פקיעת החוזה מחמת זניחתו במשך שנים
הפסיקה מכירה באפשרות לפקיעת חוזה מחמת זניחתו. בע”א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ’ פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל, בהתייחסו לשאלה אימתי יסתיים חוזה שתקופתו לא נקצבה, אמר השופט זמיר: “ראשית תשובה נעוצה בחזקה (פרזומפציה) שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כעין מומיה, עד שיבוא אליהו. חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה. אמנם החוזה אינו אומר במפורש כי במצב כזה עבר זמנו ובטל קרבנו. אולם העובדה שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם לאפשרות שמצב כזה ייווצר, ומכל מקום לא קבעו הוראה לגבי סיום החוזה במצב כזה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות של סיום החוזה. במצב כזה, אין זה סביר או רצוי לייחס לצדדים לחוזה כוונה להמשיך ולקיים את החוזה באופן מלאכותי”.
במקרה אחר קבעה כב’ השופטת שטרסברג-כהן: “חלפו להן כ- 12 שנה מאז חתימת החוזה ואין באופק סנונית המבשרת את בוא אביב ביצועו, ולא חלה התקדמות של ממש לקראת בצוע החוזה בעוד השנים על כל תהפוכותיהן חלפו נקפו להן. במצב דברים זה, נוטה אני לראות בחוזה חוזה שפקע בהסכמת הצדדים לפקיעתו, על ידי חוסר מעש ושתיקה, אם לא מיד לאחר חלוף 7 השנים הנזכרות בסעיף 21 לחוזה, הרי בחלוף עוד שנים ארוכות לאחר מכן. ניתן לקבוע שבמציאות זו חדל ההסכם להתקיים…” ע”א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע”מ נ’ חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע”מ, וכן קיימת חזרה על דברים אלו בדברי השופט טירקל ברע”א 5896/95 סיליס נ’ אלקנה.
ברע 2943/18 מכיר בקיומו של הסכם ממון שנזנח על ידי הצדדים ובטל עקב כך מפאת זניחתו
החוזה המוזכר בפסק הדין שלעיל עוסק בהסכם הממון שנכרת בין בני זוג משנת 2001 וקובע כאמור חיובים שלובים של שני הצדדים. אין חולק כי העברת רישום הזכויות ע”ש המנוח לא התבצעה, אף שהמבקשת מילאה את חובתה לפי ההסכם ומסרה לבא כוח המנוח, בסמוך לאחר חתימת ההסכם, ייפוי כוח בלתי חוזר, ואולם בשל כישלונו של המנוח להסדיר מול הבנק את הכללתו כחייב בהלוואת המשכנתא ההעברה לא בוצעה. אין גם חולק כי אף לא נפתח חשבון בנק משותף, והמנוח לא השתתף בתשלומי המשכנתא, ואלה המשיכו להיות משולמים על ידי האישה לבדה לאורך כל השנים מחשבונה האישי.
משמע חלק הארי של הסכם הממון לא קויים בעניינם של הצדדים מסיבות כאלה ואחרות, ואין כל ספק כי עיקר החיובים בהסכם – העברת מחצית הזכויות מחד גיסא, ופתיחת חשבון בנק משותף ממנו תשולם המשכנתא מאידך גיסא – לא קוים, וזאת לאורך תקופה ממושכת של קרוב לעשור, מאז חתימת ההסכם ועד לפטירתו של המנוח.
בינתיים הבעל הלך לבית עולמו ויורשיו ניסו לאכוף את הסכם הממון במקומו אך כמובן שנדחו וזאת בין היתר מאחר וההאשם לאי קיום ההסכם, על שני רכיביו הנ”ל, רובץ כאמור לפתחו של המנוח, שלא מילא את התנאים לביצוע העברת הזכויות אף שהמבקשת מילאה את חובתה להעביר לבא כוחו ייפוי כוח בלתי חוזר, ואף לא קיים את חובתו לפתיחת חשבון בנק משותף והשתתפות בתשלומי המשכנתא
בנסיבות אלה עולה שאלת תוקף ההסכם. אין ספק שנוכח הפרת עיקר חיוביו של המנוח לפי ההסכם הייתה המבקשת רשאית להודיע על ביטול ההסכם, אך היא לא עשתה כן מחד ומאידך ההסכם לא קויים בפועל. על כן טענתה של האישה כי ההסכם נזנח על ידי שני הצדדים ועל כן הוא בטל מאליו – דינה להתקבל.
מימים ימימה הכירה ההלכה הפסוקה בכך שייתכנו נסיבות בהן התנהגות הצדדים מלמדת באופן משתמע על זניחת הסכם ופקיעתו, ללא צורך בהודעת ביטול. בית משפט זה חזר על הלכה זו שוב ושוב לאורך השנים
כך, בע”א 76/156 שטרן נ’ פרידמן נקבע כי לא פעם, ניתן ללמוד מהתנהגותו של צד לחוזה, שהוא זנח את זכותו על-פי החוזה וויתר עליה, אם כך עסקינן, במצב דברים זה יש לראות בחוזה חוזה שפקע בהסכמת הצדדים לפקיעתו, על ידי חוסר מעש ושתיקה.
גם בע”א 05/10148 חברת תדי ירושלים בע”מ נ’ כץ-שיבאן, שב וקבע בית המשפט כי – “… המסקנה המשפטית בדבר זניחת ההסכם ופקיעתו, אותה גזר בית משפט קמא מן העובדות שהוכחו בפניו אף מעוגנת היטב בפסיקתו של בית משפט זה בה נקבע כי ייתכנו מקרים בהם שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד, יהא בהם כדי ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם וויתרו על ביצועו ולכן יש לראותו כהסכם שפקע או בוטל בהסכמת הצדדים ועבר מן העולם.”
גם בע”א 09/3860 קרן קיימת לישראל מינהל מקרקעי נ’ קרן היסוד נקבע כי שתיקה וחוסר מעש יביאו לפקיעת חוזה מעצם זניחתו. בפסיקתו של בית משפט נקבע כי, במקרה המתאים, יש לראות הסכם כחוזה שפקע או בוטל באופן משתמע על ידי הצדדים. פקיעת חוזה מחמת זניחתו. שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד – עשויים ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם.
המשמעות של זניחת חוזה על ידי צד עשויה להיות שהוא אף ויתר על זכויותיו על פי החוזה. כלל זה מושרש בפסיקה, ע”א 96/3991 וילוז’ני נ’ מעלה השרון (הרצליה) בנין והשקעות בע”מ, ע”א 93/1330 אלבז נ’ אלבז, ע”א 03/9318 שובל נ’ אלכסנדר, פוע”א 05/5205 שחם שיווק מערכות מיזוג וחימום בע”מ נ’ נפ-גל בניין ופיתוח.
הדברים נכונים ביתר שאת כאשר המדובר בהסכם שנכרת בין בני זוג
מסקנה זו מקבלת משנה-תוקף כאשר אין מדובר בשני צדדים מזדמנים להסכם אלא בבני זוג שחיו יחדיו לאורך כל התקופה, ואלמלא זנחו את ההסכם בכל הנוגע לדירה, חזקה עליהם שהיו פועלים למימושו, ומשלא עשו כן אין כבר נפקות להסכם הממון שלא קויים ואשר נזנח.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
