גבר, תבדוק את החשבון שלך בכל חודש!
האם תשלום מזונות ביתר מקנה החזרים?
במשך שנים, שילם אב 250 ₪ נוספים למזונות ילדים עבור בתו הקטינה
לאחר שנים שבמהלכן שילם אב מזונות ילדים עבור בתו הקטינה ביתר: 1,250 במקום 1,000 ₪, פנה הוא לבית המשפט וביקש החזר בגין ההפרש שבין שני הסכומים. לטענתו של האב נבע הדבר מטעות פשוטה.
כב’ השופט פליקס גורודיצסקי דחה את תביעתו מן הנימוקים הבאים:
ראשית, התביעה התיישנה בחלקה, כלומר חלף פרק זמן העולה על 7 שנים, לפחות לגבי חלק מן התביעה ועל כן חוק ההתיישנות אינו מאפשר לתבוע עבור התקופה העולה על שבע שנים. המדובר בחיוב מתמשך שחל עליו סעיף 5 לחוק ההתיישנות התש”יח-1958.
שנית, בית המשפט יוצא מהנחה שמה ששולם עבור מזונות ילדים נצרך על ידי הילדה ונעשה שימוש בכספים הללו. הלכה פסוקה היא כי בדרך כלל מזונות ילדים שנאכלו לא יושבו למשלם גם אם פסק הדין בעניין מזונות ילדים או ההחלטה בדבר מזונות זמניים – שונו והסכום שנקבע עבור מזונות ילדים הופחת. וראה לעניין זה ע”א 125/86 סימונוב נ’ סימונוב: רמ”ש (י-ם) 43377-03-13 פ’ נ’ פ’ , עמ”ש (ת”א) ו- 2649-01-1 פלונית נ’ פלוני.
שלישית, הסכום ששולם הינו על הרף הנמוך ועובדה זו תומכת במסקנה שהמזונות נאכלו וכידוע מזונות ילדים שנאכלו לא יושבו.
רביעית, האב נטל סיכון על עצמו כאשר לא בדק את הוראת הקבע שנתן ושומה עליו היה לבדוק את הסכום שהוא משלם חודש בחודשו עבור מזונות ילדים.
חמישית, התובע אף ביקש להיבנות על טענות בדבר מצב כלכלי שאיננו טוב, אלא שלא עלה בידו להוכיח מצב כלכלי כה דוחק המחייב עתה השבה של כספים שהוא עצמו שילם למזונות ילדים עבור בתו, ואשר משמעותה של השבה זו תבוא, אולי, עתה, על חשבון כלכלת וצורכי הקטינה.
שישית, נדחתה הטענה בדבר עשיית עושר שלא במשפט. זאת, הואיל והתובע עצמו טען שמדובר אך בטעות מצידו ולא הוצגה ראיה להטעיה על ידי אם הקטינה, מה גם שהצדדים ויתרו על הליך הוכחות במשפט ויכול האב להלין על עצמו בלבד בעניין זה.
שביעית, ממילא גם סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט – 1979, מקנה לבית המשפט עצמו שיקול דעת לפטור מחובת השבה בנסיבות המפורטות בו, ובית המשפט רואה במקרה זה מקום להפעלת שיקול דעת ולא להורות על השבת מזונות ילדים ששולמו ביתר.
שמינית, גם האמור בסעיף 16 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות ילדים), התשי”ט – 1959 לא יסייע בנסיבות העניין לתובע. גם אם תתקבל טענתו כי לא התכוון ליתן מתנה בדמות התשלום העודף, הרי שהסעיף הנ”ל מקנה למי ששילם ביתר רשות לתבוע השבה. אך אין הסעיף קובע הוראה קוגנטית המחייבת השבת הסכומים, ועל כן מסור הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט.
תשיעית, החיוב במזונות ילדים אמור לגדול על פי שיעור עליית המדד, והתובע לא הביא זאת בחשבון כלל. חיוב מזונות ילדים על פי ההסכם לא היה נומינלי כי אם היה חיוב מתחדש צמוד, התובע לא הביא זאת חשבון. לכן, ממילא סכום התביעה אמור היה להיות נמוך יותר.
לאור כל האמור לעיל, נדחתה התביעה להחזר מזונות ששולמו ביתר, אך בית המשפט לא חייב את האב התובע בהוצאות משפט.
