תארו לעצמכם: אביכם המנוח הותיר עיזבון הכולל דירה משפחתית ורכב. לפי החוק, ייתכן שאתם ואחיכם עתידים להיות בעלים במשותף של מחצית מהדירה וכלי הרכב כל אחד. מצב כזה עלול לגרום למתח – מי יגור בדירה? מי ישתמש ברכב? למרבה המזל, החוק בישראל מאפשר ליורשים להגיע ביניהם להסכם שיקבע כיצד תחולק הירושה באופן שונה מהברירת המחדל.
להלן אסביר בהרחבה מהו הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים (המכונה גם “הסכם בין יורשים”), כיצד הוא פועל מבחינה משפטית ומעשית, אילו יתרונות הוא מציע, כולל דוגמא מעשית להסכם כזה.
מהו הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים?
הסכם חלוקת עיזבון הוא הסכם משפטי בין כלל היורשים של נפטר, שבו הם מסדירים בהסכמה את אופן חלוקת נכסי העיזבון (הירושה) ביניהם.
למעשה, במקום לחלק את העיזבון בדיוק כפי שנקבע על פי דין (כאשר אין צוואה) או על פי צוואה (אם קיימת כזו), היורשים יכולים להסכים על חלוקה אחרת המתאימה לרצונותיהם ולצרכיהם.
חשוב להבין שהסכם כזה יכול לסטות מהוראות חוק הירושה או מהוראות הצוואה של המנוח – כלומר, גם אם לפי החוק או הצוואה כל יורש זכאי לחלק מסוים מכל נכס, היורשים רשאים להסכים על חלוקה שונה לחלוטין.
למשל, ניתן להסכים שאחד היורשים יקבל נכס מסוים בשלמותו, בעוד יורש אחר יקבל נכס אחר או פיצוי כספי מתוך העיזבון, במקום שכל אחד יקבל חלק יחסי בכל הנכסים. למעשה, אפשר לקבוע בהסכם שאפילו יורש אחד יקבל את כל נכסי העיזבון (למשל את כל הדירה והרכב), בעוד האחרים יקבלו תמורה אחרת מתוך העיזבון או יוותרו על חלקם, הכל בהתאם להסכמת כולם.
מהו הבסיס החוקי להסכם בין יורשים?
הבסיס החוקי להסכם חלוקת עיזבון נמצא בחוק הירושה, תשכ”ה-1965. סעיף 110(א) לחוק הירושה קובע בפירוש: “נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט.”
במילים אחרות, ישנן שתי דרכים לחלק עיזבון: (1) בהסכמה בין היורשים עצמם, או (2) באמצעות פנייה לבית המשפט לקבלת צו לחלוקה (כשאין הסכמה). הבחירה בידיי היורשים – והחוק מעודד פתרון בהסכמה כל עוד כולם מסכימים לכך.
עוד נקבע בחוק כי אין צורך באישור בית משפט להסכם חלוקת עיזבון: אם כל היורשים הגיעו לעסקה ביניהם כיצד לחלק את הירושה, ההסכם הוא בעל תוקף משפטי מחייב מרגע חתימתו, ללא צורך באישור נוסף של בית משפט.
משמעות הדבר היא שהיורשים יכולים לערוך ולחתום על הסכם החלוקה אצל עורך דין ירושה (מומלץ), ואז פשוט לפעול לפיו – להגיש את ההסכם לרשויות המתאימות (למשל לטאבו, לבנק וכד’) בצירוף צו הירושה או צו קיום הצוואה, כדי לרשום כל נכס על שם היורש שנקבע בהסכם.
חריג חשוב: אם בין היורשים יש קטין או פסול דין (חסוי), המצב שונה – במקרה כזה כן נדרש אישור של בית המשפט להסכם, כדי לוודא שהאינטרסים של אותו יורש מוגנים. למעשה, בית המשפט לענייני משפחה ישמש כגורם מפקח במקרים כאלו ויוודא שההסכם הוגן כלפי היורש שאינו בוגר או כשיר משפטית.
באופן דומה, אם אחד היורשים נעדר ואינו מיוצג (למשל יורש שטרם נמצא או לא יוצר קשר), סעיף 110(ג) לחוק הירושה מאפשר לבית המשפט לאשר את החלוקה במקומו של אותו יורש נעדר.
סעיף 111 לחוק הירושה, הקובע את הדרך לחלוקת העיזבון על ידי בית המשפט בהיעדר הסכם.
סעיף 111(ג) אומר שאם המוריש (הנפטר) הורה בצוואתו כיצד לחלק את הנכסים בין היורשים, בית המשפט בדרך כלל יכבד זאת, אלא אם כן יש “סיבות מיוחדות” לסטות מהוראות הצוואה. אולם, הפרשנות המשפטית היא שהוראה זו של עדיפות לצוואה אינה שוללת את כוחם של היורשים להגיע ביניהם להסכמה אחרת לאחר מות המנוח.
למעשה, להסכם בין היורשים יש עדיפות על פני הוראות הצוואה בכל הנוגע לחלוקת הנכסים (כל עוד מדובר באותם יורשים המוזכרים בצוואה) – זאת כל עוד כל היורשים מסכימים ובכך למעשה מוותרים במשותף על הזכויות לפי הצוואה לטובת מתווה חדש.
הדבר מתיישב עם עיקרון נוסף בחוק הירושה: רשימת היורשים היא דבר שלא ניתן לשנות בהסכם – אי אפשר באמצעות הסכם בין יורשים “להוסיף” יורש חדש שלא היה יורש לפי החוק או הצוואה, או לחלק חלק מהעיזבון למי שאינו יורש חוקי. אם המנוח לא כלל אדם כלשהו בצוואתו או שאינו יורש לפי דין, אותו אדם לא יכול להפוך ליורש רק מכוח ההסכם בין היורשים.
ההסכם יכול לשנות רק את חלוקת הנכסים בין היורשים הקיימים, לא את זהותם של בעלי הזכויות המקוריים.
עוד סעיף שכדאי לדעת עליו: סעיף 8 לחוק הירושה, קובע כי “הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים”.
פירושו של דבר, אי אפשר לערוך “הסכם ירושה” עם אדם חי לגבי מה שיעשה ברכושו לאחר מותו. כל הסכם בין יורשים יכול להיערך רק לאחר פטירת המוריש.
סעיף זה נועד לשמור על זכותו של כל אדם לשנות את צוואתו ככל שירצה עד יומו האחרון, מבלי שיהיה כבול להסכמים מוקדמים. לכן, כאשר אנו דנים ב”הסכם בין יורשים”, נדגיש שמדובר בהסכם שנערך לאחר שהמוריש הלך לעולמו, לא לפני כן!
מי יכול לחתום ומתי? – תנאים והגבלות לעריכת ההסכם
כדי שהסכם חלוקת עיזבון יהיה תקף, חשוב למלא אחר כמה תנאים מרכזיים:
כל היורשים צריכים להשתתף ולהסכים
אין אפשרות להסכם “חלקי” שרק חלק מהיורשים צד לו. החוק דורש שכל היורשים המוכרים (עפ”י דין או עפ”י הצוואה) יהיו צד להסכם ויחתמו עליו. אם אפילו יורש אחד אינו מסכים, לא ניתן לכפות עליו את ההסכם – במצב כזה החלוקה תתבצע בדרך של צו בית משפט (או שיש לנסות פתרון אחר כמו הסתלקות, עליה ארחיב בהמשך). רק הסכמה פה-אחד של כל היורשים תקנה תוקף להסכם החלוקה.
יורשים על-פי דין מול יורשים על-פי צוואה:
מי נחשב “יורש” לצורך ההסכם? הדבר תלוי אם המנוח הותיר צוואה.
*כאשר אין צוואה: היורשים הם קרובי המשפחה הזכאים לפי חוק הירושה (בן/בת זוג, ילדים, נכדים, הורים, אחים וכו’ לפי סדר קדימות). כל אותם יורשים על-פי דין חייבים להיות צד להסכם, ואין לצרף מישהו שאינו יורש חוקי.
*כאשר יש צוואה: היורשים הם אך ורק מי שהמנוח ציין בצוואתו. לכן, רק הם רשאים ואמורים לחתום על ההסכם. אדם שהיה יורש עפ”י דין אך לא הוכנס לצוואה – אינו חלק מהירושה, ואינו יכול להצטרף להסכם בין יורשי הצוואה.
למשל, אם המנוח כתב צוואה והוריש את כל רכושו רק לילדיו, ולא הזכיר נכדים או אחים – אז הנכדים/אחים (שאחרת יכלו להיות יורשים עפ”י דין) אינם צד בהסכם החלוקה. ומצד שני, כל מי שמוזכר כיורש בצוואה חייב להיות צד להסכם.
