שלחו את בת זוגכם לעבוד ולהתפרנס – אל תתנו לה לשבת בבית, לגדל את הילדים ולנקות את הבית
העצה הזאת משתלמת גם בנישואין וגם בגירושין
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
ייתכן והקריאה הזאת לגברים נראית מוזרה, ייתכן וזה ייתפס כאמירה פמיניסטית (וזה לא) אבל אני ממליצה חד משמעית – אל תהיו מפרנסים יחידים, אל תאפשרו לבת זוגכם ואם ילדיכם להישאר בבית, ולטפל אך ורק בבית ובילדים. גם אם היא לא מעוניינת בכך – הפעילו עליה לחצים (גם אם זה נשמע גרוע) על מנת שתרכוש השכלה או מקצוע ותשיג לעצמה משרה עם הכנסה מכובדת בצידה. שני בני הזוג צריכים לשאת באחריות למשפחה – יש חובות בצידן של זכויות.
הגישה המסורתית לפיה האישה מגדלת את הילדים ומנקה את הבית ואילו הבעל עובד מחוץ לבית ומפרנס – פסה מן העולם. דפוסי חלוקת התפקידים בין גברים לנשים השתנו לחלוטין, ויחד עם זאת – גם כיום ישנן נשים שאינן מעוניינות לצאת ולעבוד ומסתפקות בהתמודדות עם אתגרים הנוגעים לגידול הילדים וניהול משק הבית (וזה לא קל!).
למי זה רע, לגברים או לנשים? אז כמה שזה נשמע לא הגיוני – הסיטואציה של אישה לא עובדת ותלותית בגבר כלכלית, אינה טובה במהלך הנישואין, אבל אם אתם מתגרשים הסיטואציה הזו ממש גרועה לגבר, ויוצרת עליו לחצים בלתי הגיוניים כך שיתפשר בהליך הגירושין ויעשה ויתורים גורפים שאינם תמיד מוצדקים.
אף אחד לא מתחתן במטרה להתגרש וכל אחד מקווה להצליח בנישואין, אבל כשם שאנשים עורכים הסכם ממון טרום נישואין, על מנת להגן על רכוש והדבר נחשב לגיטימי – כך גברים צריכים לדרוש מהנשים לצאת ולעבוד, ולהיות עצמאיות במקום להיות תלויות כלכלית ונפשית בגבר שלהן.
העצה שלי בעניין זה לגברים – דרשו ממנה לצאת לעבוד מחוץ למשק הבית, להתפרנס ולפרנס בזכות עצמה, לתת כתף בכלכלת הבית, עמדו על כך שאין זה הוגן או סביר להטיל עליכם את כל האחריות של הפרנסה, ואפשרו לבת זוגכם ללמוד, להתפתח, להתקדם ולהיות עצמאית. הדברים נכונים לגבי תא משפחתי אחד שקשה היום לפרנסו ממשכורת אחת. הדברים נכונים שבעתיים, אם התא המשפחתי מתפרק בשל גירושין או פרידה, ויש צורך לקיים שתי מערכות כלכליות נפרדות.
הנישואין שלכם יכולים לצאת אך ורק נשכרים מכך (גם אם הילדים שלכם יגיעו לבית ריק ויהיו ילדי מפתח או יטופלו על ידי מטפלת) וגם אם תידרשו לסייע בעבודות משק הבית ובגידול הילדים. אני מאמינה שאשה העובדת מחוץ למשק ביתה, זוכה להערכת בעלה בגין העובדה שהיא מסייעת בפרנסת המשפחה, מוצאת עניין בחיים מלבד גידול הילדים (מבלי לזלזל או להקל ראש) ויש לה בטחון עצמי שהיא עומדת בזכות עצמה, וכל אלו יכולים לתרום לחיי הנישואין. אישה כזו נותנת גם דוגמא נכונה לילדיה שעל חינוכם ועיצוב עתידם היא מופקדת.
אין ספק שלא קל לגדל ילדים, לבשל, לנקות, לגהץ ולכבס במקביל לעבודה ובנוסף לה, אבל המאמץ מוצדק הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט האישי, המאפשר התפתחות ועניין, דבר שיש בו כדי לתרום גם למערכת היחסים של בני הזוג. הילדים גדלים להיות עצמאים ובעלי ביטחון עצמי, והם גם יעריכו את אמם העומדת בזכות עצמה ויש לה חיים מעניינים ומספקים מלבד המשפחה.
ולא, אני לא דואגת לנישואין שלכם. לזה תדאגו בעצמכם. אני אומרת את זה כעצה יעילה ליום שאחרי. ליום אחרי שהנישואין שלכם יעלו על שרטון. ליום הגירושין. יותר משליש מהזוגות מתגרשים בארץ, ולמעשה מחצית מהם מאחר והסטטיסטיקה שונה בנוגע לדתיים/חרדים וערבים, כך שמחצית מן הזוגות מתגרשים.
ומדוע מצבו של הגבר שונה וטוב יותר במהלך הליך גירושין כאשר האישה עובדת?
אישה שאינה עובדת זכאית שבעלה יפרנס אותה עד ליום הגירושין. במידה והגבר מעוניין בגירושין, ואין לו עילה מוכרת על פי הדין העברי – האישה תהיה זכאית למזונות בלי הגבלת מועד.
כל עוד אישה לא ביצעה אחד מהאיסורים על פי הדין העברי (כמו בגידה) – היא תהיה זכאית למזונות אישה אם אינה עובדת ואם אין לה מקור פרנסה (בלא כל קשר למזונות הילדים שהם נושא נפרד. חשוב לדעת כי העובדה שהגבר עזב את הבית אינה פוטרת אותו מתשלום מזונות אישה.
במידה והגבר עזב את הבית ואין בידו להוכיח כי אשתו בגדה בו או מרדה בו – הוא יהיה חב במזונותיה עד לגירושין. אישה שאין לה מקצוע ולא עבדה במהלך חיי הנישואין והסתפקה בניהול משק הבית ובגידול הילדים (שהינה לדעתי עבודה קשה בפני עצמה) – לא תסכים להתגרש, והגבר יהיה חייב במזונותיה, אלא אם כן יצליח להוכיח כי קיימה יחסי אישות עם גבר אחר או עשתה מעשה כיעור ברמה הפוטרת אותו מהמזונות. גבר כזה עלול להיות מחויב במזונות משקמים גם לאחר הגירושין כדי שלאשתו יהיה ממה לחיות.
בכל סיטואציה אחרת – גם בית המשפט וגם בית הדין הרבני – יפסקו לאשה מזונות, וברוב המקרים ללא הגבלת זמן. הגבר יהיה מחויב לפרנס – מלבד את ילדיו – גם את האישה שעזב, מסיבה מוצדקת או לא, וברור שיעשה זאת בעל כורחו ובניגוד לרצונו.
לעומת זאת, אם מדובר באשה עובדת – יפסוק בית המשפט או בית הדין הרבני כי הכנסתה הינה “תחת מזונותיה“, דהיינו אם השתכרותה מספקת פחות או יותר את צרכיה – אזי הגבר לא יחויב במזונות אשתו.
ואולם, מזונות האישה אינו הנושא החשוב ביותר או העיקרי. יש לפחות שני היבטים משפטיים נוספים לעובדה שהגבר פיתח קריירה והאישה לא עשתה זאת ואין זה מעלה או מוריד מהי הסיבה לכך.
ראשית, מזה עשרות שנים קיימת הלכה לפיה על צד שחסך כספים בקרנות פנסיה בביטוחי מנהלים, בקופות גמל, במניות ועוד ועוד – לחלק את החסכונות הכספיים שנצברו מכל מין וסוג שהוא – עם הצד השני. רק לאחרונה נחקק החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד-2014 המסדיר בצורה ברורה את נושא החלוקה הכספית בין בני הזוג.
המשמעות של ההלכה הקרויה הלכת השיתוף או הסדר איזון המשאבים היא שאם הגבר חסך כספים עליו לחלוק אותם עם אשתו כאשר הם מתגרשים. אם האישה לא עבדה מן הסתם היא גם לא חסכה כספים במסגרת עבודתה (שלא היתה), ועל כן המשאבים של המשפחה מצומצמים יותר והגבר נאלץ לחלוק עם אשתו את מה שחסך בלא כל הדדיות מהצד השני.
חמור מכך – בשנים האחרונות התפתח נושא נכסי הקריירה, המוניטין האישי וכושר השתכרות. כפועל יוצא מפיתוח הלכה זו – על גבר שפיתח קריירה לשלם כספים לגרושתו עובר לגירושין, כפיצוי על כך שהיא עצמה לא פיתחה קריירה ויכולת ההשתכרות שלה אפסית או נמוכה משלו. במקרה של בן זוג המפתח קריירה לעומת בן הזוג ה”ביתי” – ישולם פיצוי שישתנה על פי הנתונים השונים של כל זוג וזוג לבן הזוג הביתי.
בסוגיה זו ניתנו לא מעט פסקי דין בהם חויבו גברים בסכומים שונים, שהם מעבר לחלוקת הכספים והרכוש שווה בשווה – בגין העובדה כי לגבר יש כושר השתכרות ואילו לאשה שטיפלה במשק הבית – כושר זה אינו קיים או הינו כושר מופחת משמעותית מזה של הגבר.
יוצא אם כן – שגבר כדי להתגרש ולקנות את חירותו – צריך כיום לחלוק עם האישה שממנה הוא רוצה להיפרד- לא רק את הזכויות הכספיות שצבר בעבודתו אלא גם להעניק לה סכום נוסף כפיצוי על כך שלא עבדה במהלך כל השנים. במצב כזה יכול גבר למצוא עצמו, משלם מחלקו בבית סכום משמעותי, בנוסף למזונות ילדים ויכול להיווצר מצב שלא יוותר לו כמעט מאומה בעת הגירושין.
המצב של הגבר יכול להיות טוב יותר אם האישה היא זו המעוניינת להתגרש, ויתכן שאז זו שמעוניינת לפרק את התא המשפחתי, תהיה פחות תובענית ויותר גמישה, אך גם לכך אין כל בטחון או ערבות – ובכל מקרה אישה שאין לה פוטנציאל השתכרות או מקור פרנסה בטוח – תילחם יותר על כל שקל ולא תגלה נכונות לפשרה.
כך או כך – גבר שאשתו לא עבדה במהלך חיי הנישואין – ישא בעול כלכלי כבד יותר בעת הגירושין, בין אם בתשלום נכסי קריירה, בין אם בחלוקת הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות ובין אם בתשלום מזונות גבוהים יותר לילדים בשל העובדה שגרושתו אינה משתכרת או משתכרת שכר בסיסי בלבד.
המסקנה היחידה העולה היא כי יש להניח בצד ולשכוח מהטיעונים לפיהם לילדים עדיף אמא הממתינה לשובם בבית עם ארוחה חמה. חד משמעית – תשלחו את בת זוגכם לעבוד!