כלל בסיסי הוא כי כל אדם רשאי יכול לעשות בירושתו ככל שיעלה על דעתו ויש לכבד את רצונו. בחירתו של אדם מה ייעשה בעיזבונו לאחר פטירתו היא חלק מזכויות הקניין שלו וחלק מכבודו כאדם, ואת רצונו של המת יש לכבד – וזהו כלל גדול בדיני ירושה.
כפועל יוצא מכך אדם רשאי גם לנשל את יורשיו או חלק מהם מהירושה. הגם שנישול ילד או ילדים מעיזבון הוא אקט קשה להבנה – עדיין יש לכבד רצון כזה בכפוף לכך שהמנוח/ה הבינו את המשמעות של פעולה כזו, רצו בה והיו ערים למשמעות שלה.
משמעותה של צוואה המנשלת ילד מירושה
צוואה מנשלת, ובמיוחד אם המדובר בנישול ילד או ילדים היא מעשה קשה וחמור, אך לעיתים יש לכך הצדקה, וגם אם אין לכך הצדקה – עדיין יש לכבד את רצון המת, גם אם קשה לעכל את התוצאות של צוואה כזו. למען הסר ספק יובהר כי אין צורך בהצדקה או בנימוק טוב או פחות טוב כדי לנשל יורש טבעי מהעיזבון. די בכך שזהו רצון המנוח וכי הרצון הינו רצון חופשי.
פגיעה כזו בילד הינה בלתי הפיכה ויתכן שנישול ילד מירושה לא רק יגרום לסכסוך מר בינו לבין שאר האחים אלא גם ילווה אותו לכל ימי חייו מההיבט הנפשי-אנושי ויש בכך פגיעה פסיכולוגית אנושה. ועדיין – רצונו של המת כבודו.
כעורכי דין בתחום הצוואות וירושות, אם אנו מתבקשים על ידי מצווה להדיר ילד אחד או יותר מהירושה – ראוי ורצוי שנברר מהי הסיבה לכך. אין לנו חובה לבקש ולקבל נימוקים מן המצווה, ואולם כדי שנדע להגן על הצוואה לעתיד לבוא – נכון יהיה להבין את נימוקיו ואת מניעיו של המצווה או לפחות לשמוע אותם.
אני כעורכת דין נוהגת לתעד אירוע כזה בפרטיכל נפרד שאינו חלק מן הצוואה, אלא משמש לי ככלי עזר לעתיד במידה ואתבקש להעיד.
סיבות נפוצות לנישול ילדים מירושה כוללות:
סכסוך משפחתי חריף: נתק ארוך טווח, סכסוכים משפטיים קודמים או מחלוקות מתמשכות שלא נפתרו, עשויים להוביל את ההורה להחליט על נישול הילד.
התנהגות פוגענית או מחפירה מצד הילד: אלימות, ניצול כלכלי או הזנחה קשה מצד הילד כלפי ההורה יכולים להוביל לנישול מוצדק מוסרית.
חוסר אמון או אכזבה מהילד: תחושה של ההורה כי הילד אינו אחראי מספיק לניהול רכוש וכספים, או חשש מבזבוז משאבים משפחתיים.
העדפה אישית לילדים אחרים: לעיתים הורה מחליט לתמוך יותר בילדים הזקוקים לסיוע כלכלי מוגבר (לדוגמה, ילד בעל צרכים מיוחדים), תוך נישול מוחלט או חלקי של ילד אחר.
השפעה של גורם חיצוני: במקרים נדירים יותר, אדם אחר, כמו בן זוג חדש או בן משפחה קרוב, עלול להשפיע על ההורה להדיר ילד מסוים.
ענישה או תגובה להתנהלות לא ראויה לדעת המצווה: למשל התנהגות לא מוסרית, בחירות חיים מנוגדות לרצונו של ההורה, התמכרויות או אורח חיים בעייתי.
נישול חלקי לעומת הדרה מוחלטת – ההבדל והמשמעויות המשפטיות
קיים הבדל מהותי בין נישול חלקי של ילד, כלומר הענקת חלק קטן וסמלי מן הירושה, לבין הדרה מוחלטת וחד-משמעית. בעוד שבנישול חלקי, כמו מתן סכום סמלי (“שקל אחד”), הילד עדיין נותר במעגל היורשים ועלול לזכות בחלקים מעיזבון שלא הוזכרו מפורשות בצוואה, הרי שהדרה מוחלטת סוגרת כל אפשרות חוקית לזכות בחלק מן העיזבון, גם במקרה של נכסים שהושמטו מן הצוואה.
בפסק דין ת”ע 44637-03-16 נידון מקרה שבו המנוחים הורישו סכום סמלי בלבד לאחייניהם והקדישו את רוב הרכוש לצדקה. לאחר מותם התברר שקיימים נכסים שלא נזכרו מפורשות בצוואה. בית המשפט קבע כי יש לבדוק את אומד דעתו של המצווה, ובמקרה של ספק לגבי נכסים שלא צוינו – הם עשויים להגיע ליורשים החוקיים, כל עוד לא הודרו באופן מפורש וחד-משמעי.
הסתלקות יורש לטובת מנושל – מה הדין במצב של הדרה מוחלטת?
אפשרות נוספת הקיימת בפני יורשים אחרים לטובת ילד מנושל היא “הסתלקות” מירושה. לפי סעיף 6 לחוק הירושה, יורש יכול להסתלק מחלקו לטובת קרוב מדרגה ראשונה. הסתלקות זו אפשרית רק במקרה של נישול חלקי ולא בהדרה מוחלטת.
כאשר המצווה הביע כוונה מפורשת שהילד לא יקבל מאומה, הרי שהסתלקות לטובתו אינה אפשרית מבחינה משפטית, אם כי עדיין ניתן לבצע העברה של נכסים במתנה לאחר קבלת הירושה, בכפוף להיבטי מיסוי שונים.
צוואה שוללת (שלילית) – האם היא קבילה מבחינה משפטית?
לעיתים עולה השאלה, האם ניתן לערוך צוואה שכל מטרתה שלילת ירושה מאדם מסוים מבלי לקבוע יורשים אחרים. בפסיקת בית המשפט העליון בע”א 122/86 שפיר נ’ קליבנסקי נקבע כי צוואה שכל מהותה שלילית, כלומר אין בה הוראה חיובית אלא רק שלילת זכויות, אינה מתאימה למהות הצוואה על פי החוק הישראלי.
עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר (ע”א 4660/94 היועמ”ש נ’ לישיצקי) הביע בית המשפט העליון עמדה שלפיה ייתכן וניתן להכשיר צוואה שוללת במקרים מסוימים, אולם קיימת אי בהירות מסוימת והעניין נתון לפרשנות בית המשפט בכל מקרה לגופו.
מגמה שיפוטית של אי-התערבות בנישול ילד מירושה
מההיבט המשפטי יש להדגיש כי אם בעבר בתי המשפט קבעו כי נישול ילד מירושה אמור להדליק אורות אדומים (ע”א 347/84 צימר נ’ בנימין, שם הורישה הסבתא שחייתה בפירוד מבעלה את כל רכושה לשני נכדיה ונישלה את יורשי בתה המנוחה), הרי שכיום הדברים מקובלים יותר ויותר.
למרבה הצער, החיים מלמדים כי קיימם מקרים בהם אדם מדיר את ילדו שלו מצוואתו. הלכה היא כי יש לכבד רצון המנוח, גם כאשר בהדרה עסקינן ואף כאשר ההצדקה לה שנויה במחלוקת. עוד למרבה הצער, החיים מלמדים כי קיימים מקרים בהם ילדים נוהגים כלפי הוריהם באופן מחפיר. כאשר אלה הן הנסיבות ואזי ניתן להבין סיבת ההדרה (ר’ ע”א 724/87 כלפה (גולד) נ’ גולד).
יודגש, כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו בנוגע לתוכן הצוואה, במקום שיקול הדעת של המצווה. בית המשפט גם אינו בודק את עצם רצונו של המנוח.
די לו שישתכנע שהיה בהתנהגותו הכוללת של המצווה, בעת עריכת הצוואה והחתימה עליה, כדי להצביע שהוא עצמו ידע להבחין בטיבה של צוואה .על כן, טענה של ילד או ילדים שהצוואה שאינה מזכה אותם, חלק מילדיו, ברכושו של המנוח, שבחר לזכות ילדים אחרים בו – אין די בה להוכיח העדר כשירות או להוות עילה לפסילת הצוואה.
הדין קובע כי הדרת ילד מצוואת הורה, אפשרית על פי הדין, ע”א 85/245 אנגלמן נ’ קליין, רע”א 95/5103 דשת נ’ אליהו ועוד’. להגינות או למוסר אין פה כל משקל, מה גם שלעיתים התנהגותו של ילד יכולה להצדיק כעס או אכזבה של הורה וכפועל יוצא מכך – נישול והדרה מהירושה.
עוד מומלץ לצלם את מעמד עריכת הצוואה בווידאו על מנת שניתן יהיה להציג תיעוד זה במידה ותוגש התנגדות לצוואה על ידי היורש הפוטנציאלי המנושל.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
*עוד בנושא לעיונכם:
