מרכז גישור בדיני משפחה

א’ - ה’ : 18:00 - 09:00
050-969-3850
תובל 40, רמת גן
עו"ד אלינור ליבוביץ

מחפשים עורך דין לענייני משפחה?

הגעתם למקום הנכון אלינור ליבוביץ עו"ד גישור, גירושין, דיני משפחה, צוואות וירושות

    האם יינתן משקל בתביעת הגירה לעובדה שהאם חטפה את הילדים קודם להליך המשפטי?

    עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

    מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

    תביעת הגירה

    בתביעת הגירה, בה עתרה האם להתיר לה להגר עם שני ילדיה הקטינים לאירלנד, לא נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשה, ודחה את הבקשה להתיר לאם להגר עם הילדים, תוך לקיחת הסיכון שמא האם תהגר בגפה והילדים יוותרו במשמורת האב כמשמורן יחיד (תמ"ש (ת"א) 45041-05-13 פ.ש נ' ש.ח מפי כב' השופט בר יוסף).

    במקרה זה, בוצעה על ידי האם חטיפה של הילדים בניגוד לאמנת האג לאירלנד, ושהתה עמם שם במשך כשמונה חודשים עד אשר הליך משפטי אשר נערך שם כפה עליה לחזור לארץ ולנהל כאן את תביעת ההגירה שהגישה. יובהר כי מדינות רבות חתומות על אמנת האג בנוגע להחזרת ילדים חטופים.

    בית המשפט לענייני משפחה מגנה באופן חמור את מעשה החטיפה ואת הנזק שנגרם לילדים כתוצאה מכך, נזק נפשי ממנו סובלים הילדים עד היום לדעת המומחית שמונתה על ידי בית המשפט.

    הקושי המיוחד בתביעות הגירה

    הקושי המיוחד הנובע מתוצאת הכרעה שיפוטית בתביעת הגירה נובע מכך שתמיד, אבל תמיד, צד אחד יצא פגוע וניזוק מההחלטה השיפוטית. במקרה בו הורה שמבקש להגר עם הילדים ובית המשפט נעתר לו – מנותק ההורה השני מהילדים והמפגשים ביניהם מוגבלים מטבע הדברים למספר פעמים בשנה לכל היותר ובמקרה הטוב.  הורה כזה בעצם אינו זוכה ליהנות מהורות מלאה ושלמה.  הוא אינו מבלה עם ילדיו מספר פעמים בשבוע, הוא אינו משכיב אותם לישון וגם אינו מכין אותם ליום לימודים. הוא אינו מכיר את חבריהם ואינו שותף לחוויות קטנות כגדולות של חייהם.

    מצד שני, כאשר מסרב בית המשפט לאפשר להורה להגר עם הילדים – ההורה שביקש להגר עם הילדים ונמנע ממנו – יכול לחוש מתוסכל עד מאד ואף מריר. הורה כזה צריך לבחור בין שני מצבים ששניהם קשים עד מאד עבורו: ויתור על המעבר וכפועל יוצא מכך ויתור על חיים חדשים עם בן זוג חדש, ויתור על קריירה מבטיחה או ויתור על חזרה למחוזות הילדות והתאחדות עם המשפחה המקורית – או – עקירה לחו"ל ללא הילדים תוך השארתם במשמורת ההורה השני.

    בעוד שברוב המקרים בדיני משפחה ובתיקי גירושין – אין צד זוכה או מפסיד, הדברים שונים בתיקי הגירה, מאחר ובית המשפט חותך חיתוך חד וקר ומכריע האם הילדים יצאו את הארץ אם לאו.

    משמעות מעשה החטיפה לעניין ההחלטה בדבר הגירה

    בשונה ממרבית המקרים, בהם נידונה שאלת הגירה של קטינים, במקרה שלפנינו עשתה האם דין לעצמה וחטפה את הילדים לאירלנד, כאשר האחד היה כבן ארבע ולקטן מביניהם טרם מלאו שנתיים.

    האם נסעה עם הילדים לביקור משפחתי שהיה להימשך מספר שבועות בלבד אך החליטה שלא לשוב, והותירה את הילדים באירלנד משך 8 חודשים תמימים.

    ניסיונותיה של האם להסביר את מעשה החטיפה של הילדים ולהצדיק אותו, בין באמצעות טענות על אלימות (שאין להן תימוכין) ובין בטענה כי האב לא בא לבקר את הילדים באירלנד (אלא בחלוף כמה חודשים), הינם תירוצים קלושים שאין בהם כדי להפחית מחומרת המעשה.

