איזון משאבים מבוצע לבחירת אחד הצדדים ואין צורך בהסכמה של שני בני הזוג
איזון משאבים הוא דבר כמעט אוטומטי, וקורה כאשר בני זוג נפרדים ולאחר מכן מתגרשים. רק במקרים חריגים לא יבוצע איזון משאבים בין בני זוג, ואחד המקרים הבולטים הוא המקרה שבו יש לבני הזוג הסכם ממון שאושר כדין, ואזי גובר הוא – הסכם הממון – על הסדר איזון משאבים אשר מפורט בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג 1973, אשר תחולתו הינה על זוגות שנישאו לאחר 1.1.74.
במקרים רבים די בהגשת תביעה לאיזון משאבים בין בבית הדין הרבני ובין בבית המשפט לענייני משפחה כדי להניע את התהליך של יצירת האיזון, וכיום בניגוד לעבר אין צורך בסידור גט לצורך כך, ודי בפתיחת הליך לצורך איזון המשאבים, כאשר האיזון יבוצע במנותק מן הגט. משמע הגט לא ישמש גם קלף מיקוח ואיזון המשאבים יבוצע ממילא עם גם או בלעדיו.
חוק יחסי ממון
חוק יחסי ממון קובע הסדר של “איזון משאבים” בין בני זוג, ובו יש פירוט ברור למדי אילו נכסים מאוזנים בין בני הזוג ואילו נכסים אין מאזנים. ברמת העקרון כל מה שנוצר ונצבר במהלך חיי הנישואין או הזוגיות הינו בר איזון כלומר יש לאזן אותו. האיזון מתייחס לכל רכוש מכל מין וסוג שהוא בין ממשי ובין וירטואלי.
משמע לא רק נכסי מקרקעין מאוזנים אלא גם עסקים, חברות, פנסיות, אופציות, מניות, קופות גמל, ביטוחי מנהלים (מרכיב החיסכון) מטבעות קריפטו ועוד ועוד. ההסתייגות היחידה היא שהנכסים הללו נוצרו במהלך הזוגיות או שהוטמעו.
בחוק יחסי ממון בחר המחוקק בשיטת השיתוף הדחוי, אשר משמעותה היא הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין (סעיף 4 לחוק), כאשר עם פקיעת הנישואין מתחלק ביניהם הרכוש על פי שווים של כלל נכסיהם, למעט נכסים מסוימים המפורטים בחוק (סעיף 5). האיזון נעשה על דרך שומת נכסיו של כל אחד מבני הזוג ותשלום ההפרש בין הנכסים ושווים. ראו לעניין זה פסק דין ותיק שמהווה הלכה פסוקה, רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי, פ”ד נו(6)175.
הסדר איזון משאבים לא יחול כאשר יש הסכם ממון שנעשה על פי החוק או לגבי ירושות ומתנות
כל זאת, כאמור לעיל, בכפוף לכך שבני זוג לא עשו הסכם ממון, וככל שעשו – במידה שהוא אינו קובע אחרת [סעיף 3(א)]. משמע הסדר איזון המשאבים הוא הסדר שיורי מקום בו בני זוג שנישאו לאחר המועד הקובע בחוק – לא ערכו הסכם ממון המסדיר יחסיהם הרכושיים עם פקיעת נישואיהם.
הטמעה או שמירה בנפרד מביאות לתוצאות שונות
כך למשל אם אחד מבני הזוג קיבל ירושה או מתנה גם במהלך חיי הנישואין – נכסים אלו אינם מאוזנים ערב הגירושין אך אם מנגד בן הזוג הכניס את הכספים או הרכוש לפול המשותף אזי הכל מתחלק בין בני הזוג. רוצה לומר כי אם אדם קיבל מיליון שח במזומן כירושה ועשה טעות והכניס את הסכום לחשבון המשותף – אזי גם הירושה תחולק בשל אלמנט ההטמעה.
