בית משפט קיבל את הערעור והורה להחזיר את פסק הדין לבחינה מחודשת של בית המשפט לענייני משפחה ולהשלמתו בנושאים מסוימים כגון חוות דעת מומחה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ”ש 1469-03-16 מפי כב’ השופטת גאולה לוין, מצא לנכון להתערב בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, ופסל חלק משמעותי מפסק הדין והורה על החזרתו לבית המשפט, כדי לבחון מחדש סוגיות מסוימות ו/או להשלימו. הקביעה לתשלום עיתי גם היא בוטלה.
קביעת תשלום עיתי בטרם בוצע איזון משאבים כולל בוטלה
בית המשפט לענייני משפחה קבע עוד בטרם סיים את מתן פסק הדין ועוד בטרם ניתנה חוות הדעת של המומחה החשבונאי לעניין שווי עסק ולעניין איזון משאבים כי האישה תקבל סך של 5,300 ₪ מידי חודש בחודשו, כתשלום עיתי, הידוע במסגרת דיני נזיקין אך אומץ במסגרת דיני המשפחה על אף שהשימוש בו חריג יחסית ונדיר.
נקבע כי קביעת בית המשפט קמא בפסק הדין, הסדר ביניים לפיו תשלם חברת עוף עוז לאישה סכום חודשי של 5,300 ₪ לחודש, וזאת החל ממועד הגשת התביעה ועד שתושלם עריכתו של איזון המשאבים, לאחר חוות דעת מומחה, אינה תקינה ויש לבטלה עד לממצאים סופיים.
לקביעת בית המשפט המחוזי הסדר זה אינו יכול לעמוד, לא מבחינה מהותית ולא מבחינה דיונית. נפלה טעות מהותית אצל בית משפט לענייני משפחה כאשר חייב חברה שלא הייתה צד לדיון לשלם תשלום חודשי לאישה.
איזון משאבים נעשה ככל שניתן בצורה כוללנית הרואה את כל הנכסים כולם לרבות חובות משותפים
ככלל, איזון משאבים נערך תוך קביעת שווים של כלל נכסים של בני הזוג ובהפחתת החובות, שגם בגינם יש לערוך איזון משאבים. אין נוטלים כל נכס בנפרד ומחלקים אותו לשניים, אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת ע”א 1229/90 חנוך נ’ חנוך.
איזון משאבים משמעו לשום את שווים של הנכסים, לנכות את החובות, ואת היתרה לחלק בין הצדדים, בדרך כלל מחצה על מחצה [ע”א 803/00 זאב שטיינמץ נ’ רונית שטיינמץ.
הסדר איזון המשאבים מהווה שיתוף אובליגטורי דחוי לפקיעת הנישואין. הוא אינו יוצר שיתוף קנייני בנכסים, אלא שיתוף כספי בלבד. כזכות אובליגטורית זוהי זכות תביעה אישית של בן זוג אחד נגד משנהו.
היא אינה מקנה זכות תביעה כלפי צד שלישי.
סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון, עליו התבסס בית המשפט קמא, אומנם מקנה לבית המשפט גמישות מסוימת באופן ביצוע איזון המשאבים (בג”ץ 5416/09 פלונית נ’ פלוני), אך הסעיף אינו משנה את אופיו הבסיסי של ההסדר הרכושי ואינו יוצר יריבות כלפי צדדים שלישיים. משמע לא ניתן היה לחייב את החברה שלא הייתה צד להליך לשלם תשלום כלשהו לאישה.
כאשר נעשה שימוש בסעיף 6(ג) לחוק, יש להבטיח כי לא יקופחו זכויות של מי מבני הזוג במסת הנכסים ותישמר מתכונת התחשיב של חלוקת השווי מחצה על מחצה. סטייה מכלל זה תיתכן במסגרת סעיף 8 לחוק יחסי ממון, ולא במסגרת סעיף 6(ג) לחוק. אין ולא היה מקום לסטות מעקרון זה בטרם בוצע איזון משאבים כולל בין בני זוג.
במקרה דנן, בית המשפט קמא הטיל חיוב על חברת עוף עוז לשלם ישירות למשיבה סכום חודשי קבוע, על פי אומדן של הרווחיות של חוות העופות, מכוח סעיף 6(ג) לחוק.
דרך המלך בביצוע איזון משאבים היא חישוב שווי הזכויות שבידי כל צד, עריכת ההתחשבנות וקביעת חובות בין בני הזוג לבין עצמם. בית המשפט קמא לא נימק את השימוש שעשה בסעיף 6(ג) לחוק, בחייבו את חברת עוף עוז עצמה בתשלום חודשי שוטף לידי המשיבה 1, ובטרם תושלם הערכת השווי ושומת כלל נכסי בני הזוג לזכויות וחובות.
