לעיתים אין ביכולת אנשים להרות בדרך הטבעית והמקובלת, וגם טיפולים שונים לא מביאים להריון, ונזקקים הם לתרומת זרע.
יתר על כן ישנן נשים שאינן מעוניינות בנישואין או בזוגיות וגם אין להן עניין שיהיה אב בתמונה, והן מספיק ישרות בשביל לא לעשות פעולה של גניבת זרע ולהפיל גבר תמים בפח, והאפשרות היחידה שלהן היא לבקש תרומה מבנק הזרע.
אם בעבר המונח משפחה התייחס לאמא אבא וילדיהם הריי שהיום המונח משפחה הורחב ונשים ללא בעל, נשים לסביות, זוגות חד מיניים וכיוצ”ב – יכולים להקים משפחה ולהביא ילדים.
גם זוגות עם בעיית פוריות אצל הגבר משתמשים לעיתים בשירותי בנק הזרע על מנת להביא ילד לעולם. מפרים את האשה בזרע של גבר אחר בהליך של הזרעה.
ההיבט ההלכתי של תרומה מבנק הזרע
תרומת זרע מהווה נושא שנוי במחלוקת על פי ההלכה היהודית. קיימות מספר סוגיות הלכתיות מורכבות הקשורות לנושא, ביניהן: חשש מממזרות, חשש לנישואי קרובים וכן בעיות ייחוס.
ההלכה אינה מעודדת תרומות זרע, אך רבנים מסוימים מתירים אותה, בעיקר במקרים בהם כל האפשרויות האחרות מוצו ואין כל דרך אחרת להרות. הדברים
נכונים שבעתיים כאשר אנחנו מצויים בתקופה מתקדמת טכנולוגית ומחשבתית וגם מה שהיה אסור בעבר על פי ההלכה מותר כיום ומתאפשר.
אין לקבל תרומת זרע מיהודי אלא אך ורק מגוי בעל דת אחרת או חסר דת
ההלכה אוסרת על תרומת זרע, ומאפשרת תרומת זרע אך ורק מגוי או מחסר דת, שכן במקרה זה נוצרות בעיות הלכתיות רבות, גם מצד התורם וגם מצד הנתרמת.
הבעיות המרכזיות במקרה זה הן שלוש:
- נישואי אחים ביולוגיים.
- הגדרת הילד כממזר במידה ונולד לאישה נשואה, אך לא מזרע הבעל.
- במקרה של מות הבעל, זיהוי הילד כבנו ואי ביצוע ייבום או חליצה.
מכיוון שתרומת זרע מיהודי אינה אפשרית, הפתרון שההלכה היהודית יכולה לחיות איתו הינו שימוש בזרע גוי. ומדוע:
בשימוש בזרע גוי הסיכוי שאחים ביולוגיים יפגשו לא כל שכן יינשאו – הינו נמוך מאוד ולכן נמנע החשש מנישואיהם.
אין חשש לייחוס מוטעה, שכן לגוי אין ייחוס מבחינה הלכתית.
כאשר נולד ילד לאם יהודייה, הוא נחשב ליהודי מאחר והדת של הילוד נקבעת לפי דתה של האם. במקרה כזה אין הילוד צפוי להיתקל בהמשך בבעיות מצד הרבנות. כאשר יגדל ויבוא להינשא.
בנקי הזרע בארץ מודעים להיבטים הלכתיים אלו וחלקם מציעים הפריה מזרע גוי.
מהו בנק הזרע?
בנק הזרע כשמו כן הוא – מאגר של תרומות זרע (Sperm Donation). תרומת הזרע נשמרת בהקפאה בטמפ’ של מינוס 195 מעלות צלסיוס (הקפאה עמוקה). בישראל קיימים פחות מעשרים, בנקים ציבוריים ומספר מצומצם של בנקים פרטיים אשר מספקים תרומות זרע.
בנק זרע חייב להיות בפיקוח של בית החולים ולכן בדר”כ מהווה חלק מיחידת ההפריה החוץ גופית.
