כאשר זוג מחליט להתגרש, נושא קריטי ומורכב ביותר, עם השלכות קדימה, הוא חלוקת הפנסיה והזכויות הפנסיוניות שנצברו במהלך הנישואין.
מניסיוני כעורכת דין משפחה בעלת כמעט ארבעה עשורים של עשייה, ראיתי מקרים רבים שבהם חוסר ידע או חוסר מיומנות מקצועית בסוגיה זו פגע משמעותית באחד הצדדים.
להלן אסביר את כל מה שצריך לדעת על חלוקת פנסיה בגירושין – מהרקע החוקי, דרך ההיבטים הכלכליים והפרוצדורה בפועל, ועד מקרים מיוחדים (פנסיה תקציבית, קצבאות נכות ושאירים), כולל דוגמת חישוב מספרית ופסקי דין עדכניים.
הרקע החוקי לחלוקת הפנסיה בגירושין
זכויות פנסיה כרכוש משותף:
הזכויות הפנסיוניות (קרנות פנסיה, קופות גמל, ביטוחי מנהלים, וכד’) שנצברו על ידי בני הזוג במהלך החיים המשותפים נחשבות כחלק מהרכוש המשותף שיש לחלק בעת הגירושין.
כבר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג–1973 מוגדר כי זכויות הנצברות במהלך הנישואין – לרבות זכויות סוציאליות ופנסיוניות – יאוזנו בין בני הזוג בעת הפירוד (אלא אם נערך הסכם ממון הקובע אחרת) במסגרת חלוקת הרכוש בהליך הגירושין.
חקיקה: חוק חלוקת חיסכון פנסיוני (2014):
בעבר, גם אם בפסק דין לגירושין נקבע שלבן/בת הזוג זכאות לחלק מהפנסיה של בן הזוג השני, בפועל מימוש הזכאות היה מורכב. בן הזוג שצבר את הפנסיה היה צריך להעביר מדי חודש חלק מהקצבה לבן זוגו לשעבר, ותשלום זה היה תלוי ברצונו הטוב ויכולת האכיפה מולו.
במילים פשוטות, האישה או הבעל לשעבר היו “נתונים לחסדיו” של הגרוש הגמלאי המשלם. מצב זה יצר תלות מתמשכת בין גרושים ואף הוביל לסכסוכים וחיכוכים שנים אחרי הגירושין.
כדי לפתור את הבעיה, נחקק חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע״ד–2014 (הידוע בקיצור כ”חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני”).
חוק זה, שנכנס לתוקף בשנת 2015, נועד להסדיר באופן מקיף את אופן חלוקת החיסכון הפנסיוני בין חוסך לבין בן זוגו לשעבר, באמצעות פנייה ישירה לגוף המשלם את הפנסיה.
לפי החוק, בן הזוג לשעבר יכול לקבל את חלקו ישירות מקרן הפנסיה, קופת הגמל או ביטוח המנהלים, בלי להיות תלוי עוד בבן הזוג השני.
החוק מגדיר מנגנונים ברורים ליישום החלוקה הזו: למשל, רישום הערה בדבר פסק הדין אצל הגוף המשלם, הגבלות על שינויי מוטבים או משיכות על ידי החוסך ללא ידיעת בן זוגו לשעבר, ועוד.
מטרת החוק היא לצמצם את הצורך בהתנהלות ישירה בין הגרושים לאחר הפרידה, ולהעניק לבן הזוג הלא-חוסך זכות עצמאית כלפי הקרן או הגוף המשלם לקבל את חלקו בפנסיה.
חשוב לציין שהחוק חל גם על פנסיות תקציביות (פנסיות של עובדי מדינה, צה”ל וכו’ המשולמות מתקציב המדינה), ולא רק על קרנות פנסיה וקופות גמל צוברות. בנוסף, תוקנו תקנות בשנת 2017 המפרטות את הנהלים ליישום החוק, כמו אופן רישום פסק הדין, טפסים נדרשים, ותקרות סכומים פטורים ממס בהעברת הכספים (נרחיב על כך בהמשך).
תנאים עיקריים לחלוקת הפנסיה לפי החוק:
החוק קובע כמה תנאי סף לחלוקת הפנסיה באמצעות הגוף המשלם:
(1) חייב להיות פסק דין (של בית משפט או בית דין) או הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, הקובע שלבן הזוג יש חלק בזכויות הפנסיה;
(2) יש להגדיר את התקופה המשותפת שעבורה מתחלקות הזכויות – עד מועד הפירוד לכל המאוחר;
(3) חלקו של בן הזוג לשעבר ייקבע באחוז קבוע מן הקצבה של החוסך, ושיעור זה לא יעלה על 50% (כלומר, לא ניתן לחייב יותר ממחצית הפנסיה לבן זוג לשעבר). תנאים אלה נועדו להבטיח חלוקה הוגנת וברורה בהתאם לאורך החיים המשותפים.
איזון, מועד הקרע ושיטות חישוב הזכאות לפנסיה
מועד הקרע ואיזון משאבים:
מושג מרכזי בדיני רכוש בגירושין הוא מועד הקרע – היום שבו מסתיימת למעשה השותפות הכלכלית בין בני הזוג.
