכבת יותר. הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של האישה קיבלו טיפול שהותיר חלק גדול יותר מהן בידיה, בין היתר גם במסגרת ההתייחסות לכתובה, בעוד דירת המגורים נמכרה וחולקה שווה בשווה.
המקרה ממחיש היטב שהפעלת סעיף 8 יכולה להיות ממוקדת בנכסים מסוימים ואינה מחייבת יחס אחיד לכל הרכוש.
הימורים, בזבוז והברחת כספים
התנהלות כלכלית חריגה יכולה להיות רלוונטית כאשר היא פגעה באופן ממשי במסת הרכוש המשפחתית. הימורים בהיקפים משמעותיים, משיכות חוזרות לצרכים פרטיים, צבירת חובות שאינם קשורים לצורכי המשפחה או העברת כספים לאחרים עשויים לקבל משקל במסגרת הסכסוך הרכושי. משמעותם המשפטית תלויה בהיקף הפעולות, במשך הזמן, בידיעת בן הזוג האחר וביכולת להוכיח את הפגיעה הכלכלית.
כאשר מדובר בהברחת נכסים קיים גם מנגנון ייעודי בסעיף 7 לחוק יחסי ממון. נכס שבן זוג הוציא מרשותו או התחייב להוציאו בכוונה לסכל את זכותו של האחר עשוי להיחשב לצורך האיזון כאילו הוא עדיין בידיו. לכן גילוי העברה חשודה של כסף סמוך לפרידה אינו מוביל בהכרח לבקשה לקבל 70% מהרכוש. לעיתים הדרך המדויקת יותר היא להשיב את הנכס הרעיוני למסת האיזון ולחשב את החלוקה לאחר מכן.
האם אלימות יכולה להשפיע על חלוקת הרכוש?
הפסיקה הכירה באפשרות להביא בחשבון אלימות חריפה בנסיבות קיצוניות, בעיקר כאשר קיימות לה השלכות כלכליות ממשיות על האוטונומיה של בן הזוג הנפגע. בבע”מ 7272/10 הודגש הצורך לתחום את השימוש בסעיף 8 למקרים שבהם האלימות מגיעה לרף משמעותי ומשפיעה על יכולתו הכלכלית של בן הזוג.
לכן עצם קיומו של סכסוך זוגי קשה אינו קובע מראש את יחס חלוקת הרכוש. בית המשפט יבחן את חומרת המעשים, משכם, השפעתם הכלכלית והקשר בין ההתנהגות לבין התוצאה הרכושית המבוקשת.
מניסיוני, במקרים מתאימים עשויות להיות לצד הסוגיה הרכושית גם תרופות משפטיות נוספות מתחומי הנזיקין, ההגנה מפני אלימות והדין הפלילי.
האם בגידה מצדיקה חלוקה לא שוויונית?
ההלכה בנושא בגידה ברורה במיוחד. בית המשפט העליון קבע בבג”ץ 8928/06 כי בגידה במהלך הנישואין אינה כשלעצמה “נסיבה מיוחדת” המצדיקה פגיעה בזכויות רכושיות שנצברו. כפי שאני מציינת במאמרים לא מעטים כאן, דיני הרכוש אינם משמשים מנגנון להענשת בן זוג בשל אחריותו לפירוק הקשר.
הבחינה יכולה להשתנות כאשר לצד מערכת היחסים מחוץ לנישואין קיימת התנהלות כלכלית עצמאית בעלת משמעות, לדוגמא העברת סכומים גדולים מכספי המשפחה, מימון ממושך של צד שלישי או הברחת נכסים. במצב כזה המוקד המשפטי עובר לתוצאה הכלכלית של הפעולות ולפגיעה בקופה המשפחתית.
מה בדרך כלל אינו מספיק כדי לקבל יותר ממחצית הרכוש?
פער כלכלי כשלעצמו אינו מבטיח חלוקה לא שוויונית. בפסק הדין המחוזי מיולי 2026, לדוגמא, נדונה בקשת בעל לסטות מחלוקה שווה, בין היתר על רקע נכס רב ערך שקיבלה האישה בירושה. בית המשפט דחה את הטענה והבהיר כי כאשר מקור הפער הוא נכס חיצוני שהמחוקק הוציא ממסת האיזון, אין מקום להשתמש בסעיף 8(2) ככלי לחלוקה מחדש של אותה ירושה בעקיפין.
גם העובדה שאחד מבני הזוג הרוויח יותר במהלך הנישואין אינה מספיקה. פעמים רבות פער כזה הוא חלק מחלוקת תפקידים מוסכמת, כאשר בן הזוג שהשתכר פחות תרם בגידול הילדים ובניהול הבית. תחושה כללית שאחד “נתן יותר” דורשת תרגום לעובדות, למסמכים ולהשפעה כלכלית קונקרטית.
האם החלוקה הלא שוויונית חייבת לחול על כל הרכוש?
לשון סעיף 8(2) מאפשרת לקבוע יחס אחר ביחס לכלל הנכסים או למקצתם. זו גמישות חשובה. בית המשפט יכול להגיע למסקנה שסטייה מן האיזון מוצדקת ביחס לזכויות מסוימות, בעוד נכסים אחרים יחולקו באופן שווה.
המקרה שנדון לעיל הוא דוגמא טובה לכך: דירת המגורים נשארה בחלוקה שווה, בעוד הזכויות הסוציאליות של האישה טופלו באופן שונה. במקרים אחרים מוקד המחלוקת עשוי להיות פנסיה, עסק, נכסי קריירה או זכויות כספיות אחרות. לכן תביעה לחלוקה לא שוויונית צריכה להגדיר גם מהו הנכס שלגביו מתבקשת הסטייה ומה הקשר בין הנסיבות המיוחדות לבין אותו נכס.
מה בית המשפט בוחן לפני שהוא משנה את יחס החלוקה?
הכרעה לפי סעיף 8 אינה מבוססת על נתון יחיד. בית המשפט בוחן במבט-על גם את משך הנישואין, גילם של בני הזוג, מצבם התעסוקתי, הנכסים שיישארו לכל אחד לאחר האיזון, פערי ההכנסה הצפויים, אופן חלוקת התפקידים בבית והסיבה שבגללה נוצר הפער הכלכלי.
משקל עשוי להינתן גם ליכולת של בן הזוג החלש יותר לשפר את מצבו בשנים שלאחר הפרידה.
קשר סיבתי הוא מרכיב מרכזי. פער שנוצר משום שאחד מבני הזוג ויתר לאורך זמן על לימודים, קידום או עבודה מלאה לטובת המשפחה שונה מפער שמקורו בבחירות מקצועיות עצמאיות, בכישורים שונים או בנכס חיצוני שהתקבל בירושה. ככל שמבקשים שבית המשפט יתערב בכלל השוויון, יש להראות מדוע דווקא החיים המשותפים וההתנהלות הכלכלית במסגרתם יצרו מצב שמצדיק תיקון באמצעות סעיף 8.
כאמור, סעיף 8 אינו מחייב בחירה בין 50%-50% לבין יחס קיצוני. הערכאה יכולה לבחור יחס מתון יותר, להתייחס לנכס מסוים או לשלב את ההכרעה עם מנגנוני איזון אחרים. השאלה המעשית היא איזו התאמה נחוצה כדי להגיע לתוצאה הוגנת בנסיבות התיק.
לכן אין נוסחה קבועה, וכל תיק דורש בחינה כלכלית וראייתית פרטנית.
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
איך מוכיחים הצדקה לחלוקה לא שוויונית?
טענה לפי סעיף 8(2) נבנית מתשתית ראייתית. כאשר הטענה עוסקת בפערי השתכרות, יש חשיבות לתלושי שכר, דוחות מס, נתוני פנסיה, היסטוריית תעסוקה, השכלה, הכשרה מקצועית ולעיתים גם חוות דעת כלכלית. כאשר נטען לוויתור על קריירה, יש להראות את חלוקת התפקידים לאורך השנים ואת השפעתה המעשית על התפתחותו המקצועית של כל צד.
בטענות הנוגעות להימורים, בזבוז או העלמת כספים, דפי חשבון, כרטיסי אשראי, העברות בנקאיות, מסמכי הלוואות, דוחות עסקיים ונתונים ממקורות פיננסיים עשויים להיות מרכזיים. ככל שהטענה חריגה יותר, כך גדלה החשיבות של הוכחה מוצקה, רצינית וברורה. בקשה כללית ל”צדק” בד”כ, מניסיון, תידחה.
חלוקה לא שוויונית אצל ידועים בציבור
אצל ידועים בציבור המסגרת המשפטית שונה. חוק יחסי ממון חל על בני זוג נשואים שעליהם חל הסדר איזון המשאבים, בעוד רכושם של ידועים בציבור נבחן בדרך כלל לפי הלכת השיתוף והדין הכללי. ההבדל הזה משפיע ישירות על האפשרות לבצע חלוקה ביחס שאינו שווה.
בבע”מ 1983/23 קבע בית המשפט העליון כי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון אינו מקור סמכות לחלוקה לא שוויונית של רכוש שהוכר כמשותף מכוח הלכת השיתוף. מרגע שנקבע שנכס הוא משותף במסגרת הלכת השיתוף, החלוקה בו היא שוויונית. לכן לפני שמעלים טענה לחלוקה לא שוויונית חשוב לזהות תחילה איזה משטר רכושי חל על בני הזוג ומהו המקור המשפטי לשיתוף בנכס.
חלוקת רכוש לא שוויונית בין בני זוג: סיכום
חלוקה לא שוויונית היא אחד הנושאים שבהם יש פער גדול בין התחושה של בן הזוג לבין המבחן המשפטי שבית המשפט מפעיל.
בפרקטיקה, הטענה “אני תרמתי יותר” לבדה אינה מספיקה. מה שמכריע הוא היכולת להראות בפועל כיצד התנהלו החיים הכלכליים לאורך השנים, מי נשא באילו תפקידים, אילו ויתורים נעשו, כיצד נוצרו פערי ההשתכרות והאם הייתה התנהלות שפגעה באופן ממשי ברכוש המשפחתי.
מניסיוני בטיפול בסכסוכי רכוש בין בני זוג, דווקא הפרטים שנראים בתחילת הדרך שוליים עשויים לקבל בהמשך משקל משמעותי: מסמכים ישנים, תנועות בחשבון, תקופות שבהן אחד מבני הזוג הפסיק לעבוד, הוצאות חריגות, החלטות שהתקבלו לגבי הקריירה וחלוקת התפקידים בבית.
לכן כאשר עולה אפשרות לבקש חלוקה שאינה שווה, חשוב לבחון את התמונה הכלכלית המלאה מוקדם ככל האפשר ולבנות את הטענה על ראיות ועל רצף עובדתי ברור. סעיף 8(2) מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב, אך השימוש בו שמור למקרים שבהם הנסיבות אכן מצדיקות חריגה מהחלוקה הרגילה.
