מקלחת עם האבא, כן או לא, והאם יש פגיעה מינית כשלעצמה מעצם המקלחת המשותפת?

יש הרבה אימהות שנזכרות בדיוק בדיוק, אבל בדיוק, כשמתקיים הליך הגירושין שהאב פוגע בילדים בכל מיני דרכים, ובין היתר נשמעת לא אחת הטענה כי מתקיימת פגיעה מינית בדרך כלל בילדה (אם כי יש מקרים חריגים המתייחסים לפגיעה גם בבן).

לפני הגירושין האב היה מושלם ופתאום הוא מתעלל מיני ומסוכן לילדים. מעניין.

איני אומרת שאין מקרים בהם אב פוגע מינית במי מילדיו. למרבה הצער מקרים כאלה קורים והפגיעה בילדים נעשית בחלק הארי של המקרים בתוך המשפחה ולא מחוצה לה, ואולם השימוש הפסול שעושות אימהות במקרים בהם לא קרה מאומה -הוא עניין שיש לפסול ולגנות ומעשה זה הינו לא רק בלתי תקין, אלא שזהו משחק מלוכלך בהליך הגירושין, ולא זו אף זו אלא שהמדובר בעבירה פלילית, שמי שבודה וממציא מליבו דברים שלא היו ולא נבראו – ראוי שייתן את הדין על כך.

מקרים שהיו בטיפולי

לאחרונה נתקלתי במקרים בהם אם האשימה את האב בפגיעה מינית בילדה בת 3, ובמקרה אחר בו האשימה האם את האב בפגיעה מינית בילדה בת 12.

בשני המקרים נקבע חד משמעית כי אין הוכחה להאשמה החמורה, ובשניהם התיק במשטרה נסגר לא רק מחוסר ראיות אלא מחוסר אשמה.

מה קורה עם מקרים גבוליים? כאלו שהתרבות שלנו מתקשה לעכל אבל הם אינם מהווים פגיעה מינית ישירה? אחד המקרים הוא זה אשר נדון בבית המשפט לענייני משפחה בו אב התקלח עם בתו, כבת חמש שנים, ולא רק התקלח עמה אלא שהם סיבנו האחד את השנייה גם במקומות הפרטיים.

סיפור המקרה

כנגד האב בקשה לצו הגנה במסגרתה טענה האם כי במוצאי שבת, הילדה חזרה מבית האב, ומסרה כי חפפה את שיערה פעמיים. משנשאלה מדוע, ציינה, כך על פי האם, כי האב רצה להתרחץ איתה. וכי במקלחת היא “מסבנת את אבא ואבא מסבן אותה”. מששאלה האם איפה היא מסבנת אותו, השיבה מ’:  “בטוסיק ובבולבול”.

בעקבות כך, פנתה האם למחרת בבוקר לגננת של הילדה וזו ביררה בעדינות על המקלחת המשותפת עם אביה, ומ’ סיפרה כי היא “אוהבת לסבן את הבולבול של אבא ולראות איך גדל”. הנושא עבר גם לחקירת המשטרה.

האב תיאר את המקלחת כדבר תמים ואמר שהגיע למסקנה כי לא יתרחץ עמה יותר. לטענתו, הבת התייחסה למקלחת וכלל לא התייחסה לאבר המין שלו.

הטענה כי הבת מסבנת את אבר מינו של אביה, והוא גדל כתוצאה מכך, נטענה אך לא הוכחה, והדבר נותר בספק. כך או כך הממצא החד משמעית הוא שהמקלחת המשותפת אינה דבר ראוי. כך קבע בית המשפט, ולכך גם הסכים האב, אך עדיין נוצר הצורך בברור מה קרה במקלחת המשותפת.

בית המשפט קמא הסתפק בחומר שהיה בפניו אך בית המשפט המחוזי הורה על מינוי מומחה.

בית המשפט שלערעורים – על אף מחלוקת בין שופטי הערעור – ראה את האירוע בחומרה גבוהה יותר מאשר בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי אין מדובר, כאמור, ב-“מקלחת משותפת”, הגדרה המשווה להתנהגות האב גוון נורמטיבי, ואין זו התנהגות נורמטיבית, וכי חומר החקירה משווה חומרה יתרה למעשיו של האב, הגם שהתיק נסגר מחוסר ראיות מספקות.

יש גם הבדל בין אב המקלח בת או בנות לבין מקלחת משותפת.

מנגד, הודגש על ידי העו”ס כי הילדה רגועה ומשוחררת, דיברה עם אבא, צחקה איתו וניכר כי חשה בטחון בקשריה עימו. יחד עם זאת  היא קרועה בין הוריה ושרויה במאבק נאמנויות. רוצה להיות עם אמא וגם עם אבא. מבינה שזה לא אפשרי ולא רוצה לבחור ביניהם.

דו”ח הפסיכולוגית המטפלת בילדה, המדווחת כי היא כמהה לקשר משמעותי עם שני הוריה, וכי חששות האם מפגיעה מינית נבדקו על ידי כל אנשי המקצוע, ולא נמצאה כל אינדיקציה לפגיעה.

יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי דעתו שונה מדעת בית משפט קמא וסבור אני כי לא ניתן היה להסתפק באותם דיווחים והערכות, ומכוחם להמעיט בערכה עד כדי ביטול, של אותה התנהגות פסולה של האב, משל נעלמה ללא סכנת הישנות.

יש לבחון כי יש להתייחס להתנהגות החמורה של האב ולבחון דרכי הטיפול בו, כל עוד ולא נקבעה כממצא, והכיצד ניתן להמליץ על “משמורת משותפת” או חלוקת זמני שהות ללא פיקוח וכיוצ”ב, מבלי שעל פי הנחת העבודה, אותו הורה פגע בקטינה באופן שתואר לעיל, לעומת הנחת העבודה השגויה לפיה ערך “מקלחת משותפת” בלבד.

מינוי מומחה להערכת מסוכנות של האב הכרחי במקרה זה

הוסכם להחזיר את התיק לדיון לפני בית משפט קמא, על מנת שיכריע מחדש בסוגית המשמורת, חלוקת זמני השהיה ואופן קיומם. זאת לאחר שימנה מומחה להערכת מסוכנותו של האב, מכל סוג לרבות מינית, ככל שקיימת, כלפי מ’.

בפני המומחה יוצג מלוא חומר החקירה המשטרתית לרבות הודעות האב ותמליל חקירת ילדים שנערכה למ’, וכן פרוטוקול חקירתו שכנגד של האב לפני בית משפט קמא. למומחה יינתנו סמכויות רחבות לרבות ראיון ההורים וביצוע כל בדיקה המתחייבת בהתאם לשיקול דעתו.

“אין ספק כי מקלחות משותפות בעירום וסיבון הדדי של איברי מין של ילדה בת 5 ושל אביה, הם מדאיגים, אינם תקינים, מדליקים נורת אזהרה ומחייבים הערכה מקצועית ביחס להשלכות הנובעות מהתנהגות זו של האב ותפיסתו את גבולות הגוף”. (כבוד השופטת אלון עמ”ש 66875-10-18)

יחד עם זאת, משלא הונחה תשתית הקובעת כי הקטינה נפגעה מאביה, יש להיזהר מלקבוע כי התקיימה פגיעה. מדיווחים שהתקבלו, לא עלה כי הילדה נמצאת בסיכון מאביה ונשללה אינדיקציה לפגיעה מינית בילדה.

עוד אציין כי התנהלות האם מחזקת את ההנחה כי הקטינה לא נפגעה. קביעתו של בית משפט קמא כי עמדו בפניו תסקירים רבים “כאשר ההתרשמות מקיר לקיר היא, שהאב אינו מסוכן לקטנה וקיבל הדרכה מתאימה” אינה מספקת..

מתקיים צורך למינוי מומחה להתנהגות האב בהצבת גבולות גוף, האם עבר טיפול והדרכה בשיקול דעת לא מותאם, והאם יש לכך השלכות התנהגותיות בעתיד באופן המשפיע על קביעת המשמורת וחלוקת זמן הורי.

יש להשאיר לשיקול דעת המומחה האם גם לקבל את הדיווחים והסיכומים מהיחידה לשלום הילד ו/או מכל גורם טיפולי אחר .

מסקנות לגבי התנהגות נכונה רצויה וחכמה

כך או כך התנהגותו של האב הייתה לא נכונה, ונכון יהיה לומר שיש לנקוט זהירות יתר – במיוחד כשצדדים מצויים בהליכי גירושין – ולהימנע מכל מיני פעולות עם ילדים, במיוחד אם הם בני המין השני, ולו על מנת שלא יהיה פתחון פה לצד השני.

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916