בית הדין הרבני האזורי בנתניה חייב בדמי כתובה אך פרס לתשלומים קטנים
בית הדין הרבני בנתניה חייב בפסק דין בעל לשלם לאשתו דמי כתובה ותוספת כתובה בסך של 101,000 ₪ מחד אך מנגד קבע כי התשלומים יבוצעו חודש בחודשו על סך של 500 ₪ בלבד.
האישה הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול על עצם הפריסה לתשלומים הבעל הגיש ערעור על עצם חיובו בתשלום של 101 אלף ₪. הנושא נדון בתיק מס’ . 1122323 פלונית נ’ פלוני
המעיין בפסק הדין יראה נכוחה כי בית הדין הגדול קיבל את פסיקת בית הדין האזורי לחייב את הבעל בכתובת אשתו על סך 101,000 ₪ ודחה את תביעת הבעל לבטל פסיקה זו משמע ערעורו של הבעל נדחה.
יחד עם זאת השיב בית הדין הגדול בפסק הדין את התיק לבית הדין האזורי כדי לקבל הבהרה מה הן הסיבות שהביאו להחלטת בית הדין האזורי לפרוס את תשלום הכתובה לתשלומים חודשיים על סך 500 ₪ ולא לגבותה בתשלום אחד כדרישת האישה.
בית הדין הרבני הגדול קובע כי לא ברור מדוע פסק בית הדין האזורי כפי שפסק שכן לא הוכחה במסגרת ההליך המשפטי שהתקיים חוסר היכולת או העדר היכולת של הבעל לשלם את דמי הכתובה בתשלום אחד.
כמו כן קובע בית הדין הרבני הגדול כי לא ברור האם פסיקה זו נעשתה מדין ‘מסדרין לבעל חוב’, או מכל סיבה אחרת. דיין יחיד הבהיר כי פריסת התשלום נעשתה בשל מכלול התיק שממנו עלה כי אמה של אישה הייתה הגורמת להפרת שלום הבית ולפירוק הבית והאישה לא מנעה זאת, וזה היה המניע לפריסת התשלומים.
האישה טוענת לביטול פסק הדין בין היתר מאחר והחלטת בית הדין ניתנה בדיין יחיד, ובנוסף כי בית הדין הגדול בפסק הדין שהתייחס לערעור הבעל קבע כי על בית הדין האזורי לקיים דיון הוכחות בנוגע ליכולתו של האיש לפרוע את הכתובה ובית הדין האזורי לא עשה זאת ונתן את הבהרתו ללא קיום הדיון.
הווי אומר כי פרשנות הפסיקה לפריסת תשלומי הכתובה נתונה ביד בית הדין האזורי כפי שהיה בפניו בזמן הדיונים, ולא רק מטעם יכולת האיש בתשלום הכתובה מדין ‘מסדרין לבעל חוב’! לאור קבילת המערערת על מתן הבהרת כבוד בית הדין האזורי בדיין יחיד, גם בית הדין הרבני הגדול רואה כי יש צורך שתהיה ההבהרה משלושת הדיינים שישבו בתיק זה, נדרשת השלמה להבהרה.
התייחסות הפסיקה לפריסת הכתובה לתשלומים
פסק מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן קד סעיף א) שכשרוצים למכור קרקע של יתומים כדי לגבות ממנה את הכתובה שיש לשלם לאלמנה צריך לפרסם זאת שמוכרים כדי להגבות לאשה כתובתה, וטעמא כמו שכתב החלקת מחוקק (שם ס”ק ה) “מפני שלוקחת המעות מעט מעט”.
וביאור דבריו על פי המבואר בגמרא (ערכין כא, ב) שכשמוכרים שדה היתומים, מכריזים “שדה פלוני […] כל הרוצה ליקח יבוא ויקח, על מנת ליתן לאשה בכתובה ולבעל חוב בחובו”.
וביארה הגמרא שצריך לומר בהכרזה שהמכירה היא “על מנת ליתן לאשה בכתובה ולבעל חוב בחובו” כיוון שיש לוקח “דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי, ואיכא [לוקח] דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד” – בתשלומים. ופירש רבנו גרשום ד”אשה שקלה על יד על יד” – “כשהיא צריכה להוציא, ולא [צריכה את כל הכסף] בבת אחת”.
ולכאורה נראה מכאן שכתובת אישה אפשר לפורעה בתשלומים.
אך כבר כתב המרדכי (בבא מציעא סימן שנב, והובא להלכה בחושן משפט סימן עד סעיף ד בהגהה) כי לווה שבא לשלם את ההלוואה בזמן הפירעון אינו יכול לשלם בתשלומים, אלא צריך לשלם מייד, והא דאמרינן בבבא מציעא (שם – עז, ב) “אמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא – פרעון הוי”, ואין לו עליו אלא תרעומת, איירי דווקא כשפורע חד חד זוזא בתוך הזמן אבל כשמגיע הזמן צריך לשלם הכול יחד. וראייתו דהרי אמרינן “דאיכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד” – “אבל בעל חוב לא שקיל על יד על יד” – ומוכח דכל בעל חוב צריך לשלם כל החוב מיד אלא שהאישה לפעמים מוותרת שייתנו לה על יד על יד.
משמע מדברי המרדכי שגם הכתובה של האישה – מהדין יש לפורעה בבת אחת אלא שלפעמים האישה יותר נוחה ומוכנה לקבל את חובה בתשלומים.
לאור האמור (ולאחר התייעצות היועץ המשפטי לשיפוט הרבני התיק מוחזר לבית הדין האזורי למתן הבהרה נוספת (מלבד הבהרת כבוד הדיין הרה”ג אברהם מייזלס) של הדיינים הרה”ג הרב שלמה שפירא והרה”ג רפאל בן שמעון.
לאחרונה הגיע משרדנו אשר ייצג בעל להסכם עם בא כוח האישה, כי הכתובה תיפרע בסכום של 300 ₪ לחודש, שישולמו כתוספת למזונות, 100 ₪ לכל ילדה ובסך הכל 300 ₪ לחודש על הגיע כל בת לבגרות. בכך מצאנו, בא כוח האישה ואני, באת כוח הבעל, פתרון לסכום הכתובה, שריצה את שני הצדדים, מחד לא שולם סכום חד פעמי עבור כתובה ומאידך לאשה נוסף תשלום קטן של 300 ₪ למשך מספר שנים, מידי חודש.
ההסכם שלעיל הושג בעידוד אב בית הדין בהרכב בתיק 1261929/2.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
