פרשנות צוואה
בפרשנות צוואה, להבדיל מפרשנות אחרת, של חוזה למשל, חל כלל עיקרי אחד, כלל על, שכל הפרשנות כפופה לו וכל תוצאה פרשנית חייבת להיבחן לאורו. הכלל הוא שיש לעשות הכל כדי לכבד את רצון המת.
ראה רע”א 8047/03 היועמ”ש לממשלה נ. דוידזון ואח’ (פורסם בנבו) בעמ’ 5 ס’ 7: “כלל מנחה בדיני ירושה בכלל ובצוואות בפרט, היא השאיפה לכבד ולקיים את רצון המת (כתובות סט, ב: גיטין יד, ב). עיקרון זה נגזר מחירותו של אדם לעשות בקניינו ככל שירצה, ואת חיותו הוא שואב מהפסיקה, ומאז שנת התשנ”ב-1992 גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.”
וראה גם ע”א 724/87 כלפה (גולד) נ’ גולד, פ”ד מח(1), 22 בעמ’ 27 ס’ 5: “בפסיקת בית משפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר, זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי “מצווה לקיים דברי המת”.”
וכן ראה ע”א 1900/96 טלמצ’יו נ. האפוטרופוס הכללי ואח’, פ”ד נג(2), 817 בעמ’ 825 ס’ 7: “מכאן הגישה, העוברת כחוט השני בפסיקתו של בית המשפט העליון, כי יש לקיים את דבר המת.”
וגם בע”מ 7049/15 פלוני נ. פלוני, (פורסם בנבו) בעמ’ 4 ס’ ו’: “כידוע, עקרון-העל המנחה את בית המשפט בדיני ירושה הוא כיבוד רצון המנוח.”
עקרון העל של כיבוד רצון המת
מעיקרון העל השריר בדיני פרשנות צוואות, של כיבוד רצון המת, גזרה פסיקת בית המשפט העליון כמה עקרונות משנה מחוייבי המציאות שקיומם מתבקש כדי בין היתר לתמוך ולחזק את הכלל המנחה של כיבוד רצון המת.
עיקרון אחד כזה, הינו העיקרון הקובע שהמוריש יכול לצוות בצוואתו כרצונו, הוא לא חייב דבר לאיש ואף לא צריך לנפק הסברים להחלטותיו, ואין לשום אדם זכות מוקנית שהמצווה יוריש דווקא לו ולא לאחרים, גם אם אותו אדם ראוי לדעתו לכך שהמוריש יצווה לו יותר מאשר לאחרים שלהם ציווה המוריש בפועל את עזבונו בצוואתו.
ראה ע”א 1900/96 טלמצ’יו נ. האפוטרופוס הכללי ואח’, פ”ד נג(2), 817 עמ’ 826 ס’ 8: “האינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה. אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים על פי הצוואה, או של כל אדם אחר.”
וכן ראה שם, עמ’ 828 ס’ 10: “אין לזולת אינטרס של הסתמכות.” וראה בע”מ 7049/15 פלוני נ. פלוני, (פורסם בנבו) עמ’ 5 ס’ ח’: “היתה זו זכותה לצוות על חלוקת עזבונה בדרך זו או אחרת, ואין הדבר מצריך נימוק מיוחד. מקרה שכיח הוא, כי בן או בת הגרים עם המנוח ומלוים אותו לאורך שנים רבות, זוכים לחלק גדול יותר בעזבונו.”
מה יגרום לפסילת צוואה ומה לא?
ההיגיון המונח מאחורי צוואה, נישול יורש שנראה על פניו נישול לא מוצדק, העדפת יורשים כאלו על פני אחרים, הורשה לזרים במקום לבני משפחה – כל אלו אינם נימוקים המצדיקים הכרזה על בטלות הצוואה, במידה שהצוואה משקפת את רצון המנוח, ואין בה פגמים מאלו המנויים בחוק כגון השפעה בלתי הוגנת, התערבות מאסיבית של יורשים או העדר כשירות של המצווה. אם אלה אינם מתקיימים הרי שרצון המת יכובד גם אם הצוואה עצמה אינה מקובלת או שהיא חריגה ומנשלת יורשים טבעיים כגון הילדים.
