שיקולים בעד ונגד האפשרות לפתוח הליך מחודש בעניין מזונות קטינים (מוסד התביעה העצמאית של הקטין)
מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מן המפורסמות הוא ששני נושאים עיקריים/ראשיים – המוסדרים בהסכם גירושין או נפסקים בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה – ניתנים לבחינה מחדש בערכאה שיפוטית, ואלו הם:
מזונות ילדים
משמורת ילדים והסדרי ראיה
גם כאשר בני זוג מתגרשים, הסכימו ביניהם על גובה מזונות הילדים, והעלו את הסכמתם על כתב בהסכם גירושין כולל ומקיף, יכול ההורה המשמורן המחזיק בילדים (בדרך כלל האם) להגיש תובענה בעניין מזונות הילדים.
פסק דין למזונות קטינים לעולם אינו סופי היות והמדובר בחיוב נמשך המתגבש מידי יום למעשה.
אם סוגיית מזונות הילדים נדונה בבית הדין או בבית המשפט לגופה, והיה הליך נפרד בעניין מזונות הילדים – צריכה האם להגיש תביעה להגדלת מזונות ולהוכיח שינוי נסיבות מהותי.
לעומת זאת אם לא נערך הליך הנוגע למזונות הילדים – יכולה התביעה למזונות הילדים להיות מוגשת כתביעה ראשונית-עצמאית, דהיינו שאין צורך להוכיח שינוי נסיבות כדי לעמוד בפתחו של בית המשפט או בית הדין, והערכאה השיפוטית תדון במזונות הילדים ותפסוק לאחר שמיעת ראיות ובחינת ההוכחות בעניינם.
למצב משפטי זה – המאפשר לילד להגיש תביעה למזונותיו, לאחר שהוריו הגיעו להסכם גירושין כולל, המתייחס בין היתר למרכיב מזונות ילדים – יש יתרונות וחסרונות.
היתרון הוא ברור. אם עניינם של הילדים לא נדון בנפרד, יתכן שאם שחפצה עד מאד להתגרש – התפשרה על מזונות הקטינים באורח בלתי סביר שעושה עמם עוול ואינו מאפשר לספק את צורכיהם. במקרה כזה ברור שהנגישות לבית המשפט – מיטיבה עם מצבם של הילדים.
אין זה הגיוני שרק בשל העובדה שהאם חפצה להתגרש והיא מוכנה לעשות הכל לצורך כך – הילדים יסבלו, ויקיימו רמת חיים הפחותה ממה שהם יכולים לקיים בהתחשב בהשתכרות האב ויכולותיו הכספיות.
יחד עם זאת לצד היתרונות של מוסד התביעה העצמאית, ניתן להצביע על שורה ארוכה של חסרונות, ואלו הם:
פגיעה בעיקרון מעשה בית דין ובעיקרון סופיות הדיון:
בדרך כלל משניתן פסק דין בעניין כלשהו או אושר הסכם פשרה בין צדדים – אין אפשרות לפתוח מחדש הליך בעניין זה, שכבר נדון והוכרע, בין אם בפסק דין ובין אם בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. כך היא ההלכה בכל נושא ועניין (למעט בסוגיית משמורת, הסדרי ראיה ומזונות ילדים)
האפשרות לתבוע שינוי בסכום המזונות, היא כשלעצמה חריג לעקרון מעשה בית דין. הפסיקה הכירה בחריג זה, מאחר שפסק דין למזונות ילדים – הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד, וככזה הוא מסווג כעילה הולכת ונמשכת.
יחד עם זאת, יש כאן פגיעה חמורה בעקרון סופיות הדיון. הפגיעה מכוח התביעה העצמאית חמורה היא שבעתיים וזאת מאחר ואין היא מצריכה סיטואציה של שינוי נסיבות מהותי, או בכלל, אלא מתירה היא להורה המשמורן לפנות לפתחו של בית המשפט או בית הדין, לצורך קביעת סכום המזונות גם אם לא ארע דבר חריג.