עיתוי עריכת הסכם חלוקת עיזבון
מתי נכון (וחוקי) לערוך את ההסכם? בפועל, נהוג לערוך הסכם חלוקת עיזבון לאחר שקיים צו ירושה או צו קיום צוואה. הצו הרשמי מבסס מי הם היורשים ומה חלקו היחסי של כל אחד עפ”י החוק או הצוואה.
לאחר שיש בידיכם צו ירושה/צו קיום, ניתן להסכים על חלוקה אחרת. חשוב לציין שאפשר לערוך את ההסכם אפילו לאחר שכבר הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה, כלומר אין חובה לעשותו לפני כן.
החוק למעשה מאפשר זאת “כל עוד העיזבון לא חולק בפועל”. מה נחשב “חלוקה בפועל”? למשל, אם היורשים כבר רשמו על שמם נכסים או משכו כספים וחילקו אותם ביניהם בפועל – ייתכן שכבר בוצעה חלוקה ולא ניתן עוד ליהנות מההטבות של הסכם בין יורשים.
אך רישום טכני בטאבו כשלעצמו אינו תמיד סוף פסוק – בפסיקה נקבע שגם אם נכס נרשם זמנית ע”ש אחד היורשים, כל עוד לא נעשה בו שימוש או לא חולק ממש, עדיין ייתכן שהחלוקה לא הושלמה וניתן לערוך הסכם מאוחר.
**כלל האצבע: כל עוד לא חילקתם בפועל את הנכסים ולא “התנהגתם בהם כבעלים יחידים”, עדיין אפשר לערוך הסכם חלוקה. עם זאת, רצוי לא להתמהמה לשווא – ככל שהזמן עובר ויש פעולות בנכסים, עולה הסיכון שהרשויות יראו בכך חלוקה ראשונה.
חתימה על ההסכם ופורמליות
החוק לא מחייב טקסיות מיוחדת להסכם: ניתן, עקרונית, אפילו להסכים בעל-פה או בהתנהגות על חלוקת העיזבון, וההסכם עדיין תקף בין היורשים.
למעשה, פסק דין אף קבע זה מכבר כי גם הסכם בע”פ או בהתנהגות בין יורשים יכול להיות תקף לחלוקת העיזבון.
אבל – וזה אבל גדול – כשמעורבים נכסי מקרקעין (נדל”ן) בעיזבון, החוק דורש שעסקה בהם תהיה בכתב. כלומר, כדי שתוכלו להעביר זכויות בדירה או בקרקע בין יורשים, חייב להיות מסמך כתוב וחתום, כנדרש בעסקת מקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין).
בפועל, תמיד מומלץ לערוך הסכם כתוב ומפורט, חתום על-ידי היורשים ומאומת ע”י עורך דין או נוטריון. חתימה בפני עורך דין אינה חובה חוקית מוחלטת, אך היא מומלצת מאוד – במיוחד כדי למנוע כפירות בעתיד, וכדי שבבואכם לרשום את החלוקה בטאבו או לבצע פעולות בבנקים, יהיה תוקף ראייתי למסמך.
עורך הדין גם יבדוק שאתם אכן כל היורשים החתומים, שנוסח ההסכם תקין, ויאשר את חתימותיכם.
לגבי קטינים, חסויים ובלתי כשירים
כפי שכבר ציינו, אם בין היורשים יש קטין (מתחת גיל 18) או אדם שהוכרז פסול דין או שיש לו אפוטרופוס, לא מספיק שאפוטרופוס שלהם חותם על ההסכם. נדרש לקבל אישור של בית המשפט לענייני משפחה לתוקפו של ההסכם.
בית המשפט יבחן האם ההסכם אינו מקפח את זכותו של הקטין/חסוי. למעשה, בדרך כלל ימנו לקטין אפוטרופוס לדין (לרוב עו”ד נייטרלי) כדי שיבדוק את ההסכם וייתן עמדה לבית המשפט. ללא אישור כזה – ההסכם עלול להיפסל לגבי אותו יורש מיוצג.
הסתלקות במקום הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים?
הסתלקות מירושה היא אפשרות משפטית אחרת, שבמסגרתה יורש מוותר על חלקו בירושה (כולו או חלקו) כך שחלקו מתוסף לחלקם של שאר היורשים, או מועבר ליורש ספציפי שהוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של המוריש (בן/בת זוג, צאצא או אח/אחות של המנוח).
