תוקפו של הסכם ממון שלא אושר כדין – ריכוך המגמה
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
פעם אחר פעם נזקקים בתי המשפט לענייני משפחה לדון בשאלה כיצד להתייחס להסכם ממון או הסכם גירושין שלא אושר כדין, על פי האמור בחוק יחסי ממון בין בני זוג – אך הצדדים נהגו על פיו ופעלו בהתייחס אליו.
מצד אחד – החוק מחייב אישור של הסכם ממון כדין, ואין אפשרות לסטות מההוראה שבחוק, שכן אישור ההסכם הוא נושא מהותי ולא ראייתי בלבד. לא מעט פסקי דין קובעים כי הסכם יחסי ממון או הסכם גירושין שלא אושר כדין – הוא חסר תוקף משפטי, לא ניתן לאכוף אותו, ואין לפעול על פיו. במקרה כזה ברירת המחדל הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג. לא אחת נתקלתי בעבודתי כעורכת דין לענייני משפחה, – בזוגות שלא אשרו את הסכם הממון בפני הרשות המוסמכת, ושל כך מצאו עצמם מתדיינים במשך תקופות ארוכות על דרך חלוקת הרכוש בעת הגירושין.
מנגד, לא מעט פסקי דין קובעים כי במידה וצדדים התנהגו על פי ההסכם ופעלו בהסתמך עליו – עקרון תום הלב מחייב כי ההסכם יהיה בר תוקף וייאכף על ידי בית המשפט.
בפסק דין, שניתן לאחרונה על ידי כב’ השופטת אורית בן דור בתמ”ש (י-ם) 5588204-13 ה’ ש’ נ י’ פ’ נבחנה מחדש סוגיה זו, סוגיה שיש בגינה כבר לא מעט פסקי דין.
עסקינן בבני זוג שנישאו בשנת 2001, נולדה להם בת משותפת, והם רכשו דירה בבית שמש. בשלהי שנת 2002 נפרדו ונכרת הסכם גירושין בין הצדדים על ידי בית דין צדק של העדה החרדית אליה הם משתייכים, והם התגרשו זמ”ז באותו יום.
בהסכם הגירושין, נקבעו הוראות המסדירות את מזונות הקטינה וקיזוז חוב המזונות מחלקו של הנתבע ברכישת הדירה. לטענת התובעת, הנתבע לא עמד בחיוב המזונות שהושת עליו בהסכם, וכבר בחודש 2/10 עלה גובה החוב על כל חלקו ברכישת הדירה, זאת לאחר שזוכה בחלקו בדמי השכירות בעד התקופה שהדירה הושכרה, ועל כן יש להורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך שנקבעה בהסכם ולהעביר את זכויות הנתבע בדירה על שמה.
עוד טוענת התובעת לחיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים בסך של 3,200 ₪ לחודש החל מחודש 7/12 המועד בו פלש לדירה. כן עתרה התובעת לחיוב הנתבע במזונות הקטינה בסך של 1,440 ₪ לחודש כפי שנקבע בהסכם, זאת החל מחודש 2/10.
בכתב ההגנה, שהוגש על ידו באיחור ניכר, טען הנתבע כי ההסכם נעדר תוקף מחייב משלא אושר כדין בהתאם להוראות חוק יחסי ממון, התשל”ג-1973. כן טען הנתבע כי חתם על ההסכם מתוך טעות והטעיה ועל כן הינו בטל, ועוד טען כי התובעת אינה מקיימת את הוראות ההסכם משאינה מאפשרת לו להתראות עם הקטינה ממועד הגירושין וכי היא מפרה את ההסכמות בדבר הסדרי ראיה וכי שווי הדירה היום עולה עשרות מונים על שווי רכישתה המקורי, ובאופן שגם אם יקוזז כל חובו – יוותר לזכותו סכום משמעותי משווי הדירה ועל כן אין להעביר את חלקו בדירה על שם התובעת.
עוד טען הנתבע כי השכירות לא הועברה לידיו משך השנים ובחלקו שולמה המשכנתא ואף נותר לתובעת סכום עודף. לדבריו הוא אברך דל אמצעים ובלי הדירה לא תהיה לו קורת גג.
באשר לתביעת המזונות, טען הנתבע כנגד השיהוי בהגשת התביעה, וכן כי לתובעת אין זכות לתבוע את מזונות הילדים ללא רשות בית המשפט משלא פעלה לגבות את המזונות על פי ההסכם משך 10 שנים בקירוב.
בהעדר התייצבותו של הנתבע לדיון, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית להוכיח את תביעתה עד כמה שחובת הראיה עליה ולקבל סעד, זאת בהתאם להוראת תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984. יחד עם זאת בוחן בית המשפט את הנושא בצורה עניינית ודן מהותית בסוגיה המשפטית על אף היעדרות הנתבע מן הדיון.
בית המשפט קובע כי במשך כעשור נהגו הצדדים על פי הסכם הגירושין עת הנתבע אינו משלם את מזונות הקטינה ואילו התובעת אינה פועלת לגבייתם בהתחשב בכך שעומדת לה זכות הקיזוז בהתאם להסכם הגירושין. משך כל השנים לא עתר הנתבע לביטולו ולא כפר בתוקפו של הסכם הגירושין. רק עתה, לאחר שהוגשו כנגדו התביעות, מבקש הנתבע לראשונה להתנער מהסכם הגירושין וטוען כנגד תוקפו בהעדר אישור על פי חוק יחסי ממון.
כבר נקבע שבני הזוג רשאים להעביר נכסים גם בהסכם שאינו ממלא אחר תנאי הסכם ממון כהגדרתו בחוק (ע”א 169/83 יונה (שרעבי) שי נ’ ששון (שרעבי) שי, פ”ד לט(3) 776; ע”א 1629/11 יצחקי נ’ וכטר.
בנסיבות בהן נהגו הצדדים בפועל על פי ההסכם, חל לכאורה השתק בשל חובת תום הלב, ואף מתקיים השתק שיפוטי, נוכח נסיבות כריתתו ואישורו של הסכם הגירושין ( רע”א 4224/04 בית ששון נ’ שיכון עובדים פ”ד נט(6) עמ’ 625).
על כן, גם כאשר נקבע כי הסכם ממון אינו תקף, נקטו בתי המשפט בגישה לפיה כאשר פעלו הצדדים על פי ההסכם ונהנו מפירותיו, יש להכיר בתוקפו של ההסכם מכוח עקרונות תום הלב וכי קיימת מניעוּת מהעלאת טענה בדבר היעדר אישור ההסכם על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג (בע”א 185/81 רודן נ’ רודן,פ”ד (לט)3 186; בע”מ 9126/05 פלונית נ’ פלוני.
גם טענותיו של הנתבע לאי קיום הסדרי הראיה עם הקטינה לא יועילו משום שאין בהן להפקיע החיובים האחרים שבהסכם, וכן העדר קשר אינו פוטר, ולא כל שכן באופן אוטומטי, מחובתו לזון את הקטינה, וזאת אף מבלי לדון בשאלת הסיבה להעדר הקשר בין האב לקטינה. רק אם בית משפט פטר אב ממזונות – רק אז יכולה להעלות טענה בדבר העדר חיוב במזונות אך אין די בכך שהאב לא פגש בקטינה כדי לקבוע שאין הוא חב במזונות קטינה.
אשר על כן, מצא בית המשפט לנכון לקבל את התביעה ולהורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך של העברת זכויות הנתבע על שם התובעת וכן מצא לנכון לפסוק מזונות ילדים בסך של 1,250 עבור הקטינה.
