מזונות אישה

מזונות

מזונות אישה | הכל על מזונות אישה

מזונות אשה

מהם חיוביו של בעל כלפי אשתו, האם בעל חייב לפרנס את אשתו, ובאיזו רמה?

:מתי אישה זכאית למזונות מבעלה
לבעל מספר חובות כלפי אשתו על פי דין תורה. אחת העיקריות שבהן היא החבות לשאת במזונותיה, כלומר מחובתו של בעל לפרנס את אשתו, למעט במקרים חריגים (כמו : מורדת, עזיבה לא מוצדקת של הבית או קיום יחסי מין עם גבר אחר). הדין העברי לא השתנה עם השנים וגם כיום, כאשר ישנן נשים רבות בעלות מקצוע ויכולת להתפרנס בכוחות עצמן - חיובו של הבעל לפרנס את אשתו - שריר וקיים.


כאשר הסכינה (התרגלה) האשה לרמת חיים מסויימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג על פי רמת חיים זו, וחובותו של בעלה לספק לה כל מחסורה לאור מה שהסכינה קודם.


החיוב במזונות איננו רק במובנה הצר של המילה (אוכל) אלא כולל את כל צרכיה האמיתיים של האשה כמו: ביגוד והנעלה, אחזקת רכב, צורכי איפור וקוסמטיקה, תרבות ובילוי, צרכים רפואיים ועוד.


כמו כן חייב הבעל במסגרת חבותו למזונות אשתו, לדאוג לספק לה מדור (קורת גג בשכירות או בבעלות), ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב בעל לאשתו.


חובת המזונות מצויינת גם בכתובתה של האשה ובה מתחייב הבעל: "ואנא …אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל….כהלכת גברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין…" משמע: אני אעבוד ואכבד אותך ואפרנס אותך כמנהג הגברים.
למרות שהכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב, אין חובת המזונות נובעת מחתימת הבעל על הכתובה ונתינתה בידי האשה, אלא היא נוצרת מיד בהיווצר אקט הנישואין ומכוח הדין האישי החל על יהודים.


ישנם מספר כללים יסודיים לגבי זכותה של האשה למזונות. ההלכה אומרת: "עולה עמו ואינה יורדת עמו" לפיכך יכולה אשה לדרוש מהבעל כי תחיה בהתאם לרמה שמצבו החומרי והחברתי של הבעל מאפשר, ומאידך לא תרד לעומת המצב בו חיתה בטרם נישאה לו. האשה רשאית לאותה רמת מחיה שהבעל מאפשר לעצמו, ורמת חייה נובעת באופן ישיר מהשתכרותו ומהכנסותיו ממקורות אחרים. מאחר והאשה "עולה עמו" רשאית האשה לקבל את מזונותיה "לפי עושרו ולפי כבודו". ובעל אינו יכול לדרוש מאשה להסתפק ברמת חיים נמוכה, אם ידו משגת רמה גבוהה יותר.


בעל חייב לעשות כל שלאל ידו כדי לפרנס את אשתו ואף להשכיר עצמו לכל מלאכה הוא מחוייב כדי לספק את צרכיה. על הבעל יש חובה לעבוד ובהעדר נסיבות אובייקטיביות (כמו בעל חולה במחלה המונעת ממנו לעבוד לחלוטין או בעל המרצה עונש מאסר בבית סוהר) – לא יוכל הבעל להשתמש בתירוצים שונים כדי להימנע מעבודה. בעל חייב לעבוד במשרה מלאה ואם יש לו שתי משפחתו לפרנס עליו לעבוד בעבודה נוספת או בשעות נוספות כדי לזון את אלו שהוא חייב כלפיהם במזונות.
אופי החיוב של מזונות אשה שונה מאופי החיוב החל במזונות ילדים. בחיוב כלפי אשה מתחשבים במעמדו של הבעל, בהשכלתו, ברכושו ביכולתו, ובפוטנציאל ההשתכרות שיש לו כמו גם ביכולתו המוכחת בעבר. לגבי ילדים יוצא האב ידי חובתו אם הוא נותן להם כדי צרכיהם.


אשה אינה חייבת לעבוד כדי לפרנס את בעלה. הבעל מחוייב לעשות כן. החובות אינם הדדיים, והחיוב המוטל על הבעל הינו כמעט מוחלט למעט במקרים חריגים ואין כאן כל שוויון.