הסתלקות שונה מהסכם בין יורשים בכך שהיא חד-צדדית: יורש אומר “איני רוצה בירושה שלי” או “מוותר לטובת אחי/אחותי/אמי” וכו’. זה כלי שימושי אם יורש לא מעוניין או רוצה להעביר את חלקו לאחרים ללא תמורה.
אך הסתלקות מוגבלת – היא צריכה להיעשות לפני שחולק העיזבון ובמסגרת צו הירושה, ואינה מאפשרת משחק גמיש של חלוקת נכסים ספציפיים. בנוסף, הסתלקות לטובת אדם אפשרית רק אם אותו אדם הוא בן זוג, ילד או אח של המוריש.
בהסכם חלוקת עיזבון, לעומת זאת, אף יורש לא מוותר על הכל (אלא אם כן בחר בכך), אלא מתבצע סידור מחדש של הנכסים: כולם נשארים יורשים, רק שכל אחד לוקח נכס אחר או חלק שונה. לעיתים משלבים בין הכלים – למשל יורש אחד מסתלק וכך מוציאים אותו מהתמונה, ואז שאר היורשים עורכים ביניהם הסכם לחלוקת מה שנותר. לכל מקרה מתאים פתרון אחר, וכדאי להתייעץ עם עורך דין מה עדיף.
יתרונות בעריכת הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים
עריכת הסכם בין היורשים עשויה להיות צעד נבון ומועיל מאוד במצבים רבים. אציג כמה יתרונות מרכזיים של הסדר כזה:
מניעת סכסוכים משפחתיים: אולי היתרון החשוב ביותר – הסכם חלוקה הנעשה בהסכמה מלאה יכול למנוע מריבות מיותרות בתוך המשפחה. סוגיית ירושה משותפת יכולה במהירות להסלים למחלוקות קשות (הרבה סיפורים עצובים החלו בכך שאחים נאלצו לחלוק בית…). ועוד יתרונות של הסכם כזה:
התאמה לצרכים של היורשים: חלוקה אוטומטית על פי חוק או צוואה לא תמיד מתאימה לרצונות בפועל.
בהסכם בין יורשים ניתן להגיע לפתרון יצירתי – למשל, להעביר את הדירה למי שאין לו נכס אחר, ובתמורה לתת לאחרים נכסים או פיצוי מתוך העיזבון. ההסכם מאפשר לקחת בחשבון ערך רגשי, נסיבות חיים וצרכים אישיים – מה שאין בחלוקה טכנית.
חלוקה מהירה ויעילה: במקום להיגרר להליכים משפטיים ממושכים ויקרים, הסכם מאפשר חלוקה מוסכמת בפשטות. חוסך זמן, כסף ומתח. עבור משפחות שמתמודדות עם אובדן – זו דרך נבונה לסיים את העניינים בנחת ובלי סכסוכים.
מניעת מכירה כפויה של נכסים: ללא הסכם, בית המשפט עלול להורות על מכירת נכס וחלוקת התמורה.
ברוב המקרים, היורשים מעדיפים שהנכס יישאר במשפחה. הסכם מאפשר לאחד היורשים לקבל את הנכס במלואו, בעוד האחרים מקבלים את חלקם מתוך יתרת העיזבון – בלי לערב קונים זרים.
וודאות וסופיות: הסכם כתוב מונע אי-הבנות עתידיות, סוגר קצוות משפטיים, ומבהיר לכל יורש מה חלקו. במסמך כזה יש כוח משפטי ברור – וההסכמה מתועדת בצורה שמונעת טענות או סכסוכים בעתיד.
חיסכון במסים: הסכם חלוקה תקין מאפשר ליהנות מהקלות מס ייחודיות – במיוחד במקרקעין. במקום שיראו בהעברה בין יורשים מכירה החייבת במס, החוק מאפשר פטור כשהכול נעשה בגדר הירושה. תכנון נכון עשוי לחסוך לכם עשרות אלפי שקלים.
גמישות לפי הצורך: ההסכם יכול לכלול את כל העיזבון או רק נכס מסוים. אפשר להכניס בו מנגנוני איזון – כמו תשלום מתוך העיזבון – וכך לאזן חלוקה לא שוויונית מבלי לסטות מהשווי הכולל שכל אחד מקבל. אפשר להתאים את הפתרון בדיוק לנקודת המחלוקת בלי לפרק הכול.
