נכסי קריירה ופערי השתכרות בין בני זוג מתגרשים
בפסק דין שניתן על ידי השופט גורודיצקי מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, חודד והובהר פעם נוספת כי פערים בין צדדים בהשתכרות שוטפת – יכולים להביא לתשלום של מאות אלפי שקלים לצורך השוואת מצבם של בני הזוג המתגרשים.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו, אשר הכין חוות דעת ובחקירתו הבהיר שכושר ההשתכרות של הבעל מורכב משניים: משכורת הנמשכת על ידו מהחברה והכנסת הבעל מחברה נוספת. המומחה העריך כי ההכנסה הכוללת של הבעל מגיעה לסך של 68,331.42 ₪ נטו לחודש, בעוד שהכנסת האשה מגיעה לסך של 8,414.70 ₪ וההפרש בסך של 59,916.72 ₪ מהווה הפרשי כושר ההשתכרות. עסקינן בהפרש עצום ובפער משמעותי בין המשכורות/ההכנסות של כל צד.
על יסוד קביעה זו, וברוח עמ”ש 31035-09-16, קבע המומחה כי גובה הפיצוי הינו בשיעור של אחוז אחד מפער ההשתכרות בשל תקופת השיתוף המתפרסת על פני 9,346 ימים, ועל כן יש להעמיד את שיעור הפיצוי על 25.6% מפערי כושר ההשתכרות בין הצדדים ולצורך הפיצוי הכספי בנסיבות של תיק זה יש לקחת בחשבון תקופה של 60 חודשים. על בסיס חישוב זה, בחוות הדעת העדכנית, קבע המומחה כי הפיצוי בגין הפרשי כושר השתכרות הינו סך של 423,964.57 ₪. סכום משמעותי שאינו בטל בששים.
הבעל טען בסיכומים כי לצורך קביעת כושר ההשתכרות צריך להראות פער משמעותי בין בן זוג “ביתי” לבין בן זוג “קרייריסט”, והוסיף וטען כי האשה רכשה השכלה ולא נמנעה ממנה האפשרות להתקדם במישור המקצועי.
בית המשפט דוחה את עמדת הבעל וקבע כי השאלה האם הבעל מנע מהאשה לעשות קריירה או שהאשה לא עשתה קריירה מכל סיבה אחרת – אינה רלוונטית לשאלה זו ואין הוא מסכים עם עמדת הבעל. עובדתית הפער קיים ויש לתמחר אותו בכסף.
כושר השתכרות ומוניטין הינם נכסים ברי איזון
בבע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית, קבע בית המשפט העליון לראשונה כי כושר השתכרותו של אדם, כמו גם המוניטין שצבר – הינם נכסים ברי איזון. לאחר שנפסקה הלכת פלוני, תוקן חוק יחסי ממון ובמסגרת התיקון נעשתה הבחנה בין נכסים המפורטים בס’ 5 (ג) לחוק יחסי ממון, דהיינו: “כלל נכסי בני הזוג” – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות לגביהם יש להפעיל את מנגנוני האיזון הקבועים בס’ 5 (א) לחוק יחסי ממון לבין “בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג” בהם יש להתחשב בעת עריכת איזון בלתי שוויוני בהתאם לס’ 8 (2) לחוק יחסי ממון.
במילים אחרות, ” הנכס העתידי, דוגמת כושר השתכרות או מוניטין, הוא נכס המשפיע, על דרך הכלל, על אופן ביצוע האיזון, להבדיל מהיותו נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי”. כידוע, “…כאשר בית המשפט נדרש לשאלה האם יש מקום בנסיבות שבאו לפניו לחרוג מחלוקה מחצה על מחצה, שומה עליו לבחון, ראשית דבר, מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה…” עמ”ש 56634-06-20 פלוני נ. פלונית
שינוי בשיח המשפטי והקניית שיקול דעת נרחב לבית המשפט;
כדי לפסוק סכום פיצוי בגין פערי נכסי קריירה, אין צורך יותר להוכיח שבן הזוג הביתי ביצע הקרבה כלשהי.
קיימת פסיקה מנחה שקובעת מפורשות שלבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת רחב לפסוק הפרשי השתכרות, גם מקום שלא מוכחים ויתור או הקרבה משמעותיים של בן זוג אחד לטובת משנהו. עמ”ש (מחוזי חיפה) 64867-06-20 פלונית נ’ אלמוני.
על יסוד פסיקה זו נקבע, למשל, בתלה”מ 3234-05-20 פלונית נ’ אלמוני משנת 22 כי למרות שהאישה אינה “בן זוג ביתי” ביהמ”ש קובע כי היא “הצד החלש” מבחינה כלכלית ומדובר בנסיבות שמצדיקות פסיקת הפרשי השתכרות למרות שלא זו חל שינוי או הוכח ויתור או הקרבה (לפחות לא משמעותית) מצדה.
בית המשפט לענייני משפחה מפעיל שיקולי צדק;
באופן דומה בתלה”מ 70224-07-18 אלמונית נ’ אלמוני נפסק כי: “במסגרת האיזון מן הראוי לקחת בחשבון שיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולי צדק, על מנת להביא את שני הצדדים למצב כלכלי דומה עם פירוק התא המשפחתי, בפרט לאחר שנות נישואין ארוכות ויש לדאוג לכך שיתקיים ביטחון כלכלי גם לבן הזוג שלא עסק בהגדלת כושר השתכרותו וייצור הכנסותיו“. (עמ”ש (חי’) 31035-09-16 ש.ג נ’ ד.ג.
תחושת הצדק וההוגנות של בית המשפט מחייבת ליתן משקל ראוי לחוסר השוויון הכלכלי בין הצדדים לעתיד לבוא ולהגן על הצד ה”חלש”. גישה זו מבוססת הן על לשון החוק והן על התכלית החקיקתית של סעיפים 5(ג) ו- 8(2) לחוק יחסי ממון אשר בהינתן אופיים של סכסוכי משפחה בכלל, וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט, מאפשרים יצירת פתרונות צודקים והוגנים לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך של עריכת חשבונות וחישובים חשבונאיים. כפי שפורט לעיל, אמנם הפעלת סמכויותיו המיוחדות של בית המשפט לחלוקה שאינה “מחצה על מחצה” תיעשה במשורה ובנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת.
היום השיח הוא על בן זוג חלש ובן זוג חזק (הכוונה לחוסן כלכלי) במקום על בן זוג ביתי ובן זוג שעשה קריירה;
חל שינוי במגמת הפסיקה והמונחים בן זוג “ביתי” ובן זוג “קרייריסט” הוחלפו במונחים בן זוג “חלש” ובן זוג “חזק” במישור הכלכלי. מגמה זו נלמדת מתכליתו של הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון “לאפשר חלוקה צודקת של נכסי בני הזוג שהושגו במהלך הנישואין במאמץ משותף” רמ”ש (חי’) 22948-11-09 תמ”ש 4283-07-14 נ’ ו’ נ’ ג’ ו.
על מנת להגיע לתוצאה שוויונית וצודקת “…לבתי המשפט נותר שיקול דעת רחב ביחס לקביעת הסדרי איזון המשאבים ומימוש השיתוף הזוגי…” עמ”ש (חי’) 50188-02-17 נ.מ. נ’ ג.מ ; עמ”ש 33363-04-18 פ’ נ’ פ’.
בתלה”מ 44767-01-17 א.פ. נ’ ר.פ. נפסק כי: “בית משפט לענייני משפחה, אמון על עריכת איזון הוגן בפירוק קשר בין צדדים, וזוהי גם תכלית חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973. כבר נקבע, כי מימוש מטרת המחוקק תהיה ביצירת איזון בין בני זוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון ביניהם (ככל שיש) וראו ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, פ”ד מט (3) 529, 532)”
ולעניין הספציפי המנותח בפסק הדין;
הבעל משתכר כמעט 70 אלף נטו ואילו האשה מעט יותר מ- 8,000 ולפיכך הפערים ביניהם עצומים. על מנת לאזן פער זה, יש מקום לעשות שימוש בס’ 8(2) לחוק יחסי ממון ולפסוק לתובעת פיצוי כספי בסך של 423,964.57 ₪ כמפורט בחוות הדעת.
יש לדחות את טענת הבעל בסיכומים כי המומחה קבע את סכום הפיצוי ללא כל הסבר וכן נוכח מגמת הפסיקה, כפי שפורטה לעיל, יש לדחות את טענת הבעל על-אודות הצורך להוכיח את היות בן הזוג – בן זוג “ביתי”. גם יש לדחות את טענת הבעל כי לא הוכחה השתכרות עודפת של הבעל.במילים אחרות, הבעל לא הצליח לסתור את קביעת המומחה בכל הנוגע להיקף הכנסתו.
באופן דומה, לא הצליח הבעל לסתור את קביעת המומחה בכל הנוגע להיקף הכנסות האשה. הבעל אומנם טען כי לתובעת קיים פוטנציאל השתכרות ואולם המומחה הבהיר כי האשה עובדת במשרה מלאה ובכך מנצלת את פוטנציאל ההשתכרות שלה.
לאור האמור הוכח פער בכושר ההשתכרות בין הצדדים והאשה זכאית לפיצוי בשל כך, ובסכום לא מבוטל. לאור כושר השתכרותו של הבעל נראה כי יוכל הוא לעמוד בפיצוי וכך יווצר צדק והאשה תצא לחיים חדשים עם רכוש וכספים שיאפשרו לה קיום בכבוד.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