    האם החליטה במודע לקרוע באחת, שני ילדים רכים מאביהם ולהציב את האב ואת הילדים עצמם בפני עובדה והפעילה אולטימאטום: או שהאב יאלץ להגיע לאירלנד על מנת להתאחד עם ילדיו או שהוא והילדים יישארו מנותקים, על כל המשמעויות ההרסניות שיש לכך.

    בטענות האם כי האב הבטיח להגר לאירלנד או כי עשה הכנות לכך, אין כדי להפחית מחומרת המעשה, וטענות אלו גם לא בוססו בחומר הראיות. מעשה החטיפה לא בוצע כחלק מתוכנית הגירה כלשהי, אלא כצעד כוחני שנועד לדחוק את האב לפינה ולאלצו לפעול לפי רצונותיה של האם, כפי שהדברים עולים מהודעת החטיפה הלאקונית והקרה ששיגרה האם לאב.

    בית המשפט דוחה את טענות האם כי פעלה לשימור הקשר בין האב לילדים בהיותם באירלנד.

    בטענות האם, לפיהן פעלה לשימור הקשר של הילדים עם האב, אין כדי להקהות מעוקצו של מעשה החטיפה ומהשלכותיו החמורות על הילדים. האם יצרה סיטואציה מזיקה ובלתי אפשרית עבור הילדים והאב כאחד, והמעשים שעשתה לשמירת הקשר הינם המינימום שיכולה הייתה לעשות ואין היא יכולה להיבנות מכך.

    יתירה מזו, תיאוריה של האם כיצד תלתה תמונות של האב בחדר הילדים, כיצד יזמה ואפשרה שיחות באמצעות הסקייפ וכיוצ"ב, הינם תיאורים מכמירי לב, כלשונו של בית המשפט, המעידים דווקא על המצוקה הקשה בה היו שרויים הילדים כתוצאה מחטיפתם על ידי האם.

    לדעת בית המשפט, האם הקריבה את טובת הילדים על מזבח טובתה שלה וכל ניסיון לצייר את המעשה בצבעים מחמיאים – נדון לכישלון.

    גם בטענה כי האם הפצירה באב להגיע לאירלנד והוא לא עשה כן אלא בחלוף מספר חודשים אין בכדי להאיר באור חיובי את מעשיה או להצדיק את מעשה החטיפה. האם שמטה במודע את הקרקע תחת רגליו של האב עת ניתקה אותו באחת מהיקר לו ועת חטפה את הילדים לאירלנד ואזי סבל הוא ממצב רוח קשה, מצא עצמו נאלץ לעסוק בהליכים משפטיים בארץ ובחו"ל והתלוננה במשטרת אירלנד עליו. הוא חשש להגיע לביקור את הילדים פן ייעצר בשל תלונתה.

    האב לא הגיע לאירלנד מחמת חשש כי צעד זה יתפרש כהסכמה למעשה החטיפה והן משום שחשש שייעצר מפאת תלונותיה על אלימות.

    כל חטיפת ילדים הינה בריונות הורית ומשפטית כאחד, ולא בכדי התגייסו אומות העולם לכונן אמנה בינלאומית שנועדה להדביר תופעה זו.

    האם חטפה את הילדים על מנת שישמשו קלף מיקוח לקידום האינטרס שלה לעקור לאירלנד, תוך שהיא מתעלמת מהנזקים החמורים הנגרמים להם ולאב בשל מעשה זה. אין ספק, כי האם אוהבת את ילדיה ומסורה להם, אך כאשר האינטרס הצר של האם התנגש עם האינטרס המובהק של הילדים, בחרה האם באינטרס האישי שלה, דבר המעיד על פגם ביכולת ההורית.

    המומחית שמונתה על ידי בית המשפט קבעה כי: …יש מצבים בהם האם מכחישה את המציאות ומעצבת אותה על פי תפיסת עולמה באופן שעלול לפגוע בילדים…כאשר צרכיה וצרכי הילדים מתנגשים היא שמה את צרכיה קודם כשהיא אינה מבדילה בין צרכיה היא לצרכי הילדים.

    יתר על כן, חזרת האם עם הילדים ארצה לא נבעה מהפנמה של המעשה ותוצאותיו אלא הייתה פועל יוצא של הליך משפטי. לכך יש להוסיף את העובדה שהאם לא הזדרזה כלל ועיקר לשוב ארצה לאחר התחייבותה לעשות כן ושהתה באירלנד משך חודש תמים נוסף בטרם שבה. עובדה זו מעידה אף היא על חוסר הבנה וחוסר הפנמה, לפחות בעת ההיא, שיש לניתוק בין הילדים לאביהם על נפשם של הילדים.

