בימים האחרונים פורסמה באמצעי התקשורת פרשה מזעזעת, אשר נתגלתה באמצעות התקנת מצלמות בבית החולים, לפיה זוג הורים התעלל בבנם בן ארבע השנים, פעוט חסר ישע ורך בשנים.
האם חשודה בכך שהזריקה לו חומרים מזיקים והאב חשוד כי התעלל בבנו מינית.
לכאורה מדובר בפרשה מזעזעת המטלטלת את הנפש.
אין זה המקרה היחיד בו הורים נחשדו ואף הורשעו לעיתים בהתעללות בילדיהם.
פרשת האמא “המרעיבה” בשנת 2009, הביאה את הציבור להתוודע לתסמונת פסיכיאטרית המכונה תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.
תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח היא תסמונת נפשית מוכרת בתחום הפסיכיאטרי כאשר עיקר ביטויה בכך שאדם מנסה בכוונה לגרום לפציעה או למחלה של אדם אחר, בדרך כלל במטרה לזכות בתשומת לב או רווח אחר.
זאת בניגוד לתסמונת מינכהאוזן שלא באמצעות שליח, שבה אדם מביים מחלות חמורות, שכביכול יש לו.
יש הרואים בביטויה של תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח צורה של התעללות בילדים.
הלוקה בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח הוא בדרך כלל הורה, משמורן, או בן זוג , והקורבן הוא בדרך כלל ילד, או בגיר חסר ישע. ברוב המקרים הלוקה בתסמונת גורם למחלה גופנית אצל הקורבן.
משרדי יצג לפני זמן לא ארוך זוג הורים אשר נעצרו בחשד כי פגעו בבנם, אחד מזוג תאומים, אשר הגיע לבית החולים ביחד עם אביו כשהוא סובל מפגיעה פיסית משמעותית.
הן רשויות הרווחה והן המשטרה עורבו בעניין מיידית על ידי בית החולים, והמשמורת בילדים נלקחה מיידית מן ההורים והותר להם בתחילה לפגוש את ילדיהם רק בליווי ובפיקוח.
כל חוות הדעת המקצועיות באותה עת העלו כי האב פגע בילד והילדים שניהם הוצאו ממשמורתם והועברו למשפחה אומנת למשך שנה שלמה.
גם ד”ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית קבע כי הילד נפגע על ידי ההורים, בין במזיד ובין בשוגג, אך חוות דעתו – שבדיעבד התבררה כשגויה – הייתה כי מקור הפגיעה הינו בהורים עצמם ו/או באב.
בדיעבד התברר, והמערכת נאלצה לקבל זאת, כי לא מדובר בהורים הלוקים בבעיה כלשהי וכי חד משמעית לא פגעו בילדם. לאחר שניהלתי את ההליך המשפטי, התברר כי הילד נולד עם פגם גנטי אשר גרם לו להיראות כאילו סבל מחבלה כלשהי, וכתוצאה מכך נראה כאילו הוכה על ידי ההורים או מי מהם. אך בפועל לא כך היה והילד לא סבל התעללות ו/או הזנחה מהוריו ואפילו לא מינורית ושולית. המדובר בהורים אחראיים ומיטיביים שנפלו קורבן לנסיבות, ולשמחתי הרבה עלה בידי להוכיח זאת ולשחרר את התאומים למשמורת של ההורים.
חוות דעת מקצועית אודות מסוכנותם של ההורים ומסוגלותם ההורית העלתה כי אין במקרה זה כל מסוכנות ויתר על כן כי קיימת מסוגלות הורית גבוהה אצל כל אחד מההורים.
גם פרופ’ היס לשעבר מנהל המכון לרפואה משפטית קבע בחוות דעת שניתנה על פי הזמנתנו כי לא ההורים פגעו בילד אלא שמדובר בפגם רפואי עמו נולד הילד וכי אין להורים כל אשם או אחריות באשר למצבו.
יש אם כן להיזהר היטב בטרם מאשימים הורים בפגיעה קשה בילדיהם, מאחר וגם אם יזוכו – הנזק להורים עצמם, המשקעים והטראומה לא ישכחו בהקדם והמצב עבור ההורים, הינו בלתי הפיך ולא ניתן לריפוי או פיצוי.