יצוין כי ביצוע הפריה מסוג זה במרפאה פרטית של רופא נשים/רופא פוריות אינו דבר תקין ויתכן אף שבלתי חוקי.
בנק הזרע מהווה חוליה מקשרת בין נשים או זוגות הצריכים תרומת זרע לבין גברים המבצעים תרומת זרע, בפוסט זה נתייחס לכל אחד מהצדדים.
מי הם התורמים של בנק הזרע?
רוב תורמי הזרע בישראל הינם צעירים, רווקים, הרבה מהם סטודנטים אשר זו דרכם להתפרנס מעט. כמובן שמדובר בתרומה אנונימית והתורם לא ייחשב אבי הקטין או הקטינה שיוולדו ואין ולא יהיה ביניהם כל קשר משפטי או אחר בשל האנונימיות.
תהליך קבלת תרומת זרע – איך זה עובד?
קבלת תרומת זרע היא הליך מובנה ומפוקח המחייב עמידה במספר שלבים רפואיים, אדמיניסטרטיביים ומשפטיים.
בישראל, נשים המעוניינות להרות מתרומת זרע יכולות לפנות לאחד מבנקי הזרע הפועלים בבתי החולים הציבוריים או לבנק פרטי.
התהליך מתחיל בפנייה לרופא נשים מומחה לפוריות, אשר בוחן את מצבה הרפואי של האישה ומפנה אותה לבדיקות נדרשות, כולל בדיקות הורמונליות, בדיקות דם, אולטרסאונד וגנטיקה.
לאחר מכן, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, נדרשת האישה לחתום על הסכמה מדעת לקבלת תרומה, כאשר במקרים של נשים נשואות – ייתכן גם צורך באישור נוטריוני או הצהרה כי הן מעוניינות להרות מתרומת זרע חיצונית.
לאחר אישור המסמכים, האישה יכולה לבחור זרע מתורם על פי הקריטריונים המותרים (כגון מוצא עדתי, צבע עיניים ושיער, גובה והשכלה – אך ללא אפשרות לחשיפת זהות התורם).
הפריה יכולה להתבצע בשתי שיטות עיקריות:
הזרעה תוך רחמית (IUI) – הליך פשוט יחסית במסגרתו מוזרק הזרע ישירות לרחם האישה.
הפריה חוץ גופית (IVF) – הליך מורכב יותר, הכולל שאיבת ביציות, הפרייתן בזרע במעבדה והחזרת עוברים לרחם.
בישראל, תרומת זרע היא אנונימית באופן מוחלט, הן מצד התורם והן מצד מקבלת התרומה, בהתאם לחוקי משרד הבריאות והנחיות האתיקה הרפואית.
הקריטריונים לתרומת זרע – מי יכול לתרום?
על מנת לשמש כתורם זרע בבנקי הזרע בישראל, על הגבר לעמוד במספר תנאים מחמירים, שנועדו להבטיח כי התרומה תהיה איכותית ובטוחה רפואית:
גיל התורם: על התורמים להיות בטווח גילאים של 21 עד 35, שכן בגילאים אלו איכות הזרע היא הגבוהה ביותר.
בריאות כללית: התורם חייב להיות במצב רפואי תקין, ללא מחלות כרוניות, בעיות גנטיות או היסטוריה משפחתית של מחלות קשות.
בדיקות רפואיות וגנטיות: כל תורם עובר סדרת בדיקות מקיפה, הכוללת בדיקות למחלות מדבקות (HIV, צהבת נגיפית, עגבת ועוד) ובדיקות גנטיות בהתאם להנחיות משרד הבריאות.
איכות הזרע: התורם עובר בדיקות מעבדה המוודאות כי מספר תאי הזרע, תנועתיותם וחיוניותם עומדים בסטנדרטים הגבוהים הנדרשים להפריה מוצלחת.
אנונימיות מלאה: התורם חותם על הסכמה מפורשת לכך שהתרומה תתבצע באופן אנונימי, ללא אפשרות לחשיפת זהותו כלפי מקבלת התרומה או הילד שייוולד.