מזונות זמניים לפני הדיון
אשה שאינה עובדת ואין לה כל מקור פרנסה אינה יכולה להמתין עד שתתברר תביעת המזונות שהגישה עבור עצמו (או עבורה ועבור הילדים). על כן מיד עם הגשת כתב ההגנה או בחלוף המועד להגשת כתב הגנה ניתן להגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים לפי סעיף 265 לתקנות סד"א ולעתור לפסיקת מזונות מיידית.
מטרתם של מזונות זמניים הוא לשמור על המצב הקיים עד שתתברר תביעת המזונות, וליצור מצב לפיו - ככל שניתן ומתאפשר - לא יהיה שינוי ברמת החיים של האשה או של הילדים. מזונות זמניים מטרתם לא רק למנוע חרפת רעב אלא למנוע שינויים קיצוניים ברמת החיים כאשר פורץ סכסוך בין בני זוג.
האמור בתת נושא זה לגבי מזונות זמניים נכון גם לגבי מזונות ילדים, אף ביתר שאת, מאחר ולילדים אין הכנסה משלהם והם נזקקים שאביהם יזון ויכלכל אותם.


האם יש להתחשב בכך שהאשה עובדת ויש לה הכנסה מעבודתה
הכלל הוא שכאשר האשה עובדת ומשתכרת למחייתה, זכאי הבעל לטעון כי "מעשה ידיה", יהיו "תחת מזונותיה".
כאשר "מעשה ידיה" של האשה (כלומר הכנסתה מעבודתה מחוץ למשק ביתה) מספקים לה לכיסוי צרכיה, כי אז הבעל פטור מלזון אותה ויכול הוא לומר לה: "צאי מעשה ידיים תחת מזונותייך" עם זאת, כאשר הכנסתה אינה מספיקה לה, כי אז חייב בעלה להוסיף ולהשלים לה למזונותיה.
כיום, כאשר ישנן נשים רבות שיש להן מקצוע והשכלה - מידת התלות בבעל הולכת ופוחתת. יחד עם זאת נשים רבות שיש להן ילדים קטנים מעדיפות להשקיע בילדים ולהישאר בבית מספר שנים לפחות ואז מחובת הבעל לפרנס אותן. כמו כן עדיין קיימות נשים רבות שהחליטו להשקיע בבית ובילדים ולא לפתח קריירה משל עצמן, וגם אז מחובת הבעל לכלכל אותן. בעקרון אשה אינה חייבת לעבוד כלל וכלל, אבל אם היא בכל זאת עובדת - יתחשבו בהכנסה שיש לה ויפחיתו את הסכום שהיא משתכרת מהמזונות הדרושים לה למחייתה-שלה.
בכל מקרה אשה שיש לה הכנסה - מפחיתים את הכנסה מהסכום הדרוש לה למחייתה, והמדובר לא רק בהכנסה מעבודה אלא גם בהכנסה ממקורות אחרים כמו: דמי אבטלה, קצבת נכות, דמי שכירות מנכס שבבעלותה וכו'.


מעוכבת מחמתו
המקרה היחיד בו אשה שיש לה הכנסה מספקת זכאית גם למזונות הוא בנושא של "מעוכבת מחמתו".
כאשר בית הדין הרבני נותן פסק דין המחייב את הצדדים להתגרש והבעל מסרב לכך, רשאית האשה וזכאית היא להגיש תביעת מזונות בעילת "מעוכבת מחמתו".
בדרך כלל הגשת תביעה כזאת תזרז את הסכמתו של הבעל לשתף פעולה ולהתגרש.


האם אשה חייבת לעבוד על מנת לסייע בפרנסת הבית
בעקרון התשובה לכך הינה שלילית. גם אשה שיש לה מקצוע ויכולת להתפרנס ויש בידה לסייע בכלכלת הבית אינה מחוייבת לצאת לעבוד. גבר חייב לצאת לעבוד. אשה - לא. יחד עם זאת כאשר מוגשת תביעת מזונות כנגד גבר על ידי אשה אשר עבדה כל השנים, יהסס בית המשפט מלפסוק לה מזונות באשר הפסקת העבודה עשויה להתפרש כטקטיקה של משפט גירושין, וכדבר שנעשה במכוון על ידי האשה כדי להכביד על הבעל, על מנת שיהיה חייב גם במזונות אשה בנוסף למזונות ילדים, בהם הוא חייב ממילא, בלי קשר לעבודת האשה.
בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין בהם נקבע כי כאשר לאשה יש מקצוע והשכלה והיא הורגלה לעבוד ונהגה לעשות זאת, או כאשר יש לה מקצוע וילדיה בגרו ואינם זקוקים לטיפולה - אין כל סיבה שלא תעבוד. במקרים כאלה פוסק בית המשפט מזונות לאשה לתקופה מסויימת, לצורך הסתגלות, וקובע כי הוא מצפה מהאשה שתמצא עבודה ותכלכל את עצמה. גם זאת נעשה בהסתייגות רבה לנוכח העובדה שעל פי דין תורה אין אשה חייבת לעבוד ומחובתו של הבעל לכלכל את האשה בהתאם ליכולתו ולפוטנציאל שלו. ניתן לומר בברור שיש שינוי בגישה של בתי המשפט לענייני משפחה בנקודה זו, וכיום יותר מאשר בעבר, קיים סיכוי שאשה בעלת השכלה ומקצוע שעבדה בעבר - יאפשר לה בית המשפט תקופת הסתגלות אך לא יפסוק לה מזונות גבוהים לתקופה בלתי מוגבלת.
לעומת זאת, כאשר האשה לא יצאה לעבודה במהלך חיי הנישואין או שהיא מטופלת בילדים קטנים - לא יחייב אותה בית המשפט לצאת לעבוד מחוץ למשק ביתה והוא יפסוק לה מזונות כדבר שבשיגרה אלא אם כן היא חוייבה בגט בבית הדין הרבני.


