עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
הלכת השיתוף, המתייחסת לבני זוג נשואים, אשר נישאו זה לזו לפני 1.1.1974 – עשויה לחול גם על ידועים בציבור בהתקיים תנאים מסוימים. את הלכת השיתוף ניתן להחיל גם בני זוג אשר לא טרחו לעגן (מכל סיבה שהיא) את הקשר ביניהם באקט פורמלי של נישואין, בין בארץ ובין בחו”ל.
בחלוף פרק זמן מסוים (אשר משתנה ממקרה למקרה) ועם התייצבות הקשר בין בני הזוג, עשוי בית המשפט להחליט כי הלכת השיתוף תחול גם על ידועים בציבור, ולקבוע כי נכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים שייכים לשני הצדדים גם יחד, וכי יש לחלוק בהם שווה בשווה בעת הפירוד.
ר”ע 1486/96 יקותיאלי נ. יקותיאלי תק- עליון 1996 (2) 873
ע”א 65/89 מטספא נ. מטוע מד (4) 197
ע”א 749/82 מוסטון נ. וידרמן מג (1) 278
הלכה זו מתייחסת הן לבני זוג אשר לא נישאו זל”ז מחמת מניעה כלשהי, (כמו – כהן וגרושה), והן לבני זוג אשר בחרו מסיבות מצפוניות ועקב השקפת עולם שלא להינשא כלל.
יחד עם זאת יש הבדלים בנוגע לשיתוף ברכוש בין בני זוג נשואים לבין ידועים בציבור וזאת בכל הנוגע לנטל ההוכחה.
כאשר מדובר בזוג נשוי קיימת חזקה (שקשה וכמעט בלתי אפשרי לסתור אותה) כי הייתה כוונת שיתוף ברכוש. באחוז ניכר מהמקרים (למעשה כמעט בכל המקרים) יקבע בית המשפט, כי הרכוש הינו משותף בלא כל קשר לרישום. כך קובעים בתי המשפט כדבר שבשגרה וכמעשה של יום-יום כי דירה, זכויות סוציאליות וחסכונות כספיים, אשר רשומים על שם אחד הצדדים שייכים לשני הצדדים במשותף ואין הרישום יכול להוות אינדיקציה לכוונתם של הצדדים.
להיפך, בית המשפט יוצא מההנחה בסיסית שכוונתם בני זוג נשואים כי יהיה שיתוף ברכוש וכי התכוונו לכך שכל מה שנרכש במהלך חייה נישואין הינו משותף ויש לחלוק בו. היה ומרבית הרכוש רשום על שם הבעל, לדוגמא, והאישה תובעת בבית המשפט את מחציתו – על הבעל להוכיח כי כוונת הצדדים הייתה אחרת מאשר שיתוף מלא ועליו להוכיח זאת בראיות משכנעות. ברוב מכריע של המקרים לא עולה בידי בעל להוכיח כוונה של הפרדה רכושית.
הנחת היסוד (החזקה) כאשר מדובר בבני זוג נשואים, אם כן, כי הייתה כוונת שיתוף וכי כל הרכוש אכן שייך לשני הצדדים בחלקים שווים.
הנחת היסוד כאשר מדובר בידועים בציבור הינה הפוכה. הכלל לפיו בין בני זוג מתקיים שיתוף בנכסים אינו חל אוטומטית כאשר מדובר בידועים בציבור, והנטל רובץ דווקא על בן הזוג הטוען לשיתוף, ולא על זה שטוען להעדר שיתוף ולהפרדה רכושית. במקרה של ידועים בציבור קיומה של חזקת השיתוף עשויה להעיד רק על שיתוף בחלק מהנכסים, ובמיוחד באלו המשמשים את בני הזוג בחיי היומיום, או שנרכשו ביחד במימון משותף, במהלך החיים המשותפים.
לצורך החלת חזקת השיתוף על נכסים אחרים יש צורך בראיה נוספת שתעיד על כוונת שיתוף (ע”א 4385/91 סלם נ. כרמי נא (1) 537). במקרה זה בחרו הצדדים באופן מודע שלא להינשא, והיו תקופות בהן ישנו בחדרים נפרדים ואף נפגשו עם בני זוג אחרים. בנסיבות המקרה הוחלה חזקת השיתוף רק באופן חלקי אך לא על כלל הרכוש. יחד עם זאת בית המשפט למד ממסמכים שונים על כוונתו של הגבר לשתף את האישה ברכוש עסקי וכך יצאה האישה נשכרת וסיימה את הקשר הזוגי עם רכוש שמאפשר לה בטחון כלכלי ברמה מסוימת.
