היכן עובר הקו בין הגנה על זכויות הוריות לבין ניצול המערכת המשפטית?
בתי המשפט לענייני משפחה נדרשים לעיתים קרובות לנווט בשדה רגיש שבו עימות בין הורים גולש מהשדה הרגשי אל הזירה המשפטית – לא תמיד מתוך דאגה כנה לילדים. אחד הביטויים החריפים לכך הוא שימוש לרעה בהליכי משפט:
כאשר צד מגיש תובענות סרק, מציף את המערכת בטענות שכבר נדחו, או עושה מניפולציה בזכויותיו הדיוניות כדי לפגוע בצד שכנגד. התוצאה עלולה להיות הרסנית – לא רק עבור ההורה שמוצא עצמו מותקף ללא הרף, אלא בראש ובראשונה עבור הילד, שנגרר שוב ושוב לבדיקה, חקירה ולעיתים אף למעורבות רשויות הרווחה והמשטרה – ללא הצדקה.
להלן נבחן את האיזון שמבקש המשפט הישראלי לייצר בין שמירה על נגישות לערכאות לבין הגנה על הילד ועל שלמות ההליך, באמצעות הדוקטרינה של שימוש לרעה בהליכי משפט, כפי שבאה לידי ביטוי בפסקי דין עדכניים.
בית המשפט מחק על הסף את התובענה להעברת משמורת מאם לאב
בית המשפט לענייני משפחה בתלה”מ (קריות) 8887-07-20 נאלץ להתמודד, וככל הנראה, גם לרסן, אב אשר שואף להעביר את המשמורת בבת לרשותו, ומעלה טענות בכל הנוגע לפגיעה מינית בה, פגיעה המתרחשת לכאורה בבית האם, כאשר אין לכך בסיס עובדתי, לאחר שטענותיו נבדקו פעם אחר פעם.
בית המשפט מוצא שיש בכך שימוש לרעה בהליכי משפט. בסעיף 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט -2018 נקבע כדלקמן: “סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו”.
ברוח זו נוסח גם סעיף 4 לתקנות בית המשפט לענייניי משפחה (סדרי דין) התשפ”א- 2021, השולל מצד להליך בבית המשפט לענייני משפחה את האפשרות לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.
דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט מוכרת וידועה ולאחרונה היא אף הורחבה אל מעבר לגבולות הטלת הסנקציות בדמות מחיקת כתב הטענות. לא זו אף זו אלא שיכול הצד הנפגע להגיש תובענה כנגד הצד הנוקט בהליכים משפטיים בהעדר תום לב ובחוסר נקיון כפיים.
בית המשפט קובע כי לאחר עיון בתסקירי סעד ובכתבי הטענות יש למחוק את התביעה על הסף ואין לדון בה
בית המשפט מתרשם כי לאחר עיון בתסקירים, בכתב התביעה וכתב הגנה, ואת דבריו הנוקבים של העו”ס לס”ד השתכנע בית המשפט כי הגשת תובענת המשמורת על-ידי האב הינה בבחינת שימוש לרעה בהליכי משפט. על כן יש להורות על מחיקתה תוך חיוב בהוצאות לטובת הקטינה.
נימוקי ההחלטה
קיימת תמונה ברורה לפיה האב מפנה את הקטינה לבדיקות בתואנות שווא של פגיעה מינית מצד משפחת האם, ובכך גורם נזק בלתי הפיך לקטינה.
אין חולק כי על כל הורה אחראי להקדים ולפנות עם הקטין לבדיקת כל אימת שקיים ולו חשד מינימלי לפגיעה בחסר ישע, אולם, כאשר כלל הבדיקות של הקטינה אינן מעלות ולו חשד או ספק מינימלי, ומנגד, עצם העיסוק וחשיפת הקטינה לנושאים שאינם מותאמים לגילה, הם אלו אשר מסבים לה נזק וגורמים להתנהגויות בעייתיות ולקויות אצל הקטינה.
המסקנה המתבקשת היא כי המדובר בהתנהגות אובססיבית מצד האב, ועל כן מצווה בית המשפט לנקוט בגישה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, לריסון ההתנהגות הפוגענית ולמניעת הנזק הנפשי שעתיד עוד להיגרם לנפשה הרכה של הקטינה הפעוטה – כאמור, לא בשל הפגיעה שלא הוכחה, אלא בשל עצם העיסוק האובססיבי הבלתי פוסק בפגיעה הנטענת.
מובעת דאגה רבה על ידי בית המשפט מכך שהילדה, למרות גילה הצעיר, נאלצת לעבור בדיקות וחקירות רבות, כשדבר זה כשלעצמו מהווה פגיעה בילדה. ההתעסקות הבלתי פוסקת בנושא המיני, עם ילדה כל כך צעירה הוא גורם של סיכון ונזק עתידי. הובהר לאב על ידי בית המשפט כי עליו לחדול מידית מעיסוק סביב נושאים אלו עם הילדה וכי בית המשפט וכל מערכת מוסדית אחרת לא תיתן יד להמשך ההתעסקות בפגיעה המינית שלא קרתה.
מלבד עמדת העו”ס לפיה גורמי המקצוע לא היו נותנים את המלצתם על העברת המשמורת על הקטינה לאב לאור התנהגות והתנהלות האב, עולה לכאורה הרושם כי, האב עושה שימוש בתובענת המשמורת ככלי, לאחר שבהליכים קודמים נקבע שאין יסוד לטענתו, בין היתר משום שהוא לא הגיש תובענה למשמורת.
גם כעת הקדים האב והגיש תובענה למשמורת, במקביל להפניית הקטינה פעם נוספת לבדיקה בחשד לפגיעה מינית, וגם הפעם טענותיו העלו חרס- הן בבדיקה העצמאית אליה פנה על דעת עצמו, והן בבדיקה אשר נערכה ללא ידיעת ההורים– לא נמצא כל זכר לפגיעה מינית. גורמי המקצוע שבו, חזרו והתריעו בפני האב כי יחדל מהתנהגותו אשר מסבה נזק לקטינה, אולם בקשותיהם נפלו על אוזניים ערלות. התובע מתעקש להמשיך בניהול ההליך.
הגיון בריא יביא למסקנה כי אם היו לאב השגות רבות כנגד ממצאי התסקיר ו/או חוות דעתו של העו”ס לסדרי דין, הוא היה חפץ להציג שאלות רבות על אופן הבדיקה שנערכה לקטינה ועל דרך ההגעה למסקנות, אך הוא לא עשה כן.
בנוסף, ככל והתובע מחזיק בידיו בראיות רבות הקיימות לטענתו, “ראיות הזהב” אשר מוכיחות את טענותיו, יש להניח כי הוא היה מציגן בפני משטרת ישראל, וכן בפני עו”ס לסדרי דין, קודם לעריכת התסקיר או במהלך הדיון, אך לא כך היה.
לאור זאת ככל הנראה המדובר בטענות בעלמא שאין להן בסיס והתביעה מוגדרת כשימוש לרעה בהליכי משפט ונמחקה על ידי בית המשפט.
דוגמא נוספת לשימוש בעיקרון שימוש לרעה בהליכי משפט – בבית המשפט לענייני משפחה
כב’ השופט שני, בעניין תמ”ש (ת”א) 24590-04-12 י’ נ’ י חסם בעל דין מהגשת תביעות למשך שנתיים, תוך קביעה כי עשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. בית המשפט גם הוא מאזכר בפסק הדין את הלכת שילה (רע”א 305/80 שילה נ’ רצקובסקי, פ”ד לה (3) 449 במסגרתה הוחל עקרון תום הלב גם על הפן ההליכי-פרוצדוראלי של עמידה על זכויות במשפט, ונקבעה חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב.
בתלה”מ 19-12-74381 ט’ נ’ ל’ 38087-10-19 עסק בית המשפט במספר בקשות בנוגע לזמני שהות בין האב לקטינים, לרבות בקשה להתניית קיום זמני השהות במימון מחצית מהוצאות הנסיעה ע”י האם, שלטענתו מסיתה את הקטינים נגדו, ומנגד בקשת האם להתנות את זמני השהות בהדרכה הורית.
בית המשפט קובע כי בקשות אלה, אשר מוגשות ע”י האב הינן חוליות נוספות בשרשרת של תובענות רבות ובקשות מרובות לאחר שבית המשפט הכריע בתביעת מזונות הקטינים וקבע את גובה מזונות הקטינים, קביעה שהתובע אינו מוכן להשלים עמה, בין היתר אך לא רק בשל טענותיו לניכור הורי מצד האם.
ראינו אם כן, שלבית המשפט לענייני משפחה, כמו גם לכל בית משפט אחר קנויה הסמכות למחוק תובענה הנגועה בשימוש לרעה בהליכי משפט.
שימוש לרעה בהליכי משפט – לא עוד אמצעי טקטי אלא עילת סף ממשית
בתי המשפט לענייני משפחה בישראל אינם רואים עוד בשימוש לרעה בהליכי משפט תופעת לוואי שולית או טקטיקה נסלחת של בעלי דין – אלא עילה מהותית לדחייה על הסף, לפסיקת הוצאות משמעותיות ולעיתים אף להגבלת גישה עתידית לערכאות.
בעידן שבו טובת הילד, יעילות ההליך, ותום הלב מהווים עמודי תווך של ההליך המשפחתי, גישה מתרפסת או סלחנית כלפי תובענות שמהוות ניצול לרעה של ההליך – מסכנת לא רק את ההוגנות כלפי הצד שכנגד, אלא גם את שלמותו הנפשית של הקטין, את אמון הציבור במערכת ואת תכליתה של ערכאת המשפחה. לכן, מי שמבקש לעשות שימוש בכלי המשפט ככלי נקם – מסתכן לא רק בכישלון משפטי, אלא גם בפגיעה ממשית באינטרסים של ילדיו ובמעמדו העתידי כאפוטרופוס או הורה ראוי.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