לעומת זאת אם אותו יורש החריג את הכספים שקיבל בירושה והכניס אותם לחשבון בנק נפרד ולא עשה בכסף שימוש לצרכי הבית – אזי הכספים הינם רק שלו והוא יקבל מעבר לחלוקת הרכוש הרגילה את הסך של מיליון שח שירש על פירותיו.
יש להבחין בין רכוש שנצבר במהלך הנישואין או הזוגיות לבין רכוש שהתקבל בירושה או במתנה והדין לגביהם שונה. בעוד שהרכוש שנצבר הוא משותף מתנות וירושות מוחרגות מן השיתוף. זאת ועוד, נכסים שצד קיבל במתנה או בירושה – בין לפני הנישואין ובין לאחריהם – או שנצברו לפני החתונה שייכים רק לו.
חזקת השיתוף על זוגות ותיקים ועל ידועים בציבור
באשר לזוגות ותיקים שנישאו לפני 1.1.74 וקודם לכן, אז חלה חזקת השיתוף לפיה אם מערכת היחסים הייתה תקינה והיה מאמץ משותף אז הכל משותף ומתחלק מחצה על מחצה. כך הם הדברים באשר לידועים בציבור. דינם כדין הזוגות הוותיקים בכל הנוגע לאיזון, אם כי יש הבדלים קלים בהתייחסות בית המשפט לידועים בציבור בכל הנוגע לנכסים עסקיים. יחד עם זאת ברור שדירת מגורים תאוזן בין בני זוג ידועים בציבור מכוח העובדה שדירת המגורים הינה גולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים, ומנגד יהיה יותר קשה לידועים בציבור לטעון לאיזון בנכסים עסקיים.
כוונת שיתוף ספציפי
יש גם מקרים ספציפיים בהם ניתן לרכוש זכויות בנכס, למשל דירה אם מוכחת כוונת שיתוף ספציפי או שיש ערבוב בין נכסים. למשל כספים שהתקבלו בירושה והושקעו בחשבון המשותף או שימשו לרכישת דירה גדולה יותר או סייעו בשיפוץ בית בסכום משמעותי, או ששולמה משכנתא משותפת, וכמובן שישנם עוד פרמטרים
על איזה נכסים חל איזון הנכסים?
האיזון נערך לגבי כל הנכסים, החל מעסקים ועד חברות דרך חשבונות בנק, פנסיה, קרנות השתלמות וכיו”ב. נכסי נדל”ן מיטלטלין, רכבים, מניות אופציות, לרבות חובות שנצברו על ידי אחד מבני הזוג (למעט חובות שנצברו שלא בתום לב או חובות הימורים או חובות שנוצרו בשל הוצאת כספים על אישה או גבר אחר).
ומה עם נכסים וירטואליים כגון פערי השתכרות נכסי קריירה ומוניטין עסקי ואישי
השיתוף כולל גם מוניטין ונכסי קריירה. אם צד מוותר אל הקריירה שלו בכדי לגדל את הילדים ומאפשר לצד האחר לטפח את הקיירה שלו, אז זה נכס בר איזון. לצורך כך ממנה בית המשפט מומחה אשר מגיש לבית המשפט חוות דעת איך לבצע את האיזון הכללי.
תשלומים עיתיים בין בני זוג בהליכי גירושין
במסגרת הליכי גירושין בהם קיימים פערים כלכליים משמעותיים בין בני הזוג, עשוי בית המשפט להורות על תשלומים עיתיים, שהם תשלומים תקופתיים המשולמים על חשבון איזון המשאבים העתידי. מטרת מנגנון זה היא להבטיח לבן הזוג המצוי בעמדת נחיתות כלכלית אמצעים כספיים שיאפשרו לו לכלכל את עצמו ולנהל את ההליך המשפטי באופן הוגן, עד שתושלם חלוקת הרכוש באופן סופי.
בדרך כלל, תשלומים עיתיים נפסקים כאשר קיימת הצדקה כלכלית ברורה לכך שאחד מבני הזוג מחזיק בנכסים משמעותיים, בעוד הצד השני חסר משאבים זמינים ונמצא במצב פיננסי מורכב, העלול להוביל אותו למצוקה כלכלית. תשלומים אלו יכולים להינתן בשתי מתכונות עיקריות:
- תשלום חודשי קבוע – פסיקת סכום חודשי קבוע על חשבון איזון המשאבים, אשר יאפשר לצד החלש לכלכל את עצמו ולהמשיך לנהל את ההליך המשפטי. סכום זה נגזר מהיקף הנכסים המשותפים, מהכנסות הצדדים ומגורמים נוספים.
- הקצאת סכום חד-פעמי או תשלומים תקופתיים – הקצאת חלק מהנכסים המשותפים בשלב ביניים, תוך שמירה על איזון סביר בין הצורך של הצד החלש לקבלת משאבים זמינים לבין זכותו של הצד החזק להגן על רכושו עד להשלמת האיזון.
ההצדקה לפסיקת תשלומים עיתיים נשענת על עקרונות הצדק והשוויון, שכן בלעדיהם בן הזוג החלש עשוי למצוא עצמו במצב של חוסר יכולת כלכלית לניהול ההליכים, בעוד הצד השני מחזיק ביתרון כלכלי מובהק. בתי המשפט נוטים להפעיל סמכות זו במקרים חריגים בלבד, כאשר דחיית איזון המשאבים עד לסיום ההליך עלולה ליצור חוסר איזון משמעותי או לפגוע בזכויותיו של בן הזוג החלש באופן בלתי מידתי.
הפסיקה קובעת כי תשלומים עיתיים הם כלי הכרחי כאשר ברור שקיים עיכוב משמעותי בסיום ההליך, וכן כאשר קיים חשש ממשי שאחד הצדדים ינצל את פערי הכוחות לרעת הצד השני, למשל באמצעות חסימת גישה לנכסים משותפים, הפסקת תמיכה כלכלית או מניעת משאבים הדרושים למימון ייצוג משפטי.
לפיכך, כאשר מתנהל הליך גירושין ממושך ומורכב, ובפרט כאשר מדובר ברכוש משמעותי כגון נכסי נדל”ן, חברות או השקעות פיננסיות, עשוי בית המשפט לראות לנכון להורות על תשלום ביניים עד להשלמת איזון המשאבים הסופי.
מועד קרע ואיזון משאבים
יש לקבוע את התקופה שבה היה שיתוף כלכלי בין בני הזוג ולפיכך בתקופה זו יש לשום את נכסי בני הזוג ולחשב זכויות בניכוי חובות (כמו למשל חוב משכנתא אך לא רק) גם אם לא רשומים על שם שני הצדדים.
התקופה הקובעת היא מיום הנישואין בדרך כלל עד למועד הקרע שהוא בדרך כלל היום בו אחד מן הצדדים או שניהם עוזבים את הבית היום שבו נפתחו ההליכים באמצעות הגשת בקשה לישוב סכסוך.
בית משפט ממנה רואה חשבון או אקטואר, שאליו ממציאים מסמכים רלוונטיים כגון: פנסיה, קרנות השתלמות, קופות גמל, פיצויים, חסכונות, זכויות וכיו”ב, מאזן ביניהם ומוציא תחת ידו חוות דעת שבה הוא קובע מי צריך לשלם / להעביר למי סכום כסף ומה שיעורו. בדרך כלל חוות הדעת אוחזת שתי אופציות: האחת – לתשלום מידי חד פעמי – היוון – בתוך שהוא מהוון סכומי כסף של נכסים שטרם הבשילו כמו קרנות פנסיה או קרנות השתלמות או פיצויים; השני – תשלום בעת הבשלת הנכסים והיותם נזילים. בדרך כלל בית המשפט לא יכפה היוון בגין כספים לא נזילים.
