בית המשפט המחוזי בעמ”ש 10881-01-16 הפחית מזונות קטינה אחת מ- 2,000 ₪ ל- 1,600 וגם את חלקה של הקטינה במדור הפחית לשליש ולא יותר מ1,200 ₪.
בכך אפשר לראות שינוי משמעותי בתפיסה, שינוי שהולך ותופס תאוצה בין אם מדובר בהתחשבות באם המשתכרת היטב לצורך פסיקת מזונות ילדים ובין אם מדובר במקרה של חלוקת זמנים שווה או כמעט שווה.
על הדין העברי להדביק את הפער אל מול הדין האזרחי
נקבע כי אין זה ראוי כי הדין העברי יפגר אחר הוראות הדין האזרחי הבאות לתקן עיוות אפשרי, וממילא אף לעניין חיוב במזונות בצד הכלל המורה כי על האב לשאת במזונות ילדיו הקטינים, יש להתאים את חיובו של האב ליכולתו הכלכלית אל מול יכולתה של האם המסייעת לצידו. משמע יש להתחשב בעובדה כי האם משתכרת היטב ובכל מקרה מעט יותר מן האב, ואין להתעלם מכך.
יכולת כלכלית של האב והיכולת הכלכלית של האם הם פרמטרים חשובים
בעת חיוב המזונות, יש לתת על הדעת הן את יכולתו הכלכלית של האב והן את יכולתה הכלכלית של האם, וככל שאמצעי האם גבוהים יותר – ניתן יהא להפחית בשיעור חיובו של האב מתוך הנחה שגם על האם לממן חלק מחיוב זה בצד טיפולה בקטינים וזאת מצד דיני הצדקה היהודיים.
החלטת מועצת הרבנות הראשית
יש לציין בהקשר זה את החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום 30.11.15 הדנה בסוגיית חיוב הורים יהודיים במזונות ילדיהם כי …לאחר דיון החליטה המועצה שהן אם החיוב מצד התקנה והן אם החיוב מצד צדקה, היות שתנאי החיים השתנו והמציאות כיום היא שגם האם נושאת בעול פרנסת הבית, על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם.
בנוסף, גם אם חיוב האב לזון את הילדים הוא מצד התקנה, חיוב זה הוא רק על הצרכים הקיומיים הבסיסיים, אבל חיובים נוספים שאינם בהגדרה זו, חלים מדין צדקה בלבד.
אם כן, חיוב המזונות מוטל ככלל על האב היהודי המחויב לשאת בצרכיו ההכרחיים של ילדו הקטין, יחד עם זאת בעת קביעת שיעור חיובו יבחן בית המשפט בצד צרכי הקטין אף את יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים.
במקרה זה מדובר בהורים המשתכרים את השכר הממוצע במשק
במקרה זה, אין מדובר בהורים שיכולתם הכלכלית או הכנסותיהם נמוכות באופן חריג, ואולם נוכח שיעור השתכרותם הדומה יש מקום להחיל את ההלכות המפורטות לעיל לעניין ההתחשבות בהכנסות שני ההורים ואף בנדון דידן.
לאור זאת, נבחן בפסק הדין האם שיעור חיובו של האב במזונות בתו הקטינה, כפי שנקבע ע”י בית משפט קמא, עומד בדרישות דינו האישי של האב כמפורט לעיל.
הקביעות הנוגעות להשתכרותו/כושר השתכרותו של האב
אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. יחד עם זאת כאשר קביעות אלו נובעות ממסקנות הנשענות על עובדות המצויות אף בפני ערכאת הערעור יכולה היא לשקול העובדות ולבוא לכלל מסקנות שונות. במקרה הנדון מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב במספר קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא אף כי באופן מינורי.
כאמור, בית משפט קמא העריך את שיעור השתכרותו של האב בשיעור הזהה לשכר הממוצע במשק, היינו כ – 9,700 ₪ לחודש, וזאת כיוון שסבר כי האב הסתיר פרטים הנוגעים לעבודתו כעצמאי קודם להפיכתו לשכיר.
אומנם, עסקינן בתביעה שהוגשה במהלך שנת 2013, כך שיש חשיבות רבה לבחינת השתכרותו של האב קודם להגשת התביעה ולו על מנת ללמוד על כושר השתכרותו ולוודא שהאב אינו בוחר להפחית מהשתכרותו זו בצל הליך הגירושין לתביעת המזונות על מנת לנסות ולצמצם את שיעור המזונות בו יחויב.
יחד עם זאת בנדון, מתיעוד המצוי בתיק, ניתן לראות כי התובע משתכר כיום סך שנע בין 5,000 ₪ ל – 6,000 ₪ לחודש כעולה מתלושי ההשתכרות אותם הוא מקבל ממקום עבודתו בחברת “נס”, כאשר לסך זה יש לצרף את העובדה כי לאחרונה הוא אף החל לקבל רכב ממעבידו עניין המקבל את ביטויו אף בתלושי ההשתכרות שלו.
אין להתעלם מכך שבשנים 2010 ו- 2011 עלתה השתכרותו של האב על השכר הנזכר ואולם זאת ככל הנראה בשל פרויקט חד פעמי שקיבל האב בהיותו עצמאי, פרויקט שהכניס לו כ – 70,000 ₪. סך הכנסתו החודשית לשנת 2011 לאחר ניכוי מס – עמדה על כ- 7,500 ₪ לחודש.
יש הבדל בין השתכרות בפועל לבין כושר או פוטנציאל השתכרות
צדק בית משפט קמא בקובעו, כי כושר השתכרותו של האב עולה על השתכרותו בפועל, יחד עם זאת, בהתחשב בשיעור השתכרותו העכשווית של האב כמו גם השתכרותו בעבר, יכולותיו וכישוריו הנחזים וחובתו להשיא את השתכרותו לצורך תשלום מזונות לילדו, אנו סבורים כי ראוי להעמיד את כושר השתכרותו של האב בשיעור של כ- 8,000 ₪ לחודש.
בכל הקשור לשיעור השתכרותה של האם, לא נמצא מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא המבוססות על התיעוד שהוצג על ידו ועל עדויות המעסיק, לפיכך שיעור השתכרותה של האם מוערך בסך של כ – 8,800 ₪ לחודש.
צרכי הקטינה הוערכו על הצד הגבוה על ידי בית משפט קמא
בכל הקשור לצרכיה של הקטינה נקבע, כי אלו הוערכו על הצד הגבוה באופן הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור.
בית המשפט קיבל באופן עקרוני את דרישת האם בכתב תביעתה, דרישה אשר הועמדה ע”ס של כ – 5,850 ₪ מתוכם כ – 2,500 ₪ בגין מדור ואחזקתו ומתוך כך גזר את שיעור חיובו של האב.
בית המשפט ציין, כי הוא מקבל בעיקרם את הרכיבים המבוקשים ע”י האם כיוון שזו לא נחקרה ע”י ב”כ האב על רכיבים אלו ומכיוון שהאב לא התייחס לסכומים הנתבעים באופן פרטני ולא נקב בכל סכום שלדעתו דרוש לצרכי הקטינה.
אכן, אין להתעלם מהעובדה שהאם לא נחקרה באופן פרטני על רכיבי המזונות לקטינה ואולם עיון בתיעוד שצירפה על מנת לאושש את צרכי המזונות הנטענים אין בו ללמד, כי צרכי הקטינה עולים בשיעור ניכר על צרכיו הרגילים של כל קטין אחר.
מסקנות בית המשפט הן שיש להפחית הן את המזונות והן את המדור לקטינה
לפיכך, בהתחשב בצרכי הקטינה, כושר השתכרותם הנחזה של הצדדים וחלוקת זמני השהייה של הקטינה עמם, סבור בית המשפט המחוזי כי יש להעמיד את שיעור המזונות בו יחויב האב ע”ס של 1,600 ₪ לחודש וזאת מיום הגשת התביעה.
בכל הקשור לשיעור חיובו של האב במדור הקטינה נקבע, כי ניתן למצוא מדור סביר וראוי לתובעת ולקטינה בעלות דמי שכירות של כ – 4,000 ₪, לפיכך ישתתף האב ב – 30% מעלות דמי שכירת המדור/ משכנתא עבור דיור שידרשו למשיבה ובלבד שחלקו של האב בעלות המדור לקטינה לא יעלה על 1,200 ₪ לחודש.