נפרט עכשיו את אחד ההיבטים החשובים ביותר בעריכת הסכמי עיזבון – הפן המיסויי, שאני חושבת שכדאי לשים עליו זרקור מיוחד:
תכנון מס ויתרונות מיסוי בהסכם בין יורשים
אחד ההיבטים המפתיעים (והמשמחים) ביותר בהסכם חלוקת עיזבון הוא הפוטנציאל לחיסכון משמעותי מאוד במסים, במיוחד בתחום מיסוי מקרקעין.
רבים לא מודעים לכך, אך חלוקת ירושה לא זהה להעברת נכס רגילה: החוק בישראל מקנה פטורים והקלות מיוחדות אם החלוקה נעשית במסגרת הסכם יורשים ולא כמכירה רגילה בין יורשים. אפרט:
ראשית, הבהרה חשובה: בישראל אין מס עיזבון (Inheritance Tax) מאז שנת 1981. כלומר, המדינה אינה גובה מס ישיר על עצם קבלת ירושה, בלי קשר לשוויה. זה שונה מארה”ב או מדינות אחרות בהן ישנו “מס ירושה” על העיזבון. בישראל, ככל שמדובר בקבלת הנכסים עצמם מכוח הירושה – אין מס.
לכן, כשאנחנו מדברים על מיסוי בהקשר של חלוקת ירושה, הכוונה בעיקר למסי מקרקעין: מס רכישה, מס שבח והיטל השבחה שעשויים לחול על העברת בעלות בנכסי נדל”ן.
כאשר כמה יורשים חולקים ביניהם נכס נדל”ן, באופן עקרוני יש כאן שינוי בעלות שעלול להיראות כמו “מכירה” – למשל, אם אח אחד מוותר על חלקו בדירה לטובת אחותו, והאחות מעבירה לו תמורה כלשהי, זה מזכיר עסקת מכר. כאן נכנס לתמונה סעיף מפתח: סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה).
סעיף זה הוא למעשה מקלט מס מובהק לחלוקת ירושה בהסכמה, והוא קובע שבחלוקת נכסי עיזבון בין יורשים – לא יראו בכך “מכירה” לעניין מס. המשמעות: העברת נכסים בין יורשים במסגרת חלוקת העיזבון פטורה ממס שבח ומס רכישה!
אולם – ויש תנאי חשוב: ההקלה הזו תקפה ובלבד שהחלוקה נעשית ללא תמורה בכסף או בשווה כסף מחוץ לעיזבון. כלומר, כל עוד מתחלקים רק בנכסי העיזבון עצמם (כולל כסף שקיים בעיזבון) באופן פנימי, לא יוטל מס.
אבל אם במסגרת ההסכם מכניסים כסף חיצוני לעסקה – אותה “תמורה” חיצונית תחושב כעסקת מכר חייבת במס עבור החלק שבו נעשה השימוש בכסף.
לדוגמא:
נניח שיש שני יורשים שירשו דירה אחת יקרת ערך ולא קיימים בעיזבון נכסים אחרים (אין מספיק מזומן בעיזבון). אם אחד היורשים מוותר על חלקו בדירה לטובת השני, והיורש השני משלם לו מכספו האישי (מחוץ לעיזבון) את שווי חֶלקו – במקרה כזה, מבחינת רשויות המס, החלק בדירה שהועבר תמורת כסף חיצוני נחשב כאילו נמכר רגיל, וחייב במס שבח ובמס רכישה בהתאם!
למעשה, אותו יורש “קנה” את מחצית הדירה מאחיו, ולכן עליו לשלם מס רכישה, והאח שמכר חייב במס שבח (כמובן בניכוי פטורים אם יש).
לעומת זאת, אם התמורה היתה מתוך כספי העיזבון עצמו – נניח שלצד הדירה היתה ירושה גם של סכום כסף בבנק, והאח שקיבל את הדירה שילם לאחיו את חלקו מתוך כספי העיזבון – אז לא מדובר בכסף חיצוני, וההעברה כולה פטורה ממס.
זו בעצם נקודת המפתח: רצוי שכל “תשלומי האיזון” בין היורשים ייעשו מנכסי העיזבון ולא מהכיס הפרטי, כדי לשמור על פטור המס. עורכי דין ירושה מנוסים ינחו אתכם איך לבצע זאת – למשל, להפנות כספי ירושה נזילים לתשלום איזון, במקום שיקבלו אותם קודם היורשים ואז יעבירו ביניהם.
גם אם אין ברירה אלא להשתמש בכסף חיצוני (למשל בעיזבון יש רק דירה ואין בכלל מזומן, והיורשים בכל זאת רוצים שצד אחד יקבל את הדירה בשלמותה), עדיין ההסכם כדאי: רק חלק העסקה הכולל כסף חיצוני יהיה חייב במס, ואילו שאר החלוקה תהיה פטורה.
