שאלות ותשובות בנוגע לעקרונות הלכת השיתוף

מספר שאלות ותשובות בנוגע לעקרונות הלכת השיתוף או הסדר איזון משאבים המתקיימים בין בני זוג

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.i

שאלה:

מהי הגישה המתייחסת בדרך כלל לבני זוג נשואים החיים יחדיו, האם המשפט דוגל בהפרדה רכושית או בשיתוף רכושי?

תשובה:

בעקרון, ובמיוחד כאשר מדובר בנישואין ראשונים, שהתאפיינו בחיים שגרתיים, ללא קרע או משבר חריגים – שיטת המשפט שלנו דוגלת בעקרון השיתוף הרכושי.

אם מדובר בזוגות שינשאו לפני 1.1.74 הרי שחלה עליהם הלכת השיתוף ואם מדובר בזוגות שנישאו לאחר מועד זה – חל עליהם עקרון איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג 1973.

גם הפסיקה וגם החוק קובעים את השיתוף העקרוני כברירת המחדל, וכי עם התרת הנישואין או פקיעתם בשל גירושין או מוות – כל אחד מבני הזוג רשאי להיות הבעלים של מחצית מכלל נכסי בני הזוג, אשר נצברו בתקופה המשותפת.

שאלה:

האם עקרון זה חל גם על ירושות או מתנות?

תשובה:

התשובה לכך הינה שלילית. ירושות או מתנות אינן ברות שיתוף אלא אם כן הוטמעו. לדוגמא אם אדם ירש סכום כסף מהוריו –  אין הכספים הללו ברי שיתוף והם שייכים לבן הזוג אשר ירש את הכספים (וכך גם הדברים נכונים לגבי דירות ונכסים אחרים) אך אם לעומת זאת, בן הזוג הכניס את הכספים הללו לחשבון המשותף שלו ושל אשתו – הרי יש לראות בכך הטמעה, ואזי העיקרון של הפרדה רכושית בנוגע לירושות ו/או למתנות – לא יחול, והכספים שבחשבון הבנק יחשבו משותפים על אף שמקורם היה בירושה.

שאלה:

האם עקרון השיתוף חל גם על רכוש שנצבר טרם הנישואין או רק על רכוש שהושג במהלך הנישואין?

תשובה:

התשובה לכך הינה שלילית, ובעקרון צבירות סוציאליות, אחזקות כספיות, ורכוש מכל מין וסוג שהוא שנצברו קודם לנישואין – שייכים לבן הזוג אשר צבר אותם, אם כי לעקרון זה יכולים להיות חריגים במקרים מאד מיוחדים ולאחר עשרות רבות של חיי נישואין וזוגיות.

שאלה:

האם העובדה שבני הזוג החזיקו בחשבון פרטי ולא היה להם חשבון משותף מעידה על הפרדה רכושית בחיי הנישואין?

תשובה:

לא. ישנם בני זוג המחזיקים חשבונות נפרדים מכל מיני סיבות רבות ומשונות וכוונת שיתוף או העדרה אינם נלמדים מקיומו של חשבון משותף בבנק או העדרו. העובדה כי בן זוג מחליט להפריד חשבונות בנק אינה מעידה בהכרח על הפרדה רכושית לגבי רכוש שהגיע לידי מי מהם במהלך חיי הנישואין ובמסגרת המאמץ המשותף והניהול התקין של חייהם. (תמ”ש 30831-03-12)

שאלה:

כיצד יכול בן זוג להודיע על רצונו בהפרדה רכושית?

תשובה:

ישנן מספר דרכים לצורך כך ולא מדובר ברשימה סגורה.  בדרך כלל הגשת תביעות לבית המשפט לענייני משפחה ו/או לבית הדין הרבני מצביעה על הבעת רצון להפסיק את השיתוף בין הצדדים  (תמ”ש 12391/06).

גם עזיבת הבית מסיימת בדרך כלל את מערכת היחסים הרכושית בין בני הזוג.

סיום השיתוף בין בני זוג יכול להיות בהסכמה הדדית ויכול להיעשות גם באמצעות מעשה של אחד הצדדים אשר מצביע על אומד דעתו ועל כוונתו להפסיק את השיתוף ( ע”א 6557/95 אבנרי נ. אבנרי).

שאלה:

האם עקרון השיתוף הוא עקרון מוחלט או שבני זוג יכולים לחרוג מכך ולהסכים אחרת?

