עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
עד לאחרונה נטו בתי המשפט לפסוק משמורת לאם והסדרי ראיה לאב, וגם אם הסדרי הראיה היו נרחבים וכללו לינה בבית האב בימי החול – עדיין ההגדרה המשפטית הייתה כפי שהייתה.
לאחר פרסום מסקנות ועדת שניט ובהמשך לכך – ברירת המחדל הינה משמורת משותפת, כאשר במקרים מסוימים עדיין תחול חזקת הגיל הרך, וילדים יהיו במשמורת אמם, אך מקרים אלו הולכים ופוחתים.
עד לאחרונה פסקי הדין שניתנו קבעו כי משמורת משותפת תיקבע רק כאשר תקשורת טובה מתנהלת בין ההורים למצער בנושא הילדים. גם פסיקה זו שונתה וכיום גם כאשר אין תקשורת וגם כאשר האם אינה מסכימה – בהתקיים התנאים הנכונים לכך – יקבע על ידי בית המשפט כי המשמורת תהא משותפת.
השיח הציבורי מדבר כיום על משמורת משותפת או על אחריות הורית משותפת ופחות על משמורת בלעדית לאם.
בתמ”ש 16291-09-10 נקבעה משמורת מחולקת בין ההורים כשמשמעותה בפועל הינה משמורת משותפת במערכת יחסים בלתי תקינה, כאשר ההורים נאבקים ביניהם בכל דבר וענין שנוגע לילדים ובכלל.
בית המשפט קבע כי בחינת טובת הקטין מביעה למסקנה האחת והיחידה שיש לחלק את המשמורת בין שני ההורים ומדגיש כי אין מדובר במשמורת משותפת אלא במשמורת מחולקת נוכח הקונפליקטים בין ההורים.
בית המשפט מדגיש כי הוא רואה מסר חינוכי לקטין ששני ההורים נוכחים בחייו וכי המשמורת אינה מופקעת מידו של מי מההורים.
בית המשפט מביע ביקורת על כך שההורים אינם מסוגלים להחליט בעצה אחת בשום עניין הנוגע לקטין, ובמיוחד לא בנוגע לאבחונים או באשר לדרכי חינוכו ו/או הטיפולים המחוצים לו, ובעוד האם דורשת טיפול הידרותרפי האב מתעקש על טיפול באמצעות סוסים (רכיבה טיפולית) וכיוצ”ב מחלוקות בכל דבר ועניין.
בשל העובדה כי ההורים לא פסקו מלהתכתש בכל נשוא ונושא עד כדי סיכון הקטין הורה בית המשפט כי אף הורה לא יצור קשר כאשר הילד שוהה אצל ההורה השני ולא יפריע לשהותו של הילד שם, אלא באמצעות מסרונים ענייניים קצרים ובצורה מכובדת.
בית המשפט מתרשם כי הילד מוסת על ידי אמו ומצוי בקונפליקט נאמנויות וכי התנהגות הוריו מסכנת את בריאותו הנפשית סכנה של ממש.
בפסק דין זה מחודדת האבחנה בין משמורת משפטית (שהינה למעשה האפוטרופסות על הקטין הנשארת משותפת בכל מקרה גם אם המשמורת הינה אצל אחד ההורים) לבין משמורת פיסית שפירושה האחזקה בקטין, דהיינו היכן הבית העיקרי של הקטין בו הוא מתגורר.
אבחנה זו נעשית גם על ידי כב’ השופט זגורי (מחוז צפון) במספר פסקי דין ובין היתר בתמ”ש (טבריה) 5782-08-09 וכן בתמ”ש (תל אביב) 36621/06 מפי כב’ השופט שטרק המצטט מספרו של פ’ שיפמן, ” דיני המשפחה בישראל“,
” בשיטות משפט אחדות מורגשת נטייה לעודד הורים להגיע להסדר של “החזקה משותפת” ( joint custody ) המחלק ביניהם שווה בשווה את גידולו של הילד והטיפול בו. אמנם הסדר כזה מצריך רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים השרויים בקרע ובמתח עקב הפירוד שחל ביניהם, כשם שקשיים טכניים עלולים להכביד על ביצועה של החזקה משותפת. אבל סירובו השרירותי של צד לשתף פעולה בקביעת הסדר להחזקה משותפת נזקף לחובתו, אם ההסדר נכשל, וכתוצאה מכך, על בית המשפט להחליט מי מבין ההורים ראוי להעדפה בקבלת ההחזקה בילד. היתרון הטמון בהסדר להחזקה משותפת הוא, בראש ובראשונה, חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים, על פי רוב האב, מן הדאגה לילד …”
נוכח העובדה כי הקטין צריך את שני הוריו כי הוא קשור אליהם מגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה כי יש צורך ב”שובר שוויון” בדמות משמורת מחולקת, והוא מדגיש כי נוכח המאבק תהא זו משמורת מחולקת ולא משמורת משותפת, ומגדיר ימים ושעות ברורים, ומדגיש כי יש חשיבות עליונה למגורים סמוכים של ההורים, וקובע כי אף צד אינו רשאי לשנות את בית המגורים במקום מרוחק ממשנהו ללא פניה לבית המשפט בעניין זה.