במילים אחרות, גם בעסקה “מעורבת” חלקית, ההסכם בין היורשים מצמצם מאוד את חבות המס בהשוואה לחלוקה מחוץ למסגרת ירושה. לרוב עדיף שרוב הערך יתחלק כנכסי עיזבון ללא מס, ורק ההפרשים יושלמו בכסף חיצוני שעליו יש מס – כך בכל מקרה חוסכים סכום ניכר.
שנית, תכנון המס אינו רק בשאלה של האם להשתמש בכסף חיצוני. ישנם שיקולים נוספים:
**לדוגמא, אם לכל יורש כבר יש דירת מגורים בבעלותו, וקיבלתם בירושה מספר דירות, ייתכן וכדאי לא לחלק מיד כל יורש = דירה, אלא דווקא להשאיר מצב שכל יורש מחזיק חלק בכל דירה.
זאת משום שלעניין פטור ממס שבח במכירת דירת מגורים יחידה, החוק (סעיף 49ג לחוק מיסוי מקרקעין) קובע שבעלות על עד מחצית דירה שהתקבלה בירושה אינה נחשבת “דירה נוספת”.
למשל: שני אחים שכל אחד כבר יש לו בית משלו – אם ירשו בשותפות עוד שתי דירות (כל אחד 50% מכל דירה), כל אחד מהם עדיין נחשב כבעלים של דירה יחידה (כי חצי דירה ירושה “לא סופרת” כדירה שנייה).
כך בעת מכירת ביתם המקורי, שניהם זכאים עדיין לפטור מלא ממס שבח על דירתם היחידה. אבל אם הם יעשו הסכם ויחלקו כך שכל אחד יקבל ירושה דירה שלמה נוספת – לכל אחד יהיו שתי דירות מלאות, והם יאבדו את הפטור (לא יהיו בעיני החוק בעלי דירה יחידה).
זו דוגמה מעניינת שבה דווקא לא תמיד כדאי למהר להפריד נכסים בירושה אם מסתכלים דרך משקפי המס. במקרים כאלה, תיתכן עדיפות להשאיר בעלות משותפת (זמנית או חלקית) כדי לנצל פטורים.
דוגמא אחרת: אם אחד היורשים הוא תושב חוץ שמתגורר בחו”ל, והוא יורש נכס מקרקעין בישראל. לפי חוק מיסוי מקרקעין, תושב חוץ לא זכאי לפטור של דירת מגורים יחידה (כי מניחים שיש לו בית במדינתו, אלא אם יוכיח שאין).
לכן, ייתכן שעדיף שבמסגרת ההסכם אותו יורש זר יקבל נכסים אחרים (כמו כספים), בעוד הדירות יחולקו דווקא ליורשים תושבי ישראל שיכולים ליהנות מפטורי המס במכירתן.
בנוסף, נכס בישראל שיועבר לתושב חוץ יהיה כפוף אולי בעתיד גם למס עיזבון במדינת מושבו לכשאותו יורש ילך לעולמו. כל אלו שיקולים שמומלץ לקחת בחשבון – לעיתים הפתרון הנכון הוא שיורש חוץ יקבל כסף או נכסים לא מקרקעיים, והנכסים המקרקעיים יועברו ליורשים מקומיים, לטובת כולם.
הסכם חלוקת עיזבון – דוגמא
זהו התרחיש לדוגמא:
העיזבון של המנוח כולל דירה אחת וכן רכב אחד, ואין נכסים נוספים משמעותיים.
נניח גם שלמנוח שני יורשים שווים – למשל, שני ילדים בוגרים, כאשר לפי החוק (כי לא הייתה צוואה) כל אחד זכאי ל-50% מהעיזבון.
במצב של חלוקה לפי דין ללא הסכם, משמעות הדבר: שני האחים יהפכו בעלים במשותף של 50% מהדירה כ”א, וגם בעלים משותפים של 50% מהרכב כ”א.
זה מצב בעייתי: הם יצטרכו להסכים מה לעשות עם הדירה (למכור? להשכיר? מי יגור בה?), ולהתחלק בשימוש ברכב. כל החלטה תחייב תיאום ביניהם לאורך זמן.
כאן נכנס הסכם חלוקת העיזבון ביניהם: האחים מחליטים להיפרד מהשותפות ולהשתמש בהסכם חלוקת עיזבון כדי שכל אחד יקבל בעלות מלאה על נכס אחר. לאחר שיקול ובדיקה, הם מגיעים להסכמה הבאה:
הבן הבכור יקבל את הדירה במלואה על שמו, והבן הצעיר יקבל את המכונית במלואה על שמו וגם סכום כסף נוסף מתוך העיזבון כדי להשוות את השווי. מכיוון שבדוגמה שלנו אין נכסים נזילים גדולים בעיזבון, ייתכן ומחליטים שהאח הבכור ישלם לאחיו הצעיר סכום מסוים מתוך סכום מכירת הרכב בעתיד או באמצעות הלוואה פרטית – אך אז עליהם לזכור שכל תשלום איזון מחוץ לעיזבון עלול לחייב במס (הרכב עצמו הוא מטלטלין ולא נכס נדל”ני חייב מס, אך לו הייתה זו דירה שנייה במקום רכב – התשלום החיצוני היה גורר מיסוי).
במקרה אידיאלי, אולי הייתה בעיזבון גם פוליסת ביטוח חיים או חשבון בנק שממנו ניתן לקחת כסף לטובת האיזון. כך או כך, שני האחים מסכימים לוותר על “הזכויות הצולבות”: הבכור מוותר על חלקו ברכב, הצעיר מוותר על חלקו בדירה, כך שלכל נכס יש לבסוף בעלים אחד.
כדי לעגן זאת, להלן דוגמא להסכם בכתב הנושא כותרת “הסכם בין יורשים לחלוקת עיזבון המנוח פלוני אלמוני ז״ל”. בהסכם מפורטים למשל הסעיפים הבאים (בפישוט לשם הדוגמא):
הסכם חלוקת עיזבון לדוגמא:
הואיל והמנוח פלוני אלמוני נפטר ביום 1.1.2025, והותיר יורשים על פי דין – שני בניו, אלף אלמוני ובית אלמוני, בחלקים שווים בעיזבונו;
והואיל וניתן ביום 1.3.2025 צו ירושה לעיזבון המנוח (מס’ תיק 12345) הקובע כי אלף ובית הם יורשיו בחלקים שווים;
והואיל והעיזבון כולל בין היתר דירת מגורים ברחוב סביונים 5 בחיפה, הרשומה בלשכת רישום המקרקעין חלקה 123 בגוש 4567 (להלן: “הדירה”), וכן רכב פרטי מס’ רישוי 12-345-67 (להלן: “הרכב”), ולהיורשים עניין להסדיר חלוקת נכסים אלה בהסכמה באופן שונה מחלוקה שווה של כל אחד מהם;
לפיכך הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן:
- חלוקת הנכסים: אלף אלמוני (הבן הבכור) יקבל לבעלותו הבלעדית את מלוא הזכויות בדירה (המתוארת בהואיל לעיל), ואילו בית אלמוני (הבן הצעיר) יקבל לבעלותו הבלעדית את מלוא הזכויות ברכב.
- תשלומי איזון: הצדדים מצהירים ומסכימים כי שווי הדירה עולה על שווי הרכב. על מנת לאזן את החלוקה באופן הוגן, מוסכם כי עם מכירת הרכב על-ידי בית, יעביר בית לאלף סך של 50,000 ש”ח מתוך תמורת המכירה (תשלום איזון). תשלום איזון זה מהווה חלק מהעיזבון והוא מוסכם לאור שוויי הנכסים כפי שהיה בעת פטירת המנוח. (הערה: במציאות, ייתכן שהאיזון יתבצע מכספי העיזבון הקיימים או בדרכים אחרות. כאן בחרנו בדוגמה זו להראות איזון מתוך הנכס עצמו).
- וויתור על זכויות נוספות: אלף מוותר בזה על כל טענה או זכות כלשהי בעיזבון הקשורה לרכב, ובית מוותר על כל טענה או זכות בעיזבון הקשורה לדירה. שני היורשים מצהירים כי למעט האמור בהסכם זה, אין ולא תהיה להם כל תביעה נוספת זה על זה בכל הנוגע לחלוקת נכסי העיזבון.
- אישור והעברה: עם חתימת הסכם זה, יפעלו הצדדים ללא דיחוי לרישום הזכויות בדירה על שם אלף בלשכת רישום המקרקעין, ולרישום הבעלות ברכב על שם בית במשרד הרישוי, והכל בהתאם להוראות צו הירושה ולהסכם זה. הצדדים יחתמו על כל מסמך נדרש לשם כך.
- סופיות ההסכם: הסכם זה מהווה סילוק מלא וסופי של חלקיהם ההדדיים של הצדדים בעיזבון המנוח. ההסכם מחייב את הצדדים, את יורשיהם ואת חליפיהם. הצדדים מצהירים כי קיבלו ייעוץ משפטי וכו’. (וכיו”ב סעיפים סטנדרטיים).
**הערה: זוהי רק דוגמת ניסוח חלקית ופשטנית להמחשה. הסכם בפועל יהיה מפורט יותר ויותאם לנסיבות הספציפיות, כולל התייחסות למסמכים, הצהרות אמת, שיפוי במידת הצורך, ועוד.
לאחר חתימת ההסכם ולאישורו (במקרה זה אין קטינים ולכן לא טעון אישור בית משפט), יוכל עורך הדין להגיש ללשכת רישום המקרקעין בקשה לרישום ההורשה לפי צו הירושה ביחד עם ההסכם כדי להעביר את הדירה על שם הבן הבכור. במקביל, הרכב יועבר בעלות במשרד הרישוי על שם הבן הצעיר (באמצעות הצגת צו הירושה והעתק ההסכם החתום לכל הגורמים הרלוונטיים). כך, בתוך זמן קצר יחסית, כל נכס מצא את בעליו המוסכם, ללא עיכובים וללא סכסוכים.
סיכום: למה לשים לב ואיך להתקדם מכאן
הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים הוא פתרון חוקי, גמיש ויעיל לניהול ירושה במשותף. הוא מאפשר למשפחה לכבד את זכר המנוח בשיתוף פעולה ולא במאבקים, ומציע חופש לתכנן את החלוקה בצורה הטובה ביותר עבור כולם – הן מבחינת יחסים בתוך המשפחה, הן מבחינה כלכלית ומיסויית. כפי שראינו, החוק בישראל תומך באופן מובהק בגישה הזו ומעניק לה אפילו הטבות מס מפליגות כדי לעודד יורשים להגיע להסכמות בעצמם.
עם זאת, עריכת הסכם בין יורשים דורשת ידע ושיקול דעת.
יש לוודא שכל היורשים והנכסים נכללים כראוי, שההסכם הוגן וברור, שאין בו פגיעה בצדדים חלשים (כמו קטינים) ושמנצלים כהלכה את ההקלות החוקיות (למשל, להקפיד שלא להכניס “בטעות” כסף חיצוני מיותר שייצור חבות מס).
לכל עיזבון יש מאפיינים משלו – הרכב היורשים, סוג הנכסים, מצבם הפיננסי של היורשים, רצונות שונים ואולי גם מתחים קיימים. לכן, קשה להפריז בחשיבות של ייעוץ משפטי מקצועי בעריכת ההסכם.
עורך דין מנוסה בדיני משפחה וירושה (ורצוי עם הבנה במיסוי) יוכל לנווט בין כל ההיבטים: גם לגשר בין היורשים ולהציע מתווה שמצד אחד כולם ירגישו עמו בנוח, ומצד שני ימקסם את היתרונות (כמו חיסכון במס, מניעת סיכונים עתידיים וכו’).
נקודה אחרונה מניסיון אישי כעורכת דין ותיקה מאד בתחום: לפעמים יורשים נוטים לדחות או להימנע מעיסוק בנושא החלוקה מרוב רגישות רגשית. זה מובן – אחרי אובדן, לא קל “לשבת ולדבר על רכוש”. אך נסיון החיים מלמד שדווקא חתירה מוקדמת להסכם בהסכמה מונעת משקעים וכעסים בטווח הארוך.
פתירת העניינים הרכושיים בצורה הוגנת וגלויה, ואפילו גמישה ויצירתית כפי שהסכם יורשים מאפשר, יכולה לחזק את האמון בין בני המשפחה בתקופה קשה. ההסכם נכתב אמנם על נייר, אך מאחוריו עומדת הבנה בין אנשים אהובים.
**זקוקים לייעוץ פרטני בתחום הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את כל שנות ניסיוני בתחום למענכם. אשמח לסייע!
תוכן נוסף הקשור לנושא לעיונכם:
גילוי מסמכים בדיני ירושה: האם זכאי יורש לבקש גילוי מסמכים של חשבון העיזבון
כתיבת צוואה – כל מה שצריך לדעת על עריכת צוואה ומשמעויותיה המשפטיות
