אלו שימושים יכולים להיעשות באמצעות איכון טלפון בתחום דיני המשפחה דהיינו ירושה או גירושין
כך למשל – ניתן לבדוק האם אדם מסויים, היה או לא היה באזור בו נחתמה צוואה בתחום הזמן של חתימת הצוואה והפגישה אצל עורך הדין. לצורך הדוגמא, יורשת על פי צוואה טענה כי לא הביאה את אמה המנוחה למשרד עורכי דין בעיר חולון, וכי זו הגיעה עצמאית לעורך הדין וחתמה על צוואה מיוזמתה ובלי שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת ובלתי שהיורשת היתה מעורבת לחלוטין. הבת היורשת טענה כי כלל לא שהתה בעיר זו וכי במועד בו אמה הגיעה למשרד עורכי הדין בחולון היתה במקום עבודתה בתל אביב. אחיה, שהינם יורשים פוטנציאליים של אמם המנוחה, על פי חוק הירושה, אשר הודרו מן הצוואה – יכולים לעתור לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבצע איכון של הטלפון הנייד של אחותם – היורשת הבלעדית של הירושה על פי הצוואה שנערכה ונחתמה בפני עדים של אמם המנוחה, לבדיקת נכונות הטענה.
אם היורשת תימצא באזור חולון בקרבה למשרד עורכי הדין (אין יכולת לאתר מיקום מדוייק) הרי שיש רגליים לטענת היורשים שהודרו מן הצואה ותעשה בדיקות נוספות. אם יימצא שהיורשת לא שהתה בעיר חולון בהתחשב באיכון הטלפון הניד שלה, טענותיה להעדר מעורבות תתחזקנה, הגם שאין בכך כדי להביא להכרעה מוחלטת בדבר הצואה, וניתן להעלות טענות נוספות במסגרת התנגדות לצוואה. יחד עם זאת במידה ונטען כי היורשת ליוותה את אמה למשרד עורכי הדין וטענה זו הופרכה באמצעות איכון הטלפון – יש ליורשים האחרים סיכוי טוב יותר הגם שאינו מוחלט.
דוגמא נוספת למקרה בו יש משמעות לאיכון הטלפון הוא כאשר בעל טוען כנגד אשתו כי שהתה במלון מסויים בעיר נתניה למשל, עם מאהב וזו שוללת לחלוטין את שהותה בעיר נתניה, ביום בו נטען כי נפגשה עם המאהב. במידה ובדיקת הטלפון שלה תעיד כי הוציאה שיחות כשהיא שוהה בנתניה, הרי שטענותיה המובאות בפני בית הדין הרבני נחלשות משמעותית אם בבדיקת האיכון יימצא כי שהתה באותו מועד בעיר נתניה, וכל זאת כאשר בעלה טוען בפני בית הדין הרבני לגירושין נוכח בגידה וזו מכחישה אותה, ונמצאת משקרת לגבי המועד ומקום האיכון.
קבילות ראיית האיכון
רשויות אכיפת החוק בהליכים פליליים אשר מעוניינות להוכיח כי נאשם מסויים היה פיסית בעיר מסויימת במועד בו בוצעה העבירה והתביעה המבקשת לקשור אותו לאזור העבירה – צריכות להוכיח בכלים משפטיים ראויים את מהימנות ראיית האיכון. כמובן שאין זו ראיה שלא ניתן להפריך ועל כן איכוני טלפון סלולרי (זיהוי ואיתור מיקומו של טלפון נייד באופן אלקטרוני) אינם יכולים לשמש כראיה מוחלטת, אלא דורשים הוכחה נוספת בנוגע להימצאותם באתר הנטען.
על פי הפסיקה שניתנה בשנים האחרונות בתי המשפט מקבלים כמעט ללא הסתייגות, ראיות מחברות הסלולר המוכיחות לכאורה את המיקום של נאשמים במשפטים פליליים בהתאם למיקום של הטלפון הסלולרי של אותם נאשמים. קיימים במשפט הפלילי מבחני הסף לקבלתה של ראיית האיכון במשפט פלילי, ויש להפעילם על מנת שלא להרשיע חפים מפשע.
פגיעה בפרטיות כאשר מוצמד מכשיר איכון לרכב באופן פרטי על ידי חוקר ולא על ידי רשויות החוק
בת”א 32147-02-18 טייב נ’ עבדיאן קיבל בית המשפט תביעה שהגיש תובע שטען כי גרושתו שכרה במהלך תקופת הליכי הגירושין את שירותיו של הנתבע על מנת לעקוב אחריו באופן בלתי חוקי, והנתבע התקין ברכב של התובע מכשיר GPS כדי לעקוב אחריו, וחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 ש”ח.
במסגרת התביעה שהגיש התובע בגין פגיעה של הזכות לפרטיות, קבע בית המשפט כי הצמדת מכשיר איכון לרכבו של אדם לצורך התחקות אחר נסיעותיו מהווה פגיעה פרטיות מכוח חוק הגנת הפרטיות העלולה להטריד אדם: “חוק הגנת הפרטיות קובע רשימה סגורה של מעשים המהווים פגיעה בפרטיות, והרלוונטי לענייננו הוא סעיף 2(1) לחוק, “בילוש או התחקות אחר אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת”. הצמדת מכשיר איכון לרכבו של אדם נכנסת להגדרה זו, בהיותה דרך של “בילוש או התחקות” העלולה בסבירות גבוהה להטריד אדם, המגלה להוותו כי תנועותיו נתונות לניטור ומעקב ע”י הזולת ללא הסכמתו…
בית המשפט קבע כי הצמדת מכשיר איכון לרכב שאינו של הנתבע, לצורך התחקות אחרי נסיעותיו ומקום הימצאו, מהווה עוולה של פגיעה בפרטיות, גם אילו בוצעה על ידי חוקר פרטי. קל וחומר, כשאין מדובר בחוקר פרטי מורשה. ביצוע מעקבים וצילומים של התובע ו/או רכבו המבוססים ביודעין על איכון לא חוקי, הינם חלק שלא ניתן להפרידו מעצם הצמדת המכשיר לרכב, גם אם הצילום והמעקב נעשו ברשות הרבים.
לעניין גובה הפיצוי, נקבע, שמאחר שאין מדובר בפגיעה בפרטיות במובן הצר, היינו חדירה לסוד שיחו או חייו האינטימיים של התובע, אלא במעקב אחרי עבודה שבוצעה ברשות הרבים, כשתכלית המעקב לחשוף את האמת לגבי רמת הכנסתו של התובע, הרי שגובה הפיצוי אינו ברף הגבוה.
עוד נקבע באשר לחשיבות ראיית האיכון
בתמ”ש 53758-02-12 נקבע כי לצורך הכרעה בבקשה יש לבחון תחילה את מידת הרלבנטיות של צו האיכון לקיום דיון יעיל. במסגרת מבחן זה יש לבדוק האם עניין לנו בצו חיוני אשר נחוץ לצורך בירור המחלוקות העומדות בין הצדדים.
שאלת הרלבנטיות של ראיית האיכון, שיש בה כדי פגיעה מסויימת בפרטיות, נבחנת לאורם של שני מבחנים: ראשית, נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין טענותיו של בעל הדין לבין חשיפת המסמך המדובר. שנית, יש לבחון את הבקשה על רקע נסיבות המקרה הנדון. לאמור, מהן ההשלכות של חשיפות המסמך על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים. כמו כן, נבחנת תרומתה של חשיפת המסמך לקיום הדיון היעיל בבית המשפט.
יש צורך במלאכת איזון בין זכותה של המבקשת לחשיפת האמת לבין זכותו של המשיב ושל צד שלישי – אשתו של המשיב לפרטיות, ולהגנה מפני פגיעה אפשרית בה. ייאמר, כי הזכות לפרטיות הינה אחת מן הזכויות החשובות שבזכויות האדם בישראל. היא זכות שמוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובע כי כל אדם הינו זכאי לפרטיות ולהגנה על צנעת חייו. במקרה זה נקבע כי הרלוונטיות של האיכון נמוכה לצורך הנושא שבמחלוקת.
בבתי המשפט דו”ח האיכון קביל כראיה במשפט פלילי
בבש”פ 4277/98 מדינת ישראל נ’ חאתם סאלם מילאד נאמר על ידי כב’ השופטת שטרסברג – כהן: “ראיה נוספת נגד המשיב הינה, רישומים של שיחות פלאפון השייך למשיב, שסופקו על ידי חברת מוטורולה. לכאורה, על פי אותם נתונים, היה המשיב בסביבות מקום הרצח בזמן שבוצע. עם זאת, מעירה חברת פלאפון, כי המידע המסופק על ידה איננו מדוייק. אמירה זו מצידה של חברת פלאפון וטענותיו של העורר כנגד הסקת מסקנות נגדו מאותן שיחות פלאפון ומתן הסבריו להן, הם עניין למשקלן של הראיות ולא לעצם קיומן וקבילותן. הנתונים פועלים לכאורה נגדו וקושרים אותו לכאורה לסביבת מקום האירוע בזמן הרלוונטי”.
הנה כי כן, התקבל דוח האיכון כראיה במשפט פלילי, אם כי נקבע, כי יש לבחון את משקלה של ראיה זו, והיא אינה ראיה בלעדית המאפשרת הרשעה ויש צורך ביותר מכך.
בתי הדין לעבודה והתייחסותם להליך האיכון
בתי הדין לעבודה עושים זה מכבר שימוש בדוחות איכון ככלי לסיוע בקביעה בדבר מיקומם הפיזי של עובדים. ראה לדוגמא: תע”א (ת”א) 10854-08 אלעד ברעם נ’ תשבץ ייעוץ ומידע בע”מ ; דמ”ש (ת”א) 40351-09-11 איגור כורלמן נ’ מוקד אמון ניקיון בע”מ; בש”א 5226/05 שירותי בריאות כללית נ’ רם ירום.
מעביד ביקש לאכן מועדים ספציפיים בכל הנוגע לעובד, ונקבע כי הבקשה הינה מידתית ומתייחסת למועדים ספציפיים בהם נטען כי המשיב הזין שעות נוכחות באופן ידני ובניגוד לנוהלי החברה. טענת המשיב כי הטלפון היה בחלק מהזמן אצל אשתו, לא היה בה כדי שלנות את ההחלטה ובית הדין האזורי לעבודה נעתר לבקשה.
בתיק שנדון בבית הדין לעבודה של מעביד את מול עובד נקבע כי במקרה זה יועדף הערך קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב”קלפים פתוחים”. לא כך זה בכל המקרים אלא רק בחלק מהם כאשר בית הדין משוכנע כי המידע שיתקבל במסגרת דוח האיכון נחוץ לצורך בירור השאלות שבמחלוקת בין הצדדים.
בתביעות נזיקין וביטוח
בתיק מסוג אחר, מבטחת שחשדה במבוטחת הגישה בקשה לאיכון מספר הטלפון הנייד שברשותה. בית המשפט סירב לפגוע בעיקרון הפרטיות, העומד בלב הבסיס החוקתי.
באחת מההלכות החשובות למשפט האזרחי והפלילי, קבע העליון כי הצדדים להתדיינות צריכים לשאוף לנהל את ההליך ביניהם ב”קלפים פתוחים” ולגלות את ראיותיהן באופן המונע טקטיקות פסולות של הפתעת היריב. מטרת הכלל שנקבע בעליון הינה להביא לחקר האמת.
על כן אם בית המשפט סבור כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, הוא ידחה בקשה שתוגש בעניין. עוד שיקול שהשופטים לוקחים בחשבון הינו מניעה מלפגוע בפרטיותו של אדם ולבצע את האיזונים הנדרשים בין עיקרון הפרטיות, המצוי בלב הבסיס החוקתי, לבין עיקרון הגילוי, המצוי בלב ההליך המשפטי.
אשה ביטחה את רכבה בביטוח מקיף אצל חברת הביטוח שומרה. באחד הימים היה מעורב הרכב בתאונה אך שומרה סירבה לשלם את תגמולי הביטוח.
בבית המשפט טענה שומרה כי אינה חבה בתגמולים שכן יש לה חשד שהנזקים שנגרמו לרכב לא נגרמו באופן שבו דווחו; לצורך הוכחת טענתה הגישה שומרה בקשה לאיכון מספרי טלפון של האשה ובעלה במועד התרחשות התאונה. בית המשפט דחה את הבקשה.
הפרטים הם בגדר “ענייניו הפרטיים של אדם” ושימוש או מסירה שלהם על ידי חברת הטלפון שלא למטרה לשמה נמסרו, ללא הסכמת המנוי במפורש או מכללא, עלולים להיות פגיעה בפרטיות. אומנם במסגרת הליכים פליליים ניתן, למטרות מסוימות, לקבל גישה לנתוני התקשרות, לרבות איכון. אך גם שם, מדגישה השופטת, ניתן פירוש מצומצם לזכות היחידה החוקרת לעשות כן.
מנגד, ממשיכה השופטת, במסגרת הליך אזרחי, הליכי הגילוי הם רחבים וצד שנדרש לגלות מסמכים המצויים ברשותו והרלוונטיים למחלוקת נושא התובענה, צריך לעשות זאת.
כשאלה השיקולים, האם על המבוטח לגלות גם את נתוני התקשורת, המצויים בידי חברת התקשורת?
השיקול העיקרי שעל בית המשפט לקחת בחשבון הוא כי קבלת המידע האמור מהווה פגיעה בפרטיותו של אדם, ולכן יש לערוך איזונים בין האינטרסים השונים של בעלי הדין. טענת שומרה, הינה כי אירוע התאונה התרחש בנסיבות שונות מאלו שתוארו על ידי האשה. לא ברור האם הטענה היא כי התאונה אמנם התרחשה אך נעשתה במכוון – במקרה זה, לא ברור מה תועלת תהיה למבטחת כתוצאה מהאיכונים, שכן בתאונה מבוימת, נוכחותה של אותה אשה במקום נדרשת לשם התרחשות התאונה, כך שאין באיכונים כדי לסייע בפתרון המחלוקת .
אם הטענה היא, כי התאונה כלל לא התרחשה, הרי שלא ברור כיצד נגרם הנזק הנטען, הן לרכבה של האשה והן לרכב האחר, וגם בעניין זה אין לשומרה גרסה סדורה..
הדברים האמורים, מקבלים משנה תוקף שעה שמבוקש לקבל גם איכון בנוגע לבעל, כאשר לא ברור מדוע איכון זה נדרש האם נטען כי היה בזמן אירוע התאונה כנהג ברכב? והלוא, מדובר במי שהיה לו כיסוי ביטוחי אם היה נוהג ברכב, וממילא טען הבעל, כי הגיע למקום האירוע, כך שאיכון יצביע על נוכחות באירוע.
פועל יוצא של השימוש המוגבר במכשירי הטלפון הניידים הוא האפשרות להתחקות אחר מעשיו של אדם, כמעט בכל רגע נתון, מעצם השימוש במכשיר הטלפון., ומבלי שהמשתמש יוכל למנוע זאת.
מכאן, מדגישה השופטת, ישנה חשיבות רבה להמעיט ולעשות שימוש בצווים דוגמת אלו המבוקשים כאן, המהווים חדירה לפרטיותו של אדם.
סיכום
ראינו אם כן שלכל שופט גישה שונה באשר למידת הפגיעה בפרטיות כאשר מבוקש איכון של טלפון, ואין ספק שהגישה שונה בין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