האם כאשר בני הזוג אינם חיים יחד זכאית האשה למזונות מבעלה
אשה אשר עזבה את הבית - האם זכאית היא למזונות? בדרך כלל אין האשה זכאית למזונות אלא אם היא חיה עם בעלה, אולם לכלל זה יש חריגים רבים. אם הם חיים בנפרד יש להבחין בין מצב שבו הבעל עזב את הבית או אם האשה עזבה. אם הבעל עזב את הבית זכותה של האשה למזונות איננה נפגעת ואין הבעל יכול להשתחרר מחיוב בטענה שהוא עזב.
אם האשה עזבה את הבית בדרך כלל מפסידה היא את זכותה למזונות שכן חובת הבעל לתת לה את מזונותיה קיימת רק אם היא חיה עמו שכן אם עזבה את הבית אין היא יכולה לקיים את החובות המוטלות עליה כלפיו מתוקף הנישואין. אולם, אם יצאה האשה את הבית מחמת "טעם מבורר" לא תפסיד את מזונותיה.
על פי הפסיקה על אשה לספק "אמתלא קלה כנוצה" כלומר צידוק מינימלי לעזיבתה על מנת שלא תפסיד את זכותה למזונות.
טעם מבורר הוא כל סיבה שתראה מוצדקת בעיני בית הדין או בית המשפט כמו: אלימות של הבעל כלפי האשה, יחס רע של הבעל כלפי האשה, התעקשות של הבעל כי תגור עם אמו או בני משפחה אחרים שלו וסיבות נוספות המעכירות את שלוותה ופוגמות בחייה.
מובן שאשה אשר קיימה יחס אישות עם גבר אחר או עזבה את בית בעלה בלא סיבה מוצדקת מפסיקה את מזונותיה.


מהי אשה מורדת, והאם היא מפסידה זכותה למזונות
אשה מורדת עשויה להפסיד את מזונותיה. "אשה מורדת" הינה אשה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה, כלומר מסרבת לקיים עמו יחסי מין. קיום יחסי אישות הינו אחת מארבע חובותיה של אשה כלפי בעלה. אשה שאינה עושה את שאר המלאכות שהינה מחוייבת בהן כלפי בעלה, אינה נחשבת מורדת, ורק סרוב לחיי אישות יכול לגרום להכרזת אשה כמורדת.
אשה שהינה מורדת מחיי אישות עלולה להפסיד את זכויותיה הנובעות מחיי הנישואין, כולן או מקצתן, ובכללן את הזכות לקבלת מזונות מבעלה, והבעל, בנסיבות מסויימות, יכול למצוא עצמו פטור מהחובה הבסיסית לזון ולפרנס את אשתו.
קיום יחסי אישות הינה חובה הנוגעת לעצם חיי הנישואין והיא חובה יסודית הן של האשה כלפי בעלה והן של הבעל כלפי האשה.
רק אשה המסרבת לחיי אישות באופן מוחלט תחשב כמורדת. אשה המסרבת לחיי אישות לעיתים ואינה מוכנה להעתר לדרישות הבעל בכל עת, אינה נחשבת מורדת מאחר ואין האשה שבוית חרב החייבת להענות לבעל בכל שעה.
אשה שיש לה טעם מבורר לסרובה לחיי אישות לא תפסיד בהכרח את זכותה למזונות, ואם נתנה אמתלא מבוררת – זכאית היא למזונות.
אמתלא מבוררת כזו יכולה להיות מטעמים רבים כמו: כאשר הגבר מקיים קשרים עם אשה אחרת, כאשר הגבר נהוג בעצבנות ובגסות באשה, כאשר הגבר עצמו עזב את הבית, כאשר האשה טוענת שהגבר הכאיב לה במהלך חיי האישות, כאשר הבעל מאשים את האשה כי זנתה תחתיו מבלי שהוכיח זאת כלל. כל אלו הן סיבות המצדיקות את סרובה של האשה לחיי אישות מחד וקבלת מזונות מאידך למרות ההימנעות מתשמיש מיטה.
המורדת מוזהרת בבית הדין כי אם לא תחזור בה לא תהיה זכאית למזונות, וניתנים לה 12 חודשים כדי שתחזור לבעלה ותתפייס עמו, ואם היא עומדת במרדה כל התקופה רשאי הבעל לתת לה את הגט ללא כתובתה.


