בתחום המשפחה הלהט”בית, ניכרת בשנים האחרונות במיוחד, מגמה מיוחדת המעידה על ליברליות ועל נכונות לתפיסה שונה של האחר, במיוחד בנושאי הורות אימוץ וצווי הורות פסיקתיים. מגמת השינוי החלה בבית המשפט לפני יותר מעשור וחשוב לציין שבית המשפט מגלה מגמה של תפיסה מתקדמת, ובמיוחד לאור העדר חקיקה של הכנסת, כאשר הדרך הראויה היא שינוי באמצעות חקיקה ולא באמצעות פסיקה, אך בלית ברירה ובהעדר חקיקה הולמת, יוצר בית המשפט תקדימים, מעין פסיקה חקיקתית.
קדמה לכך פסיקת מתקדמת שנוצרה בקשיים רבים אשר התייחסה לזוגות ידועים בציבור בני אותו מין כשווי זכויות לידועים בציבור בזוגיות הטרוגנית רגילה כביכול.
כל אימת שבית המשפט נזקק לתת פסק דין עקרוני הוא למעשה מחליף את תפקידה של הכנסת האמורה לחוקק חוקים חדשים ו/או לשנות חוקים קיימים, בוואקום שנוצר בין לבין נכנס בית המשפט לעיתים, ובמיוחד כאשר זמנים משתנים ותפישות גם הן משתנות, מה שנכון במיוחד לגבי זוגות חד מיניים והורות.
אין זו הדרך הנכונה ועל המחוקק ליתן דעתו לצורך בשינויים שונים הנובעים משינוי התפיסה ולאור הקדמה ואולם נוכח הוואקום שנוצר כאמור, אין לבית המשפט בכלל ולבית המשפט לענייני משפחה בפרט, פתרון אחר מאשר ליתן פסיקה שהינה מעין חקיקה.
פסק דין מוביל של סגן הנשיאה השופט נפתלי שילה
בפסק דין שניתן על ידי כב’ השופט נפתלי שילה בתמ”ש 41067-04-16, הנחשב לעקרוני ולמוביל, נקבע כי שתי נשים המשמשות כאימהות בפועל לילד משותף, תרשמנה כאימהותיו מיום לידתו, ללא קשר למועד הגשת הבקשה למתן צו ההורות לצורך הרישום.
התקדים החשוב, מתייחס לעובדה שהאם הנוספת, לא תירשם כאם מיום קבלת צו ההורות הפסיקתי, אלא מוקדם יותר מיום הלידה, ולכן גם תירשם כאמו בתעודת הלידה.
זוהי פסיקה המבטאת רצף של ציוני דרך חדשים אותם מובילים בתי המשפט לענייני משפחה לאורך שנים. הפסיקה לוקחת בחשבון את השינויים החברתיים והשינויים בתפיסת העולם, ומשווה את מעמדם של בני הזוג מאותו מין, לבני זוג הטרוגני כלומר כאלה המורכבים מגבר ואשה כמו במשפחה המסורתית.
לא יהיה זה מוגזם לומר כי במהלך השנים האחרונות נוצרו תקדימים כה רבים, עד כדי השוואת מעמדם של בני זוג מאותו מין לזוג הטרוסקסואלי. כך למשל זוג חד מיני מוכר במס שבח מקרקעין כזוג לכל דבר וענין כאשר יש ברצונם להעביר זכויות, כמו לגבי ידועים בציבור, ואין הם נדרשים לשלם מס רכישה משל היו זוג נשוי.
הכרה בזכויות במקום העבודה של בני זוג בני אותו מין אינה דבר חדש כבר, וגם נטילת משכנתא על ידי בני הקהילה הלהט”בית הינה דבר שבשגרה. אמנם נדרשים הם ליתן תצהיר ולהראות הסכם יחסי ממון ברוב המקרים ואולם זו משוכה שקל לעבור ואפשר להתמודד עמה בנקל.
מהו צו הורות פסיקתי?
כאשר זוג נשים בוחר להביא ילד לעולם ועושה זאת באמצעות תרומת זרע אנונימית, נוצר מצב בו למעשה רק האם הביולוגית אשר נשאה ברחמה את הילד וילדה אותו – נרשמת כאימו בתעודת הזהות ו/או ובכל מסמך רשמי אחר. לשנייה אין לכאורה כל מעמד רשמי, על אף שבנות הזוג תכננו והגו את הילד/ים יחדיו.
מעמדה של האם הלא ביולוגית, כלפי הילוד, לא מוסדר מרגע הלידה והיא צריכה לעבור הליך משפטי על מנת להסדירו. ההסדר החוקי במדינת ישראל שהיה נהוג מאז החלה ההכרה בכך שמשפחה אינה בהכרח מורכבת מגבר אישה וילד אלא גם משני גברים או שתי נשים -היה הליך של קבלת צו אימוץ – שמשמעותו הגשת טפסים, המתנה לתסקיר שנעשה על ידי שירותי הרווחה ולאחר התסקיר יוזמנו הצדדים לדיון בביהמ”ש שבמהלכו ניתן צו האימוץ (בהסתייגות של מקרים נדירים ומיוחדים של העדר כשירות הורית)
בשנים האחרונה מתרחשת מהפכה במסדרונות בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ מצפון ועד דרום. זוגות נשים אשר תובעות כי יכירו בהן כאימהות טבעיות ולא כמאמצות בהליך של אימוץ, ובנוסף כי ההכרה תתבצע ללא תסקיר של לשכות הרווחה.
הבדלים בין צו אימוץ לצו הורות פסיקתי
ההבדלים המשמעותיים בין צו הורות לצו אימוץ הינם כדלקמן:
- צו אימוץ למעשה קובע שלילד יש הורה ביולוגי שמוותר עליו לטובת הורה לא ביולוגי – מה שממש לא רלוונטי למקרה שבו שתי אמהות החליטו להביא לעולם ילד משותף והסיבה שלילד אין מטען גנטי משתיהן – הינה שאין אפשרות לעשות זאת אך מבחינתן הן שתי אמהות שוות זכויות וחובות.
- כשניתן צו אימוץ – הילד נרשם כמאומץ בספרי האימוץ של מדינת ישראל, לעומת אם ניתן צו הורות – אין רישום אחר ואין הבדל רישומי בין האם הביולוגית לאם הלא ביולוגית.
- בקשה לקבלת צו אימוץ ניתן להגיש החל מחצי שנה לאחר הלידה. בקשה לקבלת צו הורות יש להגיש בסמוך למועד הלידה.
- צו אימוץ מתחיל בפניה ללשכות הרווחה והתסקיר תלוי בזמינות שלהן (מה שעלול להאריך את התקופה מאוד). לעומת זאת צו הורות מתחיל בפניה לביהמ”ש וכאשר ביהמ”ש קובע שההליך הנכון הוא צו הורות – הוא קוצב את הזמן של לשכת הרווחה להגיש את התסקיר. לעיתים בית המשפט גם יכול להחליט ללא תסקיר.
- הפרוצדורה להוצאת צו אימוץ שונה מזו לצורך צו הורות פסיקתי, בעוד שלראשונה נדרשים טפסים סטנדרטיים הרי שצו הורות פסיקתי ניתן בבית המשפט.
לפני זמן מה, התקבלה הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה לפיה כאשר זוג נשים יעמוד במספר תנאים בהגשת הבקשה לבית המשפט – המדינה לא תתנגד למתן צו הורות.
התנאים הינם:
- בנות הזוג בנות למעלה מ 21 שנה והן מצויות בזוגיות מעל ל – 18 חודשים;
- הסכם ההורות ביניהן נחתם לפני התחלת הליכי הבאת הילד לעולם;
- הילד בן פחות מ – 90 יום;
- בנות הזוג חותמות על תצהיר לפיו לאף אחת מהן אין הרשעה בעבירת מין או אלימות שאינה מאפשרת לה להירשם כהורה וכו’.
צו הורות פסיקתי יכול שיינתן עם או בלי תסקיר והכל לפי שיקול דעת בית המשפט
במספר פסקי דין אשר דנו בבני זוג חד מיניים, קבע ביהמ”ש כי בהתקיים תנאים מסוימים, ינתן לבן הזוג של ההורה הביולוגי צו הורות פסיקתי כלפי הילד.
הליך זה מהווה קיצור דרך משמעותי, אבל יותר מכך, מהווה הכרה של המדינה במעמדו כהורה של בן זוג אשר אינו הורה ביולוגי, אולם נוטל חלק בהליך יצירת הולדת קטין ושותף פעיל בגידולו.
תקדימים
פרשת דורון ממט (בג”ץ 6569/11 וכן 566/11), נדון מקרה בו בני זוג הומוסקסואלים הביאו לעולם ילד באמצעות פונדקאות חו”ל. הילד היה קשור גנטית רק לאחד מהם, וחרף זאת ביהמ”ש הורה כי גם האב הלא ביולוגי ירשם במרשם האוכלוסין כאביו.
בפרשה אחרת (תמ”ש 245-01-14) נפסק, כי במקרה בו לזוג לסביות נולד ילד (הקשור גנטית לאחת מהן) יינתן צו הורות פסיקתי (להבדיל מאימוץ כאמור) לבת הזוג.
כמובן שקיימים תנאים מקדמיים וביניהם רצון וכוונה אמיתית ליחס הורות והסכמה של ההורה הלא ביולוגי לקבל על עצמו חובות הוריות וכי בפועל מתקיימים יחסי הורות.
כאמור, אין המדובר במצב בו ההורה- הלא ביולוגי – הצטרף למשפחה בשלב מאוחר, אלא זוג אשר יזם את ההורות יחד והתנהג מיום הולדת הקטין כשני הורים לכל דבר ועניין.
במקרה בו ההורה הלא ביולוגי מצטרף בשלב מאוחר יותר עדיין תהיה רלוונטית הפרוצדורה של אימוץ ולא יינתן צו הורות פסיקתי.
ממקרים אלו עולה בבירור, כי המגמה הרווחת בבתי המשפט החל מפרשת ירוס חקק ( ע”א 10280/01) היא להכיר בהורותו של בן זוג של הורה ביולוגי במשפחות חד מיניות כלפי הילד במשפחה.
תוצאה שונה בשני פסקי דין שונים: השופטת גוליאן בן דב אל מול יחזקאל אליהו.
בתמ”ש 8184-07-16 שניתן על ידי כב’ השופטת עידית בן-דב ג’וליאן התקבלה תוצאה שונה מאשר בתמ”ש 19776-02-16 אשר ניתן על ידי כב’ השופט יחזקאל אליהו בסוגיה דומה אם לא זהה
השאלה המונחת בשני פסקי הדין הללו היא האם תחולתו של צו הורות פסיקתי – המכיר במבקשת 2 כהורה נוסף של הקטין – ממועד לידתו של הקטין, או האם תחולתו ממועד מתן הצו.
בתמ”ש 8184-07-16 קובעת השופט עידית גוליאן בן דב את הממצאים הבאים:
ביום 5.7.16 הגישו המבקשות בקשה למתן צו הורות פסיקתי, כאשר הינן בנות זוג החיות יחד תחת קורת גג אחת כידועות בציבור ומנהלות יחד משק בית משותף; המבקשות נרשמו כבנות זוג בעמותה אשר הנפיקה להן תעודת זוגיות; המבקשות שינו את שם משפחתן לשם משפחה משותף; המבקשות ערכו ביניהן הסכם ממון; המבקשות ערכו ביניהן הסכם הורות בו הן נטלו על עצמם אחריות מלאה כלפי הילדים המשותפים שיוולדו להן והתחייבו לשאת בכל החובות והזכויות הכרוכות בגידול הילדים שיוולדו ללא קשר לזיקה גנטית, וגם במקרה של פרידה; המבקשות בחרו יחדיו תורם זרע והיו שותפות יחד להליך בו עברה המבקשת 1 טיפולי הזרעה, מהם נולד הקטין.
ביום 17.7.16 הודיע ב”כ היועמ”ש, כי אין מניעה מצידו למתן צו הורות פסיקתי למבקשת 2 ביחס לקטין, ללא קבלת תסקיר סעד.
המחלוקת הינה על מועד תחולת צו ההורות הפסיקתי
צו הורות הינו צו המכונן סטטוס אישי חדש בין הקטין לבין ההורה ללא הקשר הגנטי, ומשכך תחולתו ממועד מתן הצו ואילך.
צו הורות פסיקתי הינו צו הדומה במהותו לצו הורות אשר ניתן לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ”ו-1996, ונועד ליתן מענה לבני זוג שהליך פונדקאות על פי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים אינו פתוח בפניו.
סעיף 12 בחוק הסכמים לנשיאת עוברים, אשר כותרתו “תוצאות מתן צו הורות” קובע: “עם מתן צו הורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר ועניין”. היינו – תחולתו של קשר ההורות עם מתן הצו. כך גם קובע סע’ 17 בחוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981.
בקשת המבקשות לקבוע כי צו ההורות הפסיקתי אשר ינתן להן יחול רטרואקטיבית ממועד לידת הקטין, בשונה מצו הורות על פי חוק ההסכמים, הנה למעשה בקשה לקבוע כי מצבו של הקטין אשר נולד במשפחתן, בה שני ההורים מאותו מין, שונה ממצבו של קטין אשר נולד למשפחה בה ההורים הטרוסקסואלים.
טרם הרתה המבקשת 1, חתמו ביניהן המבקשות על הסכם הורות, אשר הוגש לתיק בימ”ש. במסגרת הסכם זה, התחייבו המבקשות ולקחו על עצמן אחריות מלאה כלפי הילדים המשותפים שיוולדו, לשאת בכל הזכויות והחובות הכרוכות בגידולם, לדאוג לכל מחסורם וצרכיהם, לרבות חובת מזונות ודאגה לשלומם ולביטחונם כפי חובותיה וזכויותיה של כל אם כלפי ילדי גם במקרה של פרידה בין בנות הזוג .
עוד הוסכם בין המבקשות כי הילדים המשותפים יוותרו במשמורת וחזקה משותפת של שתיהן וגם במקרה של פרידה הן תמשכנה לשמור באופן קפדני על זכויותיה וחובותיה של כל אחת מהן בכל הנוגע לילדים שיוולדו.
המבקשות התחייבו לשאת באופן שוויוני בנטל כלכלתם ומזונותיהם של הילדים שיוולדו עד הגיעם לגיל 21.
בהתחייבות חוזית זו ביניהן, יש כדי לתת מענה לחששן של המבקשות כי חובותיהן וזכויותיהן כלפי הקטין לא יישמרו בתפר שבין לידתו של הקטין למתן צו ההורות הפסיקתי.
עם חתימתן על הסכם ההורות כפי שנוסח על ידן נשמרות זכויותיו של הקטין כלפי כל אחת מהן, כמו גם זכויותיהן שלהן.
אשר למקרה בו אחד ההורים נפטר טרם השלמת תהליך קבלת הצו, ניתן להסדיר את זכאותו של הילד לרשת אותו באמצעות עריכת צוואה.
בית המשפט לא מצא איזה נזק ייגרם לקטין אם לא ייקבע בצו כי הוא חל ממועד לידתו, מה גם שממילא הרישום בתעודת הזהות מציין את שם ההורה בלבד, ללא ציון מועד תחילתה של הורותו.
לכן נדחתה בקשת המבקשות ליתן צו הורות פסיקתי שתחולתו רטרואקטיבית.
מנגד עומדת קביעתו של כב’ השופט יחזקאל אליהו בתמ”ש 19776-02-16 לפיה אין לקבל את הטענה כי צו ההורות הפסיקתי הינו צו מכונן ולא צו הצהרתי/ דקלרטיבי ושאלת סיווגו של הצו אינה אלא עניין של מינוח.
לדידו של בית המשפט משמתן הצו מקפל בחובו את הזכות להורות אשר הוכרה כזכות יסוד, יש לעמוד על המהות ולא להיצמד להגדרות טכניות. יתר על כן אף אם אקבל עמדת המבקש כי צו ההורות מכונן יחסי הורות בין ההורה שאינו ההורה הביולוגי לקטין מרגע נתינתו, הרי שהצו עדיין מגלם בתוכו גם פן הצהרתי , המצהיר על יחסי ההורות ומשכן אין כל מניעה כי הצו יקבע גם את המועד שבו יחולו יחסי ההורות, לרבות קביעתו למן מועד הלידה של הקטין –היינו באופן רטרואקטיבי.
הניסיון להישען על ההורות הנוצרת מכוחם של חוק הסכמים לנשיאת עוברים או הוראת חוק אימוץ ילדים תשמ”א – 1981 דינו להידחות מכל וכל.
יש הבדל בין הורות הנוצרת מצו הורות פסיקתית לבין הורות מכוח אימוץ או פונדקאות. כבר בתמ”ש 21182-04-13 א.ל ואח’ נ’ היועמ”ש נקבע כי אין על בית המשפט חובה לקבל תסקיר פקיד סעד כתנאי מקדמי למתן צו הורות פסיקתי.
הבדלים אלה מביאים בהכרח לשוני בתוצאה, ובמקרה דנן באפשרות להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי מיום הלידה.
הבדלים בין צו הורות פסיקתי לבין מקרה אימוץ ומקרה פונדקאות
המקרה דנן שונה לחלוטין מהליך של אימוץ או פונדקאות. במסגרת הליך אימוץ, מנותק הקשר בין המאומץ להוריו הביולוגים והצו “מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו” (סעיף 16 לחוק האימוץ).
צו ההורות אשר ניתן מכוח חוק הפונדקאות נועד לנתק את זיקתו של הקטין מהיולדת ולייחסו להורים המזמינים/המיועדים. סעיף 12 לחוק קובע כי “עם מתן צו ההורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר ועניין”.
בעניינו אין צורך בניתוקו של הקטין מצד שלישי כלשהו: ההורים הביולוגיים עפ”י חוק האימוץ או האם הנושאת עפ”י חוק הפונדקאות. לתורם הזרע אין כל מעמד משפטי והוא אינו צד רלוונטי או נדרש להליך והמשיבה 2 הופכת לאם נוספת ללא צורך בביטול כל זיקה קודמת של הקטין לצד ג‘.
יתר על כן לא זו בלבד שאין צורך בניתוקו של הקטין מצד שלישי כלשהו, אלא שהקטין נולד לתוך תא משפחתי קיים ומתן הצו אך מצהיר עליו.
צו ההורות אך משקף מצב עובדתי קיים. בנות הזוג מנהלות זוגיות יציבה מאז שנת 2003. למבקשות 3 ילדים. כל אחת מהמשיבות הינה האם/הורה של שלושת ילדיהם עפ”י צווי אימוץ שנתנו בבית משפט זה. הקטין נשוא הבקשה לצו הורות פסיקתי נולד לתוך תא משפחתי קיים, יציב ומבוסס.
האם יכול בית משפט למלא חלל חסר עד שהמחוקק יגיד את דברו?
משצו ההורות הפסיקתי הינו מוסד שכולו יציר הפסיקה, אין מניעה כי עד להסדרה חקיקתית תמלא הרשות המבצעת היא הרשות השופטת מוסד זה בתוכן ותיצוק לתוכו מעת לעת תוכן וכללים בהתאם לשאלות המתעוררות מעט לעת והצריכות הכרעה.
כבר נאמר כי התקדמות הטכנולוגיה, בעיקר בתחום הפוריות וההולדה, נעשית בקצב מואץ בשנים האחרונות, ויוצרת אפשרויות חדשות רבות בתחום הולדת הילדים.
אפשרויות אלו מעוררות שאלות משפטיות, חברתיות ומוסריות שעל כל מדינה להתמודד עימן בדרכה. מטבע הדברים ראוי שהמחוקק הוא זה שיאמר את דברו באופן מפורש, מסודר ומפורט בנוגע לכל הליך מסוג זה.
הקושי נובע מכך שההתקדמות הטכנולוגית מהירה יותר מהתקדמותו של המחוקק ביצירת הסדרים נורמטיביים. התוצאה היא חלל נורמטיבי באשר לטכניקות הולדה רבות, כאשר אחת מהן היא פונדקאות חו”ל.
לדעת בית המשפט הפתרון לפער זה אינו יכול להיות, בדרך כלל, בהמתנה להסדרה של המחוקק. הסדרה חוקית יכולה לארוך זמן רב, ובינתיים נפגעים זוגות או בודדים רבים שיש להם את האופציה הטכנולוגית אך אין להם מענה משפטי. מצב דברים זה אינו ראוי. אין מנוס מכך שהחלל הנורמטיבי, עד להסדרת המחוקק, יקבל מענה על ידי הרשות המבצעת תוך פיקוח של בתי המשפט, ואכן כך נעשה במקרה שבפנינו.
מתן צו הורות פסיקתי מיום הלידה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין ביצירת רצף של זכויות וחבויות כלפיו. לגישת בית המשפט, קיימת חשיבות רבה להסדרת ההורות מבחינה משפטית כדין ולצמצום פער הזמנים בין הלידה ועד להכרה בהורות.
חשיבות ההכרה וההסדרה של הורות
על החשיבות של ההכרה וההסדרה של הורותו של בן הזוג הלא ביולוגי עמדה כב’ הנשיאה נאור בבג”ץ ממט הנ”ל באלו המילים:
קביעה משפטית ברורה של בית משפט לענייני משפחה כי יחסיהם של ההורה הלא-ביולוגי והילד הם יחסי הורות לכל דבר ועניין – בין אם היא נעשית בצו אימוץ או בצו הורות פסיקתי – תמנע כל טענה עתידית שהיחסים אינם יחסי הורות. הניסיון השיפוטי מלמד, למרבה הצער, כי טענות כאלה עלולות להתעורר אגב סכסוכים בין בני המשפחה, כגון סכסוכי ירושה, משמורת או מזונות חלילה. מובן כי הורים צעירים אינם מכלכלים את צעדיהם רק מתוך חשש מסכסוכים עתידיים שעלולים להתגלע ברבות הימים בנוגע לילדיהם, וגם העותרים – שזה מקרוב הקימו את משפחותיהם – אינם חייבים לעשות כן.
ואולם, הורים המבקשים להסיר כל ספק משפטי ולהבטיח כי טענות לפיהן הילד שייך רק לאחד מבני הזוג לא יועלו בעתיד – טוב יעשו אם לא יסתפקו ברישום במרשם האוכלוסין (אף שכאמור, מן הדין לרשום אותם), וישלימו הליך פורמאלי בבית המשפט לענייני משפחה, הליך שיעגן באופן מוחלט את הורותו של ההורה הלא-ביולוגי לרך הנולד גם בדין הישראלי.
מי שמבקש לגדל ילד צריך לדאוג להסדיר לא רק את מעמדו כאזרח ישראל אלא גם את מעמדו האישי, את המחויבות של הוריו אליו, ואת הגנת המעמד מפני מי שעשויים לכפור בו כגון ילדים ביולוגים של אחד מבני הזוג.
בית המשפט אמור לוודא כי צו הורות יינתן בזמן קצר כדי שלא לאפשר אי וודאות במעמד ובסטטוס. כך גם סבור כב’ השופט אסף זגורי בתמש (נצ’) 13637-06-15 א.כ. נ’ היועץ המשפטי לממשלה:
אין כל ספק, כי טובתו של הקטין הוא שצו הורות יינתן תוך פרק זמן קצר יחסית על מנת להסיר מעל הפרק כל אפשרות של אי וודאות לעניין מעמדו של ההורה שאינו הורה ביולוגי או הורה שטרם נרשם. כך גם ישרת הדבר את הקטין מבחינה כלכלית (זכות למזונות, ירושה וכיו”ב) אך בעיקר ימנע החשש להכתמה חברתית ומוסדית ו/או פגיעה פסיכולוגית ורגשית.
הזכות להורות כזכות יסוד
בית המשפט קובע כי קביעת צו ההורות הפסיקתי מיום הלידה מתיישבת היטב עם הזכות להורות אשר הוכרה כחלק מזכויות היסוד של האדם בישראל, כחלק מטבעו של כל אדם מחירותו וכבודו (בג”צ 4077/12 פלונית נ’ משרד הבריאות בג”ץ 2458/01 משפחה חדשה נ’ הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים נז(1) 419, וכן בבג”צ ממט.