הגבלת מספר תרומות: במדינות מסוימות קיימת מגבלה על מספר ההריונות המותרים מתורם אחד כדי למנוע מצב של נישואי אחים ביולוגיים. בישראל, משרד הבריאות מגביל כל תורם לכ-10 ילדים בלבד.
תרומת זרע אנונימית מול תרומה מזוהה – מה האפשרויות?
בישראל, תרומת זרע מתבצעת תחת עיקרון של אנונימיות מוחלטת, הן מצד התורם והן מצד מקבלת התרומה. משמעות הדבר היא כי מקבלת התרומה אינה יכולה לקבל מידע אישי על התורם מעבר למאפיינים בסיסיים כגון מוצא עדתי, גובה, צבע עיניים ושיער ורמת השכלה. באופן דומה, התורם אינו יכול לדעת למי ניתנה תרומתו ואינו נחשב מבחינה משפטית כאב הילד שייוולד.
מדינות אחרות נוקטות בגישות שונות. במדינות כמו בריטניה, שוודיה ואוסטרליה, קיימת אפשרות לחשיפת זהות התורם כאשר הילד מגיע לגיל 18, מתוך תפיסה שזכותו של הילד לדעת את מקורו הביולוגי. לעומת זאת, בארה”ב קיימים גם בנקי זרע פרטיים המאפשרים בחירה בין תרומה אנונימית לתרומה מזוהה.
חשוב לציין כי בישראל מתקיימים דיונים ציבוריים בשאלה האם יש לאפשר חשיפת זהות התורם בעתיד, אך נכון להיום, החוק מחייב שמירה על חיסיון מוחלט.
בנקי זרע פרטיים וציבוריים – מה ההבדל?
כאמור, בישראל פועלים שני סוגים של בנקי זרע: ציבוריים ופרטיים.
בנקי זרע ציבוריים: מנוהלים על ידי בתי חולים ציבוריים ונתונים לפיקוח מחמיר של משרד הבריאות. בבנקים אלו קיימות תקנות ברורות לגבי בדיקות רפואיות וגנטיות, תיעוד התרומות ומגבלות על מספר הילדים שייוולדו לכל תורם. העלויות בבנקים הציבוריים נמוכות יחסית, אך לעיתים קיימת רשימת המתנה ארוכה יותר.
בנקי זרע פרטיים: פועלים במסגרת מרפאות פרטיות ומציעים שירותים מורחבים, כגון גישה למאגר גדול יותר של תורמים, מידע מפורט יותר על כל תורם, ולעיתים גם אפשרות לבחור תורם מחו”ל. שירותים אלה כרוכים בעלויות גבוהות יותר, ולעיתים מאפשרים גמישות רבה יותר בבחירת התורם.
הבחירה בין בנק ציבורי לפרטי תלויה בצרכים האישיים של מקבלת התרומה, בתקציב שעומד לרשותה ובזמן ההמתנה האפשרי.
ההיבטים המשפטיים של תרומת זרע – זכויות, חובות וסוגיות משפטיות מורכבות
תרומת זרע היא הליך בעל משמעויות משפטיות נרחבות, החוצה תחומי חקיקה, אתיקה רפואית ודיני משפחה. השאלות המשפטיות המרכזיות הנוגעות לתרומת זרע עוסקות בזכויות ההורה הביולוגי, חובות ההורה הלא ביולוגי, מעמדו של הילד הנולד מהתרומה, שאלות ייחוס, זכויות הירושה וסוגיות נוספות. בישראל קיימת מערכת חוקים ונהלים ברורים המסדירים את הנושא, אך במקרים רבים עולות מחלוקות משפטיות המחייבות התערבות של בתי המשפט, במיוחד כאשר מדובר בזוגות חד-מיניים, נשים רווקות או סוגיות הקשורות באנונימיות התורם.
מעמדו המשפטי של תורם הזרע – האם יש לו זכויות וחובות הוריות?