כאשר למי מבני הזוג עסק חברה וכיוצ”ב הדברים מסתבכים מעת שכן יש צורך לערוך הערכת שווי, על פי שיטות מקובלות, והנושא אינו פשוט כלל ועיקר, נוכח העובדה שכל מומחה מעריך אחרת ויש מספר שיטות להערכת שווי עסק או חברה. ישנם הבדלים בין המומחים השונים בסוגיה זו, ועל כן רצוי להיוועץ עם עורך דין מומחה בתחום ועם רואה חשבון או כלכלן מומחה בתחום.
נשאלת השאלה – מה קורה כאשר יש פערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים, ובעוד אחד הצדדים ממשיך לעבוד לחסוך ולצבור יש צד שני שאינו עובד ותלוי כלכלית בצד החזק. כיצד יממן אותו צד שנכנה אותו חלש את המחיה שלו בתקופה זו, ולא פחות חשוב מכך – כיצד יממן הצד את ההליכים המשפטיים היקרים?
ידוע הוא שניהול הליכי גירושין, בבית הדין הרבני או בבית המשפט מצריך כספים, כלומר יש צורך במשאבים כלכליים, החל בעורכי דין ותיקים ומנוסים, דרך יעוץ וטיפול פסיכולוגי על מנת להתמודד עם הקשיים הנפשיים, וכלה במומחים כגון רואי חשבון שאפשר להיוועץ בהם. גם חוקרים פרטיים וכיוצ”ב כרוכים בעלות כספית לא מבוטלת וישנם מקרים בהם עבודתם של חוקרים פרטיים הינה חיונית.
כשאין בידי אחד הצדדים – הצד החלש כלכלית – לשלם כספים לעורכי הדין לענייני גירושין ולמומחים השונים יכול אותו צד למצוא עצמו בעמדת נחיתות ברורה.
הדברים נכונים שבעתיים כאשר הצד החזק כלכלית חוסם את החשבון המשותף, מפסיק לממן את המשפחה, ומונע גישה לכספי המשפחה. במצב כזה הצד החלש כלכלית יתקשה לממן עורכי דין ומומחים להם הוא נזקק.
בחלק הארי של המקרים בקשה למימון ביניים של ההליך המשפטי או בקשה לחלוקת משאבים חלקית בלבד – נדחית על ידי בית המשפט ולא נענית בחיוב ורק במקרים נדירים וחריגים מקצה בית המשפט מתוך המשאבים המשותפים כספים לצד החלש כלכלית.
יש מי שיטען שבמקביל לפסיקת מזונות זמניים יש צורך גם להקצות לצד החלש את האפשרות של מימון הליכים משפטיים
בתי המשפט לענייני משפחה לרוב לא נעתרים לחלוקת רכוש חלקית ו/או לחלוקתו טרם הסתיים ההליך כולו, שכן ככלל, איזון משאבים צריך להיעשות בשלמותו בסיום ההליך המשפטי. בתי המשפט מתייחסים לעניין חלוקת הרכוש כאל חלוקה במקשה אחת כלומר יחדיו ובו זמנית. יותר נדירים ופחות מקובלים הם המקרים בהם יבצע בית המשפט חלוקת רכוש חלקית כאשר השאיפה היא לבצע איזון כולל ולא ב”תשלומים”.
ראה לעניין זה את פסק דינה של כב’ השופט פאני גילת כהן כערכאת ערעור, אשר דחתה בקשת רשות ערעור על בית המשפט לענייני משפחה שלא נעתר לבקשת האישה לאפשר לה לקבל חלק קטן מן המשאבים המשותפים במסגרת בקשת ביניים ועמד על כך שחלוקת הרכוש תיעשה במסגרת האיזון הסופי.