אין אפשרות לחייב צד שלישי בתשלום כאשר הוא לא היה חלק מההליך המשפטי
יש לזכור כי מעבר להיבט המהותי, גם בהיבט הדיוני לא היה מקום להטלת חבות ישירה על חברת עוף עוז, שלא נטלה חלק בהליך המשפטי ולא הייתה לה כל הזדמנות להתגונן מפני הטענות של המשיבה לגבי רווחיות העסק.
לא נמצאה הצדקה, בנסיבות העניין, לזכות את האישה בתשלום חודשי, תשלום עיתי, בטרם תושלם הערכת השווי ויהיו בפני בית המשפט נתונים מבוססים לעריכת איזון משאבים.
עריכת איזון המשאבים על יסוד תשתית מוצקה, תוך הסתייעות במומחה בתחום, עדיפה על פני אומדן שנשען על הערכות והשערות של הרווח החודשי, מתוך ראיות עקיפות, שלא הביאו בחשבון את ההוצאות הכרוכות בהפעלת הלולים אלא רק את ההכנסה ברוטו.
יש לזכור כי לאישה לא עומדת זכות קנויה לחלק בהכנסות המערער, שמתקבלות אצלו לאחר מועד הקרע. במועד הקרע מסתיים השיתוף הכלכלי בין הצדדים. הזכות שמתגבשת לעת הזו היא להפרש בשווי הנכסים שצבר כל צד, בתקופת השיתוף הכלכלי (שקדם למועד הקרע) כפי ערכם במועד הקרע בין בני הזוג.
הכנסות המערער עשויות להוות אינדיקציה לשווי העסק, אך לאישה אין זכות ישירה בכספים אלה, מכוח דיני השיתוף הזוגי.
קיימת אפשרות להורות על איזון משאבים בדרך של תשלומים עיתיים
הגם שאין לשלול את סמכותו של בית המשפט להורות על איזון משאבים בדרך של תשלומים חודשיים, בתשלום עיתי (כהסדר קבוע או כהסדר ביניים), יש להפעיל סמכות זו במקרים יוצאי דופן, ומטעמים טובים ומבוררים.
בלא כל קשר, גם אז, קיים קושי בהטלת חבות על צד שלישי, בפרט כאשר הוא לא נטל חלק בהליך המשפטי.
לפיכך, מתקבל הערעור בנקודה זו, ומבוטלת הקביעה בדבר תשלום חודשי למשיבה. נוכח האמור, אין מקום להידרש לטענות המערער בדבר טעויות בתחשיבים של רווחיות העסק, ובכלל זה הטענה כי לא נלקחו בחשבון היבטי מיסוי על רווח.
ממילא, רווחיות העסק תיבחן על ידי המומחה מטעם בית המשפט, במסגרת הערכת שווי העסק של חוות הלולים החדשה. אמירה אחרונה זו מפנה תשומת לבנו לכך שהקביעה בפסק הדין לפיה האישה שותפה לחוות הלולים החדשה והנוספת שהוקמה, על בסיס חוות לולים שהייתה שייכת להורי הבעל, נותרה על כנה בבית המשפט המחוזי.
משמע על אף ההפסד בהליך זה של ערעור, תקבל האישה ככל הנראה סכום נכבד בגין חוות הלולים החדשה שהוקמה בתקופת החיים המשותפים, גם אם הרקע לכך הייתה חוות הלולים הקיימת של הורי הבעל, והכל מכוח עקרונות השיתוף ואיזון המשאבים בין בני זוג באשר לנכס אשר נוצר או אף הושבח בתקופת החיים המשותפים.
השבחת נכס קיים יכולה בנסיבות מתאימות להיחשב כנכס נפרד שיש להתאזן בגינו
לא פעם נפסק כי השבחה של נכס מקרקעין שאינו בר איזון היא כשלעצמה בגדר נכס אשר נצבר במהלך תקופת הנישואין (תמ”ש 21342/04 א.ש. נ’ ד.ש. עמ”ש 1279/07 פלונית נ’ פלוני).
השקעה של מי מבני הזוג בנכס המשביחה אותו באופן החורג מההשבחה הטבעית, הופכת את תוספת השבח לנכס נפרד, שנלקח בחשבון באיזון המשאבים. דברים אלה נכונים ביתר שאת ביחס להשקעה עסקית בדמות הקמת חוות לולים חדשה. הקמת החווה כרוכה הייתה בהשקעה ניכרת של זמן, מאמץ ומשאבים. שווי החווה, נכס שהוקם בתקופת החיים המשותפים, צריך על כן לבוא בחשבון לצורך איזון המשאבים.
נוכח האמור, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, לצורך השלמת פסק הדין בעניין שווי הזכויות של המערער –הבעל בחוות הלולים. לאחר שייקבע שווי הזכויות, ומנגד ייקבע שווי הזכויות הסוציאליות שצברה המשיבה בתקופת החיים המשותפים, יערוך בית המשפט קמא את איזון המשאבים, והכל בהתאם לסעיף 6 לחוק יחסי ממון.
