תשעה באב מחורבן לאומי לחורבן אישי

תשעה באב כסמל לחורבן לאומי

תשעה באב מציין את חורבן בית המקדש וירושלים. לעיתים אני מגיעה לירושלים לצורך קיום דיונים בבית הדין הרבני האזורי או בית הדין הרבני הגדול, ולעיתים לבית המשפט לענייני משפחה או לבית המשפט המחוזי ולעתים רחוקות גם לבית המשפט העליון.

כל הערכאות הללו עוסקות ודנות בנושאים מתחום דיני המשפחה והגירושין וכמעט תמיד אני משלבת בילוי בעיר מיוחדת זאת כאשר אני מזדמנת לדיונים מקצועיים בה. עיר עתיקה זו, בעל היסטוריה מיוחדת, מתחדשת מחד ושומרת על צביונה המיוחד מאידך.

כאשר אני מגיעה לירושלים איני מרגישה שאני מטיילת בעיר שהוחרבה. ההיפך הוא הנכון. ירושלים הינה עיר תוססת שפיתחה מקומות בילוי תוססים בכמה מוקדים, והיא יכולה להתגאות בכמה מסעדות ברמה גבוהה.

יחד עם זאת בית המקדש עדיין עומד בחורבנו, ועל כן שומרי מצוות ודתיים מקפידים לצום ביום זה, וזה גם היום היחיד בו מאפשרים ליהודים לעלות להר הבית, דבר אשר נמנע בדרך כלל מיהודים ושמור לבני דתות אחרות ובעיקר למוסלמים.

יש האוחזים בציפייה לבניית בית המקדש וחידוש הפולחן אך השאיפה נראית לא מציאותית, משום שבמקום עומדים מסגדים הקדושים למוסלמים ואלו לא ייעלמו וגם לא יעלה על הדעת שנפגע בהם.

קשה לי גם לראות אותנו כעם מודרני, מקריבים בעלי חיים במהלך פולחן. אוהבי בעלי חיים לא יעברו על כך בשקט וככל הנראה הדבר גם מנוגד לחוק בארץ המגן על בעלי חיים מפני פגיעה, התעללות או המתה.

חורבן בית המקדש  הינה גם מטאפורה לחורבן אישי, ובכך הוסט הדגש מהפן הלאומי לפן שיכול להיות רלוונטי לכל אדם, ובמיוחד במקרה בו התא המשפחתי מתפרק ובני זוג עומדים בפני גירושים.

חורבן הבית גם יכול להתייחס לפירוק התא המשפחתי

המזבח מוריד דמעות על כל זוג שמתגרש, כך נאמר במקורותינו ובתרגום לשפה מודרנית, כל משפחה שמתגרשת עוברת הליך מאד קשה של הסתגלות ובמיוחד עלינו להתייחס לפגיעה האפשרית בילדים, שבכל מקרה חווים פרידה וקשיים, שינוי במקום מגורים או מקום לימודים, והסתגלות למצב החדש.

א”ר אליעזר: כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר (מלאכי ב, יג) “וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה’ בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם” וכתיב (מלאכי ב, יד) “ואמרתם על מה על כי ה’ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך”.

ועוד נאמר על זוגיות

דריש ר”ע: איש ואשה. זכו, שכינה ביניהן. לא זכו, אש אוכלתן’ (סוטה יז,א). לכן המזבח שבו יש קשר לשכינה, מצטער כשבטל שכינה בעולם, ונשאר אש אוכלתן, במקום אש של התלהבות קודש, כמו אש המזבח היוקדת בקודש, נהפכת האש בשל ריחוק מהשכינה לאוכלתן.

מעבר למשבר הכלכלי והשינוי החברתי הפוקד משפחות בתהליכי גירושין, עליהן גם להתמודד עם התמורות החברתיות בתפיסה של טובת הילד, זכויות הילד, משמורת, חלוקת זמני שהות ותשלום מזונות.  כל הנושאים הללו עברו מהפך של ממש בשנים האחרונות, ועלינו להתמודד עם שינויים אלו.

טובת הילד כמונח אמורפי שאין לו ממש תוכן

”טובת הילד“, הינו הכלל אשר עדיין מנחה את רוב פסקי הדין וההחלטות המתקבלות בעניינם של ילדים, אך מונח זה למרות אלפי פסקי דין בעניין – נשאר עדיין קצת עמום, אמורפי ומעורפל, נתון לפרשנויות שונות על ידי אנשים בעלי השקפות עולם שונות

מונח זה – טובת הילד – לצד עקרון זכויות הילד מוצא עצמו לעיתים קרובות בוויכוחים ציבוריים-פוליטיים-מגדריים, ולעיתים מוצא מהקשרו.

כל משפחה שונה היא ומה שמתאים למשפחה אחת אינו מתאים לשנייה או לאחרת, ועל כן יציקת תוכן למונחים הללו, הנוגעים לילדים משתנה ממקרה למקרה ומשופט לשופט, לפי ניסיון חייו והשקפת עולמו, וכך לעיתים נוצרים הבדלים בתוצאה בין משפחה למשפחה, הבדלים שיכולים ליצור התמרמרות אצל מגדר מסויים.

ומהאישי לציבורי

לעיתים כשיש משבר ציבורי קשה, נוטים מנהיגנו לדבר על חורבן בית שלישי, כמשל למצב מדיני, פוליטי וחברתי קשה. כך התבטא גם משה דיין מספר חודשים לפני מלחמת יום כיפור, מלחמה אשר פגעה בביטחון שלנו, טלטלה את עולמנו, וגרמה לשינויים רבים בחברה הישראלית.

ימים אלו שבין המצרים יפים לחשיבה גם במתחם הפרטי וגם בחשיבה הציבורית.

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916