תשובה:

על פי חוק יחסי ממון  בין בני זוג– יכולים בני זוג לערוך ביניהם הסכם ממון שבו הם יכולים להסכים אחרת, כלומר יכולים הם להסכים על כך שעקרון השיתוף לא יחול לגביהם והם ימשיכו לחיות בהפרדה רכושית מעתה ועד עולם וכל עוד אינם מעוניינים אחרת.  רק מי שלא עורך הסכם ממון נכנס להגדרות של עקרון השיתוף והאיזון הרכושי המפורטים בחוק יחסי ממון.

אפשר להתנות על האמור בחוק יחסי ממון וזהו עקרון דיספוזיטיבי, ובני זוג חופשיים להסדיר את יחסי הממון ביניהם כפי הבנתם וכרצונם החופשי.  העיקרון החל על פי החוק יהיה רלוונטי רק באותם מצבים (ואלו רוב המקרים) בהם בני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון.

שאלה:

אדם נפצע קשה בתאונת דרכים וקיבל עקב כך פיצוי נכבד מחברת הביטוח, האם כספים אלו משותפים לבני הזוג או לא?

תשובה:

בעקרון פיצויים בגין נזקי גוף אינם ברי איזון והם שייכים לבן הזוג שקיבל אותם עקב הנכות ו/או המגבלות הגופניות והנפשיות בהן לקה. פיצוי נזיקי נועד להשיב מצב לקדמותו ככל שניתן מבחינת ההיבט הכלכלי ועל כן רק מי שסובל מהנזק זכאי גם לפיצוי, שהרי לבן הזוג הבריא לא נגרמה נכות או מגבלה המונעת ממנו לעבוד או מכבידה על חייו.

שאלה:

האם העיקרון החל על רכוש שהושג לפני הנישואין חל גם על דירת מגורים?

תשובה:

התשובה לשאלה זו מורכבת יותר מאשר בהתייחס לרכוש אחר.  דירת מגורים נחשבת גולת הכותרת של הרכוש המשפחתי ושל חזקת השיתוף (ע”א 806/93 הדרי נ. הדרי, בע”מ 5939/04) ועל כן אם הנישואין נמשכו זמן ממושך ולבני הזוג ילדים והם ניהלו אורח חיים תקין – תהיה דירת המגורים שייכת גם לבן הזוג השני אף אם הובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג.

לא כל שכן נכונים הדברים במידה ובן הזוג שלא הביא את הדירה השתתף בתשלום המשכנתא ו/או בהרחבה ו/או בשיפוצים בנוגע לדירה וגילה דעתו כי הוא רואה בה דירה משותפת המיועדת למגורי המשפחה.

שאלה:

מה הדין באשר לחסכונות המתקבלים מעבודה, האם משותפים הם?

תשובה:

פנסיה קיימת ועתידית, קופות גמל, ביטוחי מנהלים, פיצויים, קרנות השתלמות, מענקים אופציות וכו הם רכוש בר איזון השייך לשני הצדדים בחלקים שווים בהיותו העתודה הכלכלית של המשפחה (ע”א 809/90 לידאי.נ. לידאי, ע”א 841/87 רון נ. רון).

שאלה:

מה עומד מאחורי עקרון הלכת השיתוף או הסדר איזון משאבים בין בני זוג?

תשובה:

בנקודת סיום של הנישואין בית המשפט מעוניין כי כל אחד מבני הזוג יצא בצורה פחות או יותר שווה ועל כן נוצר המנגנון של חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג (בע”מ 1398/11).

במרבית הנישואין יש צד חלש יותר וצד חזק יותר כלכלית ועקרון האיזון והשיתוף נועד ליצור שוויון בין הצדדים כך שלא ייווצר שצד אחד יוצא מהנישואין עני וחסר יכולת כלכלית ואילו הצד השני יוצא עם מירב הרכוש ובעל אמצעים כספיים לחיות ברמה טובה או למעלה מכך.

שאלה:

האם עקרון השיתוף חל רק במקרים בהם יש חיים טובים או אידיליים או שמא הוא חל גם בנישואין “גרועים”, בהם יש מריבות וסכסוכים לרוב?

תשובה:

נכסי המאמץ המשותף הינם משותפים גם אם בני הזוג מסוכסכים וכל עוד אין ביניהם קרע שלאחריו עזב מי מהם את הבית או הגיש תביעת גירושין או חלוקת רכוש או פירוק שיתוף. כל עוד שני אלמנטים אלו אינם מתקיימים (תביעות או עזיבה) הרי שהעובדה שבני הזוג מסוכסכים אינה רלוונטית, כאשר כל אחד מהם ממשיך לקיים את חובותיו ולתרום כפי הבנתו ויכולתו למאמץ המשותף של חיי הנישואין. רק במקרים יוצאי דופן וחריגים ייקבע אחרת (רוזן צבי, בספרו “יחסי ממון בין בני זוג”).