הדין האישי – out
פסק דין חדש שניתן על ידי כב’ השופטת גליק באלו הימים בתמ”ש 16207-01-16 קובע חד משמעית כי גם במקרה שלא מתקיימת משמורת משותפת בין ההורים אלא רק חלוקת זמנים – יש להתחשב באחוזי השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים, ולפסוק את המזונות בהתחשב בנתון זה, כמו גם בהתחשב בהכנסות הפנויות של כל אחד מן ההורים, והכל נוכח בע”מ 919/15 והפרשנות לו.
קביעה זו מביאה בהכרח להפחתה במזונות שעל האב לשלם לאם גם כאשר לא מתקיימת משמורת משותפת.
עסקינן בהורים גרושים כאשר האב מטפל בקטינים ומלין אותם אצלו פעמיים בשבוע בימי החול, וכן כל סוף שבוע שני. בין אם ניתן לראות בכך “משמורת משותפת“, ובין אם לאו, ובכל מקרה, בהתחשב בגילאי הילדים (כולם מעל גיל 6), נקבע כי יש לחלק את הנטל בנשיאת המזונות בין שני ההורים.
גם כאשר לא מדובר במשמורת משותפת יש להתחשב בחלוקת הזמנים
הגם שאין מדובר במקרה הנדון משמורת משותפת, חלוקת זמני השהות של הילדים עם הוריהם מצביעה על זמני שהות של 42% עם הנתבע ו-58% עם התובעת.
יתר על כן, משמורת משותפת נמדדת באופן מהותי באמצעות בדיקת מידת המעורבות של כל אחד מההורים בחיי ילדיו, וכן שיתוף של ממש בנשיאה, בהוצאות היום, אם כמו ביגוד והנעלה, ובאופן שמטיל נטל כלכלי שווה על כל אחד מההורים.
האם הלכת 919/15 סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת?
חרף ההסתייגויות בתחילת הלכת 919/15, כי המדובר במקרים של משמורת משותפת קובע בית המשפט כי בוטלה הפרשנות הקיימת לתקנת תש”ד, ונקבעו עקרונות אחרים, היינו, יש להביא בחשבון את הכנסותיהם הפנויות של ההורים, וחלוקם היחסי בסה”כ ההכנסה המשפחתית, וכן להביא בחשבון את חלוקת זמני השהיה ביניהם.
עקרונות פרשניים מחייבים ששינוי ההלכה לא יביא דין אחד לילדים בני 6-15, שהוריהם חולקים משמורת משותפת לעומת ילדים בני 6-15, שלהם הורה יחידני.
בהיבט הפרקטי
סה”כ הכנסות ההורים הכנסה פנויה חודשית בשיעור 8,750 ₪ ולנתבע הכנסה חודשית פנויה כ-25,000 ₪, ובסה”כ יחד כ-33,750 ₪. על כן היחס בין הכנסות התובע והנתבעת הוא 75% לנתבע ו-25% לתובעת.
חלוקת זמני השהות של הקטינים עם הצדדים כאמור, הקטינים שוהים עם הנתבע 42% מהזמן ו-58% מהזמן עם התובעת.
בהתחשב בפער ההכנסות בין התובעת לנתבע ובהתחשב בעובדה שהתובעת היא משמורנית יחידה המוציאה את כל ההוצאות שאינן תלויות בזמן השהות, נראה לבית המשפט נכון לקבוע את היחס בין הכנסות ההורים 25% לתובעת ו-75% לנתבע.
מזונות הקטינים אשר נפסקו
המזונות הדרושים לכל קטין הינם בסדר גודל של כ-2,800 – 3,000 ₪ לחודש, אך בהתחשב בזמני שהות נרחבים של הקטינים.
על כן, חוייב האב במזונות כ”א מהקטינים בסך -.2,100 ₪ בחודש (75% מסכום המזונות הכולל -.2,800 ₪). בנוסף, יישא הנתבע ב-75% מההוצאות החינוכיות המיוחדות אם תהיינה כאלה והכוללות שיעורים פרטיים עפ”י מכתב מאת המורה המתאים, וכן 75% מכל הוצאה רפואית חריגה, שאינה מכוסה על ידי הביטוח הרפואי בו מבוטחים הקטינים.
מדור הקטינים
הנתבע האב חויב בסך של 16.66% מההוצאה הישירה למדור (אם תהיה כזו), בין לשכירות ובין משכנתא, והכל כנגד קבלות ו/או חוזה שכירות תקף שסך דמי השכירות לא יעלו על -.4,500 ₪ לחודש.
התוצאה
.עולה אם כן, כי האב חויב ב- 2,100 ₪ לכל ילד ובנוסף לכך 75% מכל ההוצאות החינוכיות והרפואיות וכן ב- 16.6% מעלות המדור.
אם נביא בחשבון את השתכרות האב העומדת על 25,000 ₪ נטו, הרי שגם לאחר תשלום המזונות, המדור והאחוז הגבוה יחסית (לא שווה בשווה) של ההוצאות הכרוכות ברפואה וחינוך הרי שלאב יוותר סך שלא יפחת מ- 18,000 ₪ נטו לאחר ההוצאה בגין מזונות הקטינים.
האם לעומת זאת תקבל 4,200 ₪ עבור מזונות הקטינים ותישא ב- 25% בלבד מהוצאותיהם המיוחדות וביחד עם הכנסתה מעבודה העומדת על סך הנופל במעט מ- 9,000 ₪ יעמוד לרשותה סך של כ- 13,000 ₪.
להערכתי, לפני בע”מ 919/15 היה האב מחויב בסכום גבוה יותר, שהנני מעריכה בסך של כ- 5,000 ₪ לפחות עבור מזונות הקטינים, ואולם ההפרש אינו כה משמעותי, וזאת נוכח העובדה שבכל מקרה קיימים פערים השתכרותיים גבוהים בין ההורים.
זוהי גם הדעה שנשמעה בפאנל של שופטים מחוזיים אשר התקיים בימים אלו וגם במסגרת פאנל זה הובעה הדעה שלפיה חלוקת הזמנים וההכנסות הפנויות הם אלו הקובעים ולאו דווקא בהכרח קיומה של משמורת משותפת.