חובת המזונות של אם כלפי ילדיה, כשהילדים במשמורת האב?
האמנם? עקרונות לחוד ומציאות לחוד!
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בדיני משפחה וגירושין
מזונות אישה
מרבית המקרים המגיעים לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הרבני עוסקים בתביעת מזונות עבור קטינים (כלומר ילדים עד גיל 18) או בתביעת מזונות של אישה עבור מזונותיה שלה.
לא רבים הם פסקי הדין הדנים בסוגייה של חובת האם כלפי ילדיה למזונות, כאשר האב הוא ההורה המשמורן, אשר מפרנס את הילדים מכוח העובדה שהם מצויים במשמורתו ובאחריותו, פיסית ומשפטית, והאב פונה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה כנגד האם.
יש לציין כי ברוב המקרים “מרחם” בית המשפט לענייני משפחה על האם ולא פוסק כנגדה מזונות משמעותיים, אם בכלל, ובמקרים אחרים כלל לא נפסקים מזונות ילדים כנגד האם.
מיעוטם של פסקי הדין בסוגיה זו נובע מכך שמרבית הילדים מצויים במשמורת האם נוכח חזקת הגיל הרך, הגם שיש הרהורים וערעורים בנושא זה, והגם שוועדת שניט יושבת על המדוכה בנושא זה מזה שנים רבות ולא קיבלה החלטה אופרטיבית.
הנושא מורכב עוד יותר נוכח העובדה שגם כיום במאה ה- 21 בתי המשפט דנים על פי הדין העברי, שלפיו:
- האב חב בצרכים ההכרחיים של הילדים דהיינו קורת גג, מזון, ביגוד והנעלה, חינוך ורפואה עד גיל 15. מגיל זה שווים האם והאב באחריותם כלפי הילדים, ועליהם לשאת באופן יחסי להשתכרותם בצרכי הילדים.
- צרכים עודפים – שאינם בגדר צרכים הכרחיים כמפורט לעיל – מדיני הצדקה יחולקו בין האב לאם, דהיינו שיעורי עזר, חוגים, בילויים.
- האם – בניגוד לאב – זכאית קודם כל לפרנס את עצמה ורק אם יוותר עודף היא צריכה להשתתף בצרכים העודפים של הילדים ולא בצרכיהם הבסיסיים האב לעומת האם צריך קודם כל לדאוג לילדיו ורק אם יש יתרה הוא זכאי לפרנס את עצמו וחב הוא לעבוד ככל יכולתו כדי לפרנסם.
- האם צריכה להיות “אמידה” כדי שתחוייב במזונות.
- במרבית המקרים משכורתה של האם מספיקה כדי צרכיה אך לא מאפשר תמיכה בילדים.
- אב חייב בכלכלת ילדיו לא רק על פי הכנסתו בפועל, אלא גם מהשתכרותו הפוטנציאלית כפי שבית משפט קובע, וגם מנכסיו ומרכושו.
כל אלו מביאים לכך שגם כאשר האם מחוייבת בהשתתפות ונקבע חיובה במזונות ילדיה המצויים במשמורת האב – הסכומים הם מזעריים.
בתמ”ש 6117/02, חייבה כב’ השופטת שפרה גליק את האם בהשתתפות במזונות הקטין נשוא התביעה, בשווי של 25% מצרכיו שאותם העריכה ב- 700 ₪ ועל כן חייבה אותה ב- 175 ₪ לחודש
בעמ ירושלים– ערעור משפחה – 590/04 נקבע על ידי כב’ השופטת חנה בן עמי כי האב ישלם סך של 1200 ₪ בלבד נוכח חלוקת החיוב בין ההורים למזונות פעוטה בת 3 שנים על מנת לתקן את העיוות בזכות לשוויון וביכולתו של האב לקיים את עצמו.
בתמ”ש 34894-08-10, חייבה כב’ השופטת רותם עיאש אם לילדה בה 17.5 בסך של 250 ₪ לחודש, וזאת כאשר קיים נתק בין הבת לאם ביוזמת האם דווקא.
בתמ”ש 407765/02, חייבה כב’ השופטת מירה דהן אם לשלם למזונות בתה הקטינה שהינה כבת 10 שנים סך של 600 ₪ לידי האב, כאשר האם גם אינה מתראה עם הקטינה.
העיקרון כי על האם יש להשתתף במזונות ילדיה הקטינים נקבע כבר לפני עשרות שנים ואולם למרות הקביעה העקרונית רק במקרים מועטים משמורת הילדים אצל האב ובמקרים מועטים עוד יותר חוייבה האם להשתתף במזונות ילדיה, וגם כאשר זה כבר קרה – הרי שמדובר בסכומים שיש לכנות אותם כסמליים בלבד.
נוכח האמור לעיל, מרבית כלכלת הילדים מושתת על האב בין שהילדים במשמורת האם ובין שהילדים במשמורת האב, ואין כל שוויון בין אישה לגבר, על אף שיש לציין שבתי המשפט ערים לכך ועושים כל שלאל ידם במסגרת החוק והדין – שייעשה צדק וכי יהיה איזון כולל שיאפשר לכל צד לחיות את חייו בכבוד לאחר הגירושין.