דרכה של האישה במקרה זה לא צלחה, והיא תיאלץ למצוא מקור לתשלום עורכי הדין והליכי הגירושין במסגרת הערכאות השונות. 28221-09-23
יחד עם זאת עשוי בית המשפט לסטות מעקרון זה, בין בדרך של איזון חלקי ובין בדרך של פסיקת תשלומים על חשבון האיזון הסופי כאשר הדבר עשוי לייעל ההליכים, להביא לסיום הסכסוך, לצמצום פערים במצבם הכלכלי של הצדדים או כאשר דחיית האיזון עלולה להכביד על אחד הצדדים באופן בלתי מידתי, בפרט כאשר מדובר בסכסוך מורכב שקצו רחוק (ראו לעניין זה את רמ”ש (חיפה) 64208-12-16 י.ז. נ’ ס.ש.
לכלל לפיו האיזון נעשה במועד אחד וכמקשה אחת זה יש חריגים וניתן לסטות מכלל זה במקרים מסוימים ולבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת בעניין זה, הגם שברוב המקרים אין הוא עושה שימוש בסמכות חשובה זו. לעיתים חריגות ניתנו החלטות לתשלום חלקי, חד פעמי או עיתי שיאפשרו קיום ומימון ההליכים במהלך מאבק הגירושין.
החלטה חשובה כזו ניתנה על ידי שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פליקס גורודצקי, בתיק בו עתרה האישה תוך כדי ניהול ההליכים לקבל סך של 500,000 עוד בטרם יחולקו כל הנכסים ויבוצע איזון משאבים. במקרה זה טענה האישה כי ההון המשפחתי מסתכם במיליונים רבים ולצורך כך הסתמכה על המומחה שמינה בית המשפט, והדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בעובדה שההליך נמשך למעלה מחמש שנים. ההחלטה ניתנה בשנת 2020. פסק דינה של השופטת פאני גילת כהן במסגרת ערכאת הערעור, דווקא נותן גיבוי לאי מתן מימון ביניים או איזון משאבים חלקי, שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה.
ואלו הם נימוקיו של השופט גורודיצקי, היפים למקרים בהם אחד הצדדים אוחז במיליונים רבים והשני בכספים מועטים אם בכלל ובהעדר הכנסה שוטפת סבירה:
במצב בו כבר קיימת תשתית ראייתית בנוגע להיקף הנכסים, וברקע מתנהלת תביעה רכושית כאשר לצד אחד יכולת גבוהה יותר באופן ניכר משל האחר, למעשה אין כל מניעה לחלק חלק מהרכוש כבר במהלך ניהול ההליך, למעשה סעיף 6 לחוק יחסי ממון מאפשר זאת (לבית המשפט סמכות לקבוע תשלום בשיעורים). כדברי בית המשפט במקרה דנן המסתמך על הלכות שנקבעו בערכאות גבוהות יותר: דין הבקשה להתקבל.
ברע”א 4358/01 בר אל נ’ בר אלי פ”ד נח (5) 865 נקבע בנוגע לפירוק שיתוף בדירת המגורים של בני זוג כי חרף האמור בס’ 37 לחוק המקרקעין תשכ”ט – 1969 לפיו שותף במקרקעין רשאי לעתור לפירוק השיתוף “בכל עת”, יכול בית המשפט לענייני משפחה “בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל”.
יחד עם זאת, “כאשר התדיינות בפני בית-המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה” וכאשר ” דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות” … ” טוב יעשה בית-המשפט אם יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים נוספים”.
העיקרון אשר נקבע בהלכת בר-אל, כוחו יפה גם לאיזון משאבים. בתוך כך, ברמ”ש 20567-03-18 מיום 8.4.18 (פורסם בנבו) נדון מקרה דומה ובית המשפט המחוזי קבע: ” אכן, נטיית הפסיקה היא לערוך איזון משאבים במכלול הנכסים, בצוותא חדא, ולא על נכס אחד או על חשבון נכס אחד (ראו לענין זה – ע”א 1229/90 דורותי חנוך נ’ יגאל חנוך פד”י מה(5) 584)..
יחד עם זאת, ישנן נסיבות בהן בית המשפט יסטה מעקרון זה. לדוגמא – במקרים בהם איזון חלקי בנכס מסוים או בדרך של פסיקת תשלומים חלקיים על חשבון האיזון הסופי, יביא מחד גיסא לייעול ההליכים, לסיום הסכסוך ולצמצום פערים כספיים בין הצדדים, ומאידך גיסא דחיית האיזון עלולה להכביד על אחד הצדדים באופן לא נאות, במיוחד כשמדובר בסכסוך מורכב העלול להימשך עוד זמן רב”.
על רקע מסקנה זו נקבע כי: ” מכאן כי בצדק בחן בית משפט קמא לגופה את טענת המשיבה לשינוי נסיבות מהותי, בעקבות התבהרות המצב העובדתי משפטי…”.
ובהמשך:
“בנסיבות אלה, כשמחד גיסא מכלול הרכוש הרב הנתון במחלוקת שבין הצדדים (כ-12 מיליון דולר), כשמירב הסיכוי, עם התבהרות המצב העובדתי והמשפטי של זכויות המשיבה בבית, כי חלקה בבית יגיע אל מעל למיליון דולר, ומאידך גיסא מצבה הכלכלי של המשיבה אינו שפיר ומועד סיום ההליכים אינו ידוע, יש הצדקה לשחרר מהכספים הנזילים סכום של 300,000 דולר לכל אחד מהם”.
ער אני לעובדה כי הקביעה מושא הערעור ברמ”ש 20567-03-18 ניתנה לאחר דיון ההוכחות ואולם סכום אשר שוחרר בהליך זה הווה -22% משווי חלקו הצפוי של כל אחד מבני הזוג בבית.
בעניין שלפני מתבקש שחרור כספים בסך השווה ל- 5% בלבד מתשלום האיזון הנמוך מבין השניים בהתאם לחוות הדעת, וניתן להיעתר לשחרור סך זה, גם לפני הליך ההוכחות. בנוסף, הצדדים התגרשו זמ”ז ומשכך, בהתאם לס’ 5 (א) לחוק יחסי ממון, המבקשת זכאית לאיזון המשאבים ו” באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו …” ראו: ס’ 6 (ג) לחוק יחסי ממון.
אין צורך להוכיח חרפת רעב ודי בפערים כלכליים משמעותיים וגדולים
ממשיך כב’ השופט גורודיצקי וקובע כי: אין ממש בטענת המשיב כי המבקשת לא הוכיחה את הטענה בדבר הקשיים הכלכליים שאינם מאפשרים לה לנהל את ההליכים המשפטיים. המבקשת לא נדרשת להוכיח “חרפת רעב” ודי בכך שתצביע על פער ממשי ביכולת הכלכלית. במקרה שלפני הפער נלמד, הן מהעובדה שאינה במחלוקת כי המבקשת לא השתלבה במעגל העבודה והכנסתה היחידה משולמת לה על ידי המשיב והן מקביעת המומחה בחוות הדעת. חוות הדעת אומנם לא קיבלה תוקף של החלטה או פסק דין ואולם ניתן לראות בה ולו ראשית ראיה ביחס ליכולת הכלכלית של המשיב.
חיזוק לגישה זו מוצא בית המשפט גם בתמ”ש 29202-05-14 :” עלי, כבית משפט לענייני משפחה, לערוך איזון הוגן בין הצדדים בעת פירוק הקשר. זוהי גם תכלית חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973. וכבר נקבע, כי מימוש מטרת המחוקק תהיה ביצירת איזון בין בני זוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון ביניהם (ככל שיש) וראו ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, ……עוד נקבע כי הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון מבוסס על עקרונות האוטונומיה והשוויון”.
המסקנה של פסק הדין
על מנת לממש מטרה זו של חתירה לשוויון בין בני זוג מתגרשים, יש לצמצם, עד כמה שאפשר, פער כלכלי בין השניים במהלך ניהול ההליכים המשפטיים והדבר נכון ביתר שאת מקום בו עסקינן בהליכים משפטיים מתמשכים.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
