עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בעל עזב את אשתו מטעמים הקשורים בו ולא מחמת התנהגות האישה. האם יש לקבוע את מזונות האישה למשך תקופה מוגבלת או שמא אין להגביל את תקופה זו כל עוד בית הדין הרבני לא חייב את האישה בגירושין. ההלכה קובעת כי משגוועו הנישואין אין טעם או הצדקה לתת להם הנשמה מלאכותית באמצעות פסיקת מזונות, דבר שלא ידרבן את האישה למצוא פתרון כולל.
פרק הזמן במסגרתו זכאית התובעת למזונות
ביום 5.11.15, הכריע בית המשפט העליון, ברוב קולות (כב’ המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין וכב’ השופט זילברטל), כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לקצוב את מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום הלב, גם במקרים בהם לא ניתן חיוב בגט בבית הדין הרבני וכאשר בית המשפט השתכנע כי אין תוחלת לנישואין (בע”מ 3151/14 פלונית נ’ פלוני). וכך בלשונו של כב’ המשנה לנשיאה, כב’ השופט רובינשטיין:
..דעת לנבון נקל שלעקרון תום הלב, המשתרע על כל תחומי החיים והורתו במערכות יחסים בין זרים שבאים באינטראקציה חוזית או אחרת חד פעמית, יש בוודאי מקום של כבוד כאשר שני פרטים שהחליטו לקשור את חייהם זה בחיי זו, מבקשים לשים קץ למערכת יחסיהם. דומה כי תוצאה אחרת תוביל לכך שבית המשפט לענייני משפחה אף יחטא לעצם המאטריה שבה עסקינן, על ידי עידוד המשך קיומם של נישואין, שנס ליחם, באמצעי מלאכותי, והוא המשך תשלום מזונות במצב של “נישואין על הנייר”..
כאמור לעיל, כב’ השופט זילברטל הצטרף לדעתו של המשנה לנשיאה כב’ השופט רובינשטיין וטען כי אכן, לבית המשפט סמכות לקצוב את מזונות האישה בנסיבות בהן ניכר על פניו שהנישואין גוועו, אף אם טרם נתן בית הדין הרבני פסק דין המחייב בגט.
יחד עם זאת, טען כב’ השופט זילברטל כי יש להימנע מכך בנסיבות בהן קציבת תשלום המזונות תותיר את האישה, ללא כל מקור הכנסה, וזאת באלו המילים:
..יש להבחין בין סרבנות להתגרש שמקורה בנקמנות אישית או בסחטנות, לבין סרבנות שמקורה בהיעדר הגנה כלכלית מספקת לבן הזוג החלש כלכלית לעת גירושין. נראה כי כאשר המזונות המובטחים לאישה כבענייננו, שניהלה במהלך עשרות שנים את משק הבית ולא השתלבה מעולם בשוק העבודה או רכשה מקצוע, נפסקים באופן מוחלט בעת הגירושים (מבלי שבה בעת יימצא למצוקתה פתרון במסגרת חלוקת הרכוש), אין לגנות אותה על סירובה להתגרש בהיותה תלויה כלכלית בבעלה. בוודאי אין הדבר דומה למקרה הקשה יותר של “סרבנות גט” הכרוך, כאמור, בסחטנות ובנקמנות..
בתמ”ש (ת”א) 33045-03-14 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו, 28/01/16], מפי כב’ השופטת איריס אסל ארבל נקבע כי בנסיבות המקרה בו אין חולק כי הצדדים חיים בפירוד החל מיום 21.3.14, היינו קרוב לשנתיים ימים ובית המשפט מתרשם שאין כל סיכוי לשיקום הנישואין וכי אלו גוועו – יש לקצוב את מזונות האישה.
בנוסף, על אף שהתובעת קיימה במחיצת הנתבע רמת חיים גבוהה ביותר על חשבונו של הנתבע, הרי שלתובעת נכסים משל עצמה לרבות שני נכסים נדל”ן, פיקדונות כספיים בהיקף גבוה וזכויות סוציאליות, כך שגדיעת תשלומי מזונות אישה לא תותיר אותה רעבה ללחם.
לעניין זה, סבור בית המשפט כי אף שאין להתחשב בנכסי המלוג של האישה ובפירות הפוטנציאליים שביכולתה להפיק מהם במסגרת חישוב סכום המזונות, הרי שאין כל מניעה לקחת אותם בחשבון לצורך הערכת יכולת הקיום של האישה במסגרת בחינת התנאים לקציבת מזונות, כאשר ברור כי הנישואין הסתיימו.
בנסיבות המקרה שלפנינו, מצא בית המשפט להורות על קציבת התקופה בה ישלם הנתבע מזונות אישה ולהעמיד אותה על 24 חודשים מיום הגשת התביעה.