    לאחר שובם של הילדים ארצה, התעקשה האם לרשום את הבכור לבית ספר ביפו, הגם שלא קיבלה את הסכמת האב לכך ולמרות המרחק בין בית הספר לבין מקום המגורים דבר אשר יותיר את הילד תלוש בארץ, ללא שפה, לא שייך למקומו, ללא חברים בסביבת מקום מגוריו, ללא מחשבה פרקטית איך תגיע ליפו ותחזור מיפו וכיוצא באלה עניינים טכניים, והכל כדי לקדם את צרכיה היא להגר לאירלנד.

    להורה משמורן צריכה להיות תפיסה המכבדת את מקומו של ההורה השני בחיי הילדים.

    מסוגלות האם לשמש הורה משמורן יחיד אם תותר ההגירה, הינה מסוגלות שאחד ממרכיביה המרכזיים הינו תפיסה נכונה ומכבדת של מקום ההורה האחר בחיי הילדים, ופעולה מתמדת לשימור הקשר עם אותו הורה – נפגעה קשות.

    עת חטפה האם את הילדים פגעה היא בזכויות המשמורת והאפוטרופסות של האב, וזאת בניסיון לכפות על האב, כשהיא מחזיקה בילדים כבני ערובה, את מעבר המשפחה לאירלנד. בכך פגעה האם באמונו של האב בה כהורה טוב בעל שיקול דעת התואם את טובת הילדים. האם הפגינה שיקול דעת לקוי באשר לטובת הילדים ופגעה בהם ועל כן אין זה אפשרי עוד כי היא תהיה ההורה המשמורן היחיד של הילדים ויש ליתן לאב זכויות משמורת ואחריות הורית זהות לשלה.

    נזקי החטיפה

    לילדים נגרם נזק בשל מעשה החטיפה וכל שארע בעקבותיו שכן ניתוק הילדים מאביהם בשל החטיפה פגע בילדים עד מאוד. לבן הצעיר נגרמו הפרעות בתהליכי ההתקשרות. העולם הפך עבורו למקום מסוכן ועוין הבן הגדול יותר סבל מגעגועים עזים לאביו.

    מעשה החטיפה ותוצאותיו, הותירו את נפשם של הילדים פצועה ביותר. במעשה החטיפה האם מוטטה לא רק את עולמו של האב אלא גם את עולמם של הילדים, אשר הפך ממקום שליו ויציב למקום כאוטי ומאיים, כלשונו של בית המשפט.

    מעבר נוסף יגרום נזק נפשי חמור לילדים

    הילדים נבדקו על ידי המומחית מספר חודשים לאחר שובם ארצה, והיא קבעה ברורות שהנזק שנגרם להם איננו מאפשר בשום פנים ואופן לעקור אותם שוב מן הארץ מבלי להעמיד אותם בסיכון. מסקנותיה של המומחית היו חד משמעיות: בשלב זה של חייהם, בשל הטלטלות שהילדים טולטלו הם סובלים מטראומות ומחרדות נטישה. תלישה נוספת שלהם מחייהם ופרידה נוספת שלהם מאביהם תפגע בהם קשות ותפגע בסיכויי הסתגלותם למקום חדש. העולם יהפוך להיות עוד יותר בלתי צפוי ומפחיד וחרדות הנטישה מהן הם סובלים תתעצמנה עד מאוד…

    בית המשפט מאמץ את מסקנות המומחית לפיהן הילדים זקוקים לאביהם ואינם רוצים להינתק ממנו. הילדים סובלים מחרדות נטישה. מעברים קשים להם. ניתוק נוסף של הילדים מאביהם ומעבר נוסף יגרום להם נזק בשלב זה של חייהם.

    הילדים מותשים, אין להם רזרבות נפשיות, אין להם כוחות פנויים להתמודד עם עקירה חדשה ועם הסתגלות נוספת לעוד מקום והתמודדות נוספת עם קשיי ההגירה וההקלטות במקום חדש. הילדים אינם מסוגלים לשרוד את תלאות  ההגירה פעם נוספת.

    זיקת הילדים לארץ וסיכויי היקלטותם באירלנד

    מטבע הדברים, ניסתה האם להעצים את העובדות המצביעות לטעמה על כך שלילדים אין זיקה לארץ בעוד יש להם זיקות לאירלנד. בכלל זה, מציינת האם כי הילדים הינם אזרחי אירלנד, את העובדה כי אינם יהודים על פי ההלכה, את העובדה כי ביקרו באירלנד למשך מספר שבועות בכל שנה ולטענתה קשורים לבני משפחה וחברים ואת העובדה כי הם דוברי אנגלית על בוריה.