לפי הדין הישראלי, תורם זרע אינו נחשב לאביו המשפטי של הילד, ואינו נושא בכל אחריות הורית כלפיו. חוק תרומת זרע בישראל קובע כי התורם מוותר על כל זכויותיו וחובותיו כלפי הילד, לרבות חובת מזונות, זכויות ירושה וכל סוג של קשר עם הילד.
בבתי המשפט עלו בעבר תביעות מצד אבות ביולוגיים שביקשו להכיר בהם כהורים – תביעות אלו נדחו בעקביות, מתוך גישה עקרונית המגינה על טובת הילד, יציבותו הפסיכולוגית והמשפטית, כמו גם על זכותו של התורם להישאר אנונימי.
חריגים אפשריים למעמדו המשפטי של תורם זרע:
הסכמה מראש לקשר הוראי – אם תורם זרע מעניק תרומתו מחוץ למסגרת בנק הזרע (למשל, תרומה ישירה לידידה), והסכים להיות מעורב בגידול הילד, בתי המשפט עשויים להכיר בו כהורה לכל דבר, ולחייבו גם בחובות הוריות.
בקשה לחשיפת זהות התורם – במקרים נדירים בהם הילד מבקש מידע על זהותו של אביו הביולוגי, סוגיה זו עדיין נותרה בלתי מוכרעת משפטית בישראל. במדינות מסוימות, ילדים יכולים להגיש בקשה לחשיפת זהות התורם בגיל 18. בישראל החוק עדיין מחייב אנונימיות מוחלטת, אך ייתכן שבעתיד תידון האפשרות לשינוי חקיקה בנושא זה.
מעמדו המשפטי של הילד – מי ההורים החוקיים ומהן זכויותיו?
לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כל ילד שנולד בישראל נרשם במרשם האוכלוסין עם שני הורים – אך רק אם יש שניים שמוכנים לקחת על עצמם את ההורות. במקרה של תרומת זרע:
אם האם היא רווקה – היא ההורה היחיד של הילד מבחינה משפטית, והיא נושאת בלעדית בכל החובות והזכויות כלפיו.
אם מדובר בזוג נשוי (גבר ואישה) – בעלה של האם יירשם כאביו של הילד, וייחשב להורה המשפטי, גם אם הזרע אינו שלו.
אם מדובר בזוג חד-מיני (שתי נשים) – בת הזוג של האם הביולוגית יכולה לקבל הכרה כהורה משפטית באמצעות צו הורות פסיקתי. מדובר בהליך משפטי הדורש פנייה לבית המשפט למשפחה, אשר יבדוק האם קיימת כוונה הורית משותפת בין השתיים, ובהתאם לכך יעניק את הצו המכיר בשתיהן כהורים החוקיים של הילד.
בעיות משפטיות אפשריות במעמדו של הילד
- חובת מזונות – האם ניתן לחייב את תורם הזרע בתשלום מזונות?
בתי המשפט בישראל קבעו כי כאשר התרומה בוצעה דרך בנק זרע רשמי, לא ניתן לתבוע מזונות מהתורם. עם זאת, כאשר מדובר בתרומה פרטית או בהסכמה בין ידידים, ייתכן שייקבע כי תורם הזרע הוא האב המשפטי, ויהיה עליו לשאת בחובת מזונות לילד. - זכויות ירושה – האם הילד יכול לרשת את תורם הזרע?
החוק הישראלי אינו מעניק לילד שנולד מתרומת זרע זכות אוטומטית לירושה מהתורם. מאחר שהתורם אינו מוכר כאב משפטי, אין לילד זכויות בעיזבונו, אלא אם צוין מפורשות בצוואתו של התורם.
סוגיית האנונימיות והשלכותיה המשפטיות
בישראל, החוק מחייב אנונימיות מוחלטת של התורם – הן מבחינת האם המקבלת את התרומה והן מבחינת הילד שיוולד. עם זאת, קיימים מקרים חריגים בהם הוגשו עתירות לבתי המשפט בבקשה לחשוף את זהות התורם, במיוחד מצד ילדים שנולדו מתרומת זרע ומבקשים לדעת את מוצאם הביולוגי.
האם אפשר לעתור לבית המשפט בבקשה לחשוף את זהות התורם?
הפסיקה בישראל לא מכירה בזכות הילד לדעת את זהות תורם הזרע, מתוך שיקולים של יציבות משפטית והגנה על התורמים מפני תביעות עתידיות. עם זאת, בעולם מתגבשת גישה אחרת – במדינות כמו בריטניה, שוודיה, אוסטרליה ודנמרק, ילדים זכאים לקבל את פרטי התורם עם הגיעם לגיל 18.
תרומת זרע לזוגות חד-מיניים – סוגיות משפטיות ואתגרים
תרומת זרע היא אחד האמצעים העיקריים לזוגות חד-מיניים (לסביות) להביא ילדים לעולם. עם זאת, ההכרה בזוגות אלו כהורים החוקיים של הילד מחייבת התערבות משפטית נוספת:
צו הורות פסיקתי – בת הזוג הלא-ביולוגית נדרשת להגיש בקשה להכרה כהורה משפטית. בית המשפט מאשר צו זה כאשר ניתן להוכיח שהייתה כוונה הורית משותפת עוד לפני ההריון.
הליך אימוץ – בעבר, הדרך היחידה של בת הזוג הלא-ביולוגית לקבל מעמד הורי הייתה באמצעות אימוץ, אך כיום מתאפשרת הכרה משפטית דרך צו הורות פסיקתי, שהוא הליך מהיר ופשוט יותר.
תביעות הורות לאחר פרידה – כאשר בני זוג חד-מיניים נפרדים, מתעוררות שאלות משפטיות לגבי חובות ההורות כלפי הילד. בתי המשפט נוטים להכיר בתרומת בת הזוג הלא-ביולוגית כהורות לכל דבר, ולחייב אותה במזונות, אך יש צורך בהליך משפטי על מנת לעגן זאת.
המעמד של ילדים שנולדו מתרומת זרע בהלכה היהודית
בהקשרים מסוימים, ילדים שנולדו מתרומת זרע עלולים להיתקל בקשיים הלכתיים, בעיקר בנוגע למעמדם בנישואין:
האם ילד מתרומת זרע ייחשב לממזר?
על פי ההלכה, ילד שנולד לאישה נשואה מזרעו של גבר אחר אינו ממזר משום שלא התקיימה כאן עבירת ניאוף במובן ההלכתי (שכן לא היה קיום יחסים אסורים בפועל). עם זאת, ישנן מחלוקות בין פוסקי ההלכה בנושא זה.
בעיית נישואי קרובים
החשש ההלכתי המרכזי הוא האפשרות של נישואי קרובים ביולוגיים. מאחר שילדים שנולדו מתרומת זרע אינם יודעים מי אביהם, קיים סיכון תיאורטי שאחים מאותו תורם יינשאו זה לזה.
הפתרון ההלכתי
הפתרון המקובל במגזר הדתי הוא להשתמש בזרע של גוי ולא של יהודי, כדי למנוע בעיות ייחוס הלכתיות.
לסיכום:
תרומת זרע היא סוגיה מורכבת הכוללת היבטים רפואיים, משפטיים, מוסריים והלכתיים. בעוד שמדובר בפתרון חיוני עבור זוגות המתמודדים עם בעיות פוריות, נשים יחידניות וזוגות חד-מיניים, הרי שההליך עצמו מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע לזכויות הילד, אחריות ההורה הביולוגי, היבטי הייחוס בדין היהודי והשלכות אנונימיות התורם.
החוק בישראל מסדיר את הנושא, תוך מתן דגש על שמירת פרטיות התורם והבטחת טובת הילד, אך השאלות המשפטיות והאתיות סביב הנושא ממשיכות להעסיק את בתי המשפט והמחוקקים. על כן, מי ששוקל להביא ילד לעולם באמצעות תרומת זרע, מומלץ לו להכיר היטב את ההשלכות המשפטיות והאישיות הכרוכות בכך, ולהיוועץ בגורמים מקצועיים בהתאם לנסיבותיו האישיות.