אשה אשר נישאה לבעלה בנישואין אזרחיים
כאשר מדובר בבני זוג יהודים אשר מסיבה כלשהי נשאו בנישואי קפריסין, פרגוואי וכיוצ"ב, ולא נישאו בנישואין דתיים המוכרים בארץ - החיוב של הבעל הנובע מדין תורה לפרנס את אשתו - אינו מתקיים כאן, שכן בני הזוג לא נישאו כדמו"י (כדת משה וישראל). מצבה של אשה כזאת בעבר מבחינה זכויותיה, נפל ממצבה של אשה שנישאה בנישואין יהודיים כשרים. לאחר תיקון של הפסיקה הושווה מצבה של אישה בנישואין אזרחיים לזו של הנשואה כדמו"י.
אשה יהודיה אשר נישאת לבעלה בנישואין אזרחיים רק מהטעם ששניהם סולדים מהרבנות - לוקחת סיכון גדול. כיום קיימת הלכה (העומדת לבחינה מחודשת בבית המשפט העליון) שאשה כזאת אינה זכאית למזונות מבעלה, מאחר ולא נישאה על פי דין תורה ועל כן חיובי הבעל כלפיה הקבועים בהלכה - אינם מתקיימים.
כאשר מדובר באשה יהודיה הנשואה בנישואי תערובת לבן דת אחרת או למחוסר דת, או באשה לא יהודיה או מחוסרת דת הנשואה ליהודי, או בבני זוג שאינם יהודים כלל - הרי שחל החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ואז חובתו של בעל לשאת במזונות אשתו נובעת לא מהדין האישי החל עליו, אלא כתוצאה מהחוק ואזי במצב כזה בית המשפט יפסוק לאשה מזונות.
אם כן, זוגות צעירים שמטעמי עקרון ומצפון נישאים בקפריסין או באיטליה והסבורים שמצבם אינו שונה ממצבם של זוג שנישא ברבנות מאחר ומשרד הפנים מכיר בנישואין אלו - טועים, ובמיוחד מתקפחת זכותה של האשה שאינה זכאית למזונות וגם כתובה אין עמה.


מתי מסתיימת חובתו של הבעל לשלם את מזונות האשה
בעקרון אשה זכאית למזונות עד לביצוע הגט בפועל. בעל חייב לשאת במזונות אשתו כל עוד הם נישואין ובתנאי שלא ניתן פסק דין הקובע אחרת. בעל אינו חייב במזונות גרושתו, גם אם היא אם לילדיו וגם אם היה נשוי לה שנים רבות, אלא אם כן הסכים לכך באופן מפורש בהסכם ממון או הסכם גירושין, שכן החיוב פוקע ביום הגט.


מה ההבדל בין מזונות הנפסקים לאשה בבית משפט לענייני משפחה לבין מזונות הנפסקים לה בבית הדין הרבני?
ההבדלים מהותיים ביותר ואלו הם בתמצית:

  1. בבית המשפט נפסק סכום מזונות גבוה יותר מאשר בבית הדין הרבני.
  2. בבית המשפט סכום המזונות שנפסק צמוד למדד ואילו בבית הדין הרבני הוא צמוד לתוספת היוקר.
  3. בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר או הצהרה שנתית למס הכנסה (לעצמאים) בעוד שבית הדין הרבני אינו כופה זאת.
  4. בית המשפט פוסק מזונות זמניים בישיבה ראשונה, בעוד שבבית הדין הרבני יתכן שיהיו מספר ישיבות בטרם ייפסק לאשה סכום מזונות כלשהו.
  5. בית המשפט בודק לא רק את ההשתכרות בפועל אלא גם את הפוטנציאל של הבעל, בעוד שבית הדין הרבני מביא בחשבון רק השתכרות בפועל.


כל הגורמים הללו או אפילו חלק מהם יוצרים פערים משמעותיים בין המזונות הנפסקים בבית הדין הרבני לבין המזונות הנפסקים בבית המשפט לענייני משפחה.
היתרון היחידי שיש לבית הדין על פי בית המשפט הוא בסמכותו לקבוע "מדור ספציפי" לאשה.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6963502, 03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+