שלום בית

תביעה לשלום בית

תביעה לשלום בית הינה תביעה בגדר "ענייני נישואין" ועל כן נתונה בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני (ס' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים). אין אפשרות להגיש תביעה לשלום בית בבית המשפט לענייני משפחה, כשם שאין אפשרות להגיש תביעת גירושין בבית המשפט לענייני משפחה.

נושאים אלו מצויים בסמכות ייחודית ובלעדית של בית הדין הרבני. קיימים אמנם נושאים המצויים בסמכות מקבילה של בית הדין ובית המשפט, ואולם תביעת גירושין ותביעה לשלום בית ניתן להגיש בבית הדין הרבני בלבד.

כך גם זוג יהודי יכול להתגרש אך ורק בבית הדין הרבני גם אם התחתן בנישואין אזרחיים.

תביעה לשלום בית במהותה הינה תביעה לאכיפת חובת מי מבני הזוג לחיות חיי אישות עם בן הזוג האחר ולחזור עמו למערכת יחסים תקינה ומקובלת בין בעל לאישה. בתובענה זו יצהיר התובע על רצונו להשיב את בן/ת הזוג לחיי שלום בית כמו גם לקבלת כל הזכויות אשר נובעות מקשר הנישואין.

יש להדגיש כי פס"ד לשלום בית אינו פס"ד שהינו בר אכיפה. כלומר גם אם בית הדין נתן פסק דין המחייב בעל לחזור לחיק אשתו – אין אפשרות לכפות על הבעל פיסית לעשות כן. אשר על כן ניתן להפר אותו ולהביא את ביה"ד לדון בגירושין.

מהם התחומים אשר נכללים בתביעה לשלום בית??

תחומים אלו לא הוגדרו במדויק אך מן הפסיקה עולה כי העניינים הבאים אינם יכולים להיכלל במסגרת תביעה זו:

1. השבת מיטלטלין (בג"צ 254/81 נעים נ' ביה"ד האזורי ירושלים, פ"ד לו(2) 205)
2. תביעה להסדרי ראייה (בג"צ 254/81 נעים נ' ביה"ד האזורי ירושלים, פ"ד לו(2) 205)
3. אכיפת התחייבות רכושית של האישה כלפי הבעל (בג"צ 185/72 גור נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פ"ד כו(2) 205).
4. בקשה להטלת עיקול להבטחת התחייבויות כספית של האישה כלפי הבעל (בג"צ 185/72 גור נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פ"ד כו(2) 205).

יצויין כי תביעה לקבלת צו מניעה נגד הבעל, למניעת הפרעת מגוריה של האישה בדירת בני הזוג יכולה להיתבע במסגרת תביעה לשלום בית (בג"צ 254/81 נעים נ' ביה"ד האזורי ירושלים, פ"ד לו(2) 205) כמו גם תביעה למדור ספציפי.

בתביעה לשלום בית, כמו בכל תובענה יש להבטיח את נוכחות הנתבע במהלך הדיונים. אולם לא כל האמצעים מקדשים את המטרה.

בסמכותו של בית הדין הרבני, להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתקיים התנאים המצטברים הבאים (בג"צ 3914/92 לב נ' בד"ר האזורי בתל אביב, פ"ד מח(2) 491):

1. קיים חשש כן כי יציאת בן הזוג מהארץ תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תמנע את ביצוע פסה"ד.
2. אין דרך פחות דרסטית אשר תוכל למנוע את קיומו של ההליך השיפוטי כסדרו ואת ביצוע פסה"ד מבלי לפגוע בחופש התנועה.

יודגש כי לא די בסברה כי יציאתו של בן הזוג מן הארץ עלולה להביא לקרע סופי בין בני הזוג: "גם בהנחה שיציאת האישה את הארץ תביא לקרע סופי בין בני הזוג, בד"ר לא מוסמך לתת צו עיכוב יציאה מהארץ רק משום שהדבר מפריע לשלום הבית" (בג"צ 3914/92 לב נ' בד"ר האזורי בתל אביב, פ"ד מח(2) 491).

לשם הבטחת נוכחות בן הזוג, הנתבע בתובענה לשלום בית, בית הדין אינו מוסמך להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבע וזאת אף אם יש בכך להבטיח את נוכחותו של הנתבע.

"בית הדין אינו מוסמך, גם לא במסגרת שלום בית, להטיל עיקול על נכסיה של האישה, על מנת להבטיח את "זכויות" הבעל בנכסיה…. התחייבות כזאת (בעניינים רכושיים), תיאכף ככל התחייבות חוזית רגילה…." (בג"צ 185/72 גור נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פ"ד כו(2) 765).

עולה השאלה האם ביה"ד יכול לכפות על הנתבע לשוב הביתה לחיי נישואין?

התשובה לכך הינה בהחלט שלילית – בית הדין הרבני אינו יכול לכפות שלום בית אך בהחלט יכול לכפות על הנתבע לקיים את חובותיו במסגרת הנישואין לרבות הפעלת סנקציות כספיות.

לרוב, בתובענה לשלום בית "אין שיניים" יען כי מדובר בעניינים של הלב אותם לא ניתן לכפות על אדם. באם ביה"ד מתרשם כי הנתבע גמר בליבו כי אין הוא מעוניין בחיי הנישואין סביר להניח כי הדיינים יכריזו כי אבדה התקווה וימליצו לנהל משא ומתן.

כמו כן, באם בית הדין יתרשם כי אכן מדובר בתובענה כנה לשלום בית וכי ישנו סיכוי לשיקום חיי הזוגיות- ימליץ בית הדין הרבני לבני הזוג לפנות לטיפול זוגי.

באם הגיש בעל תובענה לשלום בית וזו התקבלה אך האישה עומדת על סירובה לשוב לשלום בית- עולה חשש כי תיחשב האישה כ"מורדת" ובכך תאבד את זכותה למזונות אישה וכן תפסיד את כתובתה. אישה כזו עשויה גם בבית הדין הרבני להפסיד גם זכויות נוספות.

במקרה ההפוך – כאשר האישה היא זו אשר עתרה בבקשה לשלום בית ואילו הבעל הוא העומד על סירובו- עלול ביה"ד לקבוע כי הלה "מורד" ולקבוע כי האישה זכאית לגט תוך קבלת כתובתה.

חרף העובדה הידועה לכל כי מטבע הדברים, לא ניתן לכפות על אדם להישאר בחיי נישואין בהם אין הוא חפץ- תובענות לשלום בית הינן דבר שבשגרה בבית הדין הרבני.

פעמים רבות מוגשות תובענות לשלום בית מתוך אינטרס לזכות ב"נקודות" לקראת דיונים עתידיים או על מנת למנוע פירוק שיתוף בבית מגורים באמצעות בקשה למדור ספציפי.

בית הדין הרבני מבצע בדיקה של כנות התובענה וזאת על מנת למנוע ניצול ציני של התובענה כטקטיקה משפטית.

צו למדור ספציפי

במסגרת תובענה לשלום בית, יכולה אישה להגיש צו למדור ספציפית אשר יקנה לה את הזכות להמשיך ולהתגורר בבית המגורים אשר תכליתו הבטחת שלום הבית.

לא אחת צו זה מנוצל כטקטיקה משפטית למניעת או עיכוב פירוק שיתוף יען כי צו זה אינו מוגבל בזמן ונשאר על כנו כל עוד לא ניתנה החלטה המורה על ביטולו וביה"ד עודנו סבור כי יש סיכוי לשלום בית. על מנת לבטלו, על הבעל להוכיח עילה לגירושין שכן אחרת יקבע ביה"ד כי האישה זכאית למדור יען כי האשם לסכסוך רובץ לפתחו של הבעל.

יצוין כי גם גברים יכולים לעתור במסגרת תובענה לשלום בית, למתן צו למדור ספציפי אך מעטים אותם מקרים בהם ניתן ביה"ד לגבר צו למדור ספציפי.

עפ"י פסיקת בג"צ, צו למדור ספציפי אשר ניתן ע"י בה"ד גובר על צו לפירוק שיתוף אף אם ביהמ"ש נתן החלטה לפירוק שיתוף קודם לכן.

תובענה לשלום בית בכוחה לעכב באופן ניכר את הגירושין. אך זאת יש לציין – עסקינן בתובענה ממנה עולה ריח רע של צד המבקש לכפות על הצד שמנגד חיים משותפים לצדו. נשאלת השאלה מי חפץ בחיים משותפים אשר אינם נובעים מקשר אהבה כנה ורצון משותף?? האם על דרך הכפייה באמצעות גורמים חיצוניים יש בכדי להשיב בני זוג לחיות יחד חיי נישואין תקינים ומאושרים??