    עובדות אלה יש בהן כדי להקל במשהו את חבלי הקליטה לו תותר הגירה, אך משקלן הסגולי במערך השיקולים הכולל הינו נמוך.

    מדובר בילדים צעירים אשר זיקתם המרכזית והמכרעת הינה להוריהם, ובאשר האב מתגורר בישראל, זו זיקתם המשמעותית.

    הוויית החיים היחידה שהילדים מכירים (גנים, מעגל חברתי, וכו') הינה הוויית החיים בישראל. ביקורים, ואפילו חוזרים ונשנים, באירלנד אינם משנים עובדה זו והיו אלו ביקורים  בלבד שקרו כאשר הם היו קטנים.

    דומיננטיות הורית והאב כמשמורן יחיד

    על הקשר המיוחד בין האב לילדים, על מקומו המשמעותי בעולמם ועל חשיבות הקשר להתפתחותם התקינה, ניתן ללמוד מחוות הדעת ומחוות הדעת המשלימה של המומחית המתארת את: שני הבנים מתרפקים על אבא. נוהגו בהם שונה מנוהגה של אימם. בעוד היא פאסיבית ונכנסת לפעולה כשהם מפעילים אותה, האב פעיל, יוזם משחק, מדבר, וברור הוא כי לילדים יש צורך משמעותי באבא.

    הסביבה הבטוחה של הילד אינה מורכבת רק מאמא אלא גם מהזמינות והנוכחות של אבא שהוא קשר חשוב עבור הילדים, וקשר שחשוב להזדהות שלו, להשתייכות שלו, ולארגון שלו.

    בשל מבנה האישיות השונה מאוד של ההורים והתנהלותם ההורית השונה, ובשל גילם של הילדים, הדגישה המומחית, כי הילדים זקוקים לנוכחותם המתמדת והמהותית של שני ההורים, כל אחד לפי דרכו.

    יש לבחון האם יכול האב לשמש משמורן יחיד לילדים

    עוד יש חובה על בית המשפט לבדוק את היתכנות המשמורת היחידנית בידי האב, ככל שהאם תחליט (בניגוד להצהרותיה) להגר ללא הילדים, הן משום שאפשרות כזו קיימת אף אם לא עומדת פרקטית על הפרק, והן משום ששאלה זו מזקקת ביתר שאת את המסקנה בדבר טובת הילדים באספקלריה של תביעת הגירה.

    מאחר ומדובר בשני בנים רכים בשנים הקשורים מאוד לשני הוריהם וזקוקים מאוד לשניהם ולאור העובדה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ובהתחשב בכך שלא נמצאו פגמים מרכזיים לעניין מסוגלותו ההורית של האב – תיתכן האפשרות שאם האם תעקור בגפה לאירלנד יוכל האב לשלם משמורן ראוי עבור הבנים.

    דמותו של האב, כפי שהיא עולה מחוות הדעת ומחקירת המומחית, הינה ציר מרכזי בחיי הילדים באופן שלא ניתן להצביע על מי מההורים כהורה הדומיננטי שביתו מהווה בית מרכזי. שני ההורים דומיננטיים, איש איש לפי דרכו, ונוכחותם של שניהם קריטית להתפתחותם התקינה של הילדים. לכן לא ניתן לטעון כי למי מההורים עדיפות כמשמורן בפועל.

    חשיבותה של חזקת הגיל הרך

    האם מעלה על נס את חזקת הגיל הרך מכוחה היא מבקשת כי תקבע משמורת הילדים בידיה וממילא כי ייקבע שהיא רשאית להגר עם הילדים. בית המשפט אינו מקבל את הטענה הזו:

    הבן הבכור הינו כבן 7 ולא חלה עליו החזקה ואחיו הצעיר הינו כבן 5. בנסיבות אלה  משקלה של החזקה נמוך.

    אם תחליט האם להגר ללא הילדים לאירלנד ייגרם לילדים "נזק נוראי" כדברי המומחית בחקירתה, אך בסופו של יום אין מניעה כי בסיטואציה כזו יהא האב הורה משמורן יחיד.

    האם כמשמורן יחיד

    דמותה של האם, כפי שהיא עולה מחוות הדעת ומעדותה של המומחית, כמו גם מעברה של האם, הינה בעלת מאפיינים פאסיביים. מתחילת היחסים הזוגיים הלכה האם אחרי האב באשר הלך, התאימה עצמה למאווייו, אורח חייו וחשוב מכך – מרכז חייו. האם לא עמדה על שתי רגליה באורח עצמאי מעולם.

