האם כתב שיפוי בו התחייב צד שלא להגדיל או להקטין מזונות ילדים מחייב או שהינו בלתי תקף?
בית משפט בכל מקרה יכריע לפי טובת הילדים
שלמה ודורית ערכו הליך של גישור והגיעו לגירושין בהסכמה.
שלמה ודורית חתמו על הסכם גירושין אשר ניתן לו תוקף של פסק דין בשנת 2002. על פי ההסכם חוייב שלמה במזונות שלושת הילדים בסכום של 2,000 ₪. בהסכם הגירושין נאמר כדלקמן:
“האישה מתחייבת בשמה ו/או בשם הילדים לא לתבוע את הבעל להגדלת מזונות ומתחייבת לשפות את הבעל בגין כל סכום שייקבע כנגדו על ידי בית המשפט מעבר למוסכם בין הצדדים”.
דורית תבעה הגדלת מזונות ילדים כשנה בלבד לאחר סידור הגט, ודרשה בתביעתה כי מזונות כל ילד יועמדו על 1,200 ₪ ובסה”כ דרשה כמזונות הילדים 3,600 ₪. בית המשפט קבע כי הסכום של 2,000 ₪ לחודש כמזונות של שלושה ילדים אינו סכום המספיק לצרכיהם, והינו פחות מהסכום שיש בו צורך לצרכים הכרחיים, וקבע כמזונות ילדים סכום כולל של 3,300 ₪, כאשר הוא מציין שהמזונות של ילד אחד הינם 1,200 ₪, של השני 1,100 ₪ ושל השלישי 1,000 ₪.
סך הכל קבע בית המשפט את מזונות הילדים על הסך הכולל של 3,300 ₪, כאשר גם סכום זה אינו גבוה ומאפשר קיום בצמצום.
לאחר שבית המשפט קבע את סכום המזונות שלהם, זקוקים הילדים, היה עליו לעסוק בשאלת השיפוי. דורית התחייבה בהסכם הגירושין לשפות את שלמה בגין כל סכום שיחוייב בו מעבר לסכום שהוסכם ביניהם בהסכם הגירושין. לבית המשפט יש שיקול דעת האם יש לקיים הסכם הגירושין, בכל הנוגע לשיפוי.
ברור הוא שאם יקויים ההסכם לרבות סעיף השיפוי – תאלץ דורית להחזיר לבעלה לשעבר כל סכום עודף שחוייב בו במזונות הילדים מעבר למה שהוסכם ביניהם, ואזי לא תהיה כל משמעות לעובדה שמזונות הילדים הוגדלו על ידי בית המשפט לענייני משפחה , אם דורית תצטרך להחזיר את הסכום העודף לבעלה לשעבר, שהרי מדובר בסופו של דבר באותו כיס.
בית המשפט לענייני משפחה יבקש בדרך כלל לערוך איזון בין טובת הילדים לבין קיום ההסכם שאימם חתומה עליו. טובת הילדים במקרה זה משמעותה כי המזונות יוגדלו וכי האם לא תצטרך להחזיר לאב את הסכום העודף שחוייב בו מעבר למזונות הילדים שהוסכם עליהם. טובת הילדים היא שלאמם יהיה סכום גבוה יותר להוציא לצרכיהם ולקיומם וכי קיומם לא יהיה בצמצום ובדוחק.
מול עיקרון טובת הילדים עומד עקרון יסוד נוסף ולא פחות חשוב, והוא העיקרון של כיבוד הסכמים וקיומם על ידי מי שחתום עליהם. גישת בית המשפט לענייני משפחה היא כי הסכמים צריך לכבד ורק במקרים נדירים ויוצאי דופן יאפשר בית המשפט לצד החתום על ההסכם לסטות ממנו ולא לקיימו.
שני עקרונות אלו שהינם עקרונות חשובים בשיטת המשפט מתנגשים זה בזה במקרה זה.
סוף דבר:
בית המשפט קבע כי השיפוי תקף אך יידחה עד לאחר שהילדים יגיעו לגיל 18 שנה. בכך הבטיח בית המשפט כי טובת הילדים לא תיפגע והאם לא תחזיר – בשלב זה – לאב את הסכום העודף שחוייב בו בניגוד להסכם הגירושין שחתמו הצדדים, וצרכי הילדים לא יפגעו, ועם זאת הבטיח בית המשפט כי החוזה יקויים, אם כי קיומו נדחה לעתיד.
בכך איזן בית המשפט בין שני עקרונות חשובים – טובת הילדים וכיבוד הסכמים.
השיפוי יבוצע בפועל אם כאשר הילדים יגיעו לגיל 18 ואם כאשר דורית “תעשיר” – ואז תהיה מסוגלת להחזיר לבעלה לשעבר את מה ששלם מעבר לאמור בהסכם, וזאת מבלי לפגוע בצרכים של הילדים ומבלי לצמצם את רמת חייהם בצורה בלתי סבירה, כל עוד הם קטינים ותלויים בהוריהם לפרנסתם.
פתרון זה מאפשר לשמור על טובת הילדים מחד ולהבטיח שחוזה אשר נחתם לא יהיה כלא היה -מאידך.
וכך היה. כחמש שנים מאוחר יותר נפטרו הוריה של דורית בפרק זמן קצר והיא ואחותה ירשו בחלקים שווים דירה וסכום כסף. מצבה הכלכלי של דורית אפשר לה לאחר קבלת חלקה בירושה לקיים את ההסכם ולהחזיר לשלמה הסכום עודף ששילם מעבר לקבוע בהסכם הגירושין כמזונות הילדים.
הצדדים הגיעו לפשרה לפיה תחזיר דורית לשלמה מחצית הסכום והצדדים חזרו לנהל מערכת יחסים תקינה בנוגע לילדים.
