גביית מזונות רטרואקטיביים – מבוא
מן המפורסמות הוא שמזונות ילדים או מזונות אישה שלא נפתח בגינם תיק הוצאה לפועל בחלוף 24 חודשים – יש קושי לגבות שכן על הזוכה להגיש תביעה מיוחדת לבית המשפט לענייני משפחה, להתיר לגבות מזונות שלא נגבו לתקופה העולה על שנתיים כאמור.
מזונות שלא נעשה ניסיון לגבייתם משך שנתיים אפשר לגבות רק באישור ובהיתר בית המשפט לענייני משפחה
סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה, מורה לנו כי: “מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט”.
הוראות סעיף 11 (ב) לחוק קובעות באופן מפורש, כי מזונות שלא החלו לגבותם תוך שנתיים מהמועד בו הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.
הוראת החוק מחייבת שכל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום מתן פסק הדין, להוכיח לביהמ”ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתם.
ככל שמי שתובע מזונות מצליח לשכנע את ביהמ”ש בסיבת השיהוי, יוכל ביהמ”ש ליתן אישור לגביית המזונות שלא הוחל בגבייתן בחלוף שנתיים מיום שניתן פסק הדין למזונות. תמ”ש (ת”א) 11529-07-16 א’ ש’ ק’ נ’ ו’ ק’, תמ”ש 31035-07-16 ל.ש. נ’ מ.ש.
גישת בתי המשפט לענייני משפחה בתביעת מזונות עבר
גישת בתי המשפט לענייני משפחה בתביעת מזונות עבר מתמקדת פחות בשאלה “האם היה חוב” ויותר בשאלה “למה לא פעלתם בזמן”, בעיקר כשחלפה תקופה ארוכה בלי גבייה.
מה בודקים בפועל?
-
שיהוי והסבר לשיהוי – האם חלפו יותר משנתיים בלי שננקטה פעולה לגבייה, ואם כן האם יש סיבה ממשית שמסבירה את העיכוב (בריאות, נסיבות חיים חריגות, קושי אמיתי לפעול).
-
פעולות שנעשו בזמן אמת – האם הייתה פנייה לחייב, ניסיון גבייה, פתיחת תיק הוצאה לפועל, או כל אינדיקציה שהזוכה ניסה לממש את הזכות ולא “ישב בחיבוק ידיים”.
-
האם השיהוי נראה כמו ויתור/מחילה – כשההורה לא פועל שנים, בית המשפט עשוי להסיק שהמזונות לא היו נחוצים באותו שלב, כי מזונות נתפסים כמענה לצרכים שוטפים של ילדים.
-
הוגנות כלפי החייב – לאחר שנים, חיוב חד-פעמי גדול עלול להיחשב לא הוגן אם החייב לא נערך אליו כלכלית, במיוחד כשהזוכה לא נתן סימן שהוא עומד לגבות.
-
נסיבות הילדים והזמן שחלף – ככל שהילדים כבר בגרו, הטענה לצורך מיידי נחלשת, והנטייה להתיר גבייה מאוחרת עשויה להצטמצם.
השורה המעשית: תביעה למזונות עבר יכולה להתקבל כשמציגים סיבה אמינה לשיהוי ותמונה שמראה שלא הייתה מחילה ושלא היה “ויתור בשתיקה”. כשאין סיבה טובה ושום פעולה לאורך זמן, הסיכון לדחייה עולה.
תנאים מרכזיים להגשת תביעת מזונות רטרואקטיבית / תביעת מזונות עבר
-
קיים בסיס משפטי לחיוב במזונות: צריך להראות שהיה חיוב מזונות ברור: פסק דין/החלטה/הסכם שקיבל תוקף, או עילה לחיוב גם אם לא היה פסק דין בתקופה מסוימת (לפי נסיבות המקרה).
-
שנתיים הן קו פרשת מים כאשר כבר נפסקו מזונות: אם יש פסק דין למזונות ולא “התחלתם לפעול לגבייתם” במשך יותר משנתיים לגבי התקופה הרלוונטית, לרוב תידרש רשות בית המשפט כדי לגבות את מזונות העבר. זה יושב על סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).
*הערה: ככל שחולף יותר זמן מעבר לשנתיים, הרף עולה: 4–5 שנים ומעלה בלי פעולה לגבייה כבר מציב קושי משמעותי יותר, במיוחד אם אין נסיבות חריגות.
-
הסבר קונקרטי לשיהוי: ככל שחולף יותר זמן, צריך הסבר יותר חזק: נסיבות רפואיות, מגבלות תפקוד, קשיים אובייקטיביים, או נסיבות שמראות שלא הייתה אפשרות אמיתית לפעול מוקדם.
-
הוכחה שלא הייתה מחילה או ויתור בפועל: בית המשפט מסתכל על התנהגות לאורך זמן – אם לא פעלתם בכלל, זה עלול להיראות כוויתור או כראיה שהכסף לא היה נחוץ אז. מנגד, תיעוד פניות, דרישות תשלום, או ניסיונות גבייה מחזקים את הטענה שלא מחלתם.
-
תיעוד מינימלי של החוב והתקופות: צריך להציג מה לא שולם, באילו חודשים, כמה נצבר, ומה בדיוק מבוקש. בלי חישוב וסדר, התביעה נחלשת.
-
שיקולי הוגנות כלפי החייב: ככל שהתביעה צצה “פתאום” אחרי שנים עם סכום גדול, בית המשפט יבחן אם זה הוגן, האם החייב יכול היה להיערך, והאם התביעה הוגשה בתום לב.
-
מצב הילדים והתקופה המבוקשת: כשהילדים כבר בגרו, הנטייה להתיר גבייה מאוחרת עשויה להצטמצם, כי מזונות נתפסים בעיקר ככסף לצרכים שוטפים בזמן אמת. זה לא שולל אוטומטית, אבל זה שיקול משמעותי.
שיקולי בית המשפט בתביעה למזונות עבר
למה לא פעלתם בזמן: זה השיקול המרכזי. בית המשפט מחפש הסבר קונקרטי לשיהוי.
האם היו פעולות בזמן אמת: פניות לחייב, דרישות תשלום, ניסיון לפתוח תיק, כל תיעוד שמראה שלא הייתה ישיבה “בחיבוק ידיים”.
האם השיהוי נראה כמו ויתור/מחילה: מזונות נועדו לצרכים שוטפים; המתנה ארוכה יוצרת לפעמים מסקנה שהצרכים כוסו גם בלי התשלום.
הוגנות כלפי החייב: חיוב גדול שמופיע אחרי שנים בלי התרעה או פעולה עשוי להיתפס כלא הוגן, בעיקר אם החייב לא נערך כלכלית.
גיל הילדים והתקופה המבוקשת: כשהילדים כבר בגרו, הטענה לצורך שוטף נחלשת והנטייה להתיר גבייה מאוחרת יכולה לרדת.
טיב הראיות: חישוב מסודר של החוב, מסמכים, והוכחות לסיבת העיכוב.
2 פסיקות שונות באותה סוגיה של גביית מזונות לתקופה העולה על שנתיים ימים ממועד מתן פסק הדין
בפסק דין שניתן בינואר 19 על ידי השופט גורודיצקי נדחתה התביעה של אם הקטינים לגבות מזונות לעבר וזאת מהטעמים הבאים:
המדובר בחוב בגין מזונות עבר ביחס לשנים 2007-2014, משמע חלפו להן למעלה מ-4 שנים טרם פעלה האם לגביית החוב.
האם מנמקת את השיהוי בגביית החוב בכך שסברה כי עליה להמתין 24 חודשים שנקבעו לתשלום החוב טרם גביית החוב אך בית המשפט דוחה טענה זו ואינו מאמין לה. האם הייתה מיוצגת וחזקה עליה שקיבלה הסברים נאותים מבא כוחה.
גם אם האם אכן שגתה בהבנת המצב המשפטי, הרי שאין בכך כדי להצדיק שיהוי במיצוי זכויותיה. בג”ץ 4140/95 סופר פארם (ישראל) בע”מ נ’ מנהל המכס ומע”מ, נד(1) וכן בש”א (משפחה תל אביב-יפו) 6583/99 חוכימא אבישי נ’ חוכימא תמר.
האם לא הוכיחה, ואף לא טענה אחרת כי ניסתה לפעול בדרך כלשהי לגביית החוב. למעשה, האם מודה כי “ישבה בחיבוק ידיים” עד אשר יחלפו 24 החודשים שנקבעו לתשלום החוב.
התנהלות זו של האם מתיישבת עם הפסיקה לפיה אי נקיטת כל פעולה לצורך גביית המזונות במשך תקופה ארוכה, יש בה כדי להעיד על אי נחיצותם של המזונות שכן אילו היו נחוצים סביר להניח שהייתה ממהרת לגבותם ולא הייתה משתהה מספר שנים בהליך הגביה. בש”א (חי’) 6296/01 פלוני נ’ פלונית (תמ”ש (ת”א) 33331-06-15 פלונית נ’ פלוני.
הדברים נכונים ביתר שאת, משעה שכל הילדים בגרו והאם אינה מכלכלת ואינה מפרנסת קטינים
שלישית, נקבע בפסיקה כי הכרה מאוחרת בכך שהחייב לא מתכוון לשלם את חוב המזונות אינה מהווה עילה לחריגה מסד הזמנים הקבוע בחוק, תמ”ש 12960-12-15 קפלן נ’ הלמן. לכן, לא ניתן לקבל את טענת האם כי “נתוודעה” רק בתום 24 החודשים לכך כי האב אינו נושא במזונות על פי פסק הדין.
האם יש בכך כדי לעודד סרבנות מזונות?
בית המשפט לא מצא לקבל את טענת האם כי אי מתן אפשרות לגביית בחלוף 24 חודשים מיום פסק הדין תעודד סרבני מזונות שלא לשלם.
רואים אנו כי הנושא נתון לשיקול הדעת של בית המשפט ואינו ברור ומובהק כפי שהיה ניתן לשער בכל הנוגע לסוגיות משפטיות.
תוצאה שונה באותו עניין
במקרה אחר מצא בית המשפט את דרך האמצע וביטל חלק ממזונות העבר הנוגעים לבגירה והותיר על כנם ואפשר את גביית המזונות הנוגעים לקטין על אף שחלפו יותר משנתיים מיום פסיקת מזונות הילדים.
השופט נפתלי שילה, עת היה סגן נשיא בבית המשפט לענייני משפחה (כיום במחוזי) קבע כי העובדה שהאם לא נקטה בהליכים לגביית המזונות במסגרת ההוצאה לפועל, לא מלמדת בהכרח על ויתור.
האם התגוררה במקום מרוחק ובנוסף, נפצעה קשה בתאונת דרכים בשנת 2008, דבר שמסביר אף הוא את חוסר המעש שלה בנקיטת ההליכים. בכל מקרה, שאלת תחולתו של סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט – 1959
מה גם כי האב לא הוכיח כי הייתה הסכמה בין הצדדים שהוא לא ישלם מזונות. פסק הדין למזונות שריר וקיים ומעולם לא בוטל. לפיכך, דין טענה זו של האב להידחות.
מסקנה
אישה הנזקקת למזונות הילדים שנפסקו, לא צריכה להשתהות ואם האב אינו משלם עליה לפתוח תיק הוצאה לפועל ולפעול לצורך הגבייה בכל אמצעי שיש, החל בהטלת עיקולים לגביית מזונות הילדים, דרך נקיטת אמצעים חמורים יותר כגון ביטול כרטיס אשראי, ביטול רישיון נהיגה וכלה בפקודת מאסר, שהיא הליך קיצוני הפוגע בחירות הפרט.
שיהוי עשוי לגרום בפועל לבטלות פסק הדין למזונות מסיבות שונות ובין היתר יכול ליצור רושם כי האם אינה זקוקה למזונות הילדים כדי לפרנס את ילדיה וכי היא מסתדרת בלעדיהם.
לסיכום:
לסיכום, גביית מזונות רטרואקטיביים נשענת על כלל ברור של שנתיים: מי שלא התחיל לפעול לגבייה בזמן נדרש בדרך כלל לרשות בית המשפט ולהסבר משכנע לשיהוי.
בתי המשפט בוחנים בעיקר את סיבת העיכוב, האם נעשו צעדים בזמן אמת, ומה מראה התנהגות הצדדים לגבי צורך אמיתי במזונות.
כאשר אין הסבר ממשי והייתה ישיבה בחיבוק ידיים לאורך שנים, הסיכון לדחייה עולה, במיוחד כשהילדים כבר בגרו. כאשר קיימות נסיבות חריגות שמסבירות את השיהוי ותשתית ראייתית מסודרת, ניתן לקבל היתר לגבייה מלאה או חלקית בהתאם לנסיבות.
**זקוקים לייעוץ פרטני בענייני מזונות? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את כל שנות ניסיוני כעורכת דין בתחום המשפחה, גירושין וירושה למענכם. אשמח לסייע!
תוכן נוסף בנושא שעשוי לעניין אתכם:
