מי שבונה על הסכם ממון כעל “חומת ביטחון” שתכריע מי יקבל את הרכוש לאחר המוות עלול לגלות מאוחר מדי שהמציאות המשפטית שונה לחלוטין.
זוגות רבים – נשואים וידועים בציבור – מנסחים הסכמי הפרדה רכושית מתוך מחשבה שהם מוגנים מפני תביעות עתידיות של בן הזוג או של יורשים אחרים. אלא שבישראל פועלים שני מסלולים משפטיים נפרדים: האחד להסדרת רכוש בין בני זוג בחייהם, והשני לחלוקת העיזבון לאחר המוות.
כאן מתחילה הטעות של אינספור משפחות: הסכם ממון אינו מסוגל להחליף צוואה, אינו שולל ירושה ואינו יכול להגדיר מי יקבל את הנכסים כאשר אחד הצדדים הולך לעולמו. במציאות של משפחות מורכבות, ילדים מנישואים קודמים ועושר שנצבר לאורך שנים, מי שמתעלם מצוואה חושף את עצמו ואת הקרובים לו לסכסוכים בלתי נמנעים.
מכאן צומחת השאלה המעשית שמעסיקה זוגות ועורכי דין כאחד – מה באמת “גובר”: חוק יחסי ממון או חוק הירושה?
חוק יחסי ממון או חוק הירושה? איזה חוק עדיף על פני רעהו?
המדובר בשני חוקים שונים ונפרדים שכל אחד מהם אמור להסדיר סיטואציה אחרת.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, מסדיר בהסכם שנכרת בין צדדים את חלוקת הרכוש בין בני זוג, נשואים או ידועים בציבור, כלומר בכל מחלוקת בין צדדים כשהם בין החיים – הסכם הממון אמור לתת פתרון.
יחד עם זאת יש להבין כי הסכם הממון הקובע הפרדה רכושית, הוא טוב ויפה כל עוד בני הזוג בין החיים. אם אחד מבני הזוג נפטר – חוק יחסי ממון אינו קובע ואינו נותן פתרון מי יזכה ברכוש.
בחוק הירושה נקבע במפורש כי הדרך היחידה להקנות נכסים לאחר המוות היא באמצעות צוואה, וכי כל דרך אחרת הינה פסולה ולא תהא תקפה.
כאשר אחד מן הצדדים נפטר, נכנס לתמונה חוק הירושה הקובע כיצד יחולק רכוש של בן אדם שהלך לבית עולמו – בין אם יש לצדדים הסכם ממון ובין אם לאו. חוק הירושה נותן עדיפות למצב שבו יש צוואה. אבל אם אין צוואה – חלוקת העזבון של המנוח ייקבע על פי האמור בחוק הירושה.
ואם לא היה מספיק ברור אוסיף ואסביר כי במידה ולבני זוג יש הסכם ממון ביניהם הקובע חלוקת רכוש או הפרדה רכושית, אך בני הזוג לא השכילו לערוך צוואה – הרי שבן הזוג שנותר בחיים יורש את מי שנפטר, למרות ועל אף הסכם הממון המפריד בין הצדדים.
ומה קובע חוק הירושה בכל הנוגע ליורשים של מי שהלך לבית עולמו? חלוקת העיזבון על פי חוק הירושה בהיעדר צוואה
בהיעדר צוואה, היורשים על פי דין הם בן זוגו של המוריש, ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, והורי הוריו וצאצאיהם. בן הזוג נוטל את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף.
בנוסף, אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים, בן הזוג נוטל חצי משאר העיזבון.
אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים, בן הזוג נוטל שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה בעיזבון, יטול בן הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון. אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים, יורש בן הזוג את העיזבון כולו. אלו הם סעיפים 10-11 לחוק הירושה.
גם אם קיים הסכם ממון בין בני זוג, חלוקת העיזבון לאחר פטירת אחד מהם, בהיעדר צוואה, תיעשה על פי חוק הירושה ולא על פי הסכם הממון, שכן הסכם ממון אינו יכול לשלול זכויות ירושה על פי דין או לקבוע כללים לחלוקת העיזבון, אלא רק להגדיר את היקף נכסי העיזבון.
פסיקת בית המשפט בישראל בנושא:
בע”מ 5252/23 פלונים נ’ פלונית (24.7.2023). פסק דין זה מבית המשפט העליון הינו עדכני ותואם את ההלכות הרווחות וקובע באופן מפורש כי הוראות בהסכם ממון הנוגעות לאופן חלוקת העיזבון סותרות את סעיף 8 לחוק הירושה ודינן להיות בטלות ומבוטלות, ולכן בהיעדר צוואה, היורש על פי דין יקבל את חלקו בעיזבון. יורש על פי דין, כלומר מי שיורש על פי חוק הירושה.
בבע”מ 3451/23 פלונית נ’ פלונית (30.8.2023) נקבע כי טענה לויתור על זכות ירושה במסגרת הסכם ממון אינה עולה בקנה אחד עם הדין, ומחזקת פעם נוספת את העקרון לפיו הסכם ממון אינו יכול לגרוע מזכות ירושה על פי דין, אם לא נכתבה צוואה על ידי המנוח/ה אם קיימת צוואה הרי שאין בעיה כל עוד הצוואה תקפה ולא נפסלה.
כך גם בבע”מ 1811/20 פלוני נ’ פלונית (13.4.2021)מודגשת האבחנה בין הסכם ממון הקובע את היקף נכסי העיזבון (שהוא כשר) לבין הסכם הקובע את אופן חלוקת העיזבון (שעלול להיות בטל מכוח סעיף 8 לחוק הירושה). פעם נוספת עומד בית המשפט העליון על כך שיש להבחין בין הוראות בצוואה לבין הוראה בהסכם ממון.
בבע”מ 7468/11 פלוני נ’ אלמונית (3.7.2012)נקבע כי גם אם קיים הסכם בין בני זוג אפילו אינו הסכם ממון שאושר כדין, אין הוא יכול לשלול את זכותו של בן הזוג השני לרשת את עיזבון בן זוגו על פי דין, בהיעדר צוואה, שכן הסכם ממון אינו בגדר צוואה ואינו יכול להדיר יורש מזכותו בירושה. כלומר הסכם הממון בין אם נעשה לפי כל הכללים ובין אם לאו אינו יכול להשפיע על הירושה אם לא נעשתה צוואה במקביל.
בע”א 1717/98 יוסף בלאו נ’ אדית פוזש (7.9.2000) נקבע עקרון רחב החולש גם על ידועים בציבור, עקרון הקובע כי ביטול הזכות לרשת, במפורש או במשתמע, חייב להיעשות בצוואה ולא בדרך אחרת (כגון הסכם), ובכך נתמכת התיזה החולשת שבהיעדר צוואה, חוק הירושה הוא הקובע.
נוכח המפורט לעיל, לא מפתיע שבית המשפט לענייני משפחה בחדרה בפסק דין שניתן לאחרונה קיבל תביעה שהגישה אישה לביטול צו ירושה שניתן אחרי פטירת בן זוגה, שבו היורשים היו ילדיו ונכדיו, בלא שבת הזוג צויינה כיורשת.
בבקשת צו הירושה כלל לא הזכירו המבקשים הילדים והנכדים, את בת זוגו בבקשה שהגישו לרשם הירושות והתעלמו לחלוטין מקיומה. תביעתה התקבלה שכן לא יתכן להתעלם מקיומה.
מאחר והמנוח לא הותיר צוואה באף אחד מן הצורות בהן עורכים צוואה, ונוכח העובדה שלא היתה מחלוקת של ממש שהאישה היתה בת זוגו, ידועתו בציבור, נקבע על ידי בית המשפט כי האשה הינה יורשת על פי חוק הירושה, נוכח העובדה שלא היתה למנוח צוואה כלשהי.
עוד נקבע על ידי בית המשפט כי העובדה שבני הזוג חתמו על הסכם ממון עם הפרדה רכושית – אינה גוברת על הצוואה, וזאת למרות שבהסכם הממון הסכימו הצדדים על הפרדה רכושית שתחול גם אחרי 120 שנה, דהיינו אחרי אריכות ימים. סעיף זה אינו בר אכיפה ואין לו משמעות בהסכם ממון, אלא בצוואה.
חצי שנה אחרי שהלך לעולמו, במאי 2017, ניתן צו ירושה אחר המנוח. בהתאם לצו, יורשיו הם שלושת ילדיו וארבעת נכדיו בלבד. מי שהייתה זוגתו עד לפטירתו, לא הוזכרה בצו, ולו במאומה. לכן, בתביעה שהגישה לבית המשפט בינואר 2021, היא עתרה לבטל את הצו שניתן ולהוציא צו ירושה חדש הכולל אותה כיורשת.
טענת היורשים כי התובעת והמנוח חתמו במהלך נישואיהם על הסכם ממון המנשל אותה מרכושו לחלוטין, לרבות אחרי מותו נדחתה נוכח הוראות חוק הירושה.
השופטת שקדי כץ הבהירה את ההלכה הידועה והברורה שחוזרת כחוט השני במאמר זה לפיה: משנערך דיון בסוגיית הסכם הממון, ובשאלה האם בכוחו לנשל את התובעת מירושת המנוח חרף היותה יורשת על-פי דין. השופטת קבעה באופן נחרץ שהתשובה על כך שלילית:
“ההלכה בעניין זה ברורה – הסדרת מערכת היחסים הרכושית בין הצדדים בהסכם ממון, כוחה יפה במהלך חייהם של הצדדים. בכדי להסדיר את חלוקת הרכוש לאחר מות אחד מבני הזוג שלא בהתאם להוראות חוק הירושה יש לערוך צוואה“.
לפיכך השופטת קבעה שצו הירושה יתוקן כך שבת הזוג בין אם נשואים ובין אם ידועים בציבור – תירש מחצית מכלל רכושו של המנוח.
הבחנה תכליתית בין הסכם ממון לצוואה
הבחנה מהותית קיימת בין צוואה לבין הסכם ממון: הסכם ממון מסדיר את היקף הנכסים של בני הזוג בחייהם עד לפקיעת הנישואין (גירושין או מוות), בעוד שצוואה קובעת את זהות היורשים ואת אופן חלוקת העיזבון לאחר מות המוריש, ואין בכוחו של הסכם ממון להדיר יורש מזכותו על פי חוק הירושה. הדרת יורש תיעשה אך ורק באמצעות צוואה שנעשית כדין.
נחזור ונבהיר בשנית כי הסכם ממון וחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, עוסקים בקביעת היקף העיזבון, כלומר, מהו הרכוש השייך לכל אחד מבני הזוג מכוח החיים המשותפים, בעוד שחוק הירושה, תשכ”ה-1965, וצוואה, עוסקים בחלוקת העיזבון לאחר מותו של המוריש וקביעת זהות היורשים. בית המשפט העליון קבע כי יש להבחין בין עריכת הסדר לאיזון משאבים לבין בדיקת עיזבונו של בן הזוג שנפטר, וכי אלו שתי בדיקות נפרדות.
תמ”ש (משפחה ראשון לציון) 4001-01-14 ג.א נ’ א.א11.01.2016) ]בע”מ 7468/11 פלוני נ’ אלמונית (03.07.2012) ] בע”מ 5252/23 פלונים נ’ פלונית (24.07.2023)
הסכם ממון אינו יכול להדיר יורש מזכותו בירושה בעוד שצוואה מאפשרת זאת
האפשרות היחידה העומדת בפני אדם להסדרת ירושתו לאחר מותו, שלא על פי החלוקה שקובע הדין, היא באמצעות צוואה, באחת מהדרכים הקבועות בחוק הירושה.
לעומת זאת, הסכם ממון אינו מהווה צוואה, ואין בכוחו להדיר יורש מזכותו בירושה. הוראות בהסכם ממון הנוגעות לאופן חלוקת העיזבון סותרות את סעיף 8 לחוק הירושה ודינן בטלות. תמ”ש (משפחה ראשון לציון) 4001-01-14 ג.א נ’ א.א (11.01.2016) בע”מ 3451/23 פלונית נ’ פלונית (30.08.2023)בע”מ 7468/11 פלוני נ’ אלמוני.(03.07.2012)
פעולה דו צדדית בהסכם ממון לעומת פעולה חד צדדית בצוואה
הסכם ממון הוא פעולה משפטית דו-צדדית, המשקפת גמירות דעת והסכמה בין שני בני הזוג, ומשקף את חופש החוזים. צוואה היא פעולה משפטית חד-צדדית, המשקפת את רצונו של המצווה בלבד ואינה תלויה בהסכמה או בשיתוף פעולה של אחר. תמ”ש (משפחה ראשון לציון) 4001-01-14 ג.א נ’ א.א (11.01.2016)
שינוי וביטול-השוני בין הסכם ממון לבין צוואה
הסכם ממון ניתן לשינוי רק בהסכמת שני הצדדים ובאישור בית המשפט. צוואה, לעומת זאת, ניתנת לשינוי או לביטול באופן חד-צדדי על ידי המצווה בכל עת, ללא צורך בהסכמת אדם אחר. תמ”ש (משפחה ראשון לציון) 4001-01-14 ג.א נ’ א.א (11.01.2016).
דרישות צורניות
הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וכן אימות שהצדדים עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו. כל זאת לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג.
צוואה חייבת להיעשות באחת מהצורות הקבועות בחוק הירושה (בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה) ולעמוד בדרישות צורניות קפדניות. כל זאת לפי חוק הירושה.
איסור עסקאות בירושה עתידית
סעיף 148 לחוק הירושה קובע את עליונותו של חוק הירושה על פני דיני המשפחה האחרים, בכל הנוגע לזכויות ירושה ומזונות מהעיזבון.
בנוסף, סעיף 8 לחוק הירושה קובע כי הסכם בדבר ירושתו של אדם או ויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים, וכי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה. הוראה זו נועדה לשמור על חופש הציווי של המוריש, משמע שהמוריש יכול כל עוד הוא כשיר משפטית לשנות את צוואתו בכל עת ועל פי רצונו החופשי.
סעיף 148 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965 | שמירת דיני משפחה, בע”מ 1811/20 פלוני נ’ פלונית (13.04.2021), תמ”ש (משפחה ראשון לציון) 4001-01-14 ג.א נ’ א.א (11.01.2016) [5]
סיכום ביניים
הסכם ממון וצוואה הם מסמכים משפטיים נפרדים בעלי תכליות שונות. הסכם ממון מסדיר את היקף הנכסים של בני הזוג בחייהם ועם פקיעת הנישואין, ודורש הסכמה דו-צדדית ואישור בית משפט להסכם עצמו במעמד הצדדים.
צוואה, לעומת זאת, היא פעולה חד-צדדית הקובעת את חלוקת העיזבון לאחר המוות, וניתנת לשינוי חד-צדדי. הסכם ממון אינו יכול להדיר יורש מזכותו על פי חוק הירושה, וכל הוראה בהסכם ממון המנסה לקבוע את חלוקת העיזבון במקום צוואה – בטלה.
מידת האחריות של עורך דין
זה מכבר פורסם בעיתונות כי עורך דין שערך הסכם ממון לבני זוג כאשר בן הזוג נפטר לאחר מכן ובת זוגו נותרה בחיים, ואשר היו לו שלושה ילדים מנישואין ראשונים, נתבע בסכום של כמה מיליונים (כחמישה וחצי מיליון ₪) על ידי הילדים שהפסידו חלק משמעותי של העזבון. ומה הסיבה לכך?
עורך הדין ערך הסכם יחסי ממון בין בני הזוג ובו הגדיר את חלוקת הרכוש ביניהם אם יתגרשו. עורך הדין לא יעץ לבני הזוג ובמיוחד לגבר שהיה בעל ממון לערוך צוואה.
האישה קיבלה חלק משמעותי מן העזבון כי לא היתה צוואה. היה הסכם ממון אבל כפי שהסברתי במפורט לעיל – הסכם ממון לא פותר את חלוקת הרכוש לאחר המוות אלא אך ורק צוואה.
מאחר ולגבר שנפטר היה סכום של 16 מיליון ₪ הרי שהאישה תקבל את מה שהוא העניק לה בהסכם הממון דהיינו 1.9 מיליון פחות מחצית מכל העזבון שזה 8 מיליון ₪. לו היה לא רק הסכם ממון אלא גם צוואה היתה האישה יורשת רק את הסכום שהשאיר לה מרצונו דהיינו 1.9 מיליון ואולם נוכח הוראות חוק הירושה יורשת היא מחצית מכל מה שיש וכן מקבלת 1.9 כך שמסתמך שהאישה תקבל 9.9 ושלושת הבנים יחלקו ביניהם בששה מיליון ₪ ולכל אחד יהיה כשני מיליון ₪ במקום כפול מכך.
אם אנו כעורכי דין נדרשים לתת ללקוחות פתרון מלא – צריכים להמליץ הן על עריכת הסכם ממון והן על עריכת צוואה. והמגדילים עשות גם ימליצו על עריכת יפוי כוח מתמשך לכל אחת מהנפשות הפועלות.
הסכם ממון + צוואה/צוואות + ייפוי כוח מתמשך – הם הפתרון המלא שעורך דין אמור להציע ללקוחותיו.
מומלץ כי רק עורך דין פעיל העוסק גם בליטיגציה ובהופעות בבית המשפט יקח על עצמו לערוך את שלושת המסמכים הללו שאמורים לתת מעטפת מלאה לשאלות סביב הסכמי ממון וירושה, שהרי עורך דין כזה נתקל בכל המקרים בהם המסמכים לא נעשו כלל, או נעשו חלקית, או לא נעשו כדין ובצורה מלאה, וידע להציף בפניכם בעיות שונות הנוגעות לסוגיה המשפטית הסבוכה והמעניינת גם מניסיונו המקצועי.
**זקוקים לייעוץ פרטני? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את 4 עשורי שנות ניסיוני בתחום למענכם. אשמח לסייע!
*למידע נוסף בנושא הסכם ממון מול צוואה:
