מהי אישה מורדת?
אישה מורדת היא מונח הלכתי־משפטי בדין העברי, המתאר אישה נשואה שנמנעת מקיום חיי אישות עם בעלה שלא מטעמים רפואיים או נסיבתיים, אלא מתוך רצון מכוון או רגשי דחייה. בפסיקה הרבנית והאזרחית בישראל, למונח זה עשויות להיות השלכות ישירות על זכאות האישה למזונות בתקופת הנישואין.
הדין מבחין בין שני סוגי מרידה:
“בעינא ליה ומצערנא ליה” – כאשר האישה מונעת יחסי אישות מתוך מטרה לצער את בעלה, או מתוך אהבה לגבר אחר. במצב כזה נחשבת האישה כמי שפועלת בזדון, ומאבדת את זכותה למזונות מידית, אף ללא התראה או הכרזה רשמית על היותה מורדת.
“מאיס עלי” – כאשר האישה טוענת שבעלה מאוס עליה ואינה מסוגלת להיות עמו. כאן יש מקום לבחינה של הנסיבות, ולעיתים, אם נמצא שהטענה כן ומבוססת – ייתכן שהאישה לא תיחשב כמרדנית בזדון ולא תאבד מזונותיה.
ההלכה, כמו גם הפסיקה האזרחית, רואה באישה שמונעת מבעלה את זכויותיו המינימליות במסגרת הקשר הנישואי – ובפרט חיי האישות – כאישה שחדלה מלקיים את חלקה בברית הנישואין. לכן, כל עוד אין הצדקה מבוררת למרידה, תיחשב האישה כמי שויתרה על זכותה למזונות.
עם זאת, כאשר המרידה נובעת מאלימות מצד הבעל, בגידה או סיבה אחרת בעלת משקל ממשי – לא תחול שלילה אוטומטית של המזונות, ועל הבעל תיוותר החובה לתמוך בה עד לסיום הקשר בגירושין.
שלבי ההכרזה של אישה כמורדת בבית הדין הרבני
התהליך הפרוצדורלי שבו בית הדין הרבני מכריז על אישה כ”ממורדת” איננו מתרחש בן רגע אלא מותנה בשורה של תנאים ודרישות קפדניות.
על פי הפסיקה ההלכתית והנוהג בבית הדין הרבני, יש צורך תחילה להוכיח בצורה ברורה ומובהקת שהאישה אכן נמנעת מקיום יחסי אישות עם בעלה במכוון וללא סיבה מוצדקת.
בשלב הבא נדרשת התראה רשמית שנמסרת לאישה בידי בית הדין, וזו חייבת להיות מתועדת ומפורטת בפרוטוקול, כאשר במהלכה מובהרות ההשלכות המשפטיות וההלכתיות של סירובה.
רק לאחר מספר התראות, ולעיתים לאחר בירור עדויות מפורט או חוות דעת של מומחים, תתקיים הכרזה רשמית. ההכרזה נעשית במסגרת החלטה שיפוטית מנומקת ומפורטת של בית הדין, המציגה באופן ברור ומפורש את ההשלכות המשפטיות של ההכרזה, לרבות ביטול זכויות כספיות שונות והשלכות אפשריות על סוגיית הגירושין.
זכאות אישה מורדת למזונות
עמדתם הנחרצת של הרב עובדיה יוסף – שו”ת יביע אומר חלק ה’, אבן העזר י”ד ושל הרב אלישיב בפסקי דין רבנים חלק ו’ עמ’ 51 הסוברים כי מורדת מאבדת מזונותיה אף אם יש לה אמתלה למרידתה). עמדה זו אומצה אף בפסיקת בתי הדין ובתי המשפט.
כך מצאנו דבריו של כב’ הש’ ח. כהן בפרשת עבדאן –
“מורדת שאמרו חכמים, היא אישה המונעת בעלה מחיי אישות איתה (שו”ע, אה”ע, ע”ז) וכבר הבחינו קדמונינו בין המורדת בכדי לצער את בעלה או מפני שנתנה עיניה באחר, לבין מורדת מחמת אמתלה מבוררת או טענה מוכחת שרואים אותה כאילו מורדת היא מאונס ולא מרצון (ראה למשל הר”ן על כתובות ס”ג, ב) .
בבג”ץ שרגאי עמד ביהמ”ש על כך שאשה שהינה מורדת או מעין מורדת מפסידה מיידית את מזונותיה והבעל פטור מהם:
“אין צורך להרבות בדברים כי פיטור ממזונות מטעם מרידה אינו מכוח הלכות מורדת, ואינו אחד מדיני מורדת המוכרזת. כל דיני איבוד הזכויות במורדת הם אחרי התראות והכרזה, ורק אחרי עבור י”ב חודש במרד, מה שאין כן לעניין מזונות שהיא מפסידתן בלי התנאים הללו ומיד.
הטעם הוא, לפי שפטור המזונות הוא, מפני שכלל הוא כי אין הבעל חייב במזונות אשתו אלא אם כן היא ממלאת חובותיה כלפיו; וכל עוד איננה ממלאתן הוא פטור ממזונותיה, אף על פי שעדיין לא נקבע דינה למורדת…הפטור הוא לא מדין מורדת, אלא מפני שלא נתמלא תנאי מהותי וקובע בעצם חיוב המזונות, והוא התנאי, שאין חיוב מזונות לאשה על בעלה אלא כשהיא עמו על שולחנו“. (בג”צ 206/70 שרגאי נ’ ביה”ד הרבני האיזורי ואח’, פ”ד כ”ד (2)487, בר”ע 63/71 בן גיגי נ’ בן גיגי פ”ד כה (1)731, תמ”ש (יר’) 2790/98 .
ובעניין אחר נקבע:
כאשר אישה גרה עם בעלה, אינה מקיימת עמו יחסי אישות ואין מתפקדת כאישתו – פטור הוא ממזונותיה מיידית ואין צורך בהתראה בדבר מורדת. מעת שהוכחה עוּבְדַת מרידתה של האישה – ואין חולק שהתובעת עזבה את הבית – עובר לשכמה הנטל להוכיח את הצדקת מרידתה (ע”א 256/65 מילר נ’ מילר פד”י י”ט (3) 171-180
לעניין הפסד מזונותיה, די בכך שהאישה אינה מתגוררת עם בעלה תחת קורת גג אחת, ובלשון חז”ל – “אינה עימו”. במיוחד כאשר לאשה אין טעם מבורר לפרישתה מבעלה.
כאשר האישה היא זו העוזבת את הבית עליה מוטל הנטל להביא טענה מבוררת המצדיקה את עזיבתה (שולחן ערוך , אה”ע, ע, י”ב; חלקת מחוקק , שם, ס”ק מ”ב; בית שמואל ,שם, ס”ק ל”ד).
בע”א 6136/93 – דינה ביקל נ’ צבי ביקל בפרשת פדן הוסיף הש’ שמגר טעם לדבריו תוך שהוא נסמך על הוראת המשפט העברי לפיה יש באפשרותו של הבעל לכפות האישה החיה בפירוד ממנו להוציא מעשה ידיה ממלאכות שדרך נשים לעשות, ובלשונו של ביהמ”ש –
“…אי פסיקת המזונות לאשה הוסברה על ידי בית המשפט המחוזי, בתמצית, על ידי אימוץ ההנחיה העולה מפסיקה רבנית, לפיה אחרי פירוד ממושך יכול הבעל לפטור עצמו מחובת המזונות על ידי הפניית האישה לכך שביכולתה להשתכר “במלאכות שדרך נשים לעשות” … הכל כמנהג המדינה ולכן כאשר הבעל טוען שלאשה יש אפשרות להשתכר ממלאכה שמנהג המדינה שנשים משתכרות בה, יכול לפטור עצמו בסכום שביה”ד משער יכולת האשה להרוויח וצריך לשקול כל מקרה לגופו…’ע”א 5930/93 פדן ואח’ נ’ פדן.
בפסקי דין רבים הבהירו בתי המשפט מה הן אותן נסיבות המיוחדות בהן ראוי לשלול מזונות האישה בשל פוטנציאל השתכרותה ועיקרן:
חוסר תום לב משווע בהתנהגות האישה והימנעותה מעבודה.
במקרה מתאים, שבו ברור כי כאשר האישה נוהגת בחוסר תום לב משווע ובזדון, היא חדלה לעבוד ערב הגשת תביעת המזונות או במהלכה, חרף עבודה מסודרת שהשתכרה ממנה קודם לכן כדי להכניס את ידה ל”כיס עמוק” של הבעל, או כדי “להכעיס” – ראוי לשקול סטיה מן ההלכה שאין כופין אותה לעבוד.
וראה לעניין זה את פסקי הדין בע”א 3223/94 שטיין נ’ שטיין (לא פורסם); בר”ע (ירושלים) 1081/05 – פלוני נ’ אלמוני ע”א 876/95 – אברהם ציון נ’ אברהם רונית .תק-על 96(2), 238; תמ”ש (תל-אביב-יפו) 54664/98 – ל’ ס. ו-2 אח’ נ’ ל’ מ. תמ”ש (כפ”ס)8840/01 משה נ. משה).
מנגד, כאשר האשה מוכיחה שיש טעם מבורר לנטישתה, כמו מוכיחה שהבעל בגד בה או מתנהג אליה באלימות – הרי שהיא לא תפסיד את זכותה למזונות, וניתן יהיה לכפות על הבעל לכלכל אותה ולשלם את מזונותיה עד לגירושיהם.
השלכות כלכליות נוספות על אישה מורדת
להכרזה הרשמית של בית הדין הרבני על אישה כ”ממורדת” השלכות משפטיות וכלכליות רבות, שאינן מסתכמות רק בהפסד מיידי של זכותה למזונות.
על פי ההלכה הפסוקה המקובלת בבתי הדין הרבניים ובתי המשפט למשפחה (ראה למשל בג”ץ שרגאי שהוזכר קודם), אישה שהוכרזה כמורדת תאבד לעיתים גם את זכותה לקבלת דמי כתובתה, שהיא זכות כספית משמעותית.
בנוסף לכך, השלכותיה של ההכרזה יכולות להקרין גם על פסיקות עתידיות בתחומים נוספים, כגון חלוקת רכוש (למשל דרך סעיף 8 לחוק יחסי ממון), כאשר ההתנהגות המרדנית נתפסת כשיקול שעשוי להצביע על התנהלות בחוסר תום לב.
מעבר לכך, במקרים קיצוניים, התנהגות האישה עלולה להיות מובאת בחשבון גם בשאלת משמורת הילדים, בשל השפעה אפשרית של מרדנותה על טובת הילדים וסביבתם המשפחתית.
מגמות הפסיקה בשנים האחרונות
בשנים האחרונות, חל שינוי תפיסתי מסוים בבתי הדין הרבניים, המתבטא בזהירות יתרה ובבחינה מעמיקה של נסיבות המקרה לפני הכרזה על אישה כ”ממורדת”. בפסיקה עדכנית של בית הדין הרבני הגדול (למשל, תיק מס’ 960545/2 משנת 2016), הדיינים הבהירו באופן מפורש כי אין למהר להכריז על אישה כמורדת ללא בחינה מדוקדקת של הרקע ושל נסיבות המרידה.
הפסיקה העדכנית נוטה להגן על נשים מפני הכרזות שרירותיות, ודורשת מבתי הדין הרבניים לבחון אם יש נסיבות מוצדקות להתנהגות האישה, כגון התנהגות אלימה או פוגענית מצד הבעל, בגידה מצד הבעל, או נסיבות אישיות ורפואיות המונעות יחסי אישות.
בהתאם לכך, יש דגש על בחינה יסודית של עדויות וראיות חיצוניות, לרבות חוות דעת של עובדים סוציאליים או מומחים אחרים, בטרם קבלת החלטה דרמטית שכזו.
השוואה בין “אישה מורדת” לבין “בעל מורד”
אף על פי שהמונח “אישה מורדת” נפוץ הרבה יותר בשיח המשפטי וההלכתי, ההלכה היהודית והפסיקה של בתי הדין הרבניים עוסקות גם במונח ההלכתי המקביל “בעל מורד”.
על פי ההלכה, גם בעל שמסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו, ללא סיבה רפואית או הלכתית המצדיקה זאת, יכול להיות מוכרז כבעל מורד. ההבדלים המשפטיים המרכזיים הם, שבעוד שאישה מורדת עשויה להפסיד מזונות וכתובה, בעל מורד אינו מאבד זכויות כספיות (משום שאין לו כתובה), אולם הוא חשוף לסנקציות חמורות אחרות – לרבות חיוב כפוי במתן גט, מזונות מוגברים (מזונות מעוכבת), ולעיתים אף הטלת הגבלות כגון צו עיכוב יציאה מן הארץ או מאסר כפייה במקרים חריגים.
פערים אלה משקפים גישה הלכתית המדגישה את חובת הגבר כלפי אשתו ואת אחריותו לשמירת התא המשפחתי, תוך הכרה בנזק החמור שעלול להיגרם לאישה כתוצאה מהתנהלות זו. כאמור לעיל, הפסיקה הרבנית בעשורים האחרונים עושה שימוש מתון וזהיר בשני המונחים, תוך שמירה על איזון בין ההלכה לבין עקרונות משפטיים מודרניים, כגון צדק טבעי, שוויון בין המינים וטובת המשפחה כולה.
לסיכום:
המונח אישה מורדת ממשיך לשמש בתי דין רבניים בהכרעות בעלות משקל כבד, ולעיתים גם השלכות כלכליות רחבות – בעיקר נושא המזונות. עם זאת, בתי הדין אינם ממהרים עוד לקבוע מרידה על דרך השגרה, אלא בוחנים כל מקרה לגופו, תוך בחינה של נסיבות אישיות, טענות בדבר אלימות, בגידה או נסיבות בריאותיות.
המתח בין הדין ההלכתי לבין ערכי תום לב, שוויון, וההגנה על זכויות נשים, מחייב את ההלכה להתעדכן בזהירות אך בעקביות. כיום, כל טענה למרידה דורשת הוכחה, שקילה מדויקת של העובדות ומענה משפטי אחראי.
בנסיבות אלה, ייעוץ משפטי מוקדם ממומחה לדיני משפחה ודין רבני הופך לכלי חיוני – הן להבנת המשמעויות המשפטיות, והן לניהול נכון של ההליך.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
