כלל בסיסי הוא כי כל אדם רשאי יכול לעשות בירושתו ככל שיעלה על דעתו ויש לכבד את רצונו. בחירתו של אדם מה ייעשה בעיזבונו לאחר פטירתו היא חלק מזכויות הקניין שלו וחלק מכבודו כאדם, ואת רצונו של המת יש לכבד – וזהו כלל גדול בדיני ירושה.
כפועל יוצא מכך אדם רשאי גם לנשל את יורשיו או חלק מהם מהירושה. הגם שנישול ילד או ילדים מעיזבון הוא אקט קשה להבנה – עדיין יש לכבד רצון כזה בכפוף לכך שהמנוח/ה הבינו את המשמעות של פעולה כזו, רצו בה והיו ערים למשמעות שלה.
צוואה מנשלת, ובמיוחד אם המדובר בנישול ילד או ילדים היא מעשה קשה וחמור, אך לעיתים יש לכך הצדקה, וגם אם אין לכך הצדקה – עדיין יש לכבד את רצון המת, גם אם קשה לעכל את התוצאות של צוואה כזו. למען הסר ספק יובהר כי אין צורך בהצדקה או בנימוק טוב או פחות טוב כדי לנשל יורש טבעי מהעיזבון. די בכך שזהו רצון המנוח וכי הרצון הינו רצון חופשי.
פגיעה כזו בילד הינה בלתי הפיכה ויתכן שנישול ילד מירושה לא רק יגרום לסכסוך מר בינו לבין שאר האחים אלא גם ילווה אותו לכל ימי חייו מההיבט הנפשי-אנושי ויש בכך פגיעה פסיכולוגית אנושה. ועדיין – רצונו של המת כבודו.
כעורכי דין, אם אנו מתבקשים על ידי מצווה להדיר ילד אחד או יותר מהירושה – ראוי ורצוי שנברר מהי הסיבה לכך. אין לנו חובה לבקש ולקבל נימוקים מן המצווה, ואולם כדי שנדע להגן על הצוואה לעתיד לבוא – נכון יהיה להבין את נימוקיו ואת מניעיו של המצווה או לפחות לשמוע אותם.
אני כעורכת דין נוהגת לתעד אירוע כזה בפרטיכל נפרד שאינו חלק מן הצוואה, אלא משמש לי ככלי עזר לעתיד במידה ואתבקש להעיד.
מההיבט המשפטי יש להדגיש כי אם בעבר בתי המשפט קבעו כי צוואה מנשלת אמורה להדליק אורות אדומים (ע”א 347/84 צימר נ’ בנימין, שם הורישה הסבתא שחייתה בפירוד מבעלה את כל רכושה לשני נכדיה ונישלה את יורשי בתה המנוחה) הרי שכיום הדברים מקובלים יותר ויותר.
למרבה הצער, החיים מלמדים כי קיימם מקרים בהם אדם מדיר את ילדו שלו מצוואתו. הלכה היא כי יש לכבד רצון המנוח, גם כאשר בהדרה עסקינן ואף כאשר ההצדקה לה שנויה במחלוקת. עוד למרבה הצער, החיים מלמדים כי קיימים מקרים בהם ילדים נוהגים כלפי הוריהם באופן מחפיר. כאשר אלה הן הנסיבות ואזי ניתן להבין סיבת ההדרה (ר’ ע”א 724/87 כלפה (גולד) נ’ גולד).
יודגש, כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו בנוגע לתוכן הצוואה, במקום שיקול הדעת של המצווה. בית המשפט גם אינו בודק את עצם רצונו של המנוח. די לו שישתכנע שהיה בהתנהגותו הכוללת של המצווה, בעת עריכת הצוואה והחתימה עליה, כדי להצביע שהוא עצמו ידע להבחין בטיבה של צוואה .על כן, טענה של ילד או ילדים שהצוואה שאינה מזכה אותם, חלק מילדיו, ברכושו של המנוח, שבחר לזכות ילדים אחרים בו – אין די בה להוכיח העדר כשירות או להוות עילה לפסילת הצוואה.
הדין קובע כי הדרת ילד מצוואת הורה, אפשרית על פי הדין, ע”א 85/245 אנגלמן נ’ קליין, רע”א 95/5103 דשת נ’ אליהו ועוד’. להגינות או למוסר אין פה כל משקל, מה גם שלעיתים התנהגותו של ילד יכולה להצדיק כעס או אכזבה של הורה וכפועל יוצא מכך – נישול והדרה מהירושה.
עוד מומלץ לצלם את מעמד עריכת הצוואה בווידאו על מנת שניתן יהיה להציג תיעוד זה במידה ותוגש התנגדות לצוואה על ידי היורש הפוטנציאלי המנושל.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
