אין די בהלכה החדשה אלא יש צורך בשינוי נסיבות מהותי כדי לשנות את סכום המזונות ולהפחית ממנו
פסק דין של כב’ השופטת חני שירה בתלה”מ 8390-1017 קבע כי אין די בהלכת 919/15 כשלעצמה כדי להפחית מזונות, כאשר התיק הסתיים זה מכבר בין בפסק דין ובין בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
התובע לא טען כי חל שינוי נסיבות מהותי אלא אך ורק טען לתחולת ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, כך שיש בה כדי להשפיע על גובה מזונות הילדים.
בית המשפט דחה את הטיעון המשפטי שניסה התובע להציג וקבע כי אין בו די כדי להפחית את המזונות ומחק את התובענה על הסף, עוד בטרם נדונה.
גם פסק דין של כב’ השופטת ענבל קצב בתמ”ש29992-79-61 , קובע כי בעצם קיומה של הלכה זו – 919/15 -אין די כדי להוות כשלעצמה הצדקה להפחית מזונות.
הלכה פסוקה היא שאין לראות הבדל בין פסק דין שניתן על ידי בית המשפט בסיומו של הליך משפטי, לבין פסק דין שאישר הסכם מזונות בנוגע לסוגיה דנן.
בשני המקרים, לא תהא הלכת 919/15 כשלעצמה עילה לטענה בדבר שינוי נסיבות או עילה להגשת “תביעה עצמאית”.
נפסק כי מה שצריך לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט במסגרת שיקולי הצדק, טובת הציבור, עקרון ההסתמכות והוודאות המשפטית שהינם חלק מעקרון יסודות המשפט.
אין תחולה רטרואקטיבית אלא על תיקים תלויים ועומדים
ההלכה לא תחול על תיקים שכבר נידונו ובית המשפט, לאחר שקלא וטריא נתן בהם פסק דין, קל וחומר בתיקים בהם הגיעו הצדדים להסכם שאושר על ידי בית המשפט, שהרי טובת הציבור ביציבות משפטית (תמ”ש (ת”א) 36-57-89189 מ.ג. נ’ א.ג).
הגם כי נקבע כי ראוי להחיל את הילכת בע”מ 30/939 רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט (ראה – עמ”ש (ת”א) 36-35-33638 פ.ב. נ’ א.ב) סבור בית המשפט כי הכוונה הינה לתיקי מזונות ולא לתיקים של הפחתת מזונות בגין שינוי נסיבות, לאחר שגובה המזונות נקבע בהסכם ששיקף את מכלול ההסכמות בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין.
חרף האמור לעיל, בית המשפט הגיע למסקנה כי חל שינוי נסיבות לרעה במצבו של האב ולעומת זאת מצבה של האם הוטב ולפיכך הופחתו המזונות עבור כל קטינה מ- 1,700 ל- 1,200 ש”ח לחודש.
מסקנה
ההלכה שחודשה ונקבעה בבע”מ 919/15 אין בה כדי להוות עילה להפחתת מזונות מקום בו לא התקיים שינוי נסיבות מהותי.