    מרכיבי אישיות אלה של האם מעלים סימן שאלה הן במישור יכולת האם לגדל את הילדים לבדה והן במישור יכולתה לעשות את כל הדרוש כדי לשמר את הקשר של הילדים עם האב. תוכניותיה נמצאו על ידי בית המשפט כלא פרקטיות ומסתמכות על רשויות הרווחה.

    דפוסי האישיות של האם, מעוררים שאלות ותהיות באשר ליכולתה לגדל את הילדים לחלוטין לבדה, על כל המשתמע מכך, ולהתמודד בד בבד עם עבודה ויתר מטלותיו של הורה משמורן יחיד. המדובר במעמסה קשה בכל קנה מידה, המחייבת תעצומות נפש וספק רב בעיני בית המשפט אִם האם תוכל לעמוד בה מבלי שהדבר יגבה מחירים לא פשוטים מהילדים.

    יתר על כן, שמירת הקשר בין הילדים לאב מוטלת בספק שכן על מנת לקיים ביקורים של ילדים בין שתי ארצות נדרש לא רק ממון אלא גם כוחות נפש ויכולת ארגון, והאם לא נמצאה מסוגלת לכך

    טובת האם – טובת הילדים?

    ברור הוא שמצבו של הורה המבקש להגר ואנוס להישאר בארץ משפיע על מצבם של הילדים וממילא הדבר מהווה שיקול רלוונטי בשאלת הגירתם שהרי אין חולק על כך שטובת הילד קשורה פעמים רבות באופן הדוק למצב הנפשי של הוריו.

    מכך נובע כי בחינת טובתו של הילד אינה יכולה להתבצע במנותק מבחינת השפעת ההגירה על הוריו. לא ניתן לנתק בין ההשפעה שתהיה למקום הימצאו של הקטין על הוריו לבין טובתו של הקטין עצמו, הואיל וטובת הקטין מושפעת במישרין ממצבם שלהוריו.

    האם טוענת בתצהירה כי היא בודדה בארץ, ללא אזרחות וללא עבודה וכי הדבר היחיד שקשר אותה לישראל הוא נישואיה לאב, שכבר הותרו. האם טוענת כי הסכימה לחיות בישראל רק לנוכח הבטחות האב כי המדובר בשהות זמנית בטרם ישובו הצדדים לאירלנד.

    בטרם חטיפת הילדים, הייתה האם על פי טענותיה שלה במצב רגשי קשה, שרויה בחרדות ובלחץ ובמצב רוח ירוד. היא חזרה ארצה לא מרצונה אלא בעקבות הפעלתה של אמנת האג. מצב רוחה כיום הינו כעוס וירוד. היא מתפקדת טוב ברמה הפיזית עם הילדים ופחות טוב ברמה הרגשית.

    סביר להניח שאם תביעת ההגירה תידחה מצבה הנפשי לא יוטב ללא טיפול.

    מה המשקל של התמרמרות האם ביחסה כלפי הילדים אם לא יותר לה להגר?

    בית המשפט אינו מעניק משקל רב לתסכול של האם אם תביעת ההגירה תסורב ומאמין שהילדים יפיקו את המיטב מן המצב בכל מקרה. גם אם האם תמשיך להתנהל בעגמומיות וחוסר חיוניות, התנהלות אשר ללא ספק מקרינה ותקרין על הילדים, עולה מחוות הדעת כי הילדים למדו להתנהל בין שני העולמות ההוריים ולהפיק את המרב משניהם.

    זו דמות האם שמכירים הילדים, וכעולה מתצפיות המומחית על מפגשי ההורים עם הילדים, הם יודעים להפיק את המירב מיכולותיו של כל הורה, וכך בעולמם של הילדים משלימים ההורים זה את זה.

    עמדת הילדים חסרת משמעות לנוכח גילם הרך

    לנוכח גילם של הילדים, אין להם רצון לבד מהרצון לגדול עם שני הוריהם, ולכן אין נפקות לרצונם בנושא ההגירה.

    סופו של דבר נדחתה תביעת ההגירה ונמנע מהאם ליטול את הילדים ולעבור עמם לאירלנד.

    סביר להניח שהאם לא תשלים עם המצב ותגיש ערעור על פסק דין זה.

    רוצים להתייעץ?

    השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!




      חווים אלימות במשפחה? אני כאן כדי לעזור!

      לתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

      מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

        חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים