חלוקת זכויות סוציאליות – עבר לעומת היום
בעבר היותר רחוק, גם זכויות סוציאליות למיניהן – קופות גמל, ביטוחי מנהלים וחיים, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות, אופציות וכיו”ב זכויות מעבודה, לא היו משותפות. עיוות זה תוקן לפני זמן רב בפסיקה, כאשר נקבע שבהתקיים מאמץ משותפים והרמוניה מינימאלית – זכאי בן הזוג השני למחצית מכל הכספים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין.
בעבר, אישה, אשר גידלה את ילדיה וטיפחה את משק הבית, והייתה מה שנהוג לכנות “עקרת בית”, יכולה הייתה למצוא עצמה ללא בטחון כלכלי ומחוסרת כל.
בעלה, שעבד כל השנים מחוץ לבית, צבר זכויות פנסיוניות ואחרות במקום עבודתו, יצא לעולם חמוש בקופות גמל, קרנות, ופנסיה חודשית קבועה, המבטיחה את עתידו וזקנתו.
האישה שתרמה את חלקה לעוגה המשותפת בניהול הבית, ניקיון ובישול נשארת ללא כלום, בעוד הבעל יכול ליהנות מהפירות שצבר במסגרת נישואיו, כמובן שקיימת גם אפשרות שהאישה היא בעלת הזכויות והבעל הוא שהיה יוצא בעבר מקופח, אפשרות שהיא כמובן פחות שכיחה, אך קיימת.
שינוי משמעותי בחלוקת הזכויות הסוציאליות בין בני זוג מתגרשים
מזה תקופה לא קצרה, כתוצאה משינוי ההלכה, זכויות אלו נחשבות נכסים כלכליים ברי חלוקה לצורך גירושין, אם רק הורם נטל ההוכחה ששני בני הזוג חיו תחת קורת גג אחת ותרמו יחדיו למאמץ המשותף. זאת בנוגע לזכויות אשר נצברו במהלך החיים המשותפים כתוצאה מעבודה.
ההלכה קובעת – נכון להיום – כי הן זכויות סוציאליות ופנסיונית והן נכסים עסקיים שנצברו במהלך החיים המשותפים הינם ברי חלוקה בין שני בני הזוג ומהווים נכס משותף.
השיתוף בנכסים בין בני זוג הינה הלכה שנקבעה ונוצרה בפסיקותיו של בית המשפט העליון וההיסטוריה שלה היא בת עשרות שנים.
מגמה שמשתרשת בפסיקה מזה עשרות שנים
כבר לפני למעלה מ- 40 שנה התייחסו לנושא זה, בע”א 253/65 בריקר נ’ בריקר, פ”ד כ’ (1) 589 ובשורה ארוכה של פסקי דין שבהם נדונה ההלכה והורחבה עד לבג”צ 2222/99 גבאי נ’ בית הדין הרבני הגדול, וע”א 4151/99 בריל נ’ בריל, פ”ד נ”ה (4) 709.
בדרך כלל בן זוג נישא מתוך רצון לנהל משק בית משותף עם בן זוגו במערכת של אמון הדדי, אינטימיות והשקעה משותפת בחיים המשותפים, הכוללים עבודה מחוץ לבית, החזקת משק הבית המשותף וגידול הילדים. זאת, כאשר ההנחה הבסיסית שלו היא כי שני בני הזוג בונים עתיד משותף, והם יחלקו את חייהם בטוב וברע, כך שהמאמץ שכל אחד מהם עושה במהלך החיים המשותפים הוא גם לטובת שני בני הזוג והמשפחה כולה.
בית המשפט העליון יצר ופיתח את “חזקת השיתוף” מתוך גישה שהשארת הנכסים בידי בן הזוג שהם רשומים על שמו, מהווה אי צדק, העדר תום לב והעדר הגינות וקבע כי חזקה על בני זוג, שחיו במשק בית משותף ובאורח חיים תקין, פחות או יותר, כי כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים מהווה רכוש משותף וכי על בן הזוג הטוען, כי נכס מסוים אינו כלול במאגר הרכוש המשותף – הנטל להוכיח זאת.
כאמור, בשלב מאוחר יותר גם נכסים עסקיים כגון: משרד עו”ד, רו”ח בית חרושת ועסקים אחרים הוכרו כנכסים משותפים ברי חלוקה בין בני הזוג.
התפתחות ההלכה הייתה איטית. תחילה נקבע, כי דירה ששימשה כדירת מגורים, הינה נכס משותף בלא כל קשר לרישום, ומאוחר יותר נקבע כי גם נכסים עסקיים דוגמת אלו שצוינו לעיל – הינם נכסים משותפים, ובתנאי שנוצרו או נצברו במהלך החיים המשותפים.
אילו זכויות סוציאליות לא תחולקנה?
לא כל הזכויות הסוציאליות הנצברות במהלך חיי הנישואין נחשבות לנכסים ברי חלוקה. ישנם מקרים בהם זכויות מסוימות אינן מאוזנות בין בני הזוג, למשל זכויות שנצברו לפני הנישואין, או כאלו שהוגדרו במפורש בהסכם ממון כרכוש אישי של אחד מבני הזוג.
בנוסף, מתנות, ירושות או זכויות הקשורות לפיצויים אישיים (כמו פיצויי נזקי גוף) לרוב אינן נכללות במסגרת איזון המשאבים, אלא אם הוכח שהייתה כוונה מפורשת לשתפן בנכסים המשותפים. כך, בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנסיבות הצבירה ואופי הזכות.
תשלומי ביטוח לאומי
תשלומי ביטוח לאומי, כמו קצבאות שונות, אינם נחשבים בדרך כלל לחלק מהרכוש המשותף ולכן לא יחולקו בין בני זוג במסגרת חלוקת הרכוש. קצבאות שמשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, כגון קצבת זקנה, קצבת נכות או קצבת שארים, נועדו לשמש כמקור אישי לקיום בסיסי, והן אינן נצברות או נחשבות לנכס כלכלי משותף בדומה לזכויות פנסיוניות.
עם זאת, יש להבחין בין הקצבאות האישיות לתשלומים אחרים הקשורים לביטוח לאומי. לדוגמא:
-פיצויים המתקבלים בעקבות תאונת עבודה או נכות יכולים להיחשב רכוש אישי של הנפגע – אך לעיתים נבחן האם בני הזוג השתמשו בכספים אלו לתחזוקת משק הבית המשותף.
-הבטחת הכנסה או קצבאות ילדים ייחשבו תשלומים אישיים המשמשים באופן ישיר את הזכאי או את הילדים.
החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע”ד–2014
החוק נחקק במטרה להסדיר את חלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג במקרה של גירושין או פרידה, באופן שמבטיח מימוש הוגן ושוויוני של זכויות אלה.
לפני חקיקת החוק, בני זוג נתקלו בקשיים משפטיים ואדמיניסטרטיביים בחלוקת החסכונות הפנסיוניים, כיוון שהפנסיה הייתה משולמת רק למי שהחזיק בזכות, ורק בעת מימוש הזכות (לרוב בגיל פרישה).
החוק מאפשר כעת הפרדה ברורה ומיידית של זכויות הפנסיה, כך שכל אחד מבני הזוג יכול לקבל את חלקו באופן ישיר מקרן הפנסיה, קופת הגמל או ביטוח המנהלים, מבלי להיות תלוי בבן הזוג השני. החוק מגדיר מנגנונים ברורים ליישום החלוקה (בין היתר, פעולות מול אקטואר והגשת בקשה מתאימה מבית המשפט לענייני משפחה).
בנוסף, החוק מתייחס לסוגיות מורכבות, כמו זכויות פנסיוניות שעדיין לא ניתנות למימוש או פנסיות תקציביות, תוך שמירה על שוויון וחלוקה צודקת.
היעזרות באקטוארים ויועצים פנסיוניים
כאשר לשני בני הזוג או לאחד מהם זכויות סוציאליות כמו ביטוח מנהלים, פנסיה עתידית, קופות גמל, קרנות השתלמות, אופציות וכיוב’, ויש צורך במסגרת ההליכים המשפטיים לאזן זכויות אלו בין הצדדים – יש צורך מהותי בפנייה לאקטואר.
לדוגמא- ניקח בעל ואישה אשר נשואים 20 שנה. הבעל עובד בחברת חשמל מזה 30 שנה ויש לו פנסיה חודשית שצפויה להשתלם לו עם פרישתו וכן 2 קופות גמל. האישה עובדת בשירות בתי הסוהר חמש שנים בלבד ובתקופה זו הצליחה לצבור זכויות כמקובל בשירות המדינה ויש לה פנסיה עתידית וקופת גמל אחת.
לבני הזוג דירה בנתניה ששוויה מאה אלף דולר הרשומה על שם שניהם בחלקים שווים.
על פי הדין האזרחי יש לאזן בין הזכויות הללו של בני הזוג כך שלכל אחד יש באופן רעיוני מחצית מהזכויות של בן זוגו ושל עצמו.
פניה לאקטואר במקרה זה תגרום לאיזון בין בני הזוג. האקטואר יבחן מהו שווין של הזכויות של הבעל מיום הנישואין (ולא מהיום שהתחיל לעבוד) ועד למועד הפירוד. האקטואר יבחן מהן שווין של זכויות האשה. בחוות הדעת שלו יציע האקטואר נותן ומציע פתרון המתייחס לזכויות הסוציאליות והפנסיוניות תוך איזונן עם זכויות בני הזוג בדירה. הצעה כזאת, עשויה במקרים רבים להביא לפתרון.
אופן חלוקת הזכויות הסוציאליות בהליך גירושין
מכיוון שלעיתים קרובות מועד מימוש הזכויות (למשל, גיל פרישה) רחוק ממועד הגירושין, נדרש למצוא פתרון לחישוב ולהעברת החלק היחסי של הזכויות.
ישנן שתי גישות מרכזיות לחלוקת הזכויות:
1. המתנה עד למועד המימוש: בני הזוג יכולים להמתין עד שהזכויות יהיו נזילות (למשל, קבלת הפנסיה בפועל), ובשלב זה לחלק את התשלומים לפי חלקו של כל צד.
2. היוון הזכויות: חישוב הערך הנוכחי של הזכויות העתידיות (בהתחשב בריבית, אינפלציה ותוחלת חיים) כדי לבצע חלוקה מיידית. שיטה זו מאפשרת סגירת התחשבנות כלכלית באופן סופי כבר במועד הגירושין, והיא הבחירה המועדפת על רוב הזוגות.
היוון הזכויות מתבצע באמצעות אקטואר, אשר מחשב את הערך הכספי של הזכויות בהתבסס על פרמטרים מדויקים. זהו תהליך שמעניק ודאות כלכלית לשני הצדדים ונפוץ יותר בפרקטיקה.
חשוב להכיר בכך שמדובר בסכומים משמעותיים שישפיעו על עתידם הכלכלי של שני הצדדים. לכן, מומלץ להיעזר בליווי מקצועי של עורכי דין מנוסים ואקטוארים כדי להבטיח חלוקה הוגנת ולשמור על האינטרסים הכלכליים של שני הצדדים.
**זקוקים לייעוץ משפטי פרטני? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את כל שנות ניסיוני בתחום למענכם. אשמח לסייע!
