האם זכאית אישה לשימוש ברכב כחלק ממזונותיה?
בתמצית: שימוש ברכב הינו חלק ממזונות אישה אם הורגלה בכך
חיוב בעל לחלוק את הרכב עם אשתו במסגרת הליך גירושין – פסיקה עקרונית של בית המשפט לענייני משפחה
לאה ואביתר, היו מסוכסכים ביניהם תקופה ארוכה, וניהלו ביניהם הליכים משפטיים, שנמשכו למעלה משנתיים וזאת בבית המשפט לענייני משפחה. למרות זאת לא נפרדו בני הזוג והם המשיכו את הסכסוך המשפטי כאשר הם ממשיכים להתגורר תחת קורת גג אחת, כאשר הליך הגירושין גרם לאווירה מתוחה בבית.
מאחר וכל אחד מבני הזוג היה עיקש ולא נטה לוותר, ואף אחד מהצדדים לא עזב את הבית, לא נראה היה כי יש פתרון לסכסוך. אביתר פנה לעורך דינו ושאל כיצד יזרז את העניינים מאחר והיה מותש מהדיונים הרבים שהיו בתיק, שעלו לו ממון רב, וגרמו לו להפסד ימי עבודה.
אביתר שאף להגיע לגירושין בהסכמה מחד אולם לא היה פשרן מאידך, וגם לאה לא מיהרה להגיע להסכם גירושין, על אף עוגמת הנפש והכספים שההליך המשפטי המתמשך גרם לה.
עורך דינו של אביתר יעץ לו להפעיל לחץ פסיכולוגי על לאה בכל דרך שנראית לו, לבד מאלימות שהיא אסורה על פי החוק.
הרכב כסלע מחלוקת
אביתר ולאה חלקו מכונית אחת במהלך כל חיי הנישואין שלהם, תוך התחשבות זה בזו. אביתר היה מסיע את לאה לעבודה, ואוסף אותה בדרכו חזרה הביתה. מאחר ומקומות עבודתם היו
קרובים ושעות עבודתם דומות, הסידור התאפשר גם בצל הליך הגירושין, ונמשך למרות ההליכים המשפטיים בין בני הזוג. אביתר קבל ממקום עבודתו החזר עבור אחזקת הרכב וכן השתתפות בביטוח הרכב. הרכב היה רשום עקב כך על שם אביתר בלבד.
למחרת הפגישה עם עורך דינו, עזב אביתר את הבית במכונית תוך שהוא מתחמק מלהסיע את לאה לעבודתה. לאה הגיעה למקום עבודתה בתחבורה ציבורית באיחור של חצי שעה, והיתה עצבנית וכועסת.
בסיום יום העבודה לא בא אביתר לאסוף את לאה ונסע לבית בגפו. לאה נאלצה לחזור גם בערב בתחבורה ציבורית, והגיעה כשעה לאחר אביתר.
עוד באותו הערב פנתה לאה לעורך דינה ותבעה ממנו לפעול מיידית. כבר למחרת בבוקר הוגשה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לחיובו של אביתר לחלוק את המכונית עם לאה. אביתר טען בתגובה לבקשה כי הרכב רשום רק על שמו וכי מקום עבודתו מממן את אחזקת הרכב ולכן צריך הרכב להיות רק בשימושו.
הבסיס ההלכתי לחיובו של אביתר לחלוק את המכונית עם לאה הוא “עולה עמו” דהיינו עולה עמו ברמת החיים. אם לבני הזוג – כמו במקרה שלנו – יש רכב אחד, אשר שימש במהלך חיי הנישואין את שני בני הזוג, אין לשנות את הסטטוס קוו, ועל כן זכאית האישה לחלוק בהשימוש ברכב ובתנאי שתוכיח שהרכב שימש גם אותה.
הבעל איננו יכול להתחמק מחובתו לאפשר לאשתו שימוש שווה ברכב, והדבר מהווה חלק ממזונותיה. שימוש ברכב יכול להוות חלק מחיוביו של בעל במזונות אשתו ובתנאי שהיתה מורגלת להשתמש ברכב קודם לסכסוך וקודם להליך הגירושין.
בית המשפט לענייני משפחה שדן בבקשה, חייב את אביתר לחלוק ברכב עם לאה, וקבע ששבוע אחד יהיה הרכב ברשות לאה ובשבוע שלאחריו ברשות אביתר, וכך לסירוגין יחלקו ברכב, עד למציאת פתרון כולל לסכסוך ביניהם בין בדרך של פסק דין, בין בדרך של גישור אצל מגשר חיצוני ובין בדרך של גירושין בהסכמה בסיוע עורכי הדין של הצדדים.
מסקנה העולה מפסק הדין
פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין חיוב הבעל לחלוק את הרכב עם אשתו במהלך הליך הגירושין ממחישה את עקרון השמירה על הסטטוס קוו במהלך סכסוך משפחתי.
בית המשפט קובע כי זכות השימוש ברכב, אשר שימש את שני בני הזוג במהלך חיי הנישואין, מהווה חלק מרמת החיים שאליה הורגלה האישה, ולכן הבעל אינו רשאי לשלול ממנה זכות זו באופן חד-צדדי.
חיוב זה מתבסס על עקרון “עולה עמו” בדיני מזונות אישה, המחייב את הבעל להמשיך ולהעניק לאשתו תנאי מחיה הולמים עד להכרעה סופית בסכסוך. בכך, הפסיקה מדגישה את החשיבות שבמניעת הפעלת לחץ כלכלי או פסיכולוגי במסגרת הליכי גירושין, תוך שמירה על איזון והוגנות בין הצדדים.