לרוב זהו מועד הגשת תביעת הגירושין/הרכוש או מועד הפירוד הפיזי, לפי המוקדם. מועד זה חשוב במיוחד לחלוקת הפנסיה, שכן רק הזכויות שנצברו עד מועד הקרע נחשבות משותפות לחלוקה.
האקטואר או היועץ הפנסיוני יחשב מה שווי זכויות הפנסיה שנצברו מיום הנישואין ועד מועד הקרע לטובת כל אחד, כדי לקבוע את חלקו היחסי של בן הזוג השני. זכויות שנצברו אחרי מועד זה שייכות כבר לחוסך עצמו בלבד.
חשוב להבין שחישוב שווי הפנסיה אינו טריוויאלי: הוא תלוי בגורמים כמו סכומים שנצברו, תשואות עתידיות, גיל הפרישה הצפוי, תוחלת חיים, עדכוני שכר עתידיים ועוד. לכן, פניה לאקטואר מומחה כמעט הכרחית לצורך הערכת הזכאות באופן מדויק.
שיטות חלוקה של זכויות הפנסיה:
לאחר שחישבנו את חלקו של כל צד בזכויות הפנסיוניות, עולה השאלה – איך לחלק בפועל את הפנסיה? קיימות מספר שיטות מקובלות לחלוקת זכויות פנסיה בגירושין, וכל זוג יבחר (או שבית המשפט יכריע) בשיטה המתאימה לנסיבות הזוג הספציפי:
חלוקה ישירה של הקצבה החודשית בעת הפרישה:
בני הזוג יכולים להחליט (או ביהמ”ש יורה במסגרת ההליך) שכאשר תתחיל הפנסיה להשתלם מדי חודש – יועבר חלק קבוע ממנה לבן הזוג לשעבר. בשיטה זו האקטואר מחשב כבר כיום מהו הסכום החודשי המגיע לבן הזוג השני מתוך קצבת הפנסיה, לפי הצבירה והרכיבים שנצברו במהלך הנישואין.
למשל, יקבע שמחצית מהקצבה שתתקבל – שייכת לבן הזוג לשעבר, וישולמו אליו ישירות מקרן הפנסיה החל מגיל הפרישה. שיטה זו שומרת על החלוקה בפועל לזמן המימוש, אך אינה מנתקת את הקשר הכלכלי בין הגרושים (בן הזוג יחכה לקבלת התשלום בעתיד).
שיטת הנוסחה האקטוארית (חלוקה יחסית):
שיטה נוספת היא לקבוע נוסחה לחלוקת הפנסיה מרגע שיוחל תשלום הפנסיה בעתיד, לפי היחס בין התקופה שבה חיו יחד לבין כלל תקופת הצבירה.
לדוגמא, אם בני הזוג היו נשואים 20 שנה מתוך 30 שנות עבודה של החוסך, אז בעת פרישתו יחושב חלקו של הגרוש/ה כ-20/30 (שני שליש) מהקצבה החודשית. נוסחה כזו מאפשרת חישוב עצמאי בעתיד ללא צורך במעקב אקטוארי צמוד לאורך השנים, אך דורשת אמון ושיתוף פעולה בסיסי כי התשלום בפועל יתבצע לפי הנוסחה שנקבעה.
היוון (חלוקה בהיוון חד-פעמי):
זוגות רבים מעדיפים לבצע התחשבנות סופית ומיידית ולא להמתין שנים לגיל פרישה, ובהרבה מקרים מדובר בהחלטה הנכונה עבורם.
בשיטת ההיוון, אחד הצדדים משלם לצד השני סכום חד-פעמי עכשיו, במקום תשלום חלק מהפנסיה חודש בחודשו בעתיד. סכום זה מחושב כך שהוא שווה-ערך כלכלי לחלק היחסי של הפנסיה העתידית, בהינתן היוון (ניכוי) לפי ריבית והסתברות חיים.
ההיוון דורש חישוב אקטוארי מדויק: לוקחים את התשלומים החודשיים שהיו צפויים להשתלם לבן הזוג (למשל החל מגיל 67 ועד תוחלת חיים משוערת), ומחשבים את הערך הנוכחי שלהם כיום לפי שיעור היוון (ריבית) מתאים.
היתרון כאן: סיום מיידי של ההתחשבנות בין בני הזוג; החיסרון – יש להגיע להסכמה על שיעור ההיוון והנחות נוספות (תוחלת חיים, הצמדה וכו’), ותמיד קיים סיכון בסטייה מההערכות (למשל אם האדם יאריך ימים מעבר למצופה, הצד ששילם היוון עלול “להרוויח” פחות יחסית לחלקו, ולהיפך).
פתרון לפי החוק החדש (רישום וחלוקה באמצעות הגוף המשלם):
כאמור, החוק מ-2014 מציע דרך נוספת: בן הזוג לשעבר נרשם בקרן הפנסיה או הגוף המשלם כזכאי לחלק מהחיסכון הפנסיוני, והגוף עצמו יפצל את הזכויות.
למעשה הקרן ממשיכה לנהל בנפרד את חלקו של בן הזוג השני, וכשמגיע מועד הפרישה – הקרן תשלם ישירות לאותו בן זוג את חלקו המגיע לו.
זאת מבלי קשר לתשלומים שמקבל החוסך עצמו.
בנוסף, החוק קובע שגם במהלך השנים עד הפרישה – אם החוסך מבקש לבצע שינוי מהותי בפנסיה (כגון היוון, שינוי מסלול, משיכת כספים או מינוי מוטבים) – הוא יצטרך לקבל את אישור בן זוגו לשעבר לכך.
מטרת מנגנון זה היא להגן על חלקו של בן הזוג לשעבר ולמנוע מהחוסך “לרוקן” או לשנות את הזכות בלי ידיעת הצד השני. הפתרון הזה, הלכה למעשה, מאפשר הפרדה פיננסית ברורה לאחר הגירושין: לכל אחד חשבון/זכות נפרדת בפנסיה, ללא תלות ביניהם, והקרן אחראית להעברה הישירה של החלק המגיע לכל אחד.
מהי השיטה המועדפת?
אין תשובה אחידה. מניסיוני המקצועי, מרבית הזוגות מעדיפים לסיים את ההתחשבנות מוקדם ככל הניתן, ולכן נוטים להיוון הזכויות באופן הדדי (כלומר, לשקלל את חלקו של כל צד בפנסיה ובשאר הנכסים, ולקזז במסגרת איזון המשאבים הכללי). זאת כדי לא להישאר “קשורים” האחד לפנסיה של השני לאורך עשרות שנים.
ואולם, כל מקרה לגופו: יש זוגות שבשל נסיבות כלכליות מעדיפים דווקא להמתין ולקבל את התשלום בעתיד (למשל, אם אין מספיק נכסים כיום לשלם את ההיוון, או שאחד הצדדים זקוק להכנסה חודשית בעתיד ולא לסכום הוני עכשיו). אציין שחשוב להיעזר באקטואר ולעיתים גם במתכנן פרישה כדי לבחור במסלול המתאים ולהעריך נכונה את השווי הכלכלי של כל חלופה.
עוד אציין כי במשרדנו עובדים בשיתוף פעולה רציף וקבוע עם מומחים אקטוארים המסייעים לנו להגיע להחלטות הנכונות.
הפרוצדורה המעשית לביצוע חלוקת הפנסיה של מתגרשים
לאחר שהבנו את העיקרון – שבן זוג זכאי לחלק מהפנסיה שצבר/ה בן זוגו/בת זוגו במהלך הנישואין – יש לבצע זאת בשטח. התהליך המעשי כולל כמה שלבים עיקריים:
קבלת חוות דעת אקטוארית:
ראשית, רצוי (וכאמור לעיתים קרובות הכרחי) לפנות לאקטואר מומחה לפנסיה. האקטואר יאסוף את המידע הרלוונטי (דוחות קרנות פנסיה, קופות גמל, ביטוחי מנהלים, מצב זכויות בפנסיה תקציבית אם יש וכו’), ויכין דו”ח מפורט שמעריך את שווי הזכויות הפנסיוניות של כל אחד מהצדדים שנצברו במהלך חיי הנישואין.
דו”ח זה יציע את החלוקה הכספית – למשל, כמה מהקצבה החודשית או סכום היוון מגיע לכל צד – ואף יתייחס לאיזון הזכויות הפנסיוניות אל מול נכסים אחרים (למשל, ייתכן שהאקטואר יציע פתרון שבו בתמורה לקבלת חלק גדול יותר בפנסיה, בן זוג אחד יוותר לשני על חלק גדול יותר בדירה, כדי להגיע לחלוקה כוללת הוגנת).
הגעה להסכמה או פנייה לערכאה משפטית:
לאחר קבלת חוות הדעת, בני הזוג יכולים לנהל משא ומתן ולהסכים ביניהם על אופן החלוקה. במקרה הטוב, מכניסים את ההסכמות הללו להסכם גירושין כולל, אותו מגישים לאישור בית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין הרבני) לקבלת תוקף של פסק דין.
אם אין הסכמה – יש להגיש תביעה רכושית במסגרת הליכי הגירושין, שבמסגרתה יבקש כל צד שבית המשפט יקבע את חלקו בזכויות הפנסיה בהתאם לנתונים (כאן חוות הדעת האקטוארית משמשת כראיה מרכזית בפני בית המשפט).
בית המשפט רשאי למנות אקטואר מטעמו או לקבל את חוות הדעת שהגישו הצדדים, ובסופו של דבר הוא ייתן פסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני (בד”כ ימנה כי המדובר בשאלה שבמומחיות).
רישום פסק הדין בגופים המשלמים:
זה שלב קריטי שלעיתים אנשים שוכחים לבצע בזמן!! לאחר קבלת פסק הדין, חייבים לפנות לכל גוף פנסיוני רלוונטי כדי לרשום שם את דבר החלוקה לפי החוק.
במקרה של קרנות פנסיה וקופות גמל – פונים לחברה המנהלת (למשל מנורה, כלל, מגדל, קרן הפנסיה התקציבית באוצר וכו’) ומגישים בקשה לרישום פסק הדין בהתאם לחוק.
במקרה של פנסיה תקציבית בשירות המדינה/צה”ל – יש לפנות אל הממונה על הגמלאות (מנהלת הגמלאות במשרד האוצר) בבקשה לרשום את פסק הדין אצלו. הרישום כולל בין היתר ציון אחוז הזכאות של בן הזוג לשעבר, התקופה המשותפת וכו’.
לאחר הרישום, הגוף הפנסיוני ירשום הערה בחשבון של החוסך, המבטיחה שיבוצע פיצול התשלום בבוא העת.
יישום החלוקה וקבלת התשלומים:
א. אם החוסך עדיין פעיל (לא יצא לפנסיה) – ברגע שהוא יגיע לגיל פרישה ויזכה בקצבה חודשית, הגוף הפנסיוני יתחיל להעביר את חלקו היחסי של הגרוש/ה ישירות לחשבון הבנק של הגרוש/ה, בכל חודש, לפי פסק הדין. כלומר, במקום שהכסף ילך כולו לחוסך, הקרן תעביר, נניח, 40% קצבה לחשבון של בת זוגו לשעבר, ו-60% לחשבון שלו, באופן אוטומטי.
ב. אם החוסך כבר גמלאי ומקבל פנסיה חודשית – לאחר רישום פסק הדין, ישולמו אחוזי הזכאות של הגרוש/ה מתוך כל תשלום חודשי אל הגרוש/ה החל מהחודש שלאחר הרישום. למעשה, התשלום יופחת מקצבת הגמלאי ויועבר במישרין לבן הזוג לשעבר כפי שנקבע.
ג. אם נפסקה חלוקת כספים בהיוון/העברה חד-פעמית – קרן הפנסיה או הקופה תבצע העברה של סכום ההיוון המגיע לבן הזוג לשעבר לחשבונו (למשל, העברת מחצית מהצבירה הצבורה במועד הקרע לחשבון חדש על שם בן הזוג לשעבר).
סוגיות מס ותפעול נוספות: החוק והתקנות מטפלים גם בהיבטי משנה. למשל, היבטי מס – העברת כספי פנסיה מחשבון החוסך לחשבון חדש ע”ש בן זוג לשעבר פטורה ממס עד תקרה מסוימת (נכון ל-2025 התקרה היא כ-1.697 מיליון ₪).
כדי ליהנות מהפטור, יש למלא טופס ייעודי (טופס “בקשה להוראת ניכוי מס להעברת כספים מקופת גמל לבן זוג לשעבר”) ולצרף דו”ח צבירה מפורט.
כמו כן, החוק מגן על חלקו של בן הזוג לשעבר מפני נושים ועיקולים: הסכומים המועברים לגרוש/ה נחשבים שייכים לו/לה ולא לחוסך, ולכן אינם כפופים לעיקול בשל חובות של החוסך. וגם אם בן הזוג לשעבר נפטר/ת, חלקו בפנסיה חוזר לחוסך (הגמלאי) מאותו מועד – כלומר, הגמלאי יחדש קבלת 100% מהקצבה (נעסוק בהמשך במצב ההפוך: מותו של החוסך וכיצד זה משפיע על הגרוש/ה).
אזהרה חשובה: אין להשתהות ברישום פסק הדין.
איחור עלול להיות הרה-גורל. למשל, לגבי פנסיה תקציבית – אם הגמלאי (החוסך) נפטר לפני שהספיקו לרשום את פסק הדין אצל הממונה על הגמלאות, עלולה להיות פגיעה בזכויות הגרושה לקבלת חלקה.
החוק מאפשר אמנם הגשת בקשה מאוחרת בנסיבות מסוימות (אם החוסך נפטר לפני הרישום, הגרוש/ה רשאי/ת לתבוע פנסיית שאירים גם בלי הרישום, אך רק תוך שנתיים מפסק הדין אם היה כבר גמלאי). אך כדי להימנע ממחלוקות וממרוץ נגד הזמן – יש לבצע את הרישום מיד לאחר הגירושין.
חלוקת פנסיה תקציבית בגירושין (גמלאות צה”ל והמדינה)
פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת ישירות מתקציב המעסיק (לרוב – המדינה) לגמלאי, ללא חשבון חיסכון אישי. למשל, אנשי קבע בצה”ל, עובדי מדינה שהצטרפו לפני רפורמות הפנסיה, שוטרים, סוהרים וכד’ – רבים מהם זכאים לפנסיה תקציבית שבה הקצבה החודשית משולמת מתקציב משרד האוצר או משרד הביטחון, ולא מתוך קרן שהצטברה על שמם.
לפני חוק 2014, היה קושי מיוחד בחלוקת פנסיה תקציבית בגירושין, משום שלא הייתה קרן פרטנית לפצל. בן הזוג לשעבר נאלץ לרדוף אחרי חלקו בפנסיה ישירות מהגמלאי.
כיסוי החוק העדכני גם לפנסיה תקציבית:
החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני הוחל מפורשות גם על פנסיות תקציביות. הוא מגדיר “גוף משלם” ככולל גוף שמשלם תשלומי פנסיה תקציבית לפי חוק או הסכם (למשל, מנהלת הגמלאות).
לכן, גם אם בן זוגכם היה איש קבע בצה”ל שיצא לפנסיה או עובד מדינה בפנסיה תקציבית – ניתן לרשום את פסק הדין במנהלת הגמלאות, וכך יוודא החוק שהחלוקה תתבצע.
למעשה, מרגע הרישום, מנהלת הגמלאות תהפוך אחראית לשלם לגרוש/ה ישירות את חלקו/ה בפנסיה התקציבית, מדי חודש, בדיוק כפי שקרן פנסיה הייתה עושה.
הליך רישום מיוחד:
מגישים לממונה על הגמלאות במשרד האוצר בקשה לרישום פסק הדין, בצירוף העתק פסק הדין ופרטי הצדדים. מומלץ לבצע זאת ללא דיחוי!.
לאחר הרישום, יחולו מנגנוני ההגנה של החוק: למשל, הגמלאי לא יוכל לבחור לקבל מענק היוון פרישה על חשבון קצבתו בלי ידיעת גרושתו – כי פעולה כזו מצריכה הסכמת בן הזוג לשעבר (שכן היא מפחיתה את הקצבה החודשית שממנה נגזר חלקה של הגרושה).
פרישה מוקדמת עקב נכות (פנסיה רפואית):
סוגיה מיוחדת בפנסיה תקציבית היא כאשר עובד יוצא לפנסיה מוקדמת בשל מצב רפואי (נכות) לפני גיל הפרישה הרגיל.
לפי החוק, במקרה כזה חלוקת הפנסיה נדחית עד גיל הפרישה הרגיל אם הבקשה היא לקבל ישירות מהגוף המשלם (סעיף 14(ב)(2) לחוק). כלומר, על פניו, גרושה של גמלאי שפרש פרישה רפואית אמורה להתחיל לקבל חלק מפנסייתו רק מגיל הפרישה החוקי שלו, לא בשנים המוקדמות שבהן הוא מקבל “פנסיה מוקדמת” בשל הנכות.
עם זאת, חשוב לדעת שבתי המשפט מצאו דרכים להגן על הגרוש/ה גם במקרה כזה: בפסיקה נקבע שבן הזוג לשעבר יכול לעתור לקבלת חלקו בפנסיה המוקדמת באמצעות ערוצים אחרים, כגון תביעה רכושית נפרדת או הליכי הוצאה לפועל ישירות כנגד הגמלאי, עוד לפני שהגיע לגיל פרישה.
בית המשפט העליון קבע שזכותו המהותית של בן הזוג לאיזון משאבים יכולה לגבור במקרים מתאימים על הדחייה הטכנית שבחוק.
לדוגמא, בעניין שנדון בבית המשפט העליון (בע”מ 4860/16 פלוני נ’ פלונית), נקבע שגרושה של עובד שפרש מוקדם עקב נכות זכאית לגבות ממנו ישירות את חלקה בפנסיה שאותה הוא כבר מקבל, עד שהוא יגיע לגיל 67 – ורק מאותו גיל ואילך תיכנס לתוקף החלוקה באמצעות הגוף המשלם לפי החוק.
במילים אחרות, אם אתם גרושים ובן זוגכם לשעבר מקבל פנסיה מוקדמת עקב מצב בריאותי, אל תניחו שאין מה לעשות עד שיגיע לגיל הרשמי. ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולדרוש את החלק היחסי כבר כעת – ובית המשפט ישקול את הנסיבות.
למשל, אם הגרוש-הגמלאי חי ברווחה יחסית בעוד הגרושה במצב כלכלי קשה, או אם הפנסיה המוקדמת גבוהה – ייטה בית המשפט להורות על חלוקה מיידית למרות החוק.
למעשה, סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט לדחות או להקדים את מועד החלוקה בנסיבות מיוחדות, רק כדי להגיע לתוצאה צודקת.
**כתבתי כאן בהרחבה על סוגיית פנסיה מוקדמת>>.
רישום ומה שקורה במקרה מוות:
בנושא הפנסיה התקציבית, רישום פסק הדין אצל הממונה חשוב במיוחד, כמו שכבר הדגשתי. אם הגמלאי נפטר לאחר הרישום – הגרוש/ה יהיה זכאי/ת להמשיך לקבל פנסיית שאירים (קצבת שארים) ממנו לפי חלקו/ה, כפי שנראה בפרק הבא.
אך אם הנפטר היה במעמד “עובד פעיל” שנפטר לפני פרישה, או נפטר לפני שהרישום הושלם – יש סייגים, וחשוב להתייעץ במקרה כזה מיד עם עו”ד מומחה, כי ייתכן וניתן עדיין להגיש תביעה תוך זמן מוגבל כדי לקבל קצבת שאירים (החוק מאפשר לגרוש/ה להגיש בקשה לקצבת שאירים גם אם פסק הדין לא נרשם לפני הפטירה, אך אם המנוח היה כבר גמלאי – הבקשה תתקבל רק אם הוגשה תוך שנתיים ממועד פסק הדין).
חלוקת קצבאות נכות וקצבאות שאירים בגירושין
קצבאות נכות (תגמולי ביטוח לאומי בשל נכות):
נושא אחר הוא תגמולי נכות שמקבל אחד מבני הזוג. פעמים רבות עולה השאלה: אם בן זוג קיבל למשל קצבת נכות מביטוח לאומי, או תגמולים כנכה צה”ל (לפי חוק הנכים), האם גם אותם יש לחלק או לאזן במסגרת הגירושין? התשובה הכללית היא לא. תשלומים המשולמים לאדם כפיצוי על נכותו אינם נחשבים נכס בר-איזון בין בני הזוג.
זאת, משום שקצבת נכות נועדה לפצות את הנכה עצמו על אובדן כושר עבודה וסבל אישי, ולא להוות נכס משותף. בתי המשפט בפסיקה עקרונית קבעו שאין לחלק בין בני זוג פיצויים או קצבאות בעלות אופי אישי-גופני מובהק (למשל, פיצוי נזיקין על תאונה, גמלת נכות וכד’).
לכן, אם אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות חודשית – בן הזוג השני לא יוכל לטעון לזכאות לחלק ממנה.
אבל יש לשים לב להבחנה: פנסיית נכות המשולמת במסגרת קרן פנסיה (למשל אדם שנמצא באובדן כושר עבודה זמני ומקבל “קצבת נכות” מקרן הפנסיה שלו) כן עשויה להיחשב חלק מהזכויות הפנסיוניות הכוללות – אך קצבה זו בדרך כלל מתקזזת מול המשך הצבירה של הפנסיה.
הנושא מורכב ומצריך ייעוץ פרטני, אך כלל האצבע הוא שקצבות נכות “אישיות” (מביטוח לאומי, משרד הביטחון וכו’) לא מתחלקות.
קצבת שאירים (פנסיית שארים) לאחר הפטירה:
קצבת שארים היא הקצבה שמשולמת לבן/בת זוגו של אדם נפטר (וליתומיו, במקרים מסוימים) מתוך קרן הפנסיה או ע”י המדינה, בהתאם לתקנון או לחוק. באופן רגיל, גרושה אינה נחשבת “אלמנה” הזכאית לקצבת שארים, ולכן לפני חוק 2014 – אם גבר נפטר אחרי הגירושין, גרושתו לא הייתה זכאית לכלום (גם אם חלק מהפנסיה שלו היה “מגיע” לה אילו חי ומשך אותה).
מצב זה היה לא הוגן בנסיבות רבות – למשל זוג שהתגרש בגיל מבוגר, חלקו את הזכויות אך לאחר זמן קצר הגבר נפטר והאישה לא קיבלה דבר מהפנסיה (בעוד שלו היו נשואים – הייתה מקבלת קצבת שארים כאלמנה לכל חייה).
חוק 2014 תיקן את העוול: הוא איפשר לראשונה להכיר בבן זוג לשעבר כזכאי לפנסיית שארים של החוסך המנוח, בתנאים מסוימים. כלומר, אם החוסך נפטר, בן הזוג לשעבר ימשיך לקבל מהגוף המשלם את אותו חלק יחסי שהיה מקבל אילו החוסך בחיים ומקבל קצבה (בדרך כלל, זה אומר שהגרוש/ה יקבל/תקבל את חלקם היחסי מתוך קצבת השאירים המשולמת על ידי הקרן).
תנאי בסיסי הוא שהפטירה קרתה לאחר כניסת החוק לתוקף (2015), ושפסק הדין אכן קבע זכויות בפנסיה ונרשם כדין. במצב כזה, הקרן או המעסיק יתייחסו לגרוש/ה כמעט כ”אלמן/ה” נוספת לצורך חלוקת קצבת השארים.
אבל מה קורה אם הפטירה ארעה לפני 2015, או במקרה שהזכויות לא הוסדרו כראוי? בפסק דין תקדימי אחד, בית המשפט העליון בכל זאת זיכה גרושה בקצבת השארים של בעלה לשעבר – אף שנפטר לפני החוק – בשל נסיבות המקרה.
עם זאת, אלה יוצאי דופן. כיום, אחרי שהחוק נכנס לתוקף, ההלכה היא שגרוש/ה זכאי לקצבת שאירים של בן/בת זוג לשעבר רק אם הפטירה אירעה אחרי החוק ובהתקיים התנאים בחוק; אם הפטירה הייתה קודם, ההכרעה תהיה לפי הפסיקה לגופה של כל מקרה.
האם אפשר לוותר על קצבת שאירים?
לעיתים, בני זוג דורשים בהסכם גירושין ויתור עתידי על קצבת שאירים – למשל, שהאישה תוותר על כל זכות לפנסיית שארים לאחר מותו של הבעל.
אך בתי המשפט מחמירים בכך: ללא ויתור מפורש ומדויק בהסכם, בן/בת הזוג לשעבר עדיין זכאי/ת לקצבת שארים כחלק מזכויות הפנסיה. פס”ד מ-2018 קבע כי אם ההסכם “שותק” בעניין, אין בכך שלילה – אלא להפך: זכות השאירים נכללת בזכויות. בנוסף, ניסוח שמדבר על פנסיה “למשך אריכות ימיהם” רומז שהזכאות לפנסיה חלה גם לאחר מות אחד הצדדים.
לכן, אם רוצים לשלול את הזכות לשאירים – חובה לציין זאת במפורש בהסכם. שתיקה – איננה ויתור.
כאשר לחוסך יש בת זוג חדשה בעת מותו, קצבת השאירים לרוב תחולק בין האלמנה לגרושה לפי חלקן היחסי בפנסיה. הדבר תלוי בתקנון הקרן. גם מענקי שאירים חד-פעמיים, אם קיימים, יכולים להתחלק בין הצדדים.
מנגד, אם בן הזוג לשעבר שמקבל חלק מהפנסיה נפטר – חלקו לא עובר בירושה. הוא חוזר לחוסך, או ליורשיו אם גם הוא הלך לעולמו. הזכות לפנסיה היא אישית, ומסתיימת עם מותו של הזכאי.
דוגמא לחישוב חלוקת פנסיה של זוג מתגרשים
נניח זוג שבו הבעל בן 52, העובד כשכיר, צבר בקרן הפנסיה שלו סכום של 1.2 מיליון ש”ח עד מועד הקרע. האישה בת 45 (צעירה ממנו ב-7 שנים), ואין לה פנסיה משמעותית משל עצמה.
בהסכם הגירושין נקבע שהיא זכאית למחצית מהזכויות הפנסיוניות שנצברו במהלך הנישואין. הם מעוניינים לנתק קשרים כלכליים כעת, ולכן שוקלים לבצע היוון – כלומר שהבעל ישלם לאישה עכשיו סכום חד-פעמי המייצג את שווי חלקה בפנסיה, במקום לחכות ולקבל מחצית מהקצבה שלו כשתתחיל.
איך ניגשים לחשב סכום כזה? נפרק זאת לצעדים, בפישוט מסוים:
*ראשית, נבדוק מתי תתחיל הפנסיה של הבעל: גיל הפרישה שלו 67, כלומר עוד 15 שנה.
*נניח, באופן פשטני, שהסכום הצבור (1.2 מיליון) יישאר ויצבור תשואה נומינלית שתואמת את הצמדה למדד ושינויים אחרים, כך שבגיל 67 הכסף ימומש כקצבה. בהערכה גסה, סכום של 1.2 מיליון ש”ח יכול להניב קצבה חודשית של כ-6,000 ש”ח (תלוי במקדם המרה לפנסיה – נניח מקדם 200 לצורך ההסבר). כלומר, הבעל צפוי לקבל ~6,000 ש”ח בחודש מפנסיה לכל חייו החל מגיל 67.
*מחצית מזה היא 3,000 ש”ח בחודש – זה החלק של האישה בזכויות, אילו חיכתה לקבל מדי חודש החל מגיל 67 של הבעל.
*כעת נחשב את ערך ההיוון של 3,000 ש”ח לחודש, שיתחילו בעוד 15 שנה. עלינו לבחור שיעור היוון (ריבית). נניח שיעור היוון ריאלי של 3% לשנה (כלומר, אנו מניחים שתשואה ריאלית של 3% משקפת באופן סביר את הערך של כסף עתידי). כמו כן, נניח שתוחלת החיים של הבעל (והגרושה) לאחר הפרישה היא כ-20 שנה (מגיל 67 עד 87), כלומר הקצבה תשולם ~240 חודשים.
**תחת הנחות אלו, נחשב באופן מקורב: 3,000 ש”ח שיתחילו עוד 15 שנה, למשך 20 שנה, היו שווים היום סדר גודל של כ-400,000–500,000 ש”ח. חישוב יותר מדויק באקטואריה יביא בחשבון את ההסתברות לתוחלת חיים בכל שנה, שיעורי ריבית שנתיים ואפילו עדכון הקצבה, אבל עבור ההבנה: סכום ההיוון יהיה כמה מאות אלפי ש”ח (נניח כ-450 אלף ש”ח, פלוס מינוס). סכום זה אם ישולם כעת לגרושה, אמור לפצות אותה באופן הוגן על ויתור 3,000 ש”ח לחודש מהגיל של הבעל 67 ואילך.
במקרה כזה, הבעל יכול למשל לתת לגרושה 450,000 ש”ח עכשיו (ממקורות אחרים, או באמצעות היוון חלק מהפנסיה שלו אם אפשרי), ובכך לסלק את חובה של חלוקת הפנסיה. הגרושה לא תקבל בעתיד חלק מהקצבה שלו, כי קיבלה זאת מראש. כמובן, צריך ששני הצדדים יסכימו לכך ושבית המשפט יאשר הסדר כזה בהסכם.
כמובן שכל צד צריך לבחון האם העסקה כדאית עבורו: המשלם ישמח לשלם פחות עכשיו מאשר מה שייתכן וישלם לאורך שנים (אם הגרושה תחיה הרבה, 3,000 ש”ח לחודש יכולים להצטבר לסכום גדול מאוד); המקבל/ת ישמח/ת לקבל כסף ביד עכשיו ולא להיות תלוי/ה בחיים ובמצב הכלכלי של הגרוש. מאחר ומדובר בסיכון מול סיכוי (תוחלת חיים, ריבית, אינפלציה), זה עניין של העדפה אישית ויכולת כלכלית. במקרים רבים, אני רואה שגרושים מעדיפים “לסגור חשבון” חד-פעמי ושלום על ישראל, אפילו במחיר ויתור מסוים, מאשר להיגרר לקשר כלכלי ארוך שנים עם הגרוש/ה.
דוגמאות לפסקי דין
דיני חלוקת הפנסיה בגירושין מתפתחים כל העת בפסיקות בתי המשפט. אציג כמה נקודות שנקבעו בפסיקה עדכנית, שמשקפות את יישום החוק וההתמודדות עם מצבים מיוחדים:
בסיס החישוב: שכר בעת הקרע או בעת הפרישה?
אחת המחלוקות שעלו היא כיצד לחשב את חלקו של בן זוג בפנסיה – לפי השכר בעת מועד הקרע (כלומר, ערך הזכויות כפי שהיה בזמן הגירושין), או לפי השכר/הקצבה בפועל בעת הפרישה (שיכולה להיות גבוהה יותר).
כלל מנחה שעלה בפסיקה: ככל שהנישואין היו ארוכים והפרישה קרובה יותר למועד הקרע – ניטה לחשב לפי השכר בעת הפרישה; אך אם הפרישה רחוקה והשכר גדל משמעותית לאחר הגירושין – אפשר להתחשב בשכר של מועד הקרע כדי למנוע “רווח” לבן הזוג השני מגידול שלא תרם לו.
למשל, בפסק דין שעסק בבני זוג שנישאו 21 שנה, והבעל פרש 15 שנה אחרי הגירושין – נקבע שיש לחשב את חלקה של האישה לפי הקצבה המלאה בזמן הפרישה, כי הגידול בשכרו של האיש אחרי הגירושין לא חרג מהעלייה הנורמטיבית במשק. כלומר, לא היה כאן “הישג אישי” שלו אחרי הגירושין המצדיק למנוע ממנה ליהנות ממנו. הוראה זו מבטיחה איזון הוגן: לא לקפח את הגרוש/ה אם בן הזוג התקדם מאוד בקריירה לאחר הפרידה, אבל גם לא לפגוע בגרוש/ה אם העלייה בפנסיה הייתה טבעית וקשורה גם לוותק שנות הנישואים.
שאירים ופרשנות הסכמים:
כאמור, בפסיקות עדכניות בבתי המשפט לענייני משפחה, חודד הכלל שבן זוג לשעבר זכאי לפנסיית שאירים של גרוש/תו אלא אם ויתר על כך במפורש.
בפסק דין משנת 2017, השופט (בתלה”מ 28952-04-19) פירש הסכם “שותק” ככולל את זכות השאירים, ולא אפשר לבעל לשלול מהאישה את הקצבה לאחר מותו בטענה שלא דובר בהסכם. (זו גם דוגמה לחשיבות הניסוח: בתי המשפט יבחנו כל מילה).
העיקרון הוא כוונת המחוקק – החוק רצה לתת לגרושים ביטחון כלכלי שלא יהיו תלויים זה בזה ולא יישארו מקופחים אם אחד ילך לעולמו. לכן, ברירת המחדל היא שזכות השאירים קיימת כל עוד לא בוטלה מפורשות.
עדכון חקיקה ותיקונים:
נזכיר שב-2018 הוכנסו תיקונים לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (למשל, הרחבת סמכויות הגוף המשלם, התאמות טכניות) וב-2017 כאמור הותקנו תקנות. ככלל, המגמה המחוקקת והפסיקתית היא לטייב את ההליך ולהבהיר סוגיות לא פתורות. מומלץ להתעדכן מעת לעת, אך נכון ל-2025 – העקרונות שתוארו כאן מייצגים את המצב העדכני.
לסיכום:
חלוקת פנסיה בגירושין היא נושא מורכב אך ניתן לפתרון, במיוחד מאז שחוקק החוק המיוחד בשנת 2014. החקיקה החדשה יצרה מסלול ברור המאפשר לכל צד לקבל את חלקו ישירות מהמקור, ולהימנע מתלות מתמשכת בגרוש/ה שלו.
עם זאת, ישנם פרטים רבים – חישובים אקטואריים, טפסים, לוחות זמנים – ומצבים מיוחדים כמו פנסיה תקציבית, נכות, פטירה, שבהם נדרשת תשומת לב מיוחדת.
מניסיוני, כבר בשלבי המשא ומתן לגירושין, ודאו שאתם מודעים לכל הזכויות הפנסיוניות הרלוונטיות (שלכם ושל בן הזוג) ושאתם מקבלים ייעוץ מקצועי מאקטואר ומעורך דין המנוסה בתחום. אל תוותרו על מה שמגיע לכם, אך גם אל תקלו ראש בניואנסים – טעות בחישוב או השמטת סעיף בהסכם עלולה לעלות ביוקר שנים לאחר מכן.
בסופו של דבר, המטרה היא להגיע לחלוקה צודקת שתאפשר לכל אחד מהצדדים ביטחון כלכלי מסוים בהמשך חייו, ללא מאבקי כוח מיותרים.
אחרי 38 שנים שבהן ליוויתי אינספור מתגרשים, אני יכולה להעיד שהנושאים הפיננסיים – ובפרט הפנסיה – הם מהרגישים והגורליים ביותר. זכרו שאתם לא לבד בתהליך: אתם מוזמנים לפנות אליי לייעוץ, וביחד נוכל לצלוח גם את האתגר הזה בהצלחה!
תוכן נוסף בנושא לעיונכם:
מיהי הידועה בציבור לצורך קבלת זכויות מן המוסד לביטוח לאומי או מקרן פנסיה כגון מבטחים