עומס על המערכת השיפוטית – האפשרות לפתוח מחדש נושא שכבר נדון והוכרע בין בהסכם ובין בפסק דין, מביאה לריבוי התדיינויות בבית המשפט ומעמיסה על מערכת בתי המשפט לענייני משפחה בפרט.
האפשרות ל”מכור” את האינטרסים של הילד/ים כדי להשיג את מטרות ההורים – היא דבר חמור הסותר את ההנחה הקיימת שהורה תמיד יפעל לטובת ילדו ולא יפעל בניגוד לטובת ילדו. כאשר אם מסכימה לקבל מזונות נמוכים, כאשר היא יודעת שאין הם מספיקים לצרכי הילדים, והיא עושה כן בכדי להשיג גט מבעלה המסרב ליתן גט אלא בתנאיו שלו – היא בעצם “מוכרת” את האינטרס של הילד למען הצרכים האנוכיים שלה. לא ראוי שמערכת שיפוטית או מערכת שלטונית תעודד מצב שכזה.
פתיחת חלק מן ההסכם שהוא בעצם אמור להיות מכלול המאזן בין תנאי ההסכם – האפשרות לפתוח את סוגיית מזונות הילדים פוגמת באיזון העדין ומפרה את האיזון הקיים בין תנאי ההסכם לבין עצמם – כך למשל אם גבר הסכים לוותר על חלק מזכויותיו בדירה וכתוצאה מכך הוסכם על מזונות ילדים נמוכים במיוחד – אותו אב יצא נפגע ואפילו ניזוק אם מזונות הילדים יוגדלו משמעותית מחד, ומאידך אין לו זכות לפתוח את התנאים הכלכליים האחרים (כגון ויתורו על חלק מהאחוזים שלו בדירה).
הסכם בדרך כלל מורכב משלל מרכיביו היוצרים איזון פנימי ביניהם. כאשר מוסכם על מזונות נמוכים שישולמו לאם עבור הקטינים, בתמורה לויתור כלשהו מצד האב, פתיחת סכום המזונות אינה מבטלת את ויתורו של האב, וכך נוצר מצב של חוסר הגינות.
הסכם הוא מכלול ושינוי אחד המרכיבים בלבד – אינו עושה צדק עם הצד שויתר ויתור כלכלי כלשהו. הסכם גירושין כולל מורכב ממערכת איזונים עדינה ופנימית שיש לשמור עליה כפי שהיא.
מצב כזה עשוי ליצור סיטואציה של גבר/אב ממורמר – ובצדק מסויים – דבר שישליך על יחסו כלפי אם ילדיו, ועל נדיבותו כלפי הילדים עצמם, ויעכיר את היחסים בכללותם. לא רצוי לעודד מצב זה, והמניעים לכך ברורים.
פגיעה בעקרון חשוב מאד של כל מערכת המשפט כי הסכמים יש לכבד – שיטת המשפט שלנו קובעת כי הסכמים יש לכבד ומעודדת את קיומם וכיבודם. הידיעה כי הסכמים ניתנים לפתיחה מחדש אינה מעודדת לא את היציבות והוודאות ההסכמית בין ההורים וגם לא את התזה כי הסכמים חשוב לכבד וכי יש לעמוד בהם, לא כל שכן כשמדובר בבני משפחה שמערכת היחסים בינם נמשכת לשנים רבות אם לא לעד.
סיכום
מצאנו אם כן, שיש חסרונות רבים לעקרון כי תביעת קטין למזונותיו הינה תביעה עצמאית, שאינה כרוכה בהסכמי גירושין אליהם הגיעו הוריו.
ככל הנראה בשל כך, מנסה בית המשפט העליון לצמצם את המקרים בהם תביעה תיחשב כתביעה ראשונית להבדיל מתביעה להגדלת מזונות המטילה על התובע נטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי, נטל שאינו קל כלל ועיקר, ומדובר במשוכה שקשה עד מאד לעבור אותה במרבית